שנת תרע"ח
אלה הדברים ברש"י לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפנ' כבודן של ישראל, ויש להבין דבכמה מקומות הזכיר בפירוש ולא חש, ומ"ש בכאן:
ונראה דהנה במדרש בפסוק יוסף עליכם ככם א"ר אחא יכולין היו ישראל לומר לו רבינו משה אנו יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו וקבלנו תוכחותיך אלא שתקו לפיכך הוא אומר ככם צדיקים כיוצא בכם מקבלים תוכחות ושותקים, ויש להבין למה הוכיחם כל עיקר על הדברים שאין בידיהם, ונראה דהנה פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותיהם, וא"כ בא להעיר אותם שאם ח"ו יאחזו מעשה אבותיהם יתחשב כאלו הם בעצמם עשו אותם, ומ"מ כל עוד שלא אחזו מעשה אבותיהם אף אם ח"ו יאחזו לאחר זמן, עדיין אין חטא אבותיהם בידיהם בפועל אלא ברמז, וע"כ הזכירם נמי רק ברמז מפני כבודם, דאלו הזכירם בגלוי, היו מראין הדברים כאילו ברור הדבר בעיניו שיאחזו מעשה אבותיהם בידיהם, וכאלו ח"ו משחתם בהם, מה שאין זה אמת, ע"כ חשש לכבודם וסתם הדברים, אבל במקום שהחטא בפועל הוכיחם נמי בגלוי:
וי"ל עוד דבהנך עוונות שהחטא שמור לדורות כמו מעשה העגל והמרגלים דחשובים כמאן דאיתא, לא נמנע מלהוכיחן בגלוי, אבל אותם שכבר נתכפרו אף שנשאר מהם עדיין רושם קל, מ"מ מאחר דאין נשאר מהן רק רמז, ע"כ הוכיחן נמי ברמז, וע"כ לקמן כשהזכיר חטא מרגלים וחטא העגל בפרשת עקב אמר בגלוי בפירוש, אבל כאן שבא לצרף כל החטאים יחד בשביל אותם שלא נשאר מהם אלא רושם בעלמא הזכיר כל החטאים יחד ברמז מפני כבודן של ישראל: