לכן כאשר יצאו זעיר ונוקבין בבחינת הולדה מאבא ואימא כמבואר לעיל אשר יצא כוחם של זעיר ונוקבין בהתגלות אחד וכמבואר בזוהר כד נפיק נפקת נוקבא עמיה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה דו פרצופין נבראו דהיינו שיצאו מכוחו יתברך אשר בכח השוואתו יתברך ושלימותו הגדול כל מה דהוה ועתיד למהוי הכל הוא בכוחו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אך אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה וכמבואר לעיל אשר מוכרח להיות בכוחו יתברך כל הנמצאים בכל פרטיהם דייקא ואף על פי כן מצד השוואתו יתברך אין להעריך אלא כוחו לבדו יתברך הנמצא בכל המציאות שבעולם ולכן מצד הולדת אבא ואימא לכוחות אלו מהעלם אל הגילוי דהיינו יחוד הכוחות לייחדם בכח אחד שהמה בחינת אצילות שהוא בחינת זעיר אנפין וגילוי הכחות לגלותם לבריאה יצירה עשיה להיות נגלים בבחינת נבראים בפרטיהם בבחינת גילוי היש בבחינת חילוק והבדל שהיא מדת מלכותו יתברך כנזכר לעיל:
שני הבחינות האלו נתגלו ונולדו מאבא ואימא המתגלים מכח השוואתו יתברך כמבואר לעיל ויצאו שני הכוחות לאחדים הגם שהמה מהופכים אך מצד כוחו הפלא הוא בלי פרודא כלל לכן התגלותם היא בבחינת אחור באחור דהיינו למשל כשאדם עומד אחור באחור עם חבירו הרי הפנים מהופכים זה לצד זה וזה לצד אחר ההיפוך ממנו כן כביכול בחינת יחוד מדותיו יתברך הנקרא זעיר אנפין והתגלותם הנקרא מדת מלכותו יתברך פניהם מהופכים דהיינו שעיקר בחינת הזעיר אנפין הוא דווקא בבחינת יחוד עצום אשר לא נגלה שום דבר הזולת חס ושלום ושום חילוק והבדל רק להבטל ולעלות לשרשם ומקורם שהוא אין סוף ברוך הוא ובחינת יחוד הנמשך בהכלים הוא בחינת דרגין מתחלקין דהיינו היחוד הנמשך בכלים שהוא על ידי חכמה והבנה ומדות אך הגם שחכמה ובינה ומדות המה כלים וכל כלי הוא מורה על התחלקות אך מצד כחו הפלא מתייחדים בחינת יחוד זה שעל ידי כלים הוא בחינת אחוריים ועיקר מדת מלכותו יתברך ופנים שלה הוא עיקר מהותה הוא לגלות דווקא בבחינת חילוק דרגין כנזכר לעיל והוא היפוך מפנים של זעיר אנפין אבל בבחינת אחוריים המה אחד כי אחוריהם המה יחודו יתברך הנמשך בהכלים דהיינו על ידי חכמתו וחסדו וגבורתו יתברך בבחינה זאת המה שוים כי לבחינת זעיר אנפין שעיקרו בכדי להתגלות יחוד עצמותו יתברך דהיינו שאין זולתו כלל כמו שהוא בעצמותו יתברך אבל מצד שאי אפשר להתגלות עצמותו יתברך כי אם על ידי חכמה וחסדו וגבורתו וכו' כמאמר הנזכר לעיל נודע מצד פעולותיו נמצא יחודו יתברך הנמשך על ידי המדות והכלים נחשבו לו לבחינת אחור וכן במדת מלכותו יתברך אשר עיקרה להתגלות בבחינת ריחוק והבדל אך ההתגלות אי אפשר להיות כי אם על ידי הספירות ויחוד הנמשך בהם דהיינו ביטולם של הנבראים ויחודם שהוא על ידי חכמה והבנה והתקשרות המדות נמצא יחוד הכלים לאחור נחשב לה וכאשר תסתכל תבין שבבחינת אחוריים המה דבוקים בכותל אחד ממש דהיינו בבחינת יציאתם מהבינה יצאו לכח אחד בלי פרודא כלל דהיינו כח היחוד והגילוי בלי פרודא כלל מצד כוחו הפלא ודיבוקיהם הוא בבחינת כלי הספירות שיש בהם כח הגילוי וכח היחוד בכח אחד דהיינו יחודם לאין סוף ברוך הוא על ידי הכלים כנזכר לעיל נמצא שבבחינת אחוריים המה הכל מהות אחד אבל בבחינת הפנים דהיינו עיקר מהותם המה מהופכים כי פנים דזעיר אנפין המה פונים למעלה לעלות לשרשו ופנים דנוקבא פונה למטה לגלות היש בבחינת עולמות ועל זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה שהוא זעיר אנפין הנקרא אדם כידוע הוא בחינת מ"ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה שמדת מלכות נקראת בהמה שהיא שם ב"ן כידוע שעיקר מהותה הוא להמשיך כח עצמותו ברוך הוא דייקא למטה ודי למבין והבן מאד: