והנה קודם שנתחיל בביאור פרטי העבודה צריך עוד להבינך הקדמה אחת הוא ענין פנים ואחור אשר מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה אדם וחוה ד"ו פרצופין נבראו בבחינת אחור באחור דבוקים בבחינת פרצוף אחד עד שנסרן הקדוש ברוך הוא לשני פרצופים מחולקים והחזירן פנים בפנים וגם פליגי בה תרי אמוראי חד אמר פרצוף וחד אמר זנב ומבואר בעץ חיים בשער הנסירה שבעת הולדתם של זעיר ונוקבין מאבא ואימא יצאו אחור באחור דבוקים בכותל אחד ואחר זה היה בחינת הנסירה ואז אחר הנסירה בכדי לעשותה פרצוף בפני עצמה היה מוכרח מקודם לתקן פרצופה בבחינת אחוריים ואחר תיקון פרצופה בבחינת אחור בכדי להחזירה עם זעיר אנפין פנים בפנים נעשית נקודה אחת תחת יסודו ומתגדלת עד שנחזרת להיותה דבוקה פנים בפנים וגם מבואר שם הטעם שביציאתם דבוקים אחור באחור כי בעת צאתם בלי תיקון היה חשש ופחד מהקליפות שלא יתאחזו באחוריים לכן היו דבוקים אחור באחור אבל אחר התיקון אז אין פחד מאחר שנתקנה וזה היה בעת הבריאה ואחר הבריאה תלויים אלו הבחינות על ידי עבודת התחתונים כמבואר בעץ חיים שם:
והנה להבין זה נקדים להבין ענין אחור ופנים כי פנים נקרא עיקר המהות והמכוון ממנו ואחור נקרא המסתעף להמכוון בכדי להתגלות המכוון כמו למשל שקונה סחורה והולך בדרך לקנות הסחורה עיקר המכוון שלו הוא כדי להרויח ממון אשר זהו פנימיות ועיקרית חפצו אבל בקניית הסחורה ונסיעתו לדרך אין חפצו ורצונו בזה מצד עצם הסחורה או לנסוע בדרך כי אם היה יכול להרויח ממון בלי קניית הסחורה ובלי נסיעה אין לו חפץ בהסחורה כלל וכל שכן בהנסיעה מצד עצמה אך מצד שלא יכול להרויח בלתי קניית הסחורה מוכרח הוא לקנות הסחורה נמצא הוא אצלו בחינת אחוריים כמאן דשדי בתר כתפיה שהוא לו למשא וכן הוא בכל דבר שעיקר המכוון הוא הפנים והמסתעף להמכוון הוא בחינת אחוריים נמצא בבחינה זו הפנים הוא התקשרותו בעצם הדבר דהיינו להרויח ממון וההתגלות בעסקו הוא טפל לו ולאחוריים נחשבו לו ויש אופן אחר שהפנים שלו הוא בהתגלות פעולותיו ועצם הדבר טפל לו דהיינו המלך אשר עיקר חפצו ומדותיו הוא בהתגלות מלכותו ובהתפשטותו בכבודו ובמלחמתו לנצח שונאיו זהו כל חפצו ועיקר כוונתו אך התגלות כבודו אי אפשר כי אם על ידי גבורתו אשר בכוחו ועל ידי עשרו כי מצד גבורתו הוא מנצח שונאיו ובעשרו יכול להוציא הוצאות על כלי מלחמתו והוצאות שריו ועבדיו וכל המצטרך וכל עיקר התגברותו והוצאותיו הוא בכדי להתגלות כבודו וכן הוא בכל מי שמתנהג בגדולה וכבוד בהוצאות רבות כדי להתכבד נמצא העושר והגבורה וחכמתו הוא טפל לגבי התגלותו הנגלה בעסקיו ובמעשיו נמצא זה היפוך מבחינה הנזכר לעיל אשר העיקר הוא בשביל העצם ועסק המעשה הוא הטפל ובחינה הזאת שהוא בחינת המלך העצם דהיינו גבורתו ועשרו הוא טפל ועסק המעשה דהיינו ללחום מלחמתו ולכבוש מדינותיו הוא העיקר כן הוא כביכול בבחינת זעיר ונוקבין כי בחינת זעיר אנפין עיקר המכוון הוא לחבר ולקשר כוחות כל הנמצאים בבחינת אצילות בבחינת יחוד עצום לחברם בבחינת מאצילם ברוך הוא ולהתכלל עילא ותתא ומכל סטרין ביחודא חד בלי שינוי ואצילות בחינת הכלים שהם הספירות שהוא בחינת אצילותם מכחו יתברך הוא בחינת טפל כי אצילות הכלים שהם חכמה בינה דעת ומדות הוא כדי שעל ידם יתגלה יחודו יתברך שאין עוד מלבדו כי מצד עצמותו הרי אינו בערך גילוי כלל כי אינו בערך השגה כלל כמאמר הזוהר ורעיא מהימנא כי אין סוף לית ביה רשימו כלל וכו' וברעיא מהימנא מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה אסור לרשמא ליה בשום אות ונקודה אפילו קוצו של יו"ד וכל היחוד הוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין איקרי הוי"ה כמבואר בחלק הראשון בשערים הקודמים:
ולכן היה אצילות הספירות בגין דישתמודעון ליה אשר בהון איקרי אחד כי על ידם הוא התגלות האין סוף יתברך בעצמותו וכמו למשל הנפש של אדם מצד הנפש אין לה גילוי כלל כי אם על ידי פעולת הגוף נגלה פעולת הנפש נמצא העיקר היא התגלות הנפש שבכלי הגוף וכלי הגוף המה טפלים למהות הנפש דהיינו כשאדם מדבר עם חבירו הגם שכל עיקר הגילוי של חבירו הוא על ידי כלי הדיבור או על ידי כלי המעשה וכלי הראיה והשמיעה עם כל זה עיקר כוונת דיבורו והתחברותו הוא בשביל הפנימיות דהיינו לגלות רצונו והשכלתו וחפצו במדותיו על ידי הדיבור וכל כלי הגוף אינו נחשב למהות כלל מצד הפנימיות אשר הוא העיקר וכלי הגוף שהם ראיה ושמיעה ודבור הם טפלים לעיקר רצונו בבחינת הנפש כן כביכול הספירות נקראים פעולתו יתברך שעל ידם מתגלה כח יחודו יתברך ועצמותו המתגלה בהם נמצא שבהתפשטותו בהתגלותו בהם העיקר הוא כוונתו יתברך שעל ידי הכלים יתגלה עצמותו ברוך הוא כי בלי כלים אין מקום להתגלות שלימותו יתברך לכן בחינת הכלים בעצמם המה טפלים וכמאמרם זכרונם לברכה נודע מצד פעולותיו אבל בבחינת מלכותו יתברך אשר כל עיקרה היא לגלות כבודו יתברך בתתאין ודווקא בבחינת חילוק דרגין בבחינת ריחוק והבדל גמור כמאמר הכתוב הנה שם הוי"ה בא ממרחק מרחוק הוי"ה נראה לי ולמען ספר שמי בכל הארץ וכמו והגידו את כבודי בגוים וייראו גוים את שם הוי"ה אשר כל עיקר הכבוד הוא לזולתו וכד אתכפייא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא נמצא עיקרית מדת מלכותו הוא דווקא מצד גילוי הדרגין והפעולות וההיפוך ויחודה ובטילותה אליו יתברך בבחינת יחוד המדות היא בחינת טפל כידוע ומבואר לעיל כמה פעמים ששורש המלכות שהוא הגילוי שרשו מאוד נעלה וכל עיקר הכוונה היה בשביל אנא אמלוך וכמאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי כו' אך גילוי כבודו יתברך על ידי מדת מלכותו יתברך שהוא לגלות כחו יתברך אפילו בבחינות הנבראים אי אפשר להיות כי אם על ידי יחוד הדרגין כי בלא יחוד הדרגין הרי ההרחק וההבדל גדול שבין אין סוף יתברך לבחינת הגבול אשר נבדלו בגדרם בשני הפכים ממש וכל שכן סטרא אחרא שהוא ההיפוך הגמור לכן בכדי לחברם דהיינו שיהיה נגלה דווקא התגלותו יתברך בכל בחינות העולמות הנגלים בבחינת יש ונפרד וכמאמר הכתוב כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל וכו' מוכרח להיות הגילוי על ידי מדותיו יתברך שהם הכלים והספירות בכדי לייחד כל חילוקי הדרגין שבבחינת גבול אליו יתברך מצד יחודו יתברך בהם על ידי כוחו הפלא שלא יהיה בהם שום שינוי כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי בכדי לבטל העולמות אליו יתברך ולקשרם ביחודו יתברך ואז נגלה כבוד אלוק"ותו יתברך אפילו מצד הגילוי ובזה מחבר גם כן הגילוי אליו יתברך ביחודא חד בלי פרודא כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי ועל ידי זה יתגלה האין סוף יתברך אפילו בבחינת התחתונים בבחינת ריחוק דייקא וכמו שיתבאר אם ירצה השם בשערים הבאים אשר על כן מצד מדת מלכותו יתברך הפנים שלה ועיקר מהותה הוא דווקא הגילוי ודווקא בבחינת ריחוק והבדל ובחינת יחוד הדרגין המה טפלים אליה ולאחוריים נחשבו לה: