שנת תרפ"א
במדרש זש"ה מוכיח אדם אחרי ימצא חן ממחליק לשון ר"פ בשם רחב"ח אמר מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שנאמר ואתן וגו' אדם אתם, מהו אחרי אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי וכו' ד"א מוכיח אדם אחרי וכו' אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם, להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך:
ונראה דפירוש השני בתיבת אחרי הוסיף לומר שהוכיח כביכול את השי"ת תחילה ואח"כ הוכיח את ישראל, וכך הוא בכתוב שתיכף שנאמר לו לך רד כי שחת עמך כתיב ויחל משה וגו' למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' ואח"כ ברדתו מן ההר אמר לישראל אתם חטאתם חטאה גדולה, והיינו דהנה אמרו ז"ל יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, וענין שני מפתחי הלב כי צורת הלב להיות משתוקק להתדבק למעלה כמו אש המתנועע למעלה כמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבתי', ויש בהלב פתח פתוח לרשפים אלו ממטה למעלה, ועוד יש פתח שני להלב שדרך בו יבא הארה עליונה להלב לעוררהו ולהאיר לפניו את דרך ילך בו, וכענין אמרם ז"ל בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכענין ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זו הדרך לכו בה, ומחמת עוונות יש כח ביד היצה"ר לסתום את שני מפתחות אלו כאמרם ז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם, וכמ"ש כי עונותיכם מבדילים בינכם לבין אלקיכם, רמז הכתוב לסתימה כפולה "ביניכם" הוא סתימת הפתח שלא יתלהב ממטה למעלה "לבין אלק" הוא סתימת הפתח שלא יכנס בו הארה עליונה, וזה נמי סתימה שלא יכנסו בו דברי תוכחה, וא"כ בעוד שעוונותיו של אדם עליו הוא קשה מאד שיקבל דברי תוכחה, לזה היתה עצת משה להוכיח כביכול את הקב"ה תחילה שלא יתרחק ויסתלק מישראל, ואז ממילא אין כח העוונות ויצה"ר לטמטם כ"כ את הלב וקץ שם לחושך, ואח"כ בא להוכיח את ישראל:
ונראה שזהו אמרם ז"ל ששבת הוא זמן מעותד לתשובה כנוטריקון שבת בו תשוב כי כתיב ביום השבת יפתח וגו' ובפתיחת שערים העליונים מסתעף פתוחה לכל מיני הסתימות וכלהו ערקין ומתעברין מינה, ואז הלב מעותד לקבל את ההארה העליונה וכן לקבל תוכחה ואז נקל לבוא לתשובה: