שנת תרע"ג
ויטב בעיני הדבר, ברש"י בעיני ולא בעיני המקום ואם בעיני משה הי' טוב למה אמרה בתוכחות משל לאדם וכו', ונראה עוד ליישב דהנה כתיב וישובו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן ברש"י אין דרך שאין בה עקמימיות ואת הערים וכו' תחלה לכבוש, וברמב"ן פ' שלח שזה עצה טובה ודרך כל מכבשי ארצות, אבל יש לתמוה התינח מכבשי ארצות עפ"י דרך הטבע שצריכין שמירה מאורב באחד הפחתים וצריכין לידע בטוב העיר וחוזק חומותי' למען לבנות דיק ולשפוך סוללות, אבל אלמלא שלחו המרגלים לא היו צריכין לכלי זיין כמו שפרש"י לעיל פסוק ח', ומובן שהבאים להלחם לא בחרב ולא בחנות אלא בשם ה' אינן נזקקין לידע כל אלה ולא לבנות דיק ולא לשפוך סוללה, ולמה להם לידע את הדרך שיעלה בה, הי' להם לילך אחר הענן אל כל מקום אשר יהי' שמה הרוח ללכת ילכו, ולמה הוטב בעיני משה ולא השיב להם שאינם נזקקים לכל אלה, וגם תירוצו של רש"י משל לאדם וכו' אינו מספיק רק אם היו רוצים לידע טיבה של הארץ אם היא זבת חלב ודבש, אבל לפי שרש"י עצמו פירש לעיל מינה את הדרך אשר נעלה בה וכו' שאין דרך שאין בה עקמימות אין תירוץ זה מספיק:
ונראה דהנה יש שתי מיני הנהגה שהש"י מנהיג את עמו ישראל, יש הנהגה נסית נגלית כמו מן ובאר וענני כבוד, ויש מלובשת בהטבע והם נסים נסתרים כי מצד הטבע לא יכרת האוכל חלב ולא יהיו השמים כברזל מפני ביטול שמיטת הארץ, והכל הם נסים אלא שמלובשים בהטבע, והנה מובן שלצורך ישראל לרוממם על כל גויי הארץ בודאי יותר טוב ויותר כבוד ושם תפארת להם בהנהגה הנסית ובמדרש שהיו אוה"ע אומרים על ישראל שבמדבר אלוהות הן אלו שאין תשמישם אלא באש, אך צורך גבוה יש לומר שיותר תועלת בהנהגה ע"י נסים נסתרים מלובשים בטבע, וכענין צורך נשמה לבוא לעוה"ז מלובשת בגוף חומרי למען להעלות גם את החומר לזככו ולדקדקו עד שישוב גם הגוף שכלי, כן יש לומר שהנהגה הנסית מלובשת בהטבע מגבהת גם עולם הטבע ומזככו [וכמו שידוע לחכמי האמת ירידת המלכות דאצילות לעולם הבריאה], וע"כ צריכין לומר כן כי לא יבצר מהש"י להנהיג את כל העולם כולו ע"י נסים נגלים, וכאשר ברא הש"י את העולם על אופן זה להתנהג ע"י הטבע ונסים נסתרים, בודאי כן ראוי להיות, מטעם זה או מטעמים אחרים נודע אליו יתברך:
והנה כשקרבו אל משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו', היו שני דרכים להעמיס בכוונתם, או כפשוטו לידע אם היא זבת חלב ודבש החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, ומה שאמרו את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן יהי' פירושו אם היא זבת חלב ודבש ואם מושב הארץ טוב, וכמו שצוה משה למרגלים הטובה היא אם רעה, ויש להעמיס בכוונתם כמו שפירש"י אין דרך שאין בה עקמימיות ואת הערים אשר נבוא אליהן תחלה כמ"ש הרמב"ן שכן דרך כל מכבשי ארצות, ואף שאינם צריכין לכך שהרי כל הנהגתם היו דרך נס, הם בחרו לעצמם שתהי' ההנהגה מלובשת בטבע, באשר זהו צורך גבוה ביותר כנ"ל ובכרו את תועלת צורך גבוה על פני תועלת העצמי, וזה סובל יותר פירוש הדברים בפשיטות את הדרך אשר נעלה ואת הערים אשר נבוא אליהן, וע"כ ממה נפשך ראה משה להסכים עמהם, אם כוונתם דרך הראשון יוצדק המשל שהביא רש"י איני מנסהו עוד מעתה, ואם על הדרך השני הרי כוונתם רצוי' מאד להשליך מנגד את תועלתם העצמי נגד צורך גבוה, וכאשר הסכים עמהם ועדיין היו מבקשים לשלוח המרגלים לא נשאר לפני משה לחשוב עליהם אלא שכוונתם דרך השני, והוטב הדבר מאד בעיני משה:
אך כבר אמרנו במק"א שהנהגה הנסית הנגלית מתיחסת למשה והנהגה המלובשת בטבע מתיחסת ליהושע, והנה אלדד ומידד היו מתנבאים במחנה משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, והוכחנו מדברי המדרש וכן מפורש בש"ס סנהדרין (י"ז) שמשה לא ידע מנבואה זאת, וע"כ תמצא שמשה הוכיח את ישראל ואומר אליהם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית וגו' ובדבר הזה אינכם מאמינים וגו', ולא מצינו שהשיבו אותו דבר, ובאמת היא קושיא שאין עלי' תשובה מאחר שראו כ"כ נסים נגלים מדוע לא האמינו לכבוש את מלכי כנען שבודאי נס קריעת ים סוף או הנסים שבכל יום עמוד ענן ועמוד אש והמן הם יותר פלא מלכבוש את מלכי כנען אפי' יהי' כגבוה ארזים גבהם כמובן, אך התירוץ לזה הוא פשוט שבאשר שמעו מאלדד ומידד שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, והם היו חכמים גדולים והבינו ענין משה ויהושע, ע"כ הבינו שאין ראי' מן הנהגת המדבר להנהגת ארץ ישראל שהרי שם לא יהיו נסים נגלים אלא מלובשים בטבע ובזה היו מתיראים, אבל לא היו יכולים לומר זה למשה שמשה לא ידע מנבואת אלדד ומידד ולאו אורח ארעא לספר לו נבואה זו כמובן:
והנה אח"כ שלא רצו לעלות לא"י מחמת פחד יושבי הארץ וטעמו של דבר העלימו ממשה, שפט משה למפרע שמה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו הוא בפשיטות מחמת חסרון אמונה, ולא הועיל במה שהתרצה להם כהמשל שברש"י, ואין זה אלא רוע לב ע"כ היתה תוכחתם שלימה, וזה ויטב בעיני ולא בעיני המקום אנכי חשבתי לכם לטובה שאתם אינכם משגיחים לתועלתכם אלא צורך גבוה, שזה הוא דרך משה שלא השגיח לצורך עצמו כלל וכמ"ש וירד משה מן ההר אל העם, וברש"י מלמד שלא הי' פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם וכבר דברנו מזה, וזהו לשון בעיני שהוא דוגמא דידי, אבל לא בעיני המקום היודע תעלומות לב ידע מראש שלא היתה כוונתכם לטובה: