והנה בבחינת הדיבור הזה הגם שבהתגלותו אין להעריך אותו בערך כח הנפש והוא בבחינת הבדל לגמרי לכן יכול להסתיר כח הנפש מצד הבדלתו ממהותו דהיינו שיכול להסתיר רצונו וחכמתו ומדותיו בכלי הדיבור ולדבר ההיפוך מה שאין כן המדות הכלולים בכח הנפש בעצמה שם לא שייך הסתרה כי לא תוכל לאהוב היפוך רצונה או להסתיר כח אהבתה בעצם הנפש מצד התאחדות כוחותיה בעצם אחד אבל הדיבור אשר לחלק יצא לכן יכול להסתיר חפצו ומדותיו בהדבור בהיפוך מדותיו לכן אין להעריך ערך הדיבור לערך הנפש אך בערך אחד גדלה מעלתה מכוחות הנפש במדות וכח הדיבור אשר בכוחה כי על ידי הדיבור נפעלה כח הנפש מה שלא תפעול בכח מדות הנפש כי בהסתרה שעל ידי הדיבור נגלה עצם רצון הנפש אשר מצד עצם הרצון המכוון בכדי להבין על ידי ההסתרה עצם רצונו:
וגם ידוע שהדיבור מעורר הכוונה ומוסיף חכמה וגם צירוף אותיות הדיבור נעשה ברגע אחד ושיהיו חמשה מוצאות הפה שהם אינם בערך השכלה ואף על פי כן יהיה בהם כל ההתגלות האלה כל אלה מורים על בחינת הדבור אשר שורשו נלקח ממהות הנפש הגבוה מהמשכתה בתוך כלי הגוף כן הוא כביכול מדת מלכות כאשר יצאה בהתגלותה בבריאה יצירה עשיה לפועל ממש הוא נקראת דבר הוי"ה דהיינו שנגלו כל הברואים למהות נבדל על ידי אותיות הדבור המצמצמים ומסתירים התגלותו יתברך על ידי אותיות אשר מצירוף האותיות נתגלה כפי מהות הצירוף וישתנו הנבראים לפי צירוף האותיות אשר הם מצמצמים התגלותו יתברך להיות נגלה כל בריאה ובריאה באופן נבדל ומהות אחר ממהות חבירו והנה בבחינת דיבור זה שהוא מלכותו יתברך נגלה גם כן ההיפוך דהיינו סטרא אחרא המסתיר רצונו יתברך ולהיות נגלה היפוך רצונו והכל על ידי אותיות הדיבור כמו שכתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה את כולם אפילו סטרא אחרא בכלל ורגליה יורדות וכו' דהיינו להתגלות ההיפוך מצד כוונת רצונו הנסתר לכן בחינת דיבור הוא נתגלה להבדלה גמורה מכח מדותיו יתברך אשר המה מאוחדים באחדות אחד ובהדיבור יצא לחלק ולא עוד שבכוחו יתברך אי אפשר לתאר חס ושלום ההיפוך כי הכל הוא כוחו לבדו יתברך ובבחינת הדיבור נגלה ההיפוך בזה הוא למטה ממהותו יתברך שבאצילות:
אבל כאשר תעמיק בשורש הדיבור הרי גבהה מעלתו מכח המדות שבכוחו יתברך ומכח הגילוי שבכוחו כי מאחר שאין זולתו ואין לתאר אליו יתברך דבר שחוץ ממנו ודבר נפרד מאתו יתברך כל שכן וקל וחומר לתאר ההיפוך ממנו חס ושלום שלא תחייב זה בשום שכל שיהיה נמשך מאתו יתברך הזולת והנפרד וההיפוך רק שורשו הוא מכוחו יתברך אשר לא נודע ומושג כי אם מחמת כוחו יתברך הנשגב מכל רעיון כל יכול להסתיר בהסתרה גדולה זו וכמאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא דווקא דהיינו שני הסתרות הסתרה אחת בבחינת אצילות שהיא גם כן בחינת הסתרה בכלים דאצילות אבל בבחינת אצילות שם נתגלה יחודו יתברך אך אף על פי כן היא הסתרה מאחר שהוא יתברך אינו בערך כלים ומדות כלל ושיהיו בחינת כלים בכוחו יתברך אפילו בבחינת יחוד נחשב גם כן להסתרה והסתרה שניה שלחלק יצא ממש בבחינת נפרד היא הסתרה להסתרה ובחינת הסתרה זו הוא ביום ההוא דהיינו התגלות הנקרא יום אשר אינו בערך השגה כלל שהוא בחינת ההוא ודי למבין והוא תכלית כוונתו יתברך בשביל ההסתר הזה שעל ידי בחינת ההסתר הזה יתגלה שלימותו יתברך בכל הדרגין וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם: