(פ"ח ה"ח) רשב"י אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור וכו'.—עי' בהגהות הגר"א כאן שהגיה "ר"ש בן אלעזר", וכן עיקר, שכעין מחלוקתם כאן נחלקו עוד רשב"א וחכמים לענין שבת בירוש' פ"א הי"א [ד ע"א], וכן לענין עשיית מלאכה לגוי בימי אידיהן ע"י ישראל בירוש' ע"ז פ"א סוף ה"א [לט סע"ב]. ועל מחלוקת דהכא נתכוונו בירושלמי (שם ושם): "בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א", ומובא בתוס' שבת יז ב ד"ה אין, וכתב מהרש"א על זה: "ולא ידענא מה היא". וז"ל ה"ג הל' אבל: "ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א", והוא סגור חותם צר כי לא נודע על מה התכוונו, ואין נראה לומר שנתכוין על ההלכות שרמזנו, כי מחלוקתן הנ"ל לענין שבת ואבל וע"ז לא הביאו בה"ג כל עיקר. ומלבד זה מחלוקת רשב"א וחכמים לענין שבת הוא בפ"א, אבל בפרק "כלל גדול" לא נמצא כל עיקר שום הלכה של רשב"א, וכמו שכתב בס' יד מלאכי. וז"ל רמב"ן בתורת האדם ענין איחוי הקרע: "וכלן רשאין להופכו למטה ולאחותו רשב"א אוסר וכו' וכתוב בה"ג בכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א ובהן סמך רבינו ז"ל בהלכותיו ודבר זה מצאתי אותו בירושלמי". וכ"כ במלחמות סוף מו"ק, ושם הוסיף: "אלא שאנו תמהין שלא סמכו גדולי הגאונים על הירושלמי בפסק הלכה וכן ראיתי לבעלי המתיבות שכתבו לזה בהלכותם ושמא קבלה היא בידם של ראשונים". ורואים אנו שדעת רמב"ן, שהירושלמי וה"ג רמזו ב"אבל" על מחלוקת רשב"א וחכמים באיחוי הקרע, וזה פלא, שהרי מחלוקת זו לא נזכרה בירושלמי וגם לא בה"ג, ואיך אפשר להעלות על הדעת שיקבעו הלכה במחלוקת שלא העלוה בספריהם. ולפי שיטת רמב"ן נכון יותר היה לומר, שהתכוונו על מחלוקת רשב"א וחכמים בדין קריעה במו"ק כב ב, דחכמים אומרים "אחד האיש ואחד האשה" ורשב"א אומר "אשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון"; ומחלוקת זו איתא נמי בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ח וכן בה"ג הל' אבל. ובטור יו"ד סי' ש"מ באמת פסק בזה הלכה כרשב"א. אולי דעתו שבה"ג פסקו כרשב"א בכל מחלוקת רשב"א וחכמים באבל. וכן בהלכות פסוקות הל' אבל (עמ' 127) כתב: "והלכה כרשב"א שאמר אינו מתאבל אלא על אבי אביו ועל בן בנו". אבל כבר התבאר למעלה על מה התכוון הירושלמי בפסקיו כרשב"א "בשבת ובאבל ובע"ז" ותו לא מידי.