שנת תרע"ו.
בענין חטא אדה"ר איתא בספרים הקדושים שהחטא הי' שלא המתין בזיווגו ליום השבת, ויש להבין הלוא מפורש בתורה שהחטא הי' שאכל מעץ הדעת, ונראה דהנה שבת הוא חותם הבריאה וכבמדרש משל למלך שעשה לו טבעת מה היתה חסירה חותם כך מה הי' העולם חסר שבת, והנה ענין חותם הוא קיומו של דבר שלא ישתנה לעולם כמ"ש כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב, וכן הוא שבת שהוא מעין עוה"ב ששם האדם נשאר בקיומו בלי שינוי, כן שבת לאיש הזוכה לו, הי' בדין שלא יהי' ביכולת להשתנות, אך אם הי' כן בעוה"ז הי' תקנתו קלקלתו שמאחר שהכל בעירוב טוב ורע אם הי' נשאר בקיומו בלי השתנות הי' הרע נשאר תמיד דבוק בו לא יפרד ממנו לעולמים, וכמו שאיתא בספרים הקדושים הא דפן ישלח ידו ואכל מעץ החיים וחי לעולם, היינו דשוב לא יהי' אפשר להתתקן ע"י מיתה ועיכול הרע בקבר, וכ"כ הוא בשבת וחסד ה' הוא שלא יזכה בו האדם בשלימות בעודנו בעוה"ז שעודנה בלתי מבורר, אך כ"ז הוא אחר חטא אדה"ר שנתערב טו"ר בכל פרטי פרטים אבל קודם החטא אם הי' זוכה לשבת הי' נשאר בקיומו טוב לעולם בלי אפשרות ליפול ממדרגתו:
והנה בענין זיווג אמרו ז"ל אפי' חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהי' בו צד אחד של דופי וכמ"ש הן בעון חיללתי, כי הדבר אי אפשר בלתי יצה"ר וכבש"ס יומא בהאי דחבשוהו ליצה"ר ולא אשתכח ביעא בת יומא בכל ארץ ישראל, ומ"מ באשר אי אפשר בלתי יצה"ר אין זה נחשב לחסרון ונפילה ממדריגה כי כך הוא המצוה וקרינן בי' כי שבע יפול צדיק וקם, ואיננו מעכב עליו לחזור אל המקום אשר הי' שם אהלו בתחילה, וכ"ז מפני שכך הוא המצוה וא"א להיות באופן אחר:
והנה אדה"ר אם הי' ממתין עד יום השבת ואז אם לא אכל מעץ הדעת טו"ר הרי הי' נעשה מקויים בלתי שינוי עוד, ושוב לא הי' הזיווג גורם בו דופי אפי' לשעתו ובהכרח שאז הי' אפשרות הזיווג בלתי דופי, וא"כ מאחר שהי' אפשר לו לקיים המצוה בלי דופי שוב המצוה ע"י תערובת דופי גורם נפילה:
ולפי האמור יובן איך הי' אפשר שאדה"ר הי' בא לכלל חטא עץ הדעת טו"ר הלוא כתיב רגלי חסידיו ישמור ואדה"ר אפי' לאחר החטא חסיד גדול הי' כבש"ס עירובין, אך יש לומר דהוא הדבר שגרם לו היינו הזיווג שא"א בלי דופי במקום שהי' אפשר לו להמתין עד שבת ואז לא הי' בו דופי וגרם לו נפילה ממדריגתו עד שהי' בלתי נשמר מלבוא חטא אל ידו:
ומעתה מובן שכל החטא נמשך מפאת שלא המתין בזיווגו עד שבת שאלמלי הי' ממתין לא הי' בו דופי שיהי' אפשר לבוא חטא אל ידו והי' מגיע יום השבת והי' נשאר בקיומו לעולמים בלי שינוי עוד:
הן האדם הי' כאחד ממנו וגו' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וישלחהו וכו' והיפ"ת הקשה לפי דברי המדרש שבמוצאי שבת שלחו מג"ע א"כ חשש זה פן ישלח ידו הי' כל השבת, ולמה לא נעשה תקנה לזה עיי"ש, ובאמת שיש לתמוה למה לא אכל מעץ החיים עד כה, ומה גם שלא נצטווה עליו, ויותר הי' צריך להיות להוט לעץ החיים המביא חיים לעולם מלהיות להוט לעץ הדעת אף לפי דברי הנחש להיות בורא עולמות, וגם אחר שפתה אותה הנחש ואמר לא מות תמותון עכ"פ למיחש מבעי והי' לה לאכול מעץ החיים מקודם, גם יש להבין דברי המדרש ועתה פן ישלח ידו א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח לו המקום פתח של תשובה אין ועתה אלא תשובה שנא' ועתה ישראל מה ה"א וגו' והוא אומר פן ואין פן אלא לאו וכו', ויש להבין למה לא פתח לו פתח של תשובה תיכף והמתין לו עד השילוח והגירושין:
ונראה לומר דמתחילה לא הודיעו הש"י פעולת עץ החיים שהאוכל ממנו חי לעולם, ואולי גם פעולת עץ הדעת שגורם יצה"ר נמי לא הודיעו, אלא בגזירה וחוקה שלא יאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו תמות, אך עתה במוצאי שבת בעת הגירושין נתודע לו מהות עץ החיים שהאוכל ממנו חי וקים לעולם והטעם שהודיעו עתה שבאם יסכים בדעתו שאעפ"כ לא יאכל ממנו למען יתקיים בו העונש מיתה בכדי לכלה פשע ולהתם חטאת ע"י עיכולו בקבר הי' זה תשובה, וכעין תשובת ישראל אחר מעשה העגל כמ"ש ולא שתו איש עדיו עליו וגו' ויתנצלו בנ"י את עדים מהר חורב, והוא השני כתרים חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות והם קבלו על עצמם ברצונם להיות דייש למלאך המות ולהשתעבד למלכיות וכל זה שוה להם למען יטהרו מהחטא והבינו כי החטא בעצמו הוא יותר רע ומר מהעונש, וכל העונשים הן בזה והן בבא הוא רק תיקונים כאמרם ז"ל כלי ינתנו לכובס, הא למה זה דומה לחולה הנוטה למות ובא רופא ונתן לו סם מר או ניתוח בבשרו שע"י תרופה זו יחי', הרי הוא מקבל באהבה סם מר זה או יסורי הניתוח כי בזה הוא קונה את חייו, ולפי המשל זה יובן מה שגינו ז"ל את יראת העונש כי באם חושש ומתירא מהעונש יותר ממרירת העבירה עצמה הוא חלק רע, והוא מראה בעצמו כי באם ניתן לו לבחור לעצמו אחת משתי אלה או להתחטא ע"י יסורי העונש או להשאר עונותיו חקוקים על עצמותיו בלי העונש הי' בוחר להשאר בטומאתו, וזה טפשות גדולה כמו תינוק שאינו רוצה לשתות סמים שאינם ערבים לחכו לקנות בהם חייו, אבל המשכיל בוחר יותר ביסורי העונש רח"ל יותר מטומאת העבירה כאמרם ז"ל מוטב דלידייני' וליתי' לעלמא דאתי, וזה השכילו ישראל בתשובתם אחר מעשה העגל, וזהו דברי המדרש באדה"ר שפתח לו פתח של תשובה, היינו בהודיעו שהאוכל מעץ החיים חי לעולם ובידו לדחות מעליו את עונש המיתה, ואעפ"כ יקבל עליו שלא יאכל ויפל עצמו לדעת להיות דייש למלאך המות למען יתחטא מעונו זה הי' תשובה שלימה ולא הי' נתגרש מג"ע כלל, אך הוא אמר פן ואין פן אלא לאו היינו שבחן את לבבו שאין לו כח המעצור זה, וע"כ גרשהו תיכף למען לא יאכל, ומעתה מיושב למה לא פתח לו פתח של תשובה תיכף והמתין לו עד סמוך לגירושיו, כי באם פתח לו ולא הי' מקבל עליו הי' חשש שיאכל מעה"ח:
וממילא מיושב למה לא אכל מקודם מעץ החיים, כי אז טרם ידע פעולתו הטובה ולא נתודע מזה הסוד עד סמוך לגירושין, וא"כ מיושב קושית היפ"ת שכל השבת נמי לא ידע מזה ואין בו חשש אכילה: