1
(מב א) כיון דנחית לדעות נחית לדעות.—מפירש"י משמע דהארבעה נאמנים לפוטרו מלשלם. אבל בספר משפטי השבועות לרה"ג כתב: "ואם הם יותר אם הוא עד אחד מחייבו שבועה ואם הם שנים מחייבים אותו ממון". ומשמע דהכי סבר גאון, שאם הם ארבעה מאחר שאין לשלשה נאמנות אצל המלוה-אין כאן אלא רביעי שהוא עד אחד ונשבע המלוה להכחיש את העד ונוטל. ואם היו חמשה עדים - הרי יש כאן שני עדים, ומאחר ששנים מחייבין ממון כאן הם פוטרים את הלוה מלשלם.