שנת תרע"ז.
במדרש פ' יו"ד רב חמא פתח הגו סיגים מכסף וגו' א"ר אליעזר בשם ר' יעקב משל לאמבטי שהיתה מליאה מים והיו בה שני דיוסקוסים נאים כל זמן שהיתה מליאה מים לא היתה מלאכת הדיוסקוסים נראית כיון שפסקה וניער המים מתוכה נראית מלאכת הדיוסקוסים כך כל זמן שהי' העולם תהו ובהו לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ ויצא לצורף כלי נעשו כלים הה"ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם:
ונראה לפרש דהנה במדרש שהי' שמים וארץ נמתחין והולכין עד שגער בהם הקב"ה ואמר די, ובודאי שכל מה שהי' נמתחין ונתרחקו מהשורש הי' מתגשמין והולכין, והנה לגודל מעלת השבת שהיא יומא דנשמתא ולאו דגופא, לא הי' ביכולת עולם הגשם לקבל, והי' העולם כמו דבר מה שמכסה האבניי מקיפו מכל צד ואין אור השמש יכול להגיע אליו מחמת הכיסוי החוצץ, והטעם שנברא העולם בסדר הזה מפני הצימצום שהי' נצרך להבריאה, דבלא"ה הי' מתבטל ממציאותו, ומחמת צימצום אורו ית"ש שלא יופיע, נתהוה כל הבריאה בבחי' יש ונתגשם והלך ונתהוו בחי' כחות חיצוניות, וכענין שכ' והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, וזהו תהו ובהו שהי' בעולם כאמרם ז"ל תוהו קו ירוק בהו אבנים מפולמת ולא הי' העולם ראוי לאור קדושת שבת:
אך הנה כתיב וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד בסיום גמר הבריאה טרם שקידש היום, ובמדרש והנה טוב מאוד, הנה טוב זה העולם הזה, והנה טוב מאד זה העולם הבא, וכן דורש מהוא"ו של והנה, זה המות, שינה, יצה"ר, מדת יסורין, מדת הפרענות, מלכות הארץ, גיהנום, שבכולן יש בהם טובה היינו שסוף ואחרית דבר יהי' טוב, ועתיד ה' לשמיח במעשיו, וע"כ במדרש שאמר הקב"ה עולמי עולמי הלואי תהי' מעלה חן לפני כל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו, והיינו מפני שהקב"ה הי' צופה ומביט עד סוף כל הדורות ואיך כל הנ"ל מביאה סוף כל סוף לתכלית נכבד, ע"כ העלה תן לפניו, וע"כ במדרש שם הקב"ה הביט בעליונים ובתחתונים ראי' אחת, העולם הזה והעולם הבא הביט בהם הקב"ה ראי' אחת, והנה היא היפך מה שהי' עד אז בצמצום והסתרת פנים, אלא האיר פניו והביט בהעולם וערבה לו, ע"כ נסתלק הצימצום ולא הי' מתגשם והולך, וזה שאמר לעולמו די ונסתלקו כוחות החיצונים שנתהוו מחמת הצמצום, וזה שנעקר תהו ובהו מן העולם ואז נעשו שמים וארץ כלים לקבל אור קדושת שבת, וזה שאמר המדרש נעשו כלים שנא' ויכולו, היינו שזה הוא סמיכת ויכולו לוירא וגו' והנה טוב מאד שמחמת הראי' זו נעשו כלים לחול עליהם קדושת שבת:
והנה כדוגמת עולם הגדול כן הוא עולם הקטן זהו האדם שכל ששת ימי המעשה אדם עוסק בגשמיות בטורח המלאכה וטרדת הפרנסה הוא מתגשם והולך, והמניעות רבו כמו רבו, עד שנחשך מאור השכל ונתטמטם הלב, ששני אלה באדם דוגמת השמים והארץ בעולם הגדול, ומחמת תהו ובהו שהוא חשכת עיני השכל וטמטום הלב, אין מלאכת שני דיוסקוסים אלה נראים, ואין האדם ראוי לקבל אור קדושת השבת, אך הנה ידוע שמחצות יום ערב שבת מופיע אור החוזר משבת והוא המעורר את האדם ומגלה את עיניו ולהרגיש כי מתוק האור, וכל המניעות והטורח והטרדות הכל הוא לצורך תכלית נכבד, שלעומת המניעות שאדם דוחה מאליו, ובורח מן הגשמיות זוכה לעומתו בקדושה והוא ממש דוגמת וירא את כל אשר עשה, זה עוקר התהו ובהו משכל ולב האדם עד שנתרגש ונתפעל לקבלת שבת באהבה ורצון בשירות ותשבחות, ועי"כ נעשה האדם מוחו ולבו כלים לקבל אור קדושת שבת וכולם מתעטרין בנשמתין חדתין:
ויגרש את האדם וגו' וכבר דקדקנו והלא כבר כתיב וישלחהו ובתנדב"א ויגרש מלמד שנתן לו הקב"ה גירושין כאשה, אבל וישלחהו נמי משמע כן וכל ענין גירושין שבתורה נכתב רק בלשון שלוח, ונראה דהנה במדרש פ' ט"ו בפסוק ויטע ה"א גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר, ר' יהודה אומר עילה אותו היאך מה דאת אמר שום תשים עליך מלך, וכן בפסוק ויקח ה"א את האדם ויניחהו בג"ע, ר"י אומר עילה אותו כמד"א ולקחום עמים והביאום, ולכאורה אינו מובן דנפקא לי' מקרא קמא. ויש לפרש דהנה אדה"ר נברא עפר מן האדמה של זה העולם כברש"י צבר עפרו מן כל האדמה מארבע רוחות, וידוע שהאדמה היא גשם התחתון מכולם, וע"כ שיהי' משכנו בג"ע ולהיות ניזון מפירותי', וג"ע בהכרח לומר שהוא רוחני או קרוב לרוחני שהרי הוא משכן לנפשות שנסתלקו מעוה"ז ונתערטלו מלבוש הגוף, ע"כ הי' נצרך אדה"ר שיתעלה גופו מגשמי לרוחני וכמו גוף אלי' שנזדכך, וזה שאמר וישם שם שעילה אותו כד"א שום תשים עליך מלך היינו שהמליך כח לשכלו על גופו עד שגופו נטפל לשכלי ונזדכך כמהו, ואח"כ הגביהו מעולם השפל לג"ע, וזהו שחזר ואמר ויקח שפירושו הגבהה כמו שאמרנו כמה פעמים בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, והנה נעשה באדה"ר שני ענינים הזדככות והגבהה, וע"כ נצרך לשני המקראות ומעתה יש לפרש, דאחר שחטא ניטל ממנו שני מעלות האלו, והורידהו לעולם השפל לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, שהוא עוה"ז שצבר משם עפרו כנ"ל וחזר ואמר ויגרש שנתן לו גירושין כאשה, היינו שאשה היא טפילה לאיש, ובהגירושין חלקה רשות לעצמה, כן דוגמא זו הי' גופו נעשה נפרד ואיננו עוד טפל להשכל כמוהו אלא נעשה חומר חולק רשות לעצמו בלתי מזוכך: