והנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו דהיינו שיהיה נגלה כל השתוות הדרגין שבכוחו יתברך אפילו מצד הנגלה ומצד התתאין בבחינת גילוי הדרגין בבחינת כל אחד ואחד ואף על פי כן יהיו משתווין וכמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ולאשתלמא עילא ותתא ומכל סטרין כי כח השוואתו יתברך כאשר הם בכוחו יתברך הרי הם אינם בערך גילוי כלל לכן תכלית הכוונה היה בשביל אנא אמלוך שהוא בחינת מלכות דאין סוף ברוך הוא דהיינו שהגילוי הוא משלימותו יתברך ולזה היו כל הצמצומים והשבירה בכדי לגלות כח הדרגין והתיקון היה בכדי לקשרם ולחברם ולייחדם בכדי לגלות על ידיהם כח השוואתו יתברך והוא עיקר בריאת האדם ועל זה נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דהיינו שכביכול פעל באדם כל כוחות התכללות עילאין ותתאין והתקשרותם והתאחדותם זה בזה בבחינת נגלה מצד הדרגין שיהיו נכללים בבחינת אדם כל הבחינות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בבחינת התכללות והתייחדות ועל ידי האדם הזה יהיה נגלה כח השוואתו וכאשר נגלה באדם גשמי התכללות והתאחדות הנפש עם הגוף אשר אינם בערך אחד כלל ורחוקים בערכם זה מזה ויש בו שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה ופרטים לאין קץ ודרך כלל המה אדם אחד ככה יש בכוחו השתלשלות עד אין קץ וכלולים בו עילאין ותתאין כאשר יבואר לקמן:
ולכן מבואר באידרא בגין דהאי דיוקנא דאדם אתכללו ביה עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונין דזעיר אנפין בהאי תקונא דהיינו מצד שעיקר הכוונה היה בבריאה שיהיה התכללות מצד הנגלה שיהיה נגלה כח ההשוואה כנזכר לעיל כביכול עביד תקוניה גם כן בזה האופן וכמו למשל מצד חשק האב ורצונו להתקשר אל בנו ולחברו אליו ולהדמותו בכל תנועותיו אצלו מצמצם שכלו הגדול על אופן בנו הגם ששכל ומדות בנו המה רחוקים ממנו בגדרם זה מזה באין ערך משווה שכלו ומדותיו מעין חכמת ומדות בנו בכדי להדמותו אליו ומתמשך מעצם שכלו אשר בערכו להשתוות אל בנו בכדי להתאחד ולהתכלל עמו כן הוא כביכול בנמשל כי מצד רצונו יתברך יהיה השוואתו יתברך והתכללותו נגלה אפילו מצד הדרגין הגם שאצלו אין לתאר ערך דרגין כלל ואין להעריך אצלו חס ושלום שום חילוק דרגין כי אם מצד חפצו ורצונו לגלות כח השוואתו אפילו מצד הדרגין כביכול אתקין עתיקא קדישא תקוניה דהיינו עתיקא הוא חפצו ורצונו יתברך שמצד עצמותו אשר אינו בערך דרגין כלל ותיקונוי דזעיר אנפין דהיינו להתמשך במדות ושכל בערך העולמות ולייחדם בכוחו יתברך השווה בערך עולמות וזה נקרא זעיר אנפין על שם כי נער ישראל ואוהבהו כמשל הנזכר לעיל שמצד חשק אביו אל בנו נעשה גם כן כמו נער במדותיו דהיינו שכשמתמשך במדות בנו הרי אביו נעשה במדותיו כמו נער דהיינו שיש לו תענוג ממה שבנו מתענג ויש לו אהבה מה שבנו אוהב הגם שבערכו הוא רחוק מהמדות האלו בתכלית הריחוק כי אם מצד החשק הנזכר לעיל להדמות בנו אליו כנזכר לעיל מצמצם את עצמו כנזכר לעיל כן כביכול נקרא זעיר אנפין דהיינו כביכול שמצמצם כח השוואתו יתברך מצד ערכו האין סוף ברוך הוא אשר הוא אינו בערך דרגין כלל להמציא אצלו מדות מצד הדרגין וזהו כי נער ישראל ואוהבהו וזהו אתקין תיקונוי ותקונין דזעיר אנפין בהאי תקונא בגין להשוות כח הדרגין בהשוואה גמורה אפילו מצד הדרגין שיהיה בהשוואה גמורה כאשר יהיה גילוי ההשואה זאת לימות המשיח כמאמר הכתוב ונשגב הוי"ה לבדו ביום ההוא וכן נאמר כי עין בעין יראו באופן שיהיה נגלה כח השוואתו בהשוואה אחת מצד כוחו ומצד הדרגין לא יהיה נגלה כי אם כוחו לבדו כמאמר הכתוב עין לא ראתה כו' כמבואר לעיל וכמשל הנזכר לעיל:
כי עיקר צמצום האב אל בנו להדמותו אליו ולהעלות בנו לעצם מחשבתו שיהיו שוין ממש ואז יהיה הבן בהשוואה עם אביו כן כביכול עיקר הצמצומים הם כדי לגלות כח השוואתו יתברך אפילו מצד היש ולעתיד לבא נאמר ולא יכנף עוד מוריך דהיינו שלא יהיה נגלה בבחינת כנף ולבוש שהם הצמצומים ועתה תלוי זה בעבודת האדם ולכן נקראים כל הבחינות האלו בשם אדם ממש והכל מצד מחשבתו הקדומה בבחינת השוואת הדרגין לגלותם כאשר המה בכוחו יתברך ולכן נקרא מחשבתו הקדומה גם כן בשם אדם אבל מצד עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת עולמות נאמר כי לא אדם הוא כי בחינת אדם הוא אינו כי אם מצד גילוי הדרגין אבל אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה כח חילוק דרגין כלל כי אם הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו: