(יו"ד ע"א) ששים יכול בין רצופין בין מפוזרין וכו'.—לדעתנו הברייתא כפי פשוטה תשב על דמי טהרה אפי' מפוזרין שיהיו כל ששים הימים, שהיא רואה בהם דם, אפי' מפוזרים, שתראה דם יום א' ולאחר עשרים שוב תראה עד שתמלא ששים יום בראיית דמים. וכ"ה הביאור בשלשים וששת.
(יו"ד א תוספות ישנים) ד"ה וקולא וכו' וכדתניא בתוספתא.—צ"ל: וכדתניא בספרא (והוא בפ' תזריע פרשה א' ט).
(שם) נראה אם ראתה בתוך שבעת ימי לידתה לא חשבינן כרואה בתוך ימי נדתה לספור וכו'.—דבריהם תמוהים ואינם כהלכה דמזמן לידת האשה עד סוף ימי טהרתה אינה יכולה ליעשות נדה, ואפי' אם שפעה דם כל הימים הללו, ולפיכך אם ראתה בתוך שבעת ימי לידתה הרי זו סופרת שבעת ימים מראשון וטובלת והיא טהורה.
(שם) ד"ה אי אפשר וכו' תימה א"כ למאי איצטריך למיכתב גבי זכר וטמאה שבעת ימים.—תמיהתם תתיישב בקל ע"פ מה שאמרו בנדה (לו ב), דהמקשה בימי זיבה טהורה, משום דכתיב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, ולפיכך הוה אמינא דאם ילדה בתוך ימי זיבה ה"ז טהורה, לכך איצטריך למיכתב גבי זכר "וטמאה שבעת ימים".
(שם תוספות) ד"ה ביום וכו' אף שאין יכולין לידע יום מ' ליצירה וכו'.—פי' ולכן יש לומר דביום מ' ליצירה לאו דוקא הוא אלא יום מ' לבעילה, דאז ודאי מיא בעלמא הוא.