והנה אל יקשה לך המבואר בעץ חיים שבצאת הזעיר אנפין היתה מדת מלכותו דבוקה בעטרת יסודו ובמקום אחר מבואר שיצאת בבחינת נקודה אחת ומקומה תחת יסוד דזעיר אנפין וגם פעם מבואר שמקומה התמידי הוא במקום נצח הוד יסוד דזעיר אנפין וכאן מבואר שעיקר התגלותה הוא מחזה דזעיר אנפין שהוא תפארת דזעיר אנפין אשיבך מילין בזה להשכילך בינה דהיינו מצד שעיקרה העומדת לגילוי כוחותיו יתברך ואחדותו הוא מצד תפארת כנזכר לעיל לכן מצד ההתעוררות של ההתגלות מעריכין גילוי מדת מלכותו שהיא מצד התפארת כנזכר לעיל אבל גילויה בפועל היא ביסוד שהוא סוף ההשפעה וכמו למשל מחכם הרוצה להשפיע חכמתו להמקבל תחלת התעוררות של המשפיע הוא ההתפארות בכדי להתפאר בחכמתו ומבחינת התפארות זו נתעוררה אצלו ההשפעה להשפיע לגלות חכמתו להמקבלים אבל בעת גילוי השפעת חכמתו להמקבל מוכרח להתקשר מקודם לבחינת המקבל בהתקשרות ועל ידי ההתקשרות נגלה השפעתו להמקבל אבל כאשר אינו מתקשר בהתקשרות להמקבל בבחינתו של המקבל אינו נגלה השפעתו וההתקשרות להמקבל בא לו מצד נצח והוד שהם בחינת כליות יועצות איך להשפיע ולהתקשר מעצם חכמתו לחכמת המקבל כי חסד גבורה תפארת המה נערכים בגוף ההשפעה דהיינו חסד הוא האהבה וההמשכה של החכמה מכחו והגבורה הוא לחלק ההמשכה באופן המקבלים איך להסבירם בפרטיות כמו שכתוב אתה פוררת כו' דהיינו לפרר פרטי אופני החכמה בכל פרט ופרט ומבחינות אלו בא למדת התפארות להתפאר מהחכמה אשר מזה היה תחלה ההתעוררות לגילוי חכמתו כנזכר לעיל:
והנצח הוא לבר מגופא דהיינו שההמשכה הנזכר לעיל נעשית בחיזוק אצלו להמשיך על ידי בחינת הנצחון והוד הוא המוסכם אצלו באיזה אופן ימשיך ומהם מקבל בחינת יסוד שהוא התקשרות להשפיע להמקבל לכן המה נקראים לבר מגופא נמצא גילוי השפעתו נגלית דווקא מצד ההתקשרות שהוא היסוד לכן תיכף כשבא לו מדה זו שהיא ההתקשרות אז בבחינת התקשרות זו נגלה השפעתו להמקבל וזהו כשתעריכו בבחינתו בעצמו אזי הגילוי של השפעתו דבוקה בהתקשרותו וכשתעריך כח חכמת המקבל אשר בכח התקשרותו של החכם שאליו יתפשט הגילוי הלא אין להעריך חכמת המקבל אשר בכוחו רק לנקודה אחת העומדת תחת התקשרותו להתקשר אליו וכל ההערכה הנזכר לעיל הוא מצד כח מדותיו של החכם המשפיע אשר מכוחם נתגלית ההשפעה אבל אחר שמשפיע למקבל מוכרח להיות תמיד חיזוק והסכם להשפיע להמקבל כי אם לא יהיה לו הסכם חזק לההשפעה תמיד תחסר השפעתו כי הגם שיש לו התקשרות אך מצד ההתקשרות בעצמו אם לא יהיה לו הסכם חזק להשפעתו לא ישפיע אליו כי אם יהיה טרוד בעיונו במהות חכמת עצמו כן הוא למשכיל למעלה שכח גילוי יחודו יתברך הנקראת נוקבא שורש קבלתה והתעוררות הגילוי ממהותו יתברך הוא על ידי מדת תפארתו כנזכר לעיל:
אבל במדת תפארתו הוא רק התעוררות לגילוי אבל עצם כח הגילוי הוא אחר התגלות מדת נצח שהוא חיזוק להמשכתו יתברך שהוא חסדו וגדולתו יתברך והוד הוא ההודאה שהוא ההסכם של התגלותו יתברך במדותיו לגלותם ועל ידי זה בא היסוד שהוא התקשרות כל מדותיו לאחד בכדי לגלות יחודו יתברך לכן נקרא יסוד כליל שית בקרטיפא חדא דהיינו ששם מתקבצים חסדו וגבורתו ותפארתו ונצחו והודו כולם בהתקשרות אחד ומחמת התקשרותם זה נגלה כח הגילוי מהמדות נמצא יש ביסוד שני בחינות אחד הוא התקשרות המדות מצד עצמם ואחד הוא ההשפעה לגלות מדותיו יתברך בבחינת גילוי בבחינת נבראים על ידי מדת מלכותו יתברך על ידי התקשרות זו כי כל עיקר המדות המה בשביל הגילוי שהיא המלכות דהיינו לגלות יחודו יתברך על ידי מדותיו נמצא כי כל עיקר המדות המה בשביל גילוי כי לעצמו יתברך אין שייך כלל מדות לכן בבחינת התקשרות זו נגלית מדת מלכותו בבחינתו השניה שהוא לגלות יחודו יתברך בבחינת נבראים שהיא העטרה ובחינת התקשרות הגילוי הזה נקרא עטרת יסוד דהיינו גילוי ההשפעה וכמבואר בעץ חיים שיסוד יש לו שני פרקין דהיינו שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו ההתקשרות מצד עצם המדות אשר בכחו יתברך הוא פרק ראשון המחובר להגוף שהם המדות שעיקר ההתקשרות הוא מצד מדת תפארתו יתברך ותפארת נקרא גופא ופרק השני הוא הגילוי וההשפעה הנמשך מצד התקשרות זה בחינה זו נקרא עטרה:
לכן בבחינה זו נתגלה כח הגילוי ממנו יתברך וכל זה הוא מצד בחינת זעיר אנפין בעצמו שהם כח המדות ביחודם יש בכוחם זה הגילוי אבל עדיין הגילוי הזה מקושר במדותיו לבחינת אחד ממש אבל הגילוי הנגלה בכוחו יתברך שיבא לידי פועל למי יהיה הגילוי דהיינו שיתגלו מדותיו יתברך בבחינת פרטים בבריאה יצירה עשיה דווקא כנזכר לעיל אז יצא הגילוי לחלק במהות בפני עצמו מהמדות ואינם נערכים בערך אחד כי כח המדות הם כאשר המה מיוחדים בעצמותו יתברך בלי שינוי הנקרא הוי"ה יתברך ויחודא עילאה וכח הגילוי הזה הוא דווקא לגלות מדותיו בפרט בבחינת התחלקות מצד הנבראים ואז נערך כח הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך לנקודה העומדת תחת היסוד וכל זה הוא בעת אצילותם כשתעריך אצילותם מהמאציל ברוך הוא מוכרחים להעריך בבחינה זו אבל אחר אצילותם דהיינו אחר בריאת עולם אשר השפעתו חס ושלום לא סר אפילו רגע מלהתגלות בעולמו מקום הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך הוא בנצח הוד יסוד דזעיר אנפין דהיינו שיהיה תמיד הסכם חזק להשפעתו כמאמר הזוהר הקדוש על פסוק ושלשה עדרי צאן רובצים עליה רובצים תמיד שהם הנצח הוד יסוד כידוע ובזה יצדקו כל אופני קבלת המלכות המבוארים בעץ חיים וזכור והבן זה מאוד כי הוא הקדמה כללית לעבודה כאשר יתבאר אם ירצה השם: