(פי"ב) לפיכך אינו מלקטן אלא עם חשיכה.—ביאור זה שמאחר שאבל זה של ליקוט עצמות אינו יום שלם אלא עד הערב בלבד - עצה טובה היא, שלא ילקטו אלא סמוך לחשיכה, דאז אינו מתאבל אלא שעה קטנה עד שתחשך ולא יותר (וכעין זה ביארנו בסנה' מו ב, ע"ש), וזה עולה כנוסח שלפנינו כאן, וכעין זה בתוה"א לרמב"ן שער השמועה: "לפיכך מלקטין אותן עם חשיכה". וגם ברקח סי' שיד העתיק: "לפיכך אינו מלקטן אלא עם חשיכה"; אבל ברא"ש מו"ק פ"א סי' יו"ד וכן בטור יו"ד סי' תג הנוסח בשניהם: "לפיכך אין מלקטין אותן עם חשיכה", וע"פ גירסא זו פירש הב"י שם, דאין מלקטין עם חשיכה, אלא ממתין ליום שלאחריו כדי שלא יהא נמצא שלא התאבל כלל על ליקוט עצמות אביו. וע"פ ביאור זה כתב בש"ע שם: "לפיכך אין מלקטים אותם סמוך לחשכה כדי שלא יהיה נמצא שלא התאבל על ליקוט עצמות אביו". אבל לפי דעתנו נשמטה מלת "אלא" ברא"ש וטור ע"י הסופר, וצ"ל שם כמו שהוא לפנינו כאן וברקח, ונפל יסוד בנין הש"ע, אשר לא עמדו עליו כל נושאי כליו.