פירוש האדרא רבא קדישא
אמר שמואל הנה נא הואלתי לכתוב פי' האדרא רבא בכל הפי' אשר מצאתי באמתחותי איש לא נעדר מהם כאשר עיניך תחזנה משרים בע"ה וזה החלי בעזר בוראי בפ' נשא בדקכ"ז ע"ב וז"ל:
האדרא רבא קדישא:
תניא אר"ש לחברייא עד אימתי נתיב בקיימא דחד סמכא כו' כבר ביארנו בדרו' מלכי אדו' שמתו מה ענינם ושם ביארנו כי בתחי' יצאו הי"ס זו עג"ז בסוד חד סמכא לבד ולכן מתו ואח"ך חזרו ונתקנו ונעש' מהם בחי' ה' פרצו' כנודע. ונמצא כי טרם התיקון היו הי"ס בחי' א' לבד ובבחי' הזאת היו תחי' מתעסקין בידיעת' ואמר להם ר"ש לחברייא שעד מתי יהיו בדרו' הזה ושעתה רוצה לדרוש בענין התיקון שהוא כאשר נתקנו הי"ס ונעשו בחי' ה' פרצו' כמו שמפו' בחי' למטה בכל האדרא הזאת:
(ע"ג) אמר שמואל להיות שמצאתי באדרא הזאת שנים שלשה דרכים בכל מאמר וברוב המאמרים הם פירושים קרובים אלו אל אלו עכ"ז להיות כי אין מדרש בלא חידוש קרינן בהו אל תמנע טוב מבעליו וגמרתי לכתוב כל הנמצא בידי מכל אבקת רוכל ולא יהיה חיבורי זה חסר דבר בע"ה:
תניא אר"ש לחברייא כו' פי' כי שתי בחינו' היו בעולם האצילות האחד מהם הוא בראשונה קודם התיקון שכל העשר ספירות היו בבחי' חד סמכא לבד. והבחינה השנית היא מה שהיה אחר התיקון כי החמש ספירות שהם כתר חכמה בינה ת"ת מלכות שהם כוללות כל העשר ספירות כמבואר אצלנו. והנה כל אחת ואחת מאלו החמשה ספירות נתפשטה ונעשית פרצוף אחד שלם וכל האצילות נתפשטו ונתקן בבחינת חמש פרצופין הנקראים אריך אפין כתר ואבא חכמה ואימא בינה וז"א שש קצוות חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד ונוקבא דז"א מלכות ולפי שבתחילה היו רשב"י וחביריו עוסקים במה שהיה קודם התיקון הנקרא קיומא דחד סמכא לסיבה הנז' לכן אמר להם שעד אימתי יתעסקו בבחינה ההיא לבדה ושיתעסקו מכאן ואילך באדרא הזאת בבחינה השנית והוא במה היה אחר התיקון שהוא התפשטות העשר ספירות בסוד חמשה פרצופים הנז' ואעפ"י שבאדרא הזאת לא ביאר רק שלשתן והם אריך אפין וז"א ונוקביה הנה באדרא זוטא ביאר גם כן שני פרצופי אבא ואימא ושם נבאר טעם הדבר וע"ש:
שם וז"ל ומחצדי חקלא זעירין אינון כו' קריאת שם הזה נמצא בזוהר פעמים הרבה וכן לקמן דקמ"א ע"ב וז"ל רזין אילין אלו אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא והענין הוא במה שנתבאר אצלנו בענין פסח בדרוש קריעת ים סוף וביארתי בפ' בשלח דף נ"ב ע"ב בענין ההיא אילתא דרחמה צר וחביבה על בעלה בכל שעה כו' שאמרנו כי כאשר המלכות רוצה להוליד אלו הנשמות אשר בתוכה בסוד עיבור אז לפתח חטאת רובץ הוא הנחש העליון הנושך ברחמה ונפתח ועל ידי כן יולדת אותם. ואמנם כדי שתלד אותם באופן שלא יתאחזו הקליפות בנשמות ההם צריך תפילת התחתונים ובהיותם צדיקים תועיל תפילתם לשתלד הנקבה הנז' את הנשמות ולא תצטרך אל הנחש העליון חטאת רובץ לנשוך אותה וזהו סוד שם קר"ע שט"ן שבשם מ"ב כי שט"ן הוא בגמטריא נחש עם הכולל והנחש הזה הוא הקורע רחם האילה וקריעה זו נעשית על ידי שם הזה והנה גם זהו סוד מה שתקנו חז"ל לומר מזמו' יענך ה' ביום צרה בתוך התפלה כנודע שיש בו שבעין תיבין כנגד שבעין צווחין ועאקין דיולדה ונמצא כי צריך תפלת הצדיקים להזריע בתחילה אלו הנשמות. כנז' אצלנו לעיל בדרנ"ד סע"ג בפ' פקודי איך מתבררין בסוד מיין נוקבין ומתחברין עם טיפת מיין דכורין ומחיבורם נעשים הנשמות ואח"כ צריכה עוד תפלת הצדיקים לשיולדו מבטן הנקבה בסוד לידה ולא יצטרכו אל נשיכת הנחש העלינן כנז' וסוד הלידה הזאת היא סוד קצירת השדה העליון ולקיטת פירותיו מאשר נזרעו בו (ד"ש ע"ב) בתחינה והצדיקים הגורמים קצירה זו בתפילתם נקראים מחצדי חקלא קדישא כי הם (ע"ד) יודעים לכוון בתפילותם כונות הראויות לכך. וכמו שמצינו ששיבחם רשב"י ע"ה בפ' בראשי' דמ"ה ע"ב ינ"ל מאן דזכי לאתדבקא במאריה בהאי גוונא ירית עלמין כולהו רחימא לעילא רחימא לתתא כו' עליה כתי' ותגזר אומר ויקם לך כו':
עוד דרך שני לרב זלה"ה כנז' וז"ל ומחצדי חקלא זעירין אינון כו' כבר נתבאר אצלנו במ"ש בפ' בשלח בדנ"ב ע"ב ענין קריעת ים סוף שהוא סוד פסוק כאיל תערוג על אפיקי מים כו' ואזמין לקבלה חד נחש ונשיך בערייתא דילה ופתח לה וקרע לה כו'. גם נתבאר ענין זה בענין דרוש יום שביעי של פסח שבו נקרע ים סוף וע"ש. גם יתבאר למטה בד' קכ"ח ע"ב במ"ש יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו' ומ"ש ענין ביאת נחש על חוה מה ענינו. וקיצור הדבר הוא כי המלכות העליונה הנקראת שכינה תתאה יורד' למטה בימי החול כדי לברר בחינת הנשמות שנשארו מעורבות בתוך הסיגים והקליפות שהובררו מן המלכים דארץ אדום שמתו והם עולות בסוד מיין נוקבין תוך בטן המלכות מלמטה למעלה כי הם עומדים למטה תוך הקלי' ועולות מתתא לעילא ומתגלים על פני הקרקע ונזרע שם בסוד אור זרוע לצדיק בסוד העיבור בבטן המלכות ואח"כ בא זמן הקצירה שלהם והיא הלידה של האילה הנז' ונקצרות אלו הנשמות משם ויורדות למטה בעה"ז להתלבש בגופו' השפלים החומריים של ילודי אשה והנה בצאתם מרחם האם העליונה הנה לפתח חטאת רובץ כנז' בסוף פ' ויקהל דרי"ט ע"ב כי בהיות הנשמה העליונה לא קאים ההוא חויא תמן ואי לאו הא ההוא חויא נשיך ואסתאב כו' והוא סוד נשיכת הנחש ברחם צר של האילה קדישא ועל ידי נשיכה זו היא יולדת אשר לסוד זה תיקנו רז"ל בתפילות מזמור יענך ה' ביום צרה שיש בו שבעין תיבין דעאקו דיולדה וזהו סוד שם קר"ע שט"ן שבשם שם בן מ"ב כי שט"ן בגמטריא נח"ש כי הנחש קורע רחם האילה הנז' והוא ע"י כח שם הזה הנז' והנה כדי שלא יצטרך נשיכת הנחש הזה ואחיזתו באותם הנשמות צריך תפלות הצדיקים התחתונים לעבוד את האדמה ועל ידי תפלתם מעלים הנשמות ההם של בירור המלכים בסוד מיין נוקבין והוא סוד זריעת האדמה ואח"כ גם על ידי תפלתם נקצרים מן השדה ההוא ונולדים בעה"ז ואז אין צורך אל נשיכת הנחש ואינו נאחז בנשמות ההם ובלי ספק כי אין יכולת בפעולות האלו אם לא בצדיקים קדישי עליונין שתפלתם בכונה ובידיעה גמורה בחדרי רקיעים שידעו לזרוע ולקצור השדה העליון וללקוט פירותיו בטהרה שהם הנשמות הנז':
ואלו החכמים היודעים סדר כונת התפילות על בוריין נקראי' מחצדי חקלא קוצרים השדה העליונה כנזכר בהיכלות ר"פ בראשית דמ"ה ע"ב וז"ל ומאן דידע לקשרא יחודא דא זכאה חולקיה רחים לעילא כו':
שם וז"ל פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כולם ואמרו אמן כו'. מה שמתחיל בפסוק הזה הוא מובן במה שנתבאר אצלנו בענין פטום הקטורת בענין אחד עשר סמנים אשר בו אשר הם סוד עשר קליפות וכח אחד של קדושה המחיה את כולם וכמו שביארנו בפ' (דף ל' ע"א) תרומה בדקס"ד ע"ב בענין עשתי עשרה יריעות עזים דמשכנא והנה אלו הם סוד אחד עשר ארורים שנזכרו בפ' והיה כי תבא וכמבואר שם במקומו והנה הראשון מכל אותם אחד עשר ארורים הוא כנגד אריך אפין של הקלי' וזמ"ש ושם בסתר רוצה לומר ארור מי שישים אותה הקליפה הנקראת פסל ומסכה באריך אפין הנקרא בסתר על שם שהוא סתרו של עולם כמבואר אצלנו כי שיעור קומת אריך אפין הוא תופס כל עולם האצילות וארבעה פרצופים האחרים הם מלבישים אותו ואינו ניכר ממנו רק בחינת ראשו בלבד וכל השאר מסתתר ומתעלם בתוכם כמבואר אצלנו באדרת האזינו בד' רפ"ח ע"א ולפי שהראשון מכולם הוא זה הפסוק לכן התחיל בו:
אמר שמואל אפשר לומר שגם בשביל הדרוש הזה נתכוון הרב זלה"ה לדרוש בפסוק אכן אתה אל מסתתר כו' ופירש כי מסתתר בגימטריא הוא אלף ומאה ורמז בזה כי החמשה נשמות נרמזים במלת מסתתר שגם הם עולים בגימ' אלף ומאה. בזה האופן נפש בגמטריא ת"ל רוח בגמטריא (ד"ש ע"ג) רי"ד. נשמה בגמטריא שצ"ה. חיה בגמטריא כ"ג יחידה בגמטריא ל"ז. סך הכל אלף ומאה עם הכולל רמז בזה שאריך אפין הוא סתרו של עולם כנלע"ד:
עוד דרך שני להר' זלה"ה כנז' וז"ל פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כו' כו' זה יתבאר לך ממה שהודעתיך ענין אחד עשר סממני הקטורת שהם כנגד עשר קליפות שנשארו מן בירור המלכים כאשר נתקנו בזמן התיקון ועוד יש בחינה אחת של קדושה המחיה אותם שעמה הם אחד עשר והם בחינת עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן הנז' בפרשת תרומה בדף קס"ד ע"ב וז"ל לסטרא אחרא יהבי חושבנא יתיר ואיהי במנינא דגריעו כגון עשתי עשר כו' ושם ביארנו ענינם וע"ש והבן וכנגדם הם אחד עשר ארורים שיש בפ' כי תבא אשר הראשון שבכולם הוא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כו' שהוא כנגד הקליפה שכנגד בחינת אריך אפין העליון שבכולם והוא הכולל את כולם כמבואר אצלנו בדרושים איך פרצוף אריך אפין הוא מתלבש ומתעלם ומסתתר בתוך הארבעה הפרצופין שתחתיו וארבעתן נעשין לבושי' וכסויים אליו. ולכן האריך אפין נקר' סתרו של עולם להיותו מסתתר ומתעלם בתוך כולם וזמ"ש ושם בסתר ולהיותו כולל את כל השאר כנז' לכן התחיל ופתח בו רשב"י ואמר ארור האיש כו' שהוא בחינת הקליפות שנשארו מברורי המלכים שמתו וחזרו ונתקנו כמו שיתבאר ענין תיקונם באדרא הזאת כנ"ל:
שם בדף קכ"ח ע"א וז"ל כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך גו' אם באתי להרחיב פה הדרוש הזה מענין ואלה המלכים יארך עלינו הסיפור וכבר חיברתי בזה דרושים בפני עצמם בענין אלה המלכים מה ענינם וע"ש. ואמנם אבאר כאן בקיצור מופלג מה שצריך לבאר במקום הזה גם תעיין במה שביארתי בפ' פקודי בד' רנ"ד ע"ב וע"ש היטב. ומה שצריך להודיעך כאן הוא מה שתמצא באדרא זו זכירת אלה המלכים ג' פעמים האחת היא כאן בתחילת תיקון עתיקא קדישא והשני (ע"ב) היא לקמן בדקל"ה ע"א בתיקון ז"א והשלישית היא לקמן בדקמ"ב ע"א בהתחלת תיקון נוקבא דז"א וטעס הדבר הוא זה כי הנה כבר ביארנו לקמן בביאור אדרת האזינו כי עשר ספירות שרשיות ומקוריו' הם ומתחלקות בכל עולם האצילות בסדר זה כתר חכמה בינ' באריך אנפין גדולה גבורה ת"ת בז"א. נצח הוד יסוד בנוקביה דז"א. ואמנם בעת שנאצלו יצאו בחינת אלו המלכים פירוש כי אחו' שנאצלו שלשה ראשונות דא"א אשר השלישית היא הבינה הנקראת ארץ אדום משום דמינה דינין מתערין בכל מקום שהיא בין בכללות בין בכללות בין בפרטות לכן מאותה הבינה דא"א יצאו אלו השבעה מלכים שהם שבעה תחתונות שבו וכן אחר שיצאו כתר חכמה בינה דז"א יצאו הז' מלכים שהם שבעה תחתונות שבו מבינה שבו שבז"א וכן אחר שיצאו שלשה ראשונות כתר חכמה בינה דנוקביה יצאו מן הבינה שבה שבעה מלכים שהם ז' תחתונות שבה ולכך תמצא שבזו האדרא הוזכר ענינם שלש פעמים אם בא"א הנקרא ע"ק ואם בז"א ואם בנוקביה דז"א. ואמנם המלכים של א"א לא הוזכרו כלל לא בתורה ולא בנביאים ולא בכתובים. לפי שכל בחינות ע"ק לא נכתבו בשום מקום כנז' לקמן בדק"ל ע"א וז"ל תאנא עכ"ד שמא דעתיקא סתים מכולא ולא אתפרש באורייתא בר מן אתר חד כו'. ואמנם אותם המלכים של ז"א נזכרו ונכתבו בתורה בפ' וישלח והטעם הוא כי תורה שבכתב הוא ז"א כנודע משא"כ א"א שהוא למעלה למעלה והמלכים של נוקבא דז"א נכתבו בכתובים בס' דברי הימים כנודע. כי הכתובים רומזים במלכות. ונבאר מה שהתחלנו והוא כי כאשר יצאו שלשה ראשונות של אריך או של ז"א או של נוקביה כל זה היה קודם התיקון ואז אף גם השלשה ראשונות שבכל אחד משלשה הנז' לא נתקנו והיו עדין בלי תיקון ולכן בצאת השבעה מלכים מכל בחינה משלשתן הנז' לא יכלו לקבל אור הג' ראשונות ומתו כי השלשה ראשונות אף שהיו בלי תיקון יכלו לסבול ולקבל אור האין סוף להיותם שלשה ראשונות אבל שבעה התחתונות מתו ולכן תמצא ששמנה מלכי' הם ובשבעה הראשונים מהם עברה בהם מיתה שהם סוד שבעה התחתונות שבכל אחד משלשה הנז' א"א וז"א ונוקביה בהיותם קודם התיקון. ואמנם כאשר היה התיקון בכל בחינה משלשתן אז יצאו שבעה תחתונות האמתיות המתוקנות בכל בחינה (ד"ש ע"ד) משלשה הנז' ולכן לא הוזכר בהם מיתה כי אלו היו בסוד התיקו' וכל אלו השבעה תחתונות החדשות האמתיות המתוקנות נזכרו בשם מלך אחד בלבד. להורות על תיקונם והתחברותם והתקשרו' יחד כי זהו תכלית התיקון כמבואר במקומו בסוד רשות היחיד ולא רשות הרבים והנה הו"ק החדשות נקראים הדר ומהיטבאל היא השביעית הנקראת נוקביה דהדר ואחר אשר יצא המלך השמיני שהוא הדר ואשתו מהיטבאל הכוללים ז' תחתונות המתוקנו' אז גם השבעה תחתונות הראשונות שהם המלכים שבעה שמתו גם הם נתקנו ונתבסמו עמהם עם אותם השבעה תחתונות שבאו אחר התיקון. ומהתחברות החסדים והגבורות נעשה פרצוף ז"א וכן פרצוף נוקביה וכבר ביארנו כי ענין אלו הז' תחתונות שמתו והשבעה תחתונות אשר היו מתוקנות הנקראים (ע"ג) הדר ומהיטבאל כל ענין זה היה גם כן בשבעה תחתונות דא"א ובשבעה תחתונות דז"א ובז' תחתונות דנוקביה דז"א ובפ' פקודי דרנ"ד ע"ב הארכנו יותר בענין זה וע"ש:
עוד דרך שני להר' זלה"ה על הנז' וז"ל כתיב ואלה המלכי' אשר מלכו כו' התחיל בפסוק זה לפי שכבר נתבאר לעיל כי הבחינה הראשונה שהיתה קודם התיקון היה ענין המלכים האלו שלא יכלו לקבל אור העליון לחסרון התיקון ולכן מתו ואתבטלו ואח"כ חזרו והובררו ונתקנו ע"י התיקון. ולהיות כונת רשב"י באדרא הזאת לבאר בחינת תיקונם לכן פתח בפסוק זה המתעסק בבחינתם הראשונה אשר קודם זמן התיקון ואח"כ ביאר תיקונם והנה לבאר ענין המלכים יצטרך ביאור עצום ורב לא יכילנו מקום זה וכבר הרחבנו הביאור בו בדרושים. ועי"ז. אמנם בדרך קיצור גדול נבאר קצת המצטרך לענין האדרא הזאת אבל עיקר ביאורו היא להלן בדקל"ה ע"א כי שם חוזר רשב"י להזכיר ענין זה יותר בארוכה ושם נבארהו בע"ה וע"ש:
שם בדקכ"ח ע"א וז"ל תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד דלא זמין תיקונוי דמלכא ועטורי עטורין כבר ביארנו לעיל ענין העשר ספירות איך נאצלו תחילה בלתי תיקון ואח"כ נתקנו וזמ"ש עד דלא זמין תיקונוי דמלכא כו'. ואמנם ענין התיקון הזה הוא בערכנו המקבלים מהם כי בתחילה לא היה אפשר לתחתונים לקבל האור העליון הנשפע עליהם ואז גם הספירות התחתונות לא היו יכולות לקבלו. וכאשר בא התיקון והוא ענין המעטת האור על ידי תיקון הפרצופים כמבואר אצלנו ואז האור נמשך דרך מסכים ודרך חלונות צרים וקטנים ודרך צנורות השערות כנז' פ' פקודי בדרנ"ד ע"ב אז יכולין התחתונים לקבלו ונמצא שאצילות העליון ואף גם בחינת עתיקא קדישא אשר בו הוצרך התיקון הזה לצורך התחתונים אעפ"י שלעצמו לא היה צריך לכך ואינו תיקון בערכו רק בערך התחתונים וכל מקום שתמצא לשון תיקון בכל האדרא פירושו הוא כנז':
עוד דרך שני להרב זלה"ה על הנז' וז"ל תאנא עתיקא דעתיקין כו' פירוש ענין תיקון רוצה לומר כי הנה האור העליון רב ועצום הוא מאד ואין בנו כח לקבלו ולסבלו ולכן הוצרך בחינת הפרצופים שעל ידי היות האור נמשך ע"י מסכים רבים זה על גב זה וכן דרך צנורות צרים ודקים שהם בחינת כל מיני שערות ונימין שנתבארו באדרות הנה על ידי זה יתמעט האור ויהיה כח בתחתונים לסובלו ולכן בחינה זו נקראת תיקון וכבר נתבאר ענין זה באורך בדרושים שביארנו בענין ואלה המלכים כו':
שם בדקכ"ח ע"ב וז"ל יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון כו' הענין הזה הוא סוד נעלם ואין לגלותו אלא לצנועים כבר הודעתיך בכמה מקומות כי כל הספירות יש בהם שתי בחינות והם אור פנימי ואור מקיף חוצה להם סביב והוא מקיף לכל ספירה וספירה וזה נרמז בפ' בהר סיני בר"מ בדק"ט ע"ב דאיהו בכל ספירה וספירה. ובעובי כל ספירה וספירה כו' והנה עוד יש בחינת אור אחד מחוץ אל האור המקיף הנז' שבין חלל אור (ע"ד) המקיף של ספירה זו לאור המקיף לספירה האחרת יש בחינת האור הזה האחר והוא בסוד שם אלהים והאור הזה מתפשט מחוץ לאור המקיף של החכמה דאצילות ומשם ולמטה עד סיום עולם העשי' בדרך התפשטות האור של הספירות עד סיום עולם העשיה אבל סביבות ספירת הכתר דאצילות ומכ"ש בין הכתר לא"ס אין לו אחיזה שם רק התחלתו מבין ספירת הכתר דאצילות לחכמה דאציצות ומשם למטה עד סוף העשיה כנז' וכל זה האור שהוא מבחינת שם (ד"ש דל"ט ע"א) אלהים הוא בסוד הקדושה ונקרא אלהים קדושים מן העשיה עד רום האצילות אבל בסוף סיום אלו השמות של אלהים קדישין המסתיימין בסו' העשיה שם נאחזים הקליפות הנקראים אלהים אחרים והטעם הוא לפי שהם נאחזין בשם אלהים שהוא באחורים של הספירות כנז' וזהו אלהים אחרים לשון אחורים והבן זה. וזמ"ש בסבא דמשפטים בדצ"ו ע"א כי שמא דאלהים אתפשט בכל דרגין עד דרגא דאלהים אחרים כו' גם תבין טעם למה כל שאר השמות הם בלשון יחיד ושם אלהים הוא לשון רבים והוא לפי שמתפשט בכמה דרגין אם בקדושה ואם בקליפה כנ"ל ולהיות כי אין שם אלהים הזה מגיע רק עד החכמה תחת ספירת הכתר ולא סביב הכתר כנז' לזה אמר דהאי סבא דסבין עתיקא דעתיקין שהוא ספיר' הכתר דאצילו' הוא יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כי שם אלהים הנז' הוא דינין וגבורות כמו שנבאר ולכן הוא שביבין די נור ויען הוא תחת ספי' הכתר לכן נעשה כמין כרסייא דשביבין תחתיו והכתר ברחמיו הגדולים שהוא חסד גמור כנודע דלית שמאלא בהאי עתיקא כלל ולכן יתיב על האי כרסייא דשביבין לאכפייא לון. ודע כי זה האור הנקרא אלהים כנז' הנה הוא סוד הגבורות כולם דז"א ונוקביה ובעת זווגם יחד של ז"א ונוקביה אז נכנסים אלו האלהים קדושים בנקודת ציון יסוד שבה שהם סוד ה' גבורות מנצפ"ך כנודע ומתמתקים שם ע"י החמשה חסדים שנותן בה הז"א כנודע ואלו האלהים הם שגורמים חימום הנקבה להזדווג בבעלה ואם ח"ו ישראל חוטאים למטה גורמין כי כמו שלצורך הזווג צריך שיתייחדו פנימיות העשיה והיצירה והבריאה והאצילות לצורך הזווג כמבואר אצלנו בכונת התפילות כי פנימיות העולמות הם העולים ולא חיצוניותם כנ"ל בפ' קדושים בדפ"ג ע"א ואז גם מתייחדים אלו האורות של אלהים הנז' ומתעלים ונכללין דרגין בדרגין עד שנמצא כי גם הקליפות הנקראים אלהים אחרים העומדים בסיום אלהים קדושים הנז' עולין ונכללין גם הם בסיום האלהים קדושים ומתקשרים שם עמהם ואז כאשר מזדווגים ז"א ונוקביה דאציל' הקדוש ונכנסין אותם האלהים ביסוד שבה בסוד החמש' גבורו' מנצפ"ך כנז' וכיון שהקליפות הם מתקשרים ונכללים בסיום אלו האלהים קדושים נמצא כי ח"ו דומה כאלו הם עצמם נכנסו שם ביסוד הנקבה והטילו בה זוהמא אבל הזהר והשמר בנפשך מאד מאד אל יעלה בדעתך שהדברים כפשטן כמ"ש ז"ל שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא כי חלילה להאמין הדברים כפשטן. אמנם רז"ל נתכוונו אל מה שאמרנו כי בהיותם נקשרים ונכללים ומיוחדים בסיום אלו האלהים קדושים נחשב כאלו הם (דף ל"א ע"א) עצמם נכנסו אל הקדש פנימה ח"ו וזכור אל תשכח וכבר רמזנו זה לעיל בפ' אחרי מות בדע"ט ע"א וע"ש היטב. ואמנם יען מצאנו בדברי חז"ל בענין הזה שתי בחי' אם בחינת נחש שבא על חוה הנקבה ואם בחי' שפחה כי תירש גבירתה ומזדווגת עם צדיק עליון כנז' בפ' בשלח בד"ס סוף ע"ב בפ' ויאמר אם שמע תשמע כו' וזה ביאורם כי כאשר ישראל חוטאי' ועולה הפגם עד ז"א כפי ערך החטא ההוא ואז נכללים הקלי' עד בחי' שם אלהים קדושים שמחוץ לז"א ויש יכולת לזכר של הקלי' להדבק ולכלול עצמו עם שם אלהים קדושים המקיף ביסוד דז"א וכאשר מזדווג עם נוקביה אז נחשב כי הנחש בא על חוה וטעמה טעם מר ממות וכאשר החטא אינו כל כך חמור ואינו פוגם רק בנוקבא דז"א אז הנקבה של הקליפה לבדה יש בה כח להכלל ולהאחז בשם אלהים קדושים אשר בנקו' ציון שהוא יסוד הנקבה ואז נאמר ושפחה כי תירש גברתה כי היסוד הזכר משפיע לחוץ ויונקת משם השפחה הטמאה וזכור שתי בחינות אלו אבל כבר הודעתיך כי ח"ו אין הכינה לומר שהקליפה עצמה עולה עד שם לא בז"א ולא בנוקביה ח"ו רק שבערך שנכללין הקליפות ההם באותו אלהים קדושים אשר עומד מחוץ לספירות מסוף העשיה עד רום האצילות לכן אנו אומרים כי ח"ו נחשב זה כאלו ח"ו בא נחש על חוה או כאלו שפחה תירש גבירתה וזהו סוד מ"ש בפ' ויקהל דקצ"ה ע"ב ענין נחש דפתי לאחת' ועאל בין קלא לקלא כו' והם יסוד שבה ומפסיקין ועומדין בין זה לזה ולוקחים השפע ע"ד הנז':
עוד דרך שני להר' זלה"ה על הנז' וז"ל יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו'. ביאור ענין זה הוא סוד נפלא אין (ד"ש ע"ב) לגלותו אלא לצנועי' כבר הודעתיך כי בכל ספירה וספירה מן העשר ספירות יש שני אורות והם אור מקיף ואור פנימי כמבואר ברעיא מהימנא בפ' בהר סיני בדק"ט ע"ב וז"ל ואנת בכל ספירה וספירה ובעובי דכל ספירה וספירה כו' אשר ביאורו הוא שאור הא"ס נכנס הוא בסוד אור פנימי תוך עובי כל ספירה וספירה בפנימיותה וגם הוא מאיר לבר מכל ספירה וספיר' בסוד אור המקיף וכן בין כל ספירה וספירה רוצה לומר כי הנה יש אור מקיף אחד שמקיף אל ספירת הכתר וגם אל ספירת החכמה יש אור מקיף אחר זולת הראשון המקיף את הכתר וכן לכל העשר ספירות ונמצא כי בין המקיף של הכתר אל מקיף החכמה יש אויר מפסיק ביניהם ושם גם כן יש אור מקיף והנה מחוץ אל אורות המקיפים האלו הקדושיס. ומעולים מן האורות הפנימיים כמבואר אצלנו הנה מחוץ להם וגם בין אור מקיף אל חבירו רוצה לומר בין כל ספירה וספירה יש אויר בין זה לזה כנז' והנה שם יש בחינת אור אחד הנק' בשם אלהים ואור הזה הוא מתפשט גם הוא ע"ד התפשטות הי"ס מלמעלה באצילות עד למטה בסוף עולם העשיה אלא שהוא עומד וסובב מחוץ אל אור המקיף שלהם ובין מקיף כל ספירה וספירה והנה שם אלהים הזה הוא בחינת הדינין והגבו' כולם דז"א ונוק' אמנם התחלתו הוא מתחת הכתר של האצילות בינו לבין ספי' החכמה ונמשך עד סיום העשיה אבל בין האין סוף והכתר ובין סביבות (ע"ב) הכתר עצמו אין אלהים הנז' עולה עד שם רק תחת הכתר וזמ"ש שם דעתיקא קדישא שהוא הכתר דאציל' כנודע הנה הוא יתיב על כורסייא דשביבין לאכפיא לון כי אלהים הנז' נקרא כרסייא דשביבין די נור גבורות חזקות והוא כעין כסא למטה מן הכתר הנז' ועל ידי זה כופה אותם שלח ישלטו הגבורות ההם. והנה נודע כי שם אלהים יש בו ק"ך צירופים וכל אלו הק"ך הם אורות קדושים אלא שהם דינים וגבורות כנז' ובסיום ק"ך צירופים אלו שהם אלהים קדושים. שם עומדים הקלי' הנקרא' אלהים אחרים. וטעם קריאתם לשון אחרים הוא לפי שהם מחוץ אל הי"ס בסוד אחורים כנז' והבן זה גם בזה תבין טעם למה שאר השמות של הבורא יתברך הם בלשון יחיד ושם אלהים הוא לשון רבים ואינו נקרא אל בלבד אלא אלהים בלשון רבים וסיבת זה הוא מה שביארנו כי שם אלהים כולל בחינת קדושה ובחינה קליפה כנז' כי גם הוא נקרא אלהים אחרים ולכן נקרא שם זה אלהים בלשון ריבוי. וזהו הסוד הנרמז בסבא דפ' משפטים בדצ"ו ע"א בפסוק מלך אלהים על גוים וז"ל ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה איהו דאתפשט ואתפלג לכמה אורחין ושבילין ואקרי אלהים ואחסין שמא דא כו' ואתפליג שמא דא לשמשין ולממנן דמנהגי לשאר עמין כד"א ויבא אלהים אל לבן כו' ואפילו ע"ז בשמא דא אקרי כו' והבן זה מאד. ודע כי שם אלהים הזה הוא בחינת הגבו' כולם דז"א ונוקב' ובעת הזווג שלהם של ז"א ונוקב' נכנסין אלו האלהים קדושים בנקודת ציון יסוד דנוקב' דז"א כי הם סוד חמשה גבורות מנצפ"ך ואז מתמתקין ע"י החסדים ואלו הם הגורמים החימו' והתאוה בעת הזווג וזכור זה מאד ענין חמש' גבורות מנצפ"ך שהם סוד ה' אותיות אלהים קדושים הנז'. והנה כאשר ח"ו חוטאין ישראל למטה מעוררין את הקלי' הנק' אלהים אחרים וכמו שאלו האלהים הקדושים נכללים בעת הזווג בתוך נקו' ציון שבנוק' ע"י תפילות ישראל ויחודם כמבואר אצלנו בכונת התפי' איך אנו מייחדים ומעלים וכוללים פנימי' העשיה והיצירה והבריאה והאצי' כדי שיזדווגו ז"א ונוק' דאצי' ובעת זווגם אז גם הקלי' הנקראים אלהים אחרים עולים ונכללין דרגין בדרגין עד שנכללין באותם אלהים קדושים שיש בד' עולמות אבי"ע כנ"ל ע"ד מה שישראל עושים על ידי תפילות' בפנימיות אבי"ע כנז' ויש בעלייתם ב' בחינות בחי' א' היא כאשר פגם החטא של ישראל עלה עד נוקב' דז"א בלבד:
אז הנק' של הקלי' הטמאות יש בה כח לעלות ולהתדב' ולהכלל עד שם אלהים הקדוש שיש בנקודת ציון שבנוק' דז"א ואז אתקיים ושפחה כי תירש גבירתה לפי שהיסוד העליון הזכר משפיע והשפע היורד לוקחת אותה השפחה הנז'. בחינה השנית היא אם הפגם יותר גדול ועולה עד ז"א דכורא כי אז גם הכללות של האלהים הנז' עולה עד למעלה בז"א עצמו ואז הזכר של הקליפה נדבק ונכלל עד אלהים הקדוש (ד"ש ע"ג) המקיף מחו' היסוד של ז"א ובהכללתו שם אזי ינקא נוקבא דזעיר אפין טעמא מרירא והוא סוד נחש בא על חוה. כנז' בפר' אחרי מות בדע"ד ע"א בפסוק ערות אביך וערות אמך לא תגלה כו' (ע"ג) ר' יהודה אמר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כו' ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כנסת ישראל לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מריר' והבן שתי בחינות אלו וזכרם. אבל צריך שתדע כי חלילה חלילה מלהאמין שהזכר של הקליפה הנקרא נח"ש שבא על חוה שח"ו נכנס תוך פנימיות נקודת ציון שבה וכן להפך כאשר שפחה תירש גבירתה שהיא הבחינה הראשונה. אמנם הענין הוא כי כיון שהאלהים דקדושה הם שם ביסוד שלו וביסוד שלה בתוך חמשה גבורות מנצפ"ך דבגו נקודת ציון שבה. לכן כאשר אלו האלהים אחרים עולים ונכללים עמהם כנז'. אז אעפ"י שאינן נכנסין ח"ו בתוך נקודת ציון ממש עכ"ז היותה נכללת באלהים דקדושה אשר שם על דרך כללות פנימיות העולמות זה בזה בעת התפילה כנ"ל זה יקרא כאילו ח"ו ממש בא נחש על חוה. וזכור ואל תטעה ח"ו בדבר הזה. והנה הבחינה הב' הזאת נזכרת בכמה מקומות בזוהר. האחד הוא בפ' ויקהל בדקצ"ה ע"ב וז"ל תא חזי בארבע סטרין דעלמא בד' תקופין קלא אתער וההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא. ואתחשך נהורא בקלא דלתתא ובגין דלא מטא נהורא קלא דלעילא לקלא דלתתא כדין אקדים ההוא אתערותא ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא ונטיל נהורא וההוא קלא הוא קול מלחמה קול רעה ודא איהו ברעה כו'. פירוש הענין כי הזכר של הקליפה הנקרא נחש הנקרא אלהים אחרים הוא הנקרא קלא דסטרא אחרא שעליו נאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה ברעה כתיב וכשהוא עולה ונכלל באלהים קדושים שביסוד ז"א. ואז הוא מפסיק בין יסוד שבו ליסוד שבנוקביה וזמ"ש עאל בין קלא לקלא ואז אתחשך נהורא על ידי קלא דסטרא אחרא שעליו נאמר כי הנה החשך יכסה ארץ ומפסיק ביניהם והשפע היורד לוקח אותו קלא דסטרא אחרא. גם זה עצמו הוא סוד פסוק כי את משכן ה' טימא כו'. הנז' בפ' אחרי בדע"ט ע"א וז"ל אצטריכנא לגלאה כו' דתנינן בשעתא דחיויא תקיפא דלעילא אתער בגין חובי עלמא שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא כו' הה"ד כי את מקדש ה' טמא כו' ושם במקומו יתבאר קצת יותר מבואר כמ"ש דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין מתאחדן בההיא זוהמא דאטיל חיויא תקיפא כו' וע"ש. גם נתבאר בפ' בראשית דנ"ג ע"א ודנ"ח ע"ב ענין הנחש דאטיל זוהמא בחוה. גם זהו סוד מה שנתבאר אצלנו בענין עון הגאוה והליצנות מה ענינו כי אלהים אחרים נקרא ל"ץ ונקרא צ"ל מות שהוא בגמטרייא ק"ך לפי שעולין ומתגאין על ידי הגאוה ונכללין בק"ך צירופי אלהים קדושים. גם נתבאר אצלנו בפ' נשא דקכ"ב ע"ב בענין יראה ואהבה בסוד פסוק וטוב לא יהיה לרשע בצ"ל אשר איננו ירא מלפני האלהים גם זהו סוד מ"ש בפ' ויקהל בדר"ג ע"ב בהאי כונה מפתי לאתתא למיטל נהורא כו' (ע"ח ש' ל"ב פ"ז). גם זהו הסוד שנתבאר אצלנו בדרושים בענין בארה של מרים שנאמר עליה באר חפרוה שרים כו'. ושם ביארנו ענין פסוק כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה כו'. ושם ביארנו טעם למה קרא התשמיש בל' (ע"ד) אכילה ושם נתבאר כי ענין כללות אלהים אחרים. עם אלהים עליונים הקדושים זהו הנקרא ניאוף כי בתחילה היתה מקבלת מן היסוד נתיב עליון הנק' פלא ועתה על ידי הכללות יונקת מן הנתיב החיצון של אלהים הנקרא גם כן פלא אשר בו נכללים הקליפות כנז' ולכן נרמז אותיות פל"א בר"ת ל"א פ'עלתי און כי היא אומרת שאינה לוקחת השפע מאותו הפל"א החיצון אשר בו נכללין הקליפות הנקרא און רק מן הפלא הפנימי ואין הענין כדבריה. גם לעיל בדף קכ"ז ע"ב. בענין מ"ש ומחצדי חקלא זעירין אינון כו' עיין שם ענין לפתח חטאת רובץ. וענין הנחש הקורע רחם האילה כמבואר גם כן אצלנו בדרוש יום שביעי של פסח בענין קריעת ים סוף. וגם בפ' בשלח בענין מה תזעק אלי כו' וע"ש וצריך עיון ממה שנתבאר אצלנו בדרוש ענין ק"ך צירופים של אלהים איך מתפשטים מן ז"א דאצילות ואילך עד סוף העשיה ואח"ך הם בחינת הקליפין הנקראים אלהים אחרים (ד"ש ע"ד) וע"ש כי צריך עיון גדול אם בענין מ"ש שם שמתחילין מן ז"א ולא מן תחת הכתר כנ"ל וגם ששם כתבנו שהם הכלים החצונים ואור המקיף עליהם ולעיל ביארנו שהם חוץ אל אור המקיף וצ"ע:
אמר עוד ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. אם באתי להרחיב הביאור בזה הלשון יארך עלי מאוד. אמנם שורש דבריו יתבאר לקמן בע"ה באדרת האזינו בדרפ"ח ע"א וז"ל תלת רישין אתגלפן דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא רישא חדא חכמתא סתימאה דאתכסייא כו' ואחר שתעיין שם תוכל להבין מה שנבאר עתה בלשון הנז' בקיצור. הנה נתבאר שם כי אעפ"י שתלת רישין האלו הנז' הם הכוללין שני פרצופים כי רישא עלאה מנהון היא בחינת ראש פרצוף עתיק יומין ותרין רישין תתאין הם כתר וחכמה דפרצוף א"א. הנה עכ"ז התרין רישין לבדה שבא"א נחלקין ונעשין תלת רישין זולת אותה רישא עלאה דעתיק יומין. הלא הם בחינת גלגלתא חיוור' כתר דא"א ובחינה זו היא ראש העליון שבתלת רישין דא"א עצמו. והראש השנית שבו היא בחינת מוח אחד עליון וסתום מאד חכמה עלאה סתימאה לעיל' והיא בחינת מוח גו גלגלתא חוורא שהוא כתר כנז'. והמוח הזה נקרא בשם אוירא עלאה כי לרוב העלמו נקרא אויר ולא מוח. והראש השלישי שבא"א היא חכמה דא"א הנקרא בלשון האדרא רבא וזוטא מוחא סתימאה דעתיקא ונמצא כי הראש השני שהוא הנקרא אוירא עילאה נעשה בחינת מוחא בערך גלגלתא חוורא שהיא הראש העליון שבו וגם נעשית בחינת רישא וגולגלתא ממש בערך הראש השלישית הנקרא מוחא סתימאה כנז'. הכלל העולה כי תלת רישין יש ברישא דא"א והם זו למעלה מזו גלגלתא ואוירא ומוחא סתימאה. ואמנם בחינת עתיק יומין הנקר' רישא עלאה דלא אתידע כו' הנה שבעה תחתונות שבו מתלבשין תוך א"א כמבואר אצלנו בדרו' ובפ"ק דספרא דצניעותא בענין שבע' דגלגלתא וע"ש היטב. גם נתבאר אצלנו במאמר (דף ל"ב ע"א) הזה ענין היות בכל ראש מאלין תלת ראשין דבא"א שתי בחינות אחד של פנימיות הרוחניות ועצמות האורות ובחינה שנית ענין הכלים שלהם ושם ביארנו כי הראש העליונה הנקראת גלגלתא יש בה הויה אחת של עצמות ורוחניות הנקראת נשמה. והיא ע"ב דמילוי יודין ורישא תנינא הנקרא אוירא היא הויה דס"ג הנקר' רוח ורישא תליתאה הנקר' מוחא סתימא' היא הוי"ה דמ"ה דמילוי אלפין הנקר' נפש ובחינת הכלים ויש בהם על דרך זה שם אחד של אהי"ה בכל ראש מהם שהוא בית קיבול וכלי של ההוי"ה הנז'. וגם שלשה אהי"ה אלו הם מבחינת מילוי על דרך הנז' בשלשה ההויות והרי הם תלת רישין ובהם ששה שמות שלשה הויות ושלשה אהי"ה. ושם ביארנו כי בכל בחינ' מהם הנז' יש ג' מדרגות כי בבחינת הכלים שבכל ראש מהם יש שלש שמות אהיה. וכן בעצמות ורוחניות כל ראש מהם יש שלשה הויות שהם שלשה מדרגות שהם אור פנימי ואור מקיף ואור מקיף על כולן וג' מדרגו' עצמות ראש העליונות שהיא גלגלתא חוורא הם שלשה הויות במילוי יודין הנקראים ע"ב ושצשתן בחי' נשמה ובהם שנים עשר אותיות פשוטות ועם כללות כולם הרי שלשה עשר ושלשה מדרגות עצמות נוישא תנינא הנק' אוירא עלאה הם שלשה הויות במילוי ע"ב גם כן ושלשתם בחינת רוח ובהם שנים עשר אותיות פשוטות ועם כללותם הרי שלשה עשר. ושלשה מדרגות עצמות רישא תליתאה הנקרא מוחא סתימאה הם שלש הויות של ע"ב ג"כ ושלשתם בחינת נפש ובהם שנים עשר אותיות פשוטות ועם כללותם הרי י"ג וע"ש עיין מבו"ש דף ס"ב ע"א:
אמר שמואל צ"ע שהרי למעלה כתב שהם שלשה הויו"ת אחת דע"ב ואחת דס"ג ואח' דמ"ה ואח"ך כתב ששלשתן הם הויו"ת דע"ב וצ"ע ואולי נוכל לומר כי מקודם הוא מע"ב ס"ג מ"ה. האמנם בהתפשטותם מתפשטין כולם בע"ב ע"ב ע"ב עדיין אנו צריכין למודעי בזה עד ישקיף וירא ה' משמים והרי נתבאר שלשה בחינות כל ג' פעמי' י"ג י"ג י"ג והנה כנגדם נרמזו שלשה בחינות של י"ג י"ג י"ג בשתי האדרות הלא הם כי באדרא זו של פרש' נשא בדקכ"ח ע"ב אמרו (ד"ש דף מ' ע"א) האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גלופין לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסיטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא וחד לעילא דגולגולתא כלו' לסטרא דלעיל. עוד בדקכ"ט ע"א וז"ל י"ג נימין דשערין קיימי מהאי סיטרא ומהאי סיטרא דגולגלתא ובאדרא זוטא בדף רפ"ח ע"ב וז"ל בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרשת תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כולא כו' הרי הם שלשה בחינות י"ג חיורתי דרישא הם ברישא עלאה הנקרא רישא חוורא גם נקרא גלגלתא חוורא. והרי שלשה ההויות פשוטות אשר בה שעם כללותה הם י"ג כנז' וי"ג נימין דשערי שרשם הם יוצאין מן רישא תנינא הנקראת אוירא מן שלשה הויו"ת פשוטות אשר בה כנזכר והמוחא סתימאה בעצמו שגם הוא נחלק אל י"ג כנז' וז"ל בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרשת תלת זמנין לארבע ארבע כו' והם סוד שלשה ההויו"ת פשוטות אשר בה כנ"ל וכל הוי"ה מהם יש בה ארבע אותיות בבחינת היותה פשוטה כנז':
(ע"ב) ונבאר תחילה ענין הי"ג חוורתי הנז' שהם בגלגלתא חוורא הנקראת רישא עלאה חוורא דעתיקא קדישא שהוא א"א. הנה נודע כי בחינת הגלגלת היא בחינה בפני עצמה מלבד השערות הנאחזין ונתלין בה וצומחין ממנה וכל אותו העור החלק והלבן המתפשט ומסבב וחופה על הגלגלת נק' חוורא דרישא שהוא עור לבן בתכלית הלובן והרחמים ובעור הלבן הזה צומחין ויוצאין השערות השחורות ושתי בחינות אלו הם דומים אל הקלף או הנייר החלק הלבן שעליו כותבין האותיות שחורות בדיו שחור שהם השערות אלא שכאן בגלגלתח דעתיקא שערות ראשו לבנות גם כן כמש"ה ושער רישיה כעמר נקא. והנה זה העור הלבן שחופה הגלגלתא הנקראת חוורא דרישא והוא חופה כל הראש כמו שהוא פנים ואחור סביב סביב ולא עוד אלא שגם נמשך דרך האחור בין תרין כתפין דיליה ויורד הלובן ההוא עד למטה במקום ששם עומד רישא וגלגלתא דז"א המלביש לא"א מטיבורא ולתתא כנודע וזמ"ש למטה וז"ל ומהאי גלגלתא נפיק חד עיבר חוור לגולגלתא דז"א לתקנא רישיה כו'. והיא בחינת הלובן של העור המתפשט דרך אחוריו במקום העורף והכתפיים עד רישא דז"א. והנה בבחינ' אחת יש יתרון ומעל' אל החוורת' על השערות ובבחינה אחרת הוא להפך כמו שיתבאר בע"ה במקומו וזהו הענין הנמצא שם באדרא שאמרו ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקיא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין כו' ומן השערות יונק ז"א בעצמו כמ"ש למטה ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה דבתר כותלא ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דז"א ומהאי מתזן מוחיה כו' והנה בחינת החוורא דגלגלתא הנז' מתחלקת לי"ג ארחין חיוורין כנז' שהם י"ג תיקונין דברישא עלאה הנקראת גלגלתא חיורא הלא הם בחינת שלשה הויו"ת אשר שם יהו"ה יהו"ה יהו"ה שבהם שנים עשר אותיות פשוטות עם היות שכל אות מהם יש לה מילוי דיודין כנ"ל. ועם חד דכליל לון הרי שלשה עשר וזה סדר חילוקן הוי"ה אחת מתפשט' דרך אחורי הגלגלת ונמשכת על גב העורף ובין הכתפיים כו' כנ"ל ובה ארבע אותיות והם ארבע ארח'ן חוורין ושתי הויו"ת אחרות שבהם שמנה אותיות והם תמניא ארחין חוורין אחרנין הם מתפשטין ונמשכין דרך שתי הפנים של עתיקא שהם שני הלחיים הוי"ה אחת בלחי הימין והויה אחת בלחי השמאל ובחי' החוטם מפסיק בין שניהם באמצעם ממש ונמצא כי הפנים נחלקים לשני לחיים עד אמצעי' החוטם לארכו ממש והרי הם שנים עשר ארחין חוורין בתלת עיבר שהוא ד' ארחין ללד האחור וארבע ארחין לצד הלחי הימין וארבעה לצד הלחי השמאל וזמ"ש שם האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר גליפין לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסטרא חד בסיטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחור' וחד לעילא דגלגלתא כלומר לסטרא דלעילא כו'. פירוש כי האורח השלשה עשר דכליל לכולהו תריסר ארחין הנז' הנה הוא לעילא ברישא דגלגלתא וכמבואר אצלנו בשער היחודים איך גם הוא כולל שנים עשר ארחין חיוורין אחרנין וע"ש היטב כי שם נתבאר ענין זה באורך ונמצא כי אלו הי"ג חיוורתי נחלקים לשתי (ע"ג) בחינות אחור ופנים וארבעה מהם לבד נמשכים דרך האחו' והשמנה מהם נמשכין דרך שתי הפנים ואל אלו הארבעה (ד"ש ע"ב) ארחין חיורין הנמשכין דרך אחור הוא שרמז וביאר כאן ואמר ארבע מאה אלפי עלמין אתפט חיוורא דגלגלתא דרישוי כו' אמנם חשבון כולם יחד הם י"ג ארחין חיוורין כנז' לקמן האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר כו' ובזה לא פליגי אהדדי שני המאמרים האלו כי כאן לא איירו אלא באותן הארבע שהם מצד האחור אשר מנהירו דיליהון ירתי צדיקייא ארבע מאות עלמין דכיסופין כו' כמו שנבאר ענינם בע"ה. ואמנם היותם בסוד ד' מאה אלפי עלמין הענין הוא כי הנה ביארנו שאלו הם הארבעה ארחין חיוורין בלבד הנמשכין דרך העורף והם הויה אחת אשר בה ארבע אותיות פשוטות והנה נתבאר לעיל כי שלשה הויות אלו שהם בחינת י"ג ארחין חוורין הנה הם ממולאות במילוי יודין הנקרא ע"ב וכאשר תמלא הויה זו שבדרך אחור במילוי יודין ימצאו בה ארבעה יודין ונודע כי כל יו"ד היא עשרה וכלולה מעשרה פעמים עשרה הרי הארבעה יודין הם ארבע מאות וכבר נתבאר אצלנו כי בא"א חשבנותיו הם עולים לחשבון גדול בסוד אלפים ונמצא כי אלו הארבעה יודין הם עולים צחש' ארבע מאה אלפי עלמין דכסופין והנאות גדולות. אבל בהיותם נמשכין ויורדין מתפשטין למטה כמו שיתבאר בע"ה אז מתמעט חשבונם בסוד מאות ולא בסוד אלפים וזמ"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקיא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין הה"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר:
ביאור הדברים הוא כי האי גלגלתא חוורא היא בחינת כתר דא"א כנ"ל וכתר מלשון כותרת היא עטרה הכותרת ומקפת סביב הראש. ותרגום סביב הוא סחור סחור וכנגד ארבע מאות חוורין של בחינת הכתר הלבן המתפשט באחורי הראש נאמר בהם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר מלשון סחור סחור שהוא הכתר הלבן המסבב ומקיף הראש והוא עובר לסוחר עובר ונמשך ומסבב סחור סחור. והנה היותם נקראים שקל כסף הטעם הוא כי הנה הויה זו היא במילוי יודין אשר מספרה ע"ב כמנין חס"ד ונודע כי בחינת כסף הלבן הוא בחסד והוא הוא חוורא קדישא בסוד לבנינות הכסף וכבר נתבאר אצלנו כי שבעה תחתונות דעתיק יומין מתלבשין בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א הנז' בריש פ"ק דספרא דצניעותא שהם גלגלתא וטלא דבדולחא כו'. ונמצא כי חסד דעתיק יומין גניז בגלגלתא דא"א ומצד זה יקרא גלגלתא חוורא והבן זה והיותם בחינת שקל הענין הוא כי שקל בגמטריא ת"ל והת' הם בחינת הארבעה יודין הנז' כל אחת כלולה מעשר הם ארבע מאות וההויה כולה בעצמותה בהיותה פשוטה בגמטריא כ"ו ועם כללות ד' אותיותיה הפשוטות הם ל' הרי ת"ל כמנין שקל אמנם היות הת' נחלקת לשתי אותיות ש"ק הטעם הוא לפי שסדר גלוי האורות האלו הם מלמטה למעלה כי תחילה מתגלין שלשה יודין אחרונות של ההויה הזו הממולאות ביודין והם ש' של שקל ואח"כ מתגלית היוד הראשונה שהיא השרשית בהויה עצמה הפשוטה אשר ממנה יצא שלשה היודין (ע"ד) הנז' האחרונות וזו היא ק' של שקל. ואח"כ מתגלה שרש ההויה בעצמה פשוטה שהוא אות ל' של שקל גם נתבאר טעם אחר בענין היות הארבעה חוורתי הנז' נקראי' בשם שקל מלשון ש"ק ונתבאר אצלנו בענין תיקון לבישת הש"ק מה ענינו. וכן בפסוק כתונת בד קדש ילבש וע"ש וקיצור הענין הוא כי אלו הארבעה חוורתי המתפשטים באחורי העורף ועליהם נמשכין גם ארבעה נימין דשערין כמו שנבאר בע"ה ואז הד' נימין הם גם כן סוד ארבע מאות כמנין ש"ק הנעשה מן השערות כנודע והארבעה חוורתי העו' גם כן בגמטריא ארבע מאות הם בחינת הנקבים הלבנים שבאויר וחלל נקבי השערות של הש"ק ודרך הנקבים ההם מאירים הארבע מאות חוורתי ומלבנים את השערות שהם שחורות להיותם בסוד הדין ונעשים לבנות כעמר נקא גם נבאר טעם אחר אל היות מספר אלו החוורתי שבדרך אחור מספרם ד' חוורתי לבד והוא במ"ש אצלנו בריש פ"ק דספרא דצניעותא בענין שבעה תחתונות דעתיק יומין המתלבשין בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א שהם גלגלתא וטלא דבדולחא וקרומא דאוירא כו' ושם נתבאר כי ת"ת דעתיק יומין נתלבש בההוא קרומא דאוירא והנצח וההוד דעתיק יומין יש בהם שתי בחינות בכל אחת מהם כי בחינה הנעלמת ונסתרת העליונה היא תרין ביעין דיליה אשר מקומם למעלה מן היסוד שהוא האמה דכייא ובחינה התחתונה הגלויה היא בחינת תרין ירכין דיליה אשר התפשטותם למטה מן היסוד כנודע. והנה בחינת העליונה (ד"ש ע"ג) הנסתרת שהם תרין ביעין הם מתלבשים בתרין אודנין דא"א אשר מקומם גבוה מן המצח דא"א אשר בו מתלבש היסוד דעתיק יומין. ובחינתם התחתונה הנגלית שהם תרין ירכין הם מתלבשים בתרין עיינין דא"א אשר מקומם למטה מן המצח דא"א. ובזה יובן טעם נאות למה בז"א נתבארו בחינת אודנין דיליה ובח"א כל שאר תקוניו נתבארו זולת תרין אודנין דיליה שלא נתבארו לא באדרא רבא ולא באדרא זוטא. האמנם טעם הדבר היא לפי שכל שאר התקונין שנתבארו הם איברים גלוים. אמנם תרין אודנין שבהם מתלבשים תרין ביעין דעתיק יומין ראוי להעלימם ולהסתירם וכבוד אלהים הסתר דבר. ונחזור לענינינו כי הנה הנצח וההוד לעולם הם בכל מקום בחינת דינין כנז' בפ' צו בדל"ב ע"א בסוד ערבי נחל ולכן בחינת השערות שהם י"ג נימין דשערין כנ"ל הנה הם יוצאין וצומחין מאלו הנצח וההוד אשר מתלבשין בתרין אודנין ותרין עיינין. דא"א כי השערות כולם כחות דין וגבורה הם. ועוד סיבה אחרת כי הנה הת"ת הוא בחינת אות ו' לעולם וגם הנצח וההוד הם נקראים ווי העמודים היוצאים מן הת"ת וי"ו גדולה והם נקראים ווי העמודים היוצאין ממנו והנה גם השערות הם סוד ווין אריכין כנזכר בתקונין תיקון ע' בדף ק"ך ע"ב ונימא שיעורא דאות ו'. ולכן מבחינת אלו הנצח וההוד אשר הם מתלבשין בתרין אודנין ותרין עיינין דא"א נמשכין ויוצאין שרשי השערות מתתא לעילא בסוד אור חוזר. ותחילה עוברין דרך אותו הקרום הנקרא קרומא דאוירא אשר בו מתלבש הת"ת דעתיק יומין הנקרא ואו כנז' ומכחו נעשין שערות בחינת ווין אריכין הנקראי' נימין כנ"ל (דף ל"ג ע"א) בתקונין ונימא שיעורא דאת ו' ואח"כ בקעו עוד ועלו וצמחו על הגלגלתא הנקראת רישא חוורא ואז נתגלו שם ואז מכחם נתהוו החיוורתי והשערות בהאי גלגלתא זה בבחינת אותיות כתובות שהם השערות. וזה בבחינת הקלף והנייר הלבן החלק שעליו כתובי' האותיות כנ"ל והטעם הוא כי אלו הנצח וההוד בהיותם בתרין אודנין ובתרין עיינין אינם בבחינת שערות רק חלקים בלתי שיער ובהתפשטם דרך קרומ' דאוירא נעשין שערות ועל כן יצאו למעלה בשתי בחינות אלו שהם חוורתי החלקים בלי שיער וגם בבחי' שערות שעליהם ולהיותם תרין אודנין. ותרין עיינין שהם ארבעה לכן גם אלו החוורתי דאחורי גלגלתא היו ארבעה כנגד תרין ביעין ותרין ירכין המתלבשים בתרין אודנין ותרין עיינין. והרי נתבאר טעם היותם ארבעה וטעם היותם שתי בחינות חוורתי ושערי. ונלע"ד כי כן בכל סטר וסטר שבשני צדדי הפנים שייך טעם זה שבכל צד יש גם כן ארבעה חוורתי וארבעה נימין. והנה בענין התפשטות אלו הארבעה חוורתי שבאחורי הראש צריך שתדע כי הנה התפשטותו הוא למטה עד טיבורא דליבא דאריך אפין שהוא מחצית הת"ת שלו אשר משם התחלת גלגלתא דז"א ושם מאיר במוחין ובדיקנא דיליה כמו שנתבאר בכונת ויעבור שהם י"ג תיקוני דיקנא כנודע וגם ב"ה למטה נבארם בענין ז"א גם הם מתפשטים יחד עם ארבע נימין דשערין הנמשכים גם הם אחורי קדלא דאריך אפין עד דמטו לרישיה דז"א כמו שיתבאר למטה ב"ה. ואמנם השמנה חוורתי דמצד הפנים יתבארו למטה במקומם בדף זה באומרם ומהאי אתפשט אורכ' דאנפוי לש"ע רבוא עלמין וההוא אתקרי ארך אפים כו' ועיין שם גם בחינת הי"ג נימין דשערין יתבארו בדקכ"ט ע"א ע"ש ודע כי פעמי' רבו' שמעתי ממורי ז"ל כי כל אלו הי"ג חוורתי מאירין בז"א. ופעם אחרת שמעתי ממנו ז"ל כי אין שום אחד מכל אלו הי"ג חוורתי דאריך אפין נמשכין אל ז"א רק מן חד אורחא אחרא חוורא דאזיל בפלגותא דשערי משם נמשך ונהיר חד ארחא עד פלגותא דשערי דרישא דזעיר אפין כנז' בדף קכ"ט ע"א:
עוד שם בדף הנז' וז"ל האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא. וחד לעילא דגלגלתא כלומר לסטרא דלעילא כו'. ביאור ענין זה כבר נתבאר היטב לעיל במ"ש ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי וע"ש. ואומרו ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוי עלמין כו' זה יובן במה שנתבאר לעיל במ"ש ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי ושם ביארנו כי התם לא איירי אלא באותם (ד"ש ע"ד) הארבע חוורתי לבדם הנמשכין מאחורי רישיה ועתה ביאר השמנה חוורתי אחרנין הנמשכין בתרין אנפין דיליה וזמ"ש מהאי אתפשט אורכא דאנפין לש"ע רבוא עלמין כו'. ביאור הדברים כי שתי הויו"ת אחרות הם הוי"ה אחת בכל פן אחת מהם. ובה ארבע אותיות פשוטות כנגד ארבעה חוורתי אשר בה (ע"ב) וזמ"ש ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי כו' רוצה לומר מזה החוורא של הגלגלתא הנחלק לשתי בחינות באחור ובפנים למעלה בגלגלת עצמה. הנה משם נתפשטו אותם התמניא חוורתי עד למטה בבחינת תרין אנפין שהן תרין לחיים דיליה ואמר כי התפשטותם שם למטה באותם התרין אנפין הוא שיעור ש"ע רבוא עלמין ביאור הדברים הוא כי כל הוי"ה מאלו השתים הנז' שהם בתרין אנפין. הנה הם בסוד מ"ב מ"ב אתוון ובמילוי יודין כנודע שהם ארבע אותיות פשוטות ועשר אותיות מלוייהן ביודין וכ"ח אותיות מילוי מילניין ביודין גם כן כזה יהו"ה. יו"ד ה"י וי"ו ה"י. יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד. והנה כל הוי"ה מאלו שהיא בסוד מ"ב אתוון דיודין כנז' היא כלולה מן עשר ספירות בפן האחת וכן הויה שנית בפן השנית לא נמצא יותר בדרוש הזה:
האמנם נמצא תשלום הדרוש הזה במקום אחר וז"ל ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לש"ע רבוא ענמין כו' זה נתבאר אצלי בסוד מצות שלוח הקן גם יובן בסוד פסוק ויהי שירו חמשה ואלף הנז' בפרשת תרומה דף קמ"ה ע"ב כי החמשה הם סוד חמש תרעין מחסד עד הוד ואלף הוא היסוד הנקרא אילנא דחיי העולה דרך חוט השדרה עד חכמה ובינה כנודע. וכן הענין הוא כאן כי כל הי"ס כלונות בעתיקא והשלשה ראשונות הם תלת מאה כל אחת כלונה ממאה להיותם עליונו' אבל השבעה תחתונות אין כל אחד כלולה רק מעשר שהם שבעים וזהו סוד ש"ע רבוא עלמין הנז' כאן אבל הז"א אינו לוקח מהם אלא ק"ן רבוא בלבד כנז' בדקל"ב ע"ב המאה הם כנגד הת"ת בעצמו והחמשים הם כנגד חמשה תרעין מחסד ועד הוד כל אחד כלול מי' הרי הם ק"ן רבוא ואם תסיר ק"ן מן ש"ע נשאר אר"ך עם הכולל ואלו הם סוד ארך אפים אשר בעתיקא כי אורכא דאנפוי הם ארך רבוא וארך אורות יש בו:
עוד שם בדף הנזכר וז"ל בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק כו' אם תדקדק תראה כי בתחילה אמר חכמתא עלאה סתימאה ואח"כ אמר חכמתא סתימאה ולא הזכיר עלאה אמנם זה יובן במ"ש באדרת האזינו דרפ"ח ע"א כי ברישא דאריך אפין יש גם כן מוחא אחרא עלאה תוך הכתר שבו וכן ביארנו למעלה וכנגד זו הזכיר כאן חכמתא עלאה סתימאה וכנגד חכמה אחרא סתימאה היא למטה מזו הנראת חכמה סתימאה מוחא דאריך אפין אמר כאן חכמתא סתימאה. ותו לא. ואותו מוחא סתימאה עלאה שבתוך כתר דאריך נעשית בערך גלגלתא לגבי זו החכמה סתימאה כנז' שם בהאזינו:
עוד שם בדף הנז' וז"ל והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו כו' הענין הוא כי האור העליון בהיותו נמשך מנמעלה למטה בפוגעו למטה איזה מסך הנה הוא מכה בו וחוזר האור לעלות בכח מלמטה למעלה בסוד אור החוזר והוא אור גדול. והנה האותיות של האלפא ביתא הם יורדים מלמעלה למטה (ע"ג) להאיר ומכים במסך. וחוזר אורם לעלות ממטה למעלה כנז' ונמצא כי אות התי"ו שהיא אחרונה לכל האותיות חוזר אורה לעלות ממטה למעלה עד או' האלף שהיא ראשונה שבכל האותיות. ולהיות כי מוחא דעתיקא יש לו קרומא דאוירא דלא אתפסק לתתא לכן כאשר אור האותיו' יורד עד הקרום ההוא חוזר בכח גדול לעלות ואורו גדול מאד אבל קרומא דמוחא דז"א אתפסק למטה בקרקעיתו כנ"ל. והאי קרומא אתפסק בז"א ולכן כשיורד אור האותיות בו פוגע באותו הפיסוק של הקרו' המופסק לל"ב שבילין כנז' לקמן בדקל"ו ע"א. ויורד האור באותם הפתחים של ל"ב שבילין ואין לו כח לחזור ולעלות רק אור מועט מאד וזמ"ש רשים רישומא לעתיק דלית דכוותיה הכי במוחא דז"א:
עוד שם בדף הנז' וז"ל תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי כו'. זה יובן ממה שביארתי באדרת האזינו כי אלו הקוצין דשערי הם סוד הווין היוצאין מן נ"ה היוצאין מן הת"ת ו' עלאה והנה (ד"ש דמ"א ע"א) סוד אלו בהיותם למטה בז"א הם בסוד ואת האלף ושבע המאות וה' ושבעים עשה ווים לעמודים וביאור הענין הוא כי האלף הם בא"א כי תמיד שם הוא מספר אלף ואבא ואימא הם גרועים מאריך אפין. ולכן הם בסוד מאות בלבד. ואמנם היותם שבע מאות הוא במה הידעתיך כי אין אור העליון מתלבש בתחתון הימנו אלא בבחינת שבעה תחתונות שבו לבד נמצא כי אין אריך אפין מתלבש בתוך אבא ואימא אלא השבעה תחתו' שלו בלבד ולכן נקראים אבא ואימא שבע המאות והז"א והת"ת הוא ה' לפי כי חמשה ראשונות ספירות אלו הם הנגלות בו שהם כתר חכמה בינה. גדנלה גבורה ת"ת אבל מת"ת שלו ולמטה הוא התחלת בנין קומת נוקביה כנודע ולכן נקרא חמשה ונוקביה היא שבעים כי הנוקבא נקראת שביעית. וזמ"ש בפ' פקודי בדרכ"ז ע"ב. ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים. ושבע המאות חושבן שלים כו' ואמנם בהיותם כאן למעלה בסוד עתיקא חסר מהם בחינת השבעים שהיא בחינת הנקבה כמבואר אצלנו באדרת האזינו. כי עיקר גילוי עשר ספי' המקוריות והשרשיות אינן אלא תשעה ספי' דלאו אינון היכלין ולאו אינון רוחין כו' כנז' שם ובחי' הנקבה צא נרמזה בעתיקא והנה להיות כי כאן הוא בעתיקא לכן כולם הם מספר גדול כי מה שהיה שס בז"א אלף הם כאן בעתיקא אלף אלפין. ומה שהיו שם שבע מאות היו כאן שבעת אלפים ומה שהיו שם חמשה הם כאן חמש מאות. עוד שם בדקכ"ט ע"א וז"ל ונהיר ונגיד בההוא נימא כו' ענין שערות אלו דרישא דאריך אפין דתליין עד רישי כתפוי למיגד לרישא דז"א נתבאר באדרת האזינו וע"ש:
עוד שם בדק"ל ע"ב וז"ל דא מארי דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א כו' וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא כו'. צקמן בדקל"ו ע"ב נבאר כי כל הגבורות אשר בז"א מתקבצות כולם בתוך החוטם שלו וכדי לאכפייא כל אותם הגבורות שבחוטם ההוא דז"א (ע"ד) צריך להמשיך רוחא דחיי מחוטמא דעתיקא שהוא אריך אפין אל ז"א ונוקביה הנקרא מלכא משיחא בסוד המלכות כנודע כי מלכא משיחא היא המלכות נוקביה דז"א וזמ"ש חד רוחא נפיק לז"א כו' וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד שהוא מלכא משיחא בסוד המלכות. והנה עתה בזמן הזה אינו נפיק רק לז"א בלבד כי גבורותיו יכולות להתבסם עתה אבל גבורות המלכות אינן יכולות להתבסם עתה עד לעתיד בזמן מלכא משיחא ואז יפוק רוחא דחיי גם אליו וזמ"ש וחד רוחא דחיי דביה זמינין כו' אבל לז"א הזכיר לשון הווה דנפיק עתה. ואם תאמר והרי גם בחוטמא דעתיקא הם גבורות והתשובה היא כי אלו הגבורות והדינין שבעתיקא אדרבא כחם וגבו' היא לאכפייא כל הדינין והגבורות התחתונים כי אין הדין נכפה אלא בשרשו וזהו הטעם שאף הגבורות שבעתיקא נקראי' רחמי' ולית שמאלא בהאי עתיקא כלל ונבאר ענין אלו תרין רוחין דנפקי מחוטמא דעתיקא לז"א ולנוקביה. והנה בשער היחודים נתבאר זה אצלנו באורך גדול בייחוד אחד פרטי אשר שם וע"ש אבל הענין בקיצור נמרץ הוא כי תרין נוקבין יש בחוטמא דעתיקא והם בציור שתי אותיות מ"נ של מנצפ"ך שהם סוד החמשה גבורו' וצורתם היא כך מ"ן כי כאשר תתפרד ותסתלק צורת המ"ם סתומה מצד הנו"ן ההפוכה ישאר נקב השמאלי כעין צורת נו"ן כפופה פשוטה כזו נ' ומנקב הימני שהוא מ"ם סתומה נפיק תדיר רוחא דחיי אל ז"א אבל מן נקב השמאלי שהוא צורת נ' כפופה הפוכה משם מתפשט רוחא דחיי שבו דרך הזרוע דז"א כי גם הזרוע הוא צורת ו' פשוטה ויען כי הזריע סגור וסתום ואין לו פתח פתוח בסופו להוציא אורו משם אל המלכות לכן אין רוחא דחיי דנקב שמאלי דחוטם דאריך אפין יוצא אל המלכות רק בסתום גמור ואינו נגצה כנז' אצלנו ענין יציאת האורות דרך סופי האצבעות במקום הצפרנים הצפרנים. ואיך משם נעשות פרצוף לאה. אבל לעתיד לבא יתבסמו דיני הזרועות ואז יוכל לצאת רוחא דחיי דרך הזרוע אל המלכות בגילוי גמור כנ"ל ובזה תבין טעם תפילה של יד הנקשרת בזרוע האדם והענין הוא כי תפלה של יד היא בחי' המלכות כנודע ואנו קושרין אותה בזרוע האדם הדומה לז"א כדי שימשך ההוא רוחא דחיי דנקב שמאלי דחוטמא דעתיקא הסתום בזרוע שמאלי דז"א כנז' וימשך אל המלכות דרך סתום ולא בגילוי והבן זה מאד. גם (ד"ש ע"ב) בזה תבין טעם נטילת ידים שאינה רק עד פרק הזרוע בלבד והטעם הוא כי הזרוע עצמו אי אפשר למתקו ולבסמו עד לעתיד לבא:
עוד שם בדף הנז' וז"ל תאנא ארכא דחוטמא שע"ה עלמין כו' זה יובן ממ"ש בדק"מ ע"ב בענין שע"ה חסדים דכלילן בחסד דעתיק יומין וע"ש עוד שם בדף הנז' וז"ל דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טיבורא דלבא כו' גם זה ביארתי באדרת האזינו וע"ש מה שביארתי כי אף גם שאמרו באדרת האזינו ואדרת נשא דלא נזכר בעתיקא רק בחינת רישא בלבד ולא גופא עכ"ז אין הדבר כפשוטו כי ודאי שיש באריך אפין כל שיעור קומה ראש וגוף ורגלין אבל הענין הוא כי ראשו בלבד הוא מגולה ושאר גופו מתלבש (דל"ד ע"א) תוך אבא ואימא וז"א ונוקביה וזמ"ש דתלייא דיקניה עד טיבורא דלביה כנראה כי יש בו טיבורא דליבא ג"כ והבן זה:
עוד שם בדקל"א ע"ב וז"ל לקביל דא אל רחום וחנון כו' ואינון לתתא כו' זה הפי' נמצא מכתיבת הרב הגדול זלה"ה. סוד שלשה עשר מדות כך הם וזה סדר מנינם א"ל אחד רחו"ם שנים וחנו"ן שלשה אר"ך ארבעה אפי"ם חמשה ורב חסד ששה. ואמת שבעה נוצר חסד שמנה לאלפים תשעה נושא עון עשרה ופשע אחד עשר וחטאה שנים עשר ונק"ה שלשה עשר ואלו הם שלשה עשר תיקוני דיקנא דאריך אפין שהורידן משה למטה במקום הדין למתקו ואמנם תשעה תיקוני דיקנא דז"א הם אלו ארך א' אפים ב' ורב חסד ג' נושא עון ד' ופשע ה' ונקה ו' פוקד עון אבות על בנים ז' על שלשים ח' ועל רבעים ט' והנה שלשה תיקונין אלו האחרונים הזכירן משה אחר י"ג תיקוני דאריך אפין כי הם מקור הדינין וכוון להמשיך להם י"ג מכילן דרחמי למתקן כי שלשה אלה קשים לפקוד עון והם דין יותר מכל השאר כמובן מפשטם וצריכין מיתוק והנה התקון השמיני של אריך אפין הוא מזלא כנז' באדרא רבא ולפיכך נוצר חסד שהוא רומז לו הנו"ן גדולה לרמוז אל בינה שבכתר והוא חוטא דשערי דבסחרני דיקנא כי היא קו ירוק המקיף העולם למטה ודוגמתו למעלה להקיף הזקן העליון ושם נעלמים חמשים שערים עליונים תכלית העלם ודקות גדול והנה התיקון השביעי הוא אמת וכנגדו נזכר במי אל כמוך ישוב ירחמנו וכך אמרו באדרא רבא הה"ד ישוב ירחמנו ובהאי דלתתא הוא אמת עכ"ל וזו ראיה למנינינו שמנינו פה:
ודע כי י"ג תיקוני דיקנא הם שלש פעמים שם בן ארבע שהם שנים עשר והמזל הכוללם הם ג' עשר וג"פ שם בן ד' הם ע"ח והם בגמטריא מזלא להורות דכולהו במזלא איתכלילו והנה אם נדקדק באותיות נוצר הם אותיות רצון בהיפוך כי במצח הוא רצון חסד עלאה ולמטה בזקן נהפך לנוצר והוא הוא התיקון השמיני היורד מרצון העליון שבמצחא ומקיף הזקן ולהיות כי הוא בינה שבכתר נרמז בר"ת נחל נ'וצר ח'סד ל'אלפים כי היא נחל קדומים והוא הנוצר חסד עלאה לאלפי' להורידו למטה כי חסד עלאה הוא שם בן ארבע במילוי יודין שהוא בגמטריא חסד ויורד למטה לשם בן ארבע במילוי אלפין על ידו וזהו לאלפים לשם בן ארבע במילוי אלפין. והנה התיקון הששי הוא חסד דעתיקא והוא כי חפץ חסד הוא כנז' באדר' רבא וכנגדו בי"ג מדות אלו בתיקון ששי לפי חשבוננו הוא ורב חסד מדה ששית ומדה זו היא מדת כהן גדול ומכאן מתחיל דיקנא דכהנא רבא דאתתקן בשמנה תיקונין כנגד שמנה בגדי כהונה כי מכאן עד תשלום הי"ג תיקונין הם שמנה תיקונין וזו היא דיקנ' דכהנא רבא דאתקן בתמניא תיקונין הנז' באדרא רבא והיא אתגלייא קצת על ידי חסד עולם דאיהו גופא דאתלבש ביה חסד דעתיקא דלגו חסד דקשוט בחיי דנשמתא ולפיכך נאמר בכתוב יורד על הזקן זקן אהרן כי הם זקן בתוך זקן כי מן מדה ששית ואילך מתחיל זקן אחר מתלבש בשמנה בגדים ותיקונין אלו הם לו כנשמ' ולפיכך נגלים על ידי התלבשות שמנה בשמנה ונמצא (ע"ב) כי התיקון הששי מתלבש וממנו ואילך והם דיקנא דכהנא רבא בהתלבשות שמנה בשמנה השמנה נגלים והם כנגד שמנה בגדים ושמנה נכסין והם הם תיקוני דיקנא דעתיקא ממש והם נשמה לאלו והנה הי"ג תיקונין כולם בכתר והחמשה הראשונים הם כנגד אור צח אור מצוחצח אור קדמון חכמה ובינה ומשם ואילך מתחיל חסד והוא דיקנא רבא דכהנא מסטרא דחסד קאתי. ודע כי התלבשות שמנה אלו נעשה נשמה (ד"ש ע"ג) לז"א כי גם הוא מתחיל מן חסד ונמצא שיש חסד לגו בעתיקא וחסד המתלבש בו מלבר והוא חסד דלגו בז"א ועוד יש חסד דלבר המתלבש בו בז"א והבן כל זה כי לפי זה נמצא כהן גדול וסגן וכהן סתם וכהן הדיוט תיקון י"ב דדיקנא דעתיקא הוא הפה הקדוש דלית בה שערא ונפיק ביה רוחא דאתפרש לשבעה ושלשים אלף עיבר והוא בגמטריא הבל הבל הפה הקדוש וזמש"ה אמרתי שגם זה הבל כי התיקון הי"ב שהוא בגמטריא זה מתפרש לל"ז עיבר כמנין הבל:
עוד שם בדקל"ב ע"א וז"ל הה"ד פלא יועץ אל גבור כו' אמר כי שם אל נתפשט עד הפה ואם תחבר אותיות א"ל עם אות פ' יהיו פלא. עוד שם בד' הנז' וז"ל עלמא קדמאה דנפיק מתקונ' קדמאה שליט ונחית וסליק לאלף אלפים וריבוא רבבן מארי תריסין ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא כו' בלשון הזה צריך להרחיב הביאור הלא הוא מיוסד על אשר הידעתיך בפ' פקודי בדרנ"ד ע"ב ובמקומו' אחרים רבים ענין שבעה מלכי אדום מה ענינם והנה כבר ביארנו שם כי גם באריך אפין עצמו היה בו בחי' אלו השבעה מלכים דאתבטלו. ונבאר עתה שמותם הנה התחלתם הם מן הדעת עד המלכו' שהם שמנה בחינו' אבל להיות כי נצח והוד הוא תרי פלגי גופא כמבואר סוד ענין זה אצלנו לכן שניהם נחשבים למלך אחד ונמצאים שהם שבעה מלכים. המלך הא' בלע בן בעור והוא סוד הדעת ולכן מרע"ה היה מבחינת הדעת של הקדושה. וכנגדו היה בלעם בן בעור בדעת הקליפה וזהו מ"ש רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם ומנו בלעם וזמ"ש בלעס נאום שומע כו' ויודע דעת עליון גם זהו סוד מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם כי הררי קדם אלו הם בחי' אלו המלכים הנקר' חכמת כל בני קדם יען קדמו למלכי ישראל ולהיות מלך הזה בסוד הדעת שהוא מכריע כנודע. לכן הוא כולל שני מלכ'ם אחר'ם עמו שהם החסד והגבורה והם יובב וחושם. ובזה תבין מ"ש לקמן בדקל"ה ע"א בלע בן בעור תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקטרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללא כו' והביאור הוא במה שידעת כי הדעת כלול מחסדי' וגבורות ויש ביניהם מכריע הנקרא דעת והרי כי הדעת כולל שלשה הוא ושנים אחרים עמו ואלו השנים שכלל עמו הם חסד וגבורה וכבר ידעת כי עיטרא דחסד הוא דכורא ועיטרא דגבורא היא נוקבא גם ידעת כי השברים הם בחסד לפי שהם דינא רפייא כי הדינין האלה משתברין אבל התרועה היא בגבורה ואלו השנים הם הנקראי' כאן יבבא ויללא יבבא היא השברים ויללה שהם כללות שני מלכים השניים (ע"ג) יובב וחושם שהם חסד וגבורה יובב הוא היבבא וחושם הוא היללה שהיא התרועה הנעשית במהירו' עצום כי תרגום מהרו הוא חושו וזהו חושם נשון מהירות ובלע הכולל שניהם הוא בגמטריא ק"ב כמנין יבבה ויללה עם שמנה אותיו' שבהם. (אמר שמואל נלע"ד שהחשבון הזה הוא כך כי יבבא בגמטריא ט"ו ועם ארבע אותיותיו ועם הכולל הוא עשרים ויללא עולה בגמטריא ע"ז ועם חמשה אותיותיו הוא פ"ב ועשרים הרי ק"ב ואם נכתוב יללה בה"א בסוף עולה ע"ה. וארבע אותיות הם ע"ט הרי חסרים שלשה כנלע"ד ועוד נלע"ד יותר נכון יבבה בה"א מספרה י"ט ויללה בה"א מספרה ע"ז והשמנה אותיות של יבבה ויללה סך הכל ק"ב). גם בלע זה הוא סוד הר עיבל כי בו ניתנו הקליפות ויוד היתירה שבעיבל היא סוד הנצוץ של הקדושה אשר מחיה אותם אחר התיקון וזהו סוד בכל עת יהיו בגדיך לבנים כו' ר"ת עיבל רוצה לומר כי צריך להלבין אלו הבגדים והלבושים שהם בסוד בלע ולהאיר בהם על ידי השמן העליון וזמ"ש ושמן על ראשך אל יחסר:
ונבאר ענין שלשה מלכים האלה הנה בלע בגמטריא ק"ב והוא סוד ק"ב חרובין על שנחרבו ומתו והענין הוא במה שהודעתיך כי כל המילויים הוא בחי' דין כי כן מלוי בגמטריא אלהים וכשתקח שלשה מילויים של שלשה הויות דע"ב ס"ג מ"ה הם בגמטריא ק"ב כמנין בלע ושצשה מילויים אלה מקומם בדעת ע"ב בחסד שבו וס"ג בגבורה שבו ומ"ה בדעת שבו והנה כנגד ק"ב הזה שבקדושה יש כנגדו ק"ב אחר הנקרא ק"ב של חרובין שנחרבו ומתו והנה יובב הוא בחינת החסד שהם השברים הנקראים יבבא גם יובב הוא בגמטריא י"ט כמנין מילוי שם מ"ה דאלפין עם כללותו. א"ש עם הכולל (א"ש חידשתי (ד"ש ע"ד) בזה במש"ה בהושע סי' י"א סבבוני בכחש אפרי' ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד ר"ד עם אל ועם קדושים נאמן. ירצ' לומר בזמן שיהודה הם צדיקים זוכים שאלו השני קבים מחברי' אותם ומתקנים גם את הקליפה הנקראת ק"ב חרובין ושני פעמים ק"ב הם בגמטריא ר"ד וזמ"ש ויהודה עוד רד עם אל) והטעם הוא כי כל אלו המלכים הם מן ז"א שהם שבעה התחתונות כנודע. אבל חשם הוא הגבו' והוא התרוע' הנקראת יללה הממהרת כתרוע' וזהו הטעם שבעלמא תנינא שהוא כנגד יובב אמר דסליק לנ"ז אלף דרגין מארי דיבבא ובעלמא תנינא אמר דסליק לצ"ו אלפין מארי יללה אבל בעלמא קדמאה לא הזכיר לא זה ולא זה אלא אמר מארי תריסין והטעם הוא כי הוא סוד בלע הכולל יבבא ויללה וכמו שהוא עצמו ביאר זה לקמן בדקל"א ע"ב בלע בן בעור תאנא הוא גזרת דינא כו' אלף אלפין מארי יבבא ויללה אמנם ענין השינוי המספרים והחש' אשר בהם יתבארו לקמן ב"ה בכלל דברינו אלה גם חש"ם הם אותיו' חמש והם חמש אותיות מילוי הוי"ה דהיהי"ן שהיא בגמט' ב"ן כמ"ש לעיל כי המילוי דין וגבורה ואלו הם חמש אותיות מנצפך והם חמשה אותיות מילוי הוי"ה דההין כנז'. וזהו הטעם שבכל המלכים לא נזכר בהם שם ארץ שלהם אלא בחש"ם כמ"ש מארץ התמני לרמוז כי חמש גבורות מנצפ"ך (ע"ד) הם במלכות נוקבא הנקראת ארץ וגם במה שידעת כי שרש ארץ הוא שם אלהים במילוי אלפין שהוא בגי' ארץ. ואמנם אומרו התימני רוצה לומר כי החמשה גבורות מתחילין מן החסד הנקרא תימן דרום עד ההוד כנודע והרי נתבאר איך יובב הוא דכורא עטר' דחסד שהוא בגמטריא מילוי שם מ"ה דאלפין וחשם נקבה עיטרא דגבורה והוא חמשה אותיות דמילוי הויה דב"ן דההי"ן גם ענין חש"ם הוא כי הוי"ה דיודי"ן שהיא בגמטריא ע"ב אם תרבע אותה רוצה לומר בחינת האחורים שלה שהיא יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י היא בגמט' קפ"ד ושם אהי"ה במילוי יודין הוא בגמט' קס"א ואם תחבר קפ"ד וקס"א הם בגמט' משה ואם תוסיף כללות כל שם בפני עצמו ואח"כ כללות שניהם ביחד יהיו בגמט' חמ"ש כמו חש"ם וכבר ידעת כי גם באלו השמות יש בהם בחי' דינין לפי ששם אהי"ה הוא בבינה דמינה דינין מתערין גם שם ההויה דמילוי יודין כיון שהיא בחי' ריבוע שהם אחורים הם דינין גם כן ולכן תראה כי אם תקח ארבעה הריבועים שהם ארבעה האחורים של ארבעה ההויות הנודעות הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יהיו ריבועיהם קפ"ד וקס"ו וק"ל וקמ"ד וארבעתם בגמט' תרכ"ד והוא סוד דרכת בים סוסיך כו' גם הוא סוד ואתה על במותימו תדרך כי הקליפות שהם האויבים האמתיים אחיזתם ובמותיהם הוא באלו האחוריים ולכן אתה בכח אלו האחורים שהם במותיהם של הקלי' תדר"ך עליהם וכבר ידעת כי פסוק זה אמר אותו מרדכי להמן כשרכב על כתיפיו כמ"ש ז"ל והם סוד אלו הריבועים שהם אחורים וכתיפים של הארבע' ההוי"ות הנ"ל. והרי הוכחנו כי האחורים הם דינין וגבורות ולכן חש"ם זה הוא בקליפה כנגד בחי' קפ"ד וקס"א הנ"ל שהם בגמטריא חש"ם כנז' גם ענין חש"ם הוא סוד שלשה אותיות ראשונות של חשמ"ל וביאור זה יובן במ"ש בפ' ויקהל דר"ג ע"ב כי חשמל היא הנק' קליפת נוגה בסוד ונוגה לו סביב גם נקראת קול דממה דקה והיא המפתית את הנוקבה דקדושה ונטיל נהורא וזהו חש לשון חשאי וזמ"ש רז"ל פעמים חשות כי הם בחי' קול דממה דקה וכאשר מסתלקת זו הקלי' של נונה שהיא קליפת הערלה שעל היסוד אשר היא המפתית את חוה הנוקבא לקחת נהורה כדין אתגלייא מילה של היסוד הקדוש וזהו ח"ש ומ"ל וזה המלך הנק' חשם חסד חסר ממנו אות למד של חשמל והענין הוא כי הבינה היא נקראת למד עלמא דאתי בסוד גרון וצואר הלמ"ד העולה למעלה וטעם לזה הוא לפי שהבינה היא מתפשטת בז"א עד ההוד כנודע. וכבר אמרו בזוהר כי נצח והוד הם תרין למודים הנקר' למודי ה' וכבר ידעת מה שביארנו על מ"ש ז"ל כי השקר אין לו רגלים כי ענינו הוא שהקליפה הנקראת שקר איננה שולטת רק בירך שמאלי הנקרא הוד אבל לא בירך הימני הנקרא נצח שנאמר וגם נצח ישראל לא ישקר. ואם כן אין לו שתי רגלים רק רגל אחד והוא השמאלי ונמצא כי חשם הנז' הוא חש וממהר לפתות את חוה ולהזדווג בה הנקרא' מ"ם סתומה של חשם על ידי מה שנקח מן ההוד ושלט בו אבל מן הנצח לא לקח (ד"ש דמ"ב ע"א) דבר (דף ל"ה ע"א) ולכן הוסרה מכאן אות הלמד להורות זה. והנה נתבארו ענין שלשה עולמות האלו ששם סוד השרשים של שלשה המלכים הללו. והנה כל זה היה קודם התיקון כי הרי על כן הוא שמתו. אבל יש מהם שנתקנו אח"ך ונתבסמו ויש מהם שלא נתקנו אבל אלו השלשה הם נתבסמו ונבאר ענין זה דע כי בתחילה יצאו שבעה המלכים האלה בבחינת שבעה ענפים. אבל השרשים שלהם נשארו בפנים ולכן מתו מפני שתי סיבות האחת מפני שהיו ענפים ולא שרשים. והשני מפני שהאור היה יוצא בהתרחבות ובהתפשטות גדו' בלי תקון ולא יכלו לסבלו ומתו וכאשר חזר המאציל העליון לתקן אותם אז החזירם לשרשם ועוד שתיקנם והרי נתקנו שתי הסיבות הנז' ועל ידי כך נתקנו עתה והנה אלו השלשה עולמות הנז' כאן הם בחי' שלשה השרשים של אותם השלשה מלכים הנקראים בלע ויובב וחושם. וצריך אני לבאר לך בראשונ' ענין האי תיקונא קדמאה דדיקנא דעתיקא אשר ממנה יצאו אלו הג' עולמות הנז' וכבר ידעת כי הדיקנא יוצאת ממוחא סתימאה דבגו רישא דאריך אפין וכמ"ש לעיל תיקונא קדמאה תיקונא דשרי מריש' דשערי דרישא ותנינא כל דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא וזו היא הגירסא הנכונה והענין הוא במה שידעת סדר התלבשות עתיק יומין תוך אריך אפין ושם נתבאר כי הגבורה דעתיק יומין מנובשת תוך מוחא שהיא חכמה דאריך אפין. וזמ"ש ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דכייא כו' פירוש הדברים כי תרין עזקן אינון חד אתקרי עזקא דכייא וחד אתקרי עזקא רבא. עזקא דכייא היא חכמה ועזקא רבא היא בינה והביאור הוא כי עזקא הוא תרגום של טבעת והטבעת היא עגול בצורת ם סתומא כנז' בס' התיקונין ריש תיקון ה'. והנה הטבעת הזו היא סוד הארבע מוחין הנקראי' חכמה בינה חסד גבורה ונעשין כצורת מ"ם סתומה בארבע קוים שבארבע רוחותיה כזה ם והמוחין מצד אבא נקראים עזקא דכייא והמוחין מצד אימא נקראים עזקא רבא ואמנם גם מוחא דאריך אפין נקרא עזקא דכייא והנה בתוך זה העזקא שהם הארבע מוחין דאריך אפין מתלבשת עזקא דגבורה דעתיק יומין שהוא סוד אלף עלמין והם חתומים וסגורים ומלובשים בתוך עזקא זו דאריך אפין:
וטעם היות מספרם אלף עלמין הוא כי הגבור' נקראת שם אלהים כנודע ואם תרבע שם אלהים דמילוי ההי"ן עולה בגמט' אלף ואחד וסימניו אלף ואלף נמצא כי לשתי סיבות נקרא אלף עלמין אם להיות מספרו אלף כנז' ואם להיותו במילוי אלפין ונמצא כי זו הגבורה דעתיק יומין סודה אלף עלמין והיא שורש כל הדינין והגבורות ומכאן מתפשטים הדינין עד סוף כל דרגין ואלו האלף עלמין דגבו' הם סגורים וחתומי' ומלובשים בתוך החכמה שהיא מוחא סתימאה דאריך אפין כנז' האמנם אלו האלף עלמין שהם גבורות אינם ניכרים היותם דינים אלא עד שמתפשטין למטה בדיקנא דאריך אפין ושם הם מתגלים מה שהיו סתומים למעלה גו מוחא. וכבר ביארתי כי הדיקנא זו יצאה ממוחא דאריך אפין. (ע"ב) וזמ"ש ומהאי דיקנא אשתמוד' כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דכייא עזקא דכליל כל עזקן ועתה נתבאר איך התחילה הדיקנא להתפשט מן מוחא סתימאה דאריך אפין. והנה ההוא מוחא כליל מעשר ספירות וברדתו להתפשט בדיקנא דיליה הנה הראשונה המתגלית היא בחינת ספירת המלכות והיא המוציאה תחילה את התיקון הראשון אשר בדיקנא הנקרא א"ל שהוא הראשון שבי"ג תיקוני דיקנא כמ"ש אל רחום וחנון כו'. וכבר הודעתיך סדר הי"ג תיקונין איך הם כמבואר אצלנו בכונת ויעבור ושלש עשרה מדות כי התיקון הראשון הוא מלכות והשני יסוד והשל'ש' הוד כו'. וטעם הדבר הוא כי כל מה שהוא אור קטון מתגלה בראשונ' אבל כל מה שהוא אור גדול אינו יכול להתגלות עד לבסוף אחר ההתפשטות הרב. וכבר ידעת כי המלכות נק' אל בסוד ואל זועם בכל יום כנז' בפ' ויקרא ולכן גם התיקון הזה הראשון נקר' אל ולכן יש בו תלתין וחד קוצין בהאי תיקונא קדמאה כמנין א"ל. ואמר כי בזה התיקון הראשון הנקרא א"צ שיצא מן המלכות בזה התיקון יצאו שלשה עולמות הנ"ל שהם השרשים של שלשה המלכים בנע ויובב וחשם אשר עתה נתקנו אלו השלשה עלמין ויצאו עם זו המלכות ולהיות כי זה התיקון נקרא אל נמצא שכל עולם מהם נקרא אל. ואם כן מוכרח הוא שיהיו (ד"ש ע"ב) בו שלשה פעמים א"ל בזה התיקון הראשון וגם בעולם הראשון מהג' עולמות יש בו שלש פעמים אל גם כן לפי שהוא כולג את עצמו ואת שני העוצמות האחרים עמו כמו שביארנו שהוא בחינת דעת וכולל עמו חסד וגבורה. ובתחי' בהיותו קודם תיקונו היה נקרא בלע על שם שהוא מובלע מיובב ומחשם והם יבבא ויללה והוא גם כן היה נקרא על שמם כנז' לקמן בדקל"ה ע"ב בלע בן בעור תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דבגיניה מתקטרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללה והטעם הוא לפי ששם מדבר בהיותו קודם התיקון אבג עתה שמדבר אחר התיקון לכן הזכירו בשם מארי תריסין כמ"ש עלמא קדמאה כו' וסליק לאלף אלפין ורבא רבוון מארי תריסין והענין הוא כי תריס הוא תרגום של מגן שהוא בגימ' שלשה פעמים א"ל הכלולים בזה העולם כנז' והיותו במספר אלף אלפין הוא כמ"ש לעיל כי שם אלהים בריבועו במילוי היהין הוא בגמט' אלף ואחד וסימניו אלף ואלף וזמ"ש אלף אלפין והבן זה. ודע כי אלו האלף אלפין מארי תריסין אותה הכת הנקראי' בני אלהים מאותם עשר כתות המלאכים והם מלאכים ממש נבראים מן שם אלהים הזה שבמילוי היהי"ן שהוא בגמטר' אלף אלפין ואומרו ורבא רבוון הטעם הוא כי כל מה שזה השם הוא עליון למעלה מתרבה חשבונו בסוד רבוון ולא בסוד אלפים. ודע כי ג' עולמות אלו מתפשטין למטה כי עולם הראשון הוא סוד נהר דינור אשר אלף אלפין ישמשוניה והנה הוא בהיכל הגבורה של שבעה היכלות הנז' בפ' פקודי הנקרא היכל הזכות ושם עומד זה הנהר דינור כנז' שם בדרנ"ב ע"ב. וכבר הודעתיך כי אותם הז' היכלות הם בעולם הבריאה והעולם השני מתפשט בהיכל הזכו' שבעולם היצי' ועלמא תלית' הוא בהיכ' הזכו' של העשיה (ע"ג) ובזה יובן אומרו שליט ונחית וסליק כו'. פירוש כי בתחילה כאשר יצא זה העולם הראשון אשר הוא השורש של המלך הראשון הנקרא בל"ע הנה מתפשט בהיכל זכות דבריאה ובתחילה שליט עליו בהיותו הוא עדין למעלה במקום האי תיקונ' קדמאה דדיקנא ומכאן מאיר בו עד למטה ואח"כ נחית ויורד עד שם למטה בהיכל זכות דבריאה כדי להאיר בו הארה גדולה מקרוב ואח"כ סליק פירוש כי הוא מעלה את ההיכל ההוא למעלה כי אז כבר הוכן לקבל אור עליון ויכול להעלותו. ואמנם העלאה זו היא בחי' הכללו' עולם בעו' שנכלל זב"ז ומתקשר זב"ז עד למעלה וכללות זה נקרא בחינת עליה מה שבתחילה לא היה יכול אפי' להכלל בכללות העולמות וענין כללות עולם בעולם נתבאר אצלנו באורך בענין כונת התפילה וסוד קרבן התמיד וגם בענין ערב שבת שאז נכללין כל העולמות ונקשרים זב"ז וכלנות הזה נקר' עליה:
אמר עוד ומיניה מתאחרין בקסטא בעזקא רבא קיסטא הוא לשון מידה ושיעו' והביאור הוא דע כי המוחין של ז"א הנה הם נמשכין בו מאימא עלאה ומהם יוצאין התפילין לחוץ כנז' במקומו. וכאשר הטיל ה' אלהים תרדמה על האדם הוא ז"א מסתלקת מתוכו אימא עלאה ואז אימא עלאה מאיר לאישון בת עין כמבואר ענינו אצלנו בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו' כי אישון בת עין היא נוק' דז"א העומדת מאחורוי ומאירה אימא עלאה דרך אחורי כתפוי דז"א אל נוקביה ועל ידי אותה ההמשכה אשר נמשכת מן אימא אל הנקבה גם כן מאירה בז"א קיסטא דחיותא כנודע וזמ"ש כאן קיסטא דעיזקא רבא שהיא ההיא קיסטא דחיותא הנמשך אל הז"א מן הבינה הנקראת עזקא רבא כנ"ל. והנה עולם זה נמשך עד שם ומתאחז שם באותם הכתיפים והאחורי' דז"א וכבר ביארתי לך כי כתף בגמטריא ת"ק ושני פעמים כת"ף הם אלף והענין הוא כי מבחינ' הדעת שהוא זה העולם הראשון והמלך הראשון הכולל שתי בחינות חסד וגבורה הנה הוא נמשך אח"ך אל שתי הכתפים של חסד וגבורה ואותם אלף עלמין שבו הוא ממשיכם שם אל שתי הכתיפות ת"ק לכתף ימין ות"ק לכתף שמאל כי כת"ף בגמטריא ת"ק כנז' וזהו סוד קלעים לכתף חמש עשרה כמו שביארנו בשער היחודים בענין יחוד הזכירה וע"ש וגם ביארתי לך באדרא האזינו כי תרין כתפין של אריך אפין הם סוד תרין עטרין שבדעת דז"א ונוקביה והכתף האחת לוקחו ז"א והשני לוקחו נוקביה ונמצא כי שתי כתפות של ז"א שניהם אינן אלא כתף אחד בלבד וכן שתי כתיפות נוקביה אינם אלא כתף אחד בלבד ונוטל הז"א כתף א' שהוא ת"ק כי ארכא דאילנא דחיי הוא ת"ק שנה שהם בחינת חמש חסדים (ד"ש ע"ג) המתפשטות מחסד ועד הוד כל אחד כלול ממאה הרי ה' מאות ודוגמתם לוקחת המלכות חמשה הגבורות מחסד ועד הוד שבה. והנה זהו מ"ש ומיניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא כי מאלו הכתפין דא"א מתאחדין ונמשכין בז"א בסוד ההיא קסטא מחיותא הנמשך לו מבינה הנקראת עזק' רבא כנ"ל ונמצא כי הם מתאחדין בכתפוי דז"א אשר הוא סוד עולם היצירה דז"א מקננן תמן כנז' בתקונין:
(ע"ד) אמר עוד עלמא תנינא דנפיק מהאי תיקונא כו' הנה בשער ההקדמות בדף ר' ע"ב נתבאר טעם אחר שהוא יה"ו דע"ב העולה נ"ז ועי' שם. והנה טעם מספר אלו נ"ז אלפין מארי דיבבא הם סוד הבהן של היד כי בהן בגמטריא נ"ז וזהו סוד על בהן ידם הימנית כי הבהן היה ממתק אותם הנ"ז אלפין מארי דיבבא התלוים בבהן ההוא על ידי נתינת השמן ההוא שם וכבר ידעת כי חמשה גבורות מנצפ"ך הם בחמשה אצבעות היד אבל בחינת אצבע הנקרא בהן הוא לבדו יש בו אלו הנ"ז אלף דרגין מארי יבבא גם ענין מספר זה הוא בחינת ההוי"ה במילוי היהין אלא שהיא באופן זה יו"ד ה"י ו"ו ה"ה שחשבונה נ"ז כי ה"י ראשונה מילויה ביו"ד. (א"ש חציה היא של ע"ב וחציה של ב"ן לרמוז כי אבא יסד ברתא בסוד ה' בחכמה יסד ארץ כנלע"ד) וביאור הדבר הוא במ"ש לעיל כי העולם הזה השני הוא החסד ולכן היה מן הראוי שתהיה הוי"ה זו כולה במילוי יודין שהיא בגמט' ע"ב כמנין חסד אבל לפי שהעולם הזה הוא בחי' דין לכן אין בו רק מספר נ"ז כמבואר אצלנו בפסוק ויהי נועם ה' אלהינו עלינו כו' כי מנצפ"ך הם ה"ג וכולם יחד בגי' פ"ר ואם תחלק פ"ר לה' חלקי' יהיו ה"פ נ"ו ועם הכו' יהיו נ"ז נמצא כי בחי' נ"ו הוא דין כי הוא אחת מחמשה חלקי גבורות של מנצפ"ך והנה ההפרש שיש ממספר ע"ב למספר נ"ז הם ט"ו כמנין י"ה כי באות ו"ו חסירה יוד אחת ובה"ה אחרונה חסירה ה' אחרת מלהיות ה"י למילוי יודין נמצא כי בהסירך י"ה משם הוי"ה ע"ב יהיה מילוי ממש ע"ד הנז' שהוא נ"ז גם אם תסיר מהוי"ת נ"ז הזאת שרש השם שהוא מספר כ"ו שהוא ההוי"ה כפשטה ישאר א"ל והוא רמז למ"ש לעיל כי זה העולם השני יש בו גם כן שם א"ל להיותו נפיק מתיקונא קדמאה דדיקנא הנקרא אל והנה זה התיקונא קדמאה הנקרא א"ל הוא בהתחלת התפשטות הדיקנא מסוף שני פאתי הראש ושם הוא מקום מצר הזקן ולמטה מתרחבת והולכת וזהו סוד פסוק מן המצר קראתי יה כו' פירוש כי בהיותו במקום המצר שהוא תיקונא קדמאה דדיקנא כנז' וראיתי כי שם הוא הוית נ"ז הנזכרת אשר מילויה הוא א"ל כנז' וראיתי כי לכן הוא בחינת דין לסיבה זו ועל כן קראתי את שם י"ה אשר בהוי"ה דע"ב אשר כולה במילוי יודין אשר היא למעלה כדי שירד משם אותו שם י"ה החסד בהוי"ה זו שמספרה נ"ז אשר היא כאן במקום המצר ועל ידי כן ישתלם למספר ע"ב ויהיה חסד גמור ואז ענני במרחב י"ה כי שם י"ה הנ"ל לא ירד למעלה במקום המצר. אמנם ירד למטה במקו' התיקון שלמט' ממנו אשר שם מתחיל להתרחב הדיקנא ושם ירד שם י"ה הנ"ל וכמו שביארנו ענין זה בביאור כונת ויעבור וי"ג מידות וע"ש. אבל בתיקון הראשון הנק' מצר חסר ממנו שם י"ה ואין בו רק שם א"ל שהוא מילוי הוי"ת נ"ז כנ"ל. גם דע כי שני פאתי הראש הם שתי שמות אלהים אלהי"ם כל אחד בגמטריא פא"ה כמבואר אצלנו בביאור ויעבור וי"ג מדות. והנה אלו הב' אלהים הם נמשכין מאותו שם של אלהים שעולה בגי' אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא ומאלו הב' אלהים שבשני פאתי הראש נמשכין שני שמות א"ל (דף ל"ו ע"א) א"ל למטה במצר הזקן שהוא התיקון הראשון שבהם א"ל אחד בימין ואל אחד בשמאל ושני שמות א"ל א"ל האלו הם תיקון הראשון הנקרא מצר הזקן. וכשתסיר שני א"ל אלו משני שמות אלהים ישארו שני פעמים הי"ם הי"ם והנה שני פעמים י"ה נתפשטו למטה במרחב הזקן כמבואר לעיל בפסוק מן המצר קראתי יה אבל לא ענני שם י"ה הנז' כי אם למטה במקום המרחב ובאותו התיקון אשר שם במרחב יש בו שני שמות י"ה י"ה אחד מימין ואחד משמאל נשארו שתי מימי"ן סתומות בשני שמות האלהים הנז' ומן האחת נעשית הפה כי היא עגולה כצורת מ"ם סתומה ומן האחרת נעשו שתי שורות השינים משוכבים זה על גב זה והם גם כן מעוגלים בציור מ"ם סתומה והרי איך הכל הולך אל מקום אחד:
(ד"ש ע"ד) אמר עוד נ"ז אלף דרגין מארי דיבבא כו'. ואמנם למעלה בעלמא קדמאה אמר מארי תריסין ולא אמר דרגין כמו שאמר כאן לשון דרגין והענין לכאורה נוכל לומר כי מספר הדרגין הם נ"ז אלפי אך מארי יבבא שבכל דרגא ודרגא מהם אין להם מספר אבל הענין הנכון הוא כמ"ש לעיל כי מעלמא קדמאה נבראו כת המלאכים הנקראים בני האלהים לפי שהם נמשכין מן העולם ההוא הנקרא אלהים כנ"ל שלכך הם סוד אלף אלפין מארי תריסין כנ"ל אבל בזה העולם שהוא שם הוי"ה העולה במספרו נ"ז כנ"ל לכן אין כח אל המלאכים להבראות ממנו אלא אחר התפשטות כמה מדריגות המשתלשלות מזו ההוי"ה ולמטה מאלו המדרגות נבראו אותם המלאכים הנקראים מארי יבבא ולכן קראם בשם דרגין להורות כי נבראו אחר התפשטות והשתלשלות מדרגות רבות אבל מספר הנ"ז אלף הם במארי יבבא עצמן שהם נ"ז אלף:
אמר עוד ומתאחדן מיניה לאכפייא בקודלא בחיוורא ס"א בחיזרא. הנה התיקון הזה הראשון שבזקן הנה הוא מכוון ממש מכנגד העורף אשר באחורי הצואר ושלשה עולמות האלו הם בזה התיקון אמנם העולם השני מהם הוא מכוון ממש מכנגד הלבנונית של העורף רוצה לומר ממקום שנסתיים שיער הראש והתחיל לובן העורף שאין בו שערות להראות ואין שם רק בשר העורף בלתי שיער ואמנם אמת הוא כי באריך אפין אין הדינין מתאחזין באחוריו כמו באחורי ז"א אבל עכ"ז יכולין להסתכל בו מרחוק בזה הבשר הנגלה בלי שיער ולהיותם ניזונין משם ועל כן המאציל העליון הניח אותה הנימא דשערי דרישא דאריך אפין שתהיה תלויה עד למטה ומכסית על אותו המקום החלק שבעורף עד רישי כתפוי דלא לאחזאה קדלא כנז' בדף קכ"ט ע"א וז"ל קוצין דשערי תליין בתקונוי נקיים כעמר נקי עד כתפוי כו' דלא לאחזאה קדלא כו' והנה מכאן יוצא כח שערות אלו אשר הם בעלמא תנינא המכוון כנגד ההוא חוורא דקדלא ממש מש"כ עלמא קדמאה ותליתאה שהוא כופה ומכניע את החיצונים שלא יביטו שם וענין אומרו בקדלא בחוורא ולא אמר בחוורא דקדלא הענין הוא כדי שלא נטעה לומר כי ח"ו היו החיצוניים נאחזין ממש בחוורא דקדלא עצמו אשר על כן הוצרך להניח עליהם אותה הנימה הנז' (ע"ב) ולכן אמר בקדלא בחוורא כלומר במה שהוא כנגד הקדלא ובמה שהוא כנגד החוורא מרחוק אבל לא שנאחזים בהם עצמם ח"ו:
אמר עוד עלמא תליתאה דנפיק מהאי תיקונא כו'. העולם הזה הוא כנגד הגבורה ולכן הם מארי יללה והיות מספרם צ"ו אלף הטעם הוא במ"ש לעיל כי שלשה עולמות אלו הראשון הוא בברי' אשר תמן בינ' מקננא בכרסייא ולכן שמו אלהים ויש בו גם כן בחינת שם א"ל מאלהים כנ"ל. ועולם השני הוא בסוד היצירה שהוא בחינת הת"ת ולכן הוא בחינת ההוי"ה עם שם א"ל ושניהם בגי' ז"ן אלף. ועולם השלישי הוא בעשיה ולכן הוא שם אדני עם שם א"ל אשר בגי' הם צ"ו אלף מארי יללה ולהיות כי שני עולמות האלו השני והשלישי הם חסד וגבורה שהם סוד תרין עטרין חד דז"א וחד דנוקביה לכן השני הוא יהו"ה ואנ. והשלישי הוא אדני ואל. והנה העולם הראשון שהוא בסוד הדעת ובסוד הברי' כנ"ל לכן נתקן יותר ואין בו אלא מארי תריסין בלבד אבל שני עולמות השני והשלישי אעפ"י שנתקנו עכ"ז עדין הם מארי יבבא ומארי יללה. אמנם העולם השלישי לפי שהוא בעשיה אשר שם הקליפות מתרבות מאד לכן אמר הכתוב כי הואיל אפרים הלך אחרי צ"ו וארז"ל אין צ"ו אלא לשון עבודה זרה. והנה אם תמנה יחד מספר העולם השני, שהוא נ"ז ומספר העולם השלישי שהוא צ"ו יהיו שניהם בגימט' וא"ל זע"ם בכל יום כי הנה הם חשבון בזה התיקון הראשון הנקרא א"ל כנז' והוא אל גבור ואל זועם גם אם תמנה זוע"ם בואו יהיה בגימטריא כמו אל זועם. והנה ביארנו לעיל כי העולם הא' הוא אלף אלפין מארי תריסין והטעם הוא לפי שהוא כולל כל השלשה עולמות וכמו שהודעתיך כי ג' פעמים נכתב שם אלהים בפרשת ויכולו השמים והארץ והם בחי' שלשה דינין ומתפשטין מן הבינה שהיא הבריאה ושלשתם נקראים אלהים והם בינה וגבורה ומלכות ולכן זה העולם כולל שלשה העולמות האלו אשר בכל אחד מהם יש בו שם אלהים והנה הם שלשה שמות אלהים במילוי ההין (נלע"ד שמואל יודין) ועולה בגי' שלש מאות ושלש פעמים שלש מאות הם תשע מאות וגם (ד"ש דמ"ג ע"א) צריך שתכלול בו שלש פעמים א"ל א""ל אשר בשלש העולמות האלו כנ"ל אשר הם בגימט' מגן. וכשתצרף יחד תת"ק ומגן הם אלף פחות שבעה. וכשתקח גם כללות כל שם בפני עצמו שהם ששה שמות ועוד כללות כולם יחד הם שבעה והרי בין כולם הוא אלף שכולל העולם הראשון או גם כן אם תקח שבע' אותיות שבשם אל אלהים יהיה הכל אלף כנז'. עוד אודיעך כי בשם אל שדי אמר הקב"ה אל כל העולמות די כמ"ש חז"ל. וענין זה הוא אפי' בעולמות העליונים למעלה למעלה. והענין הוא כי בכל עולם ועולם יש בו בחינת היסוד הנקר' שדי אשר הוא נותן קצבה לכל העולמות. וכבר ביארנו לעיל כי העולם הראשון הוא יותר נמתק ונתקן והוא קרוב יותר אל זה התיקון הראשון שבדיקנא הזו דעתיקא. והנה שם שדי במילויו אם תרבענו כזה שי"ן שי"ן דלת שין דנת יו"ד הוא בגי' אלף ותשע מאות וששים ותשעה (ע"ג) עם הכללות והאלף הם סוד האלף עלמין דחתימין בעזקא דכייא כנ"ל גם הם סוד אותם א"ל קוצין דבכל קוצא מינייהו אית ביה א"ל עלמין וכל עלמא מתפרש לאלף עלמין דכסיפין כו' והתתקס"ט הנז' אם תחבר עמהם שם א"צ יהיו אלף והם סוד האלף של עלמא קדמאה שהם מארי תריסין ולפי הוא יותר שוה אל התיקון הראשון לכן שם שדי נגמר בשניהם כי שני עולמות האחרים הם בחינה אחרת וסוד אלו הב' אלפים הנשלמים עם שם אל ונכללים בשם שדי ברבועו כנז' הוא נרמז בפסוק נוצר חסד לאלפים פירוש כי הקב"ה נוצר החסד שהוא שם א"ל אשר בחסד כדי להשלים ולתת קצבה להיותם שני אלפים של שם שדי על ידי שס א"ל כנז':
גם דע כי כל אלו התלת עלמין הם בסוד שם אהיה כי הדינין האלו כולם נתנם העתיקא בסוד הבינה וכמש"ה אשר מלכו בארץ אדום דהיא בינה אתר דמינה דינין מתערין ואעפ"י שביארנו כי אלו המלכים הם בעתיקא עכ"ז כבר ביארנו לך כמה פעמים ובפרט בפרשה זו דקכ"ח ע"א כי בחינת אלו המלכי' היו באריך אפין ובאבא ואימא ובז"א ונוק' והרי הם ארבעה מיני מלכים אשר כנגדם תקנו ד' פעמים תחיית המתים בברכת אתה גבור כמבו' במקומו והנה כאשר יצאו שלשה אלה המלכים בתחילה נתהוו בגבור' דבריאה ובגבור' דיצירה ובגבור' דעשיה. וכשיצאו כנגדם שלשה העולמות הנז' שבשבעה מלכי אבא ואימא גם הם ירדו אל שלשה המדרגות הנז' בבריאה יצירה עשיה ונעשו מלבוש אל ג' המלכים הראשונים דאריך אפין וכן אותם השלשה הראשונים שבשבעה מלכי ז"א ירדו שם אל שלשה מדרגות הנז' ושם נעשו מלבוש אל שלשה מלכים הראשונים דאו"א וכן אותם השלשה ראשונים בנוק' דז"א ירדו שם שנשה מדריגות הנז' ושם נעשו מלבוש אל שלשה הראשונים דז"א וכולם הם יחד בשלשה מדרגות הנז' אלא שהשלשה אלו נעשים לבושים לשלשה אחרים שבתוכם ע"ד הנז' זה לפנים מזה ונחזור לענין כי הנה שני העולמות השני והשלישי הם בגמטריא נ"ז וצ"ו והם בגמטרי' כמנין אהיה במילוי אנפין העולה קמ"ג ועם עשר אותיות הפשוט הם קנ"ג. ונ"ז וצ"ו הם קנ"ג. גם התלת עלמין שלשתם הם בשם אהיה דמילוי אלפין עם עשר אותיוו כנ"ל והוא באופן זה כי אות הראשונה של אהי"ה שהיא א' במלוי וכנגדה הוא העולם הראשון שהוא אלף אלפין מארי תריסין ואם תקח כל אותיו' השם הזה חוץ מארבע אותיות האחרונות יהיו בגמט' נ"ז כזה א"ל ה' י"ו ה' והוא כנגד עולם השני שמספרו ז"ן נאם תקח ד' אותיות האחרונות שהם פ' א' ד' א' יהיו בגמטרי' פ"ו כמספר אלהים ואם תחבר עמהם עשרה אותיות המילוי יהיו צ"ו כמספר עולם השלישי:
עוד שם בדקל"ב ע"ב וז"ל דיקנא דכהנא רבא בתמניא תיקונין אתתקן כו' הנה שלש עשרה תיקוני דיקנא הם והחמשה תקונין קדמאין הם סוד מוחין שהם מן הכתר עד החסד ולא עד בכלל ומתקון הששי ואילך מתחיל ספירת החסד שהוא תיקון ורב חסד ומשם ועד תשלום הי"ג הם שמנ' תיקונין וכולן נקראים על שם החסד וזמ"ש דיקנא דכהנא רבא בשמנה תיקונין אתתקן (א"ש מה שמנה חמשה (ע"ד) עד החסד ולא עד בכלל נראה שמונה כתר אבא אימא ותרין עטרין דדעת הרי ה'):
שם וז"ל מסתכל הוינא וארו חמית כו' וסליק לתלת מאה ועשרין עיבר כו' ענין זה נתבאר בפ' בא בדל"ח ע"ב ובפ' פקודי דרנ"ד סוף ע"ב וע"ש:
שם וז"ל דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק (ד"ש ע"ב) משה זמנא תנינא לטורא דסיני כו' כבר הודעתיך בדרוש גדול יקר הערך בענין עשרה הרוגי מלוכה מה שרש נשמתם וענינם. ושם ביארתי כי רשב"י וכן רבינו הקדוש הם בחינת היסוד אלא שיש הפרש אם הוא יסוד דאבא או יסוד דז"א או יסוד דיעקב גם משה הוא בחי' היסוד אלא שעולה למעלה דרך קו האמצעי עד הדעת והנה משה בלוחות הראשונות שלא חטאו ישראל עדין בעגל היתה מעלתו גדולה מאד וכשחטאו ישראל איבד אותו האו' הגדול שהיה לו וניטלו ממנו אלף חלקי האור שהיו בו אז ובלוחות שניות לא ניתן נו רק האור של חלק אחד מאלף ממה שהיה לו בתחילה וזהו סוד ויקרא אל משה אלף זעירא שניטלו ממנו אלף חולקיו ונשארו בו חלק אחד בנבד מכל האלף חלקים הראשונים שהוא אלף זעירא מאלף וזמש"ה ויתעבר ה' בי למענכם כי חזר משה לבחינת הקטנות שנקרא עיבור ואיבד האור הגדול שהיה לו מתחלה והנה רשב"י ע"ה בתחילה היתה מדרגתו למטה ואח"כ עלה בזמן האדרא להיותו במדרגת משה בזמן קבלתו לוחות השניות ולא כזמנא קדמאה דסליק לטורא דסיני לקבל לוחות הראשונות:
עוד שם בדקל"ג ע"ב וז"ל תאנא אלין תפוחין כו' (השמטה ששכחתי לכתוב ענין אחר במאמר תאנא אלין תפוחין כו' וכתבתיו לקמן בדקל"ט ע"א שו' ט"ו) ומנהון נהירין לתלת מאה ושבעין עיבר כו' זה יובן במה שביארתי לעיל דקכ"ט ע"ב בענין ש"ע רבוא דאורכא דאנפין דאריך אפין וע"ש גם ביארתי זה באורך במצות שילוח הקן:
עוד שם בדקל"ד ע"א וז"ל כד ההוא רוחא נפיק אתפרש לתלתין ושבעה אל' עיבר כו' מספר הזה הוא כמספר ההבל עצמו היוצא מן הפה כי הבל בגמט' ל"ז ואומרו ודא הוא טמירתא דכולא דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא כו' הענין הוא כי ההבל הזה הנה הוא יוצא מן ההיא רישא עלאה קדמאה אשר היא נקראת תנינא כמבואר אצלנו בריש אדרת האזינו ומשם נמשך עד הפה הזה דאריך אפין ויוצא מתוכו בסוד הבל ולכן יש בו כח להלביש ולהקי' את הכל וכמו שנתבאר אצלנו כי אור המקי' גדול מן הנוק' וזמ"ש מאי רוחא. רוחא דאתרק ביה דמתלבש ביה ז"א כו' ושם באדרת האזינו ביארנו ההיא רישא עלאה הנז' דמינה נפיק האי הבל כי היא הוי"ה במילוי יודין וע"ש:
עוד שם בדקל"ה ע"א וז"ל תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין כו' הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו' וענין המלך השמיני הנקרא הדר כו'. כבר ביארתי קצת לעיל בתחילת אדרא זו בדקכ"ח ע"א ואמנם ענין יובן במ"ש הכתוב את שבתותי תשמורו ואמר ושמרו בני ישראל (דף ל"ז ע"א) את השבת לעשות את השבת הרי כי בכל פסוק תמצא מוזכרים שתי שבתות ביחד ובכלל הדבר הוא להודיעך ענין טעות אחד נפל בפי קצת המקובלים כמו ספר קנה וספר בעל התמונה האומרי' כי שבע שמיטות יהיו בעולם וכל שבעה אלף שנה הם שמיטה אחת וכבר עברה שמיטה ראשונה ואנחנו עתה בשמיטה הב' הרומזת אל ספירת הגבורה וכיוצא בזה האריכו בדברים אשר לא כן ועתה אודיעך כי אין להאמין בדברים האלו וסיבת מי שהביאם לידי טעות הזה יתבאר בדברינו אלה. דע כי כאשר האציל המאציל העליון את העשר ספירות דאצילות הנה בתחילה האציל את השלש ראשונות אשר כבר ידעת כי אז הוא סוד שבת העליון אבל כאשר האצילם לא היו בתיקון גמור כפי הצורך ולכן לא עלה בחשבון ומספר יום השבת הזה הנז' ואח"ך בשבוע השנית שהם שבעה ימים אחרים האציל שבעה מלכי' הנרמזים בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וביום השבת שבסוף השבוע הזאת נאצל המלך השמיני הנקר' הדר ושם אשתו מהיטבאל כו' ולסיבת אשר שלשה הראשונות לא היו מתוקנות לכן אלו השבעה מלכים לא יכלו לסבול אור המאציל ולכן היו כולם בחינת דינין ומתו ונתבטלו האמנם כשיצא המלך השמיני הנקרא הדר יצא יותר מתוקן מכולם כמבואר אצלנו והמלך הזה הוא בסוד היסוד הנקר' הדר כמבואר בלשון האדרא בדקמ"ב ע"א ובג"ד ובכולהו כתרים כו'. ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד הה"ד ואלה המלכים כו' ויציאת המלך הזה היה ביום שבת השני ואח"ך נתקנו השלש הראשונות הנז"ל כנז' באדרא. ואז יצאו בשבוע השלישית שבעה ספירות תחתונות. אשר הם נקראים אצלנו בשם חסד גבורה ת"ת כו' עד ספירת המלכו' ואז ביום השבת השלישי יצתה (ד"ש ע"ג) המלכות ונמצא כי המלך השמיני שהוא נקרא הדר העליון והוא ממש יסוד נאצל בשבת שניה והוא קדם אל החסד אשר נקרא עתה אצלנו בשם ספירת החסד. ואח"כ ביום שבת השלישית נאצלה המלכות. וכבר אמרנו לעיל כי השבת העליון מכולם אשר בו נאצלו שלשה הראשונות בלי תיקון לא עלה בחשבון ונמצאו שתי שבתות אחד שבו נאצל הד"ר העליון ואחד שבו נאצלה מלכות האחרונה משבעה ספירות שנאצלו אחרי הדר העליון ואלו הם סוד שתי שבתות הנז"ל בפ' את שבתותי תשמורו ובפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ובזה תבין טעות המקובלים הנז' כי הם קבלו מרבותם הקדמונים ז"ל כי השבעה ספירות האלו שאנו קוראים אותם חסד וגבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות אשר הם סוד שבעה אלפי שני דהוי עלמא הנה הם נאצלו אחר השבעה מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום ומזה טעו לומר דאם כן נמצא כי גם בז' מלכים הראשונים הנקרחים מלכי אדום היה בהם המשך שבעה אלפים שנה אחרים כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שניה ומזה הוסיפו עוד לטעות ולו' שכיון שיש שתי שמיטות אם כן כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע שמיטות ואין הדבר כן. אמנם השבעה מלכים דאדום לא נמשכו רק יום שבת אחד בלבד. (ע"ב) ותכף בשבוע השנית נאצלו שבעה ספירות האחרות כנז' שהיו מתוקנות וכנגד אלו השבעה ספירות ימשך העולם שבעה אלפים שנה ואין עוד כי השבעה מלכים ראשונים אין כנגדם בחינת עולם בפני עצמו כי לא היו מתוקנים והראיה לזה כי הנה הן עצמם חזרו אח"ך ונתקנו ע"י אלו השבעה ספירות אחרות ונתבסמו כמ"ש בדף קל"ב ע"ב וז"ל וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כולהו ואתחזרו לקיומא אחרא מנהון אתבסמו כו'. ונמצא כי לבחינת שתי שבתות הנז' שבהם נאצלו הדר ומלכות כנז' טעו המקובלים לכנותם ולקרותם בשם שתי שמיטות ולא כן הוא ודי בזה. ואמנם מ"ש דכד אתא האי דיוקנא כו' מנהון אתבסמו כו' הענין הוא כי אחר שנאצלו אלו השבעה ספירות הנז' אז נבררו ונצרפו שבעה המלכים הראשונים ומקור שרש הדין שהיה בהם יצא מהם והוברר סוד הפסולת ונשאר למטה ושאר הטוב אשר בהם עלה ונכלל ונתחבר בשבע' הספירות הנז' כל אחת כפי מקומו הראוי לו כי הנה אלו הז' מלכים הם בחי' שבעה ספי' חג"ת נהי"מ כמבואר אצלנו ומה שהיה מהמלך הראשון נכלל בחסד ומהמלך השני נכלל בגבורה וכיוצא בזה עד תשלום השבע' ואעפ"י שאמרו מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו כלל אין הכונה לומר כי קצת מהמלכים נתבסמו ומלכים אחרים לא נתבסמו כי האמת הוא כי כל השבעה מלכים נתבסמו אבל הכונה לומר כי בכל מלך ומלך שבהם יש בו חלק שנתבסם וחלק שלא נתבסם. אבל אין מלך מכל השבעה שלא הוברר ממנו קצת חנ' וכבר ביארנו במקום אחר כי לא ישתלמו להתבסם עד ביאת המשיח בע"ה ואמנם ענין התיקון שאמרנו לעיל שנתקנו הג' ראשונות וכן הז' הספי' התחתו' שיצאו אחר המלך הדר כל ענין בחי' התיקון הוא היות האור העליון נמשך דרך מסכים והרחקים והבדלים כי ע"י כן יוכלו התחתונים לסבלו ולא ידמו אל המסתכל בניצוץ השמש בלתי מסך כי יכהו עיניו מראות ובהניחו מסכים בינו לבינו כפי ריבוי המסכים תתרבה הבטתו באור ההוא לשיוכל לקבלו ולסבלו נמצא כי המעטת האור הוא בחי' התיקון והבן זה:
השמטה ממה ששכחתי לכתוב למעלה בדף קל"ח ע"א שו' ה' במאמר תאנא אילין תפוחין כו' והוא בדקל"ג ע"ב שורה ל"ב וז"ל תאנא אילין תפוחין כו' ומנהון נהירין לש"ע עיבר כו'. ענין אלו הש"ע נהורין דאנפין הם בחינת האחורים של ההוי"ה דיודין שהם בגמטריא קפ"ד בתפוח זה וקפ"ד בתפוח זה והנה שתי בחינות קפ"ד בתרין תפוחין הם בגמטריא ש"ע נהורין בהצטרף עמהם שני הכוללים שלהם. ודע כי אלו הש"ע הם שורש אל ש"ע נהורים אחרי' שיש גם כן בתרין תפוחין והם שמות של א"ל כי אל במילוי אלף למד הוא קפ"ה. והנה בתרין תפוחין יש שני שמות א"ל שהם קפ"ה קפ"ה והם בגמטריא ש"ע. ודע כי בחוטם דבאמצע תרין תפוחין יש גם כן א"ל שלישי ושרשו הוא משם ייא"י שבהוי"ה דמילוי ס"ג והוא בגמטריא א"ל כנודע ע"כ:
(ע"ג) עוד שם בדף קל"ה ע"א וז"ל הה"ד וימלוך באדום (ד"ש ע"ד) בלע בן בעור וימלוך באדום רזא חדא כו' אף על פי שענין בלע בן בעור כבר נתבאר למעלה פה נוסיף דיוקים אחרים. הנה סוד בלע בן בעור הוא עצמו בלעם בן בעור כמ"ש רז"ל והענין הוא כי עלמא קדמאה הוא בלע והוא אלף עלמין ונמשך מן תיקונא קדמאה דדיקנא הנקרא אל שדי אשר במלוא' יעלו בגמט' אלף ואמנם בהיותם פשוטים יעלו בגמט' משה הנמשך מזה התיקון אלא שמשה היה מבחינתו של המלך הזה אחר שנתקן וזה המלך הוא סוד הדע' וכנגדו היה בלעם ממה שנשאר מזה המלך בלתי תיקון וזמ"ש רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם ומנו בלעם ולפי שהיה גם הוא מבחינת שיורי זה המלך הנקרא דעת לכן היה משבח עצמו ואומר נאום בלעם כו'. ויודע דעת עליון כי גם הוא נמשך מזה הדעת העליון שהיה הראשון שבמלכים של אדום הקדומים לפני מלך מלך לבני ישראל שהיא הקדושה:
וזמ"ש מן ארם ינחני כו' מהררי קדם כי מלכים אלו נקראים בני קדם כנז' בס' הזוהר בפ' משפטים בסבא כי תחילה יצתה הקלי' ואח"ך הקדושה ובענין שלשה מלכים אלו דע כי אחר שנתקנו נשאר הראשון שרשו בבינה דאצילות ומשם מתפשט עד הבריאה והעולם השני הנקרא יובב מלך השני נשאר שרשו בת"ת דאצילות ומשם מתפשט עד עולם היצירה והעולם השלישי הוא חשם. המלך הג' נשאר שרשו במלכות דאצילות ומשם מתפשט ומאיר עד עולם העשיה. ודע כי העולם הראשון הכולל אלף עלמין שהוא האחורים של אלהים במילוי היהין העולה בגמטריא אלף הטעם הוא לפי שכיון ששרשו הוא בבינה ובעולם הבריאה ששם הוא בחי' הוי"ה בניקוד אלהים לכן היו אלו העלמין אלף מבחינת האחורים של אלהים העולים אלף כנז' גם דע כי המלך חשם כאשר נתקן בקדושה נהפך לשמח ונאמר עליו שמח בחור בילדותיך כו':
עוד שם בדקל"ה ע"ב וז"ל תאנא כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקר' ליקריה חקיק וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא כו'. נפיק אוירא דכייא ומתגלגלא כו'. הנה ענין אוירא דכייא נתבאר אצלנו בפ' בשלח ד"ג ע"א באותה התוספתא המתחלת עד לא אשתקע אוירא דכייא כו' וע"ש. גם ענין בוצינא דקרדינותא ואוירא דכייא נתבאר אצלנו באדרת האזינו ע"ש היטב ובפ' פקודי בדרנ"ד ע"ב:
ואמנם נבאר קצת ענין אומרו אשא דכייא ואוירא דכייא בקיצור כבר הודעתיך בפ' משפטים בדצ"ט ע"ב ובפרשת פקודי בדרנ"ד ע"ב. ענין ההוא רוחא דשבק בעלה באתתא בביאה ראשונה לעשותה כלי. ועתה אבאר ענין זה איך היה למעלה בזווג העליון דאבא ואימא ובזווג התחתון דז"א ונוקביה. כי בתחילת כל זווג וזווג מאלו השני זווגים הנז' צריך שתחילה בביאה ראשונה יעשה כלי בנוקבא ואח"ך יזדווגו שנית בביאה שניה להוליד טיפה לסוד עיבור הולד ואין לך שום זווג וזווג בעולם שאין בו שני מיני יחודים אלו. ביאה הראשונה לצורך עשית כלי והשניה לצורך טיפת הולדת הוולד כמבואר אצלנו (ע"ד) בביאור ק"ש שעל המטה וע"ש. וגם תעיין באדרת האזינו בזיווג אריך אפין להאציל את ז"א ונוקביה דעיבור ראשון ונתחיל מזווג אבא ואימא כי הנה כאשר אבא נזדווג באימא בביאה ראשונה כשנברא העולם הנחיל בה חד רוחא דשביק בה בעלה כנז' והוא נמשך מבחינת הדעת אשר באבא שהיא הוי"ה אחת במילוי יודין. וזהו סוד ההוא רוחא דשביק בה אבא באימא לעשותה כלי כדי שתהא ראויה אח"ך לקבל טיפת העיבור ולהתעבר. ואמנס זה הדעת אשר באבא נמשך מן הדעת העליון אשר במזל הי"ג דבדיקנא דעתיקא שהוא אריך אנפין הנשפע זה התיקון הי"ג מתיקון השמיני הנקרא גם הוא מזלא כנודע וכל אלו הדעות הם נמשכין יותר מלמעלה מדעת עליון אשר בעתיק יומין הנקרא רישא עלאה דלא אתידע אשר הוא גנוז בין גלגלתא ומוח' דאריך אנפין והוא יושב שס בסוד ההוא אוירא דיתיב על קרומא דמוחא כמבואר אצלנו באדרת האזינו וע"ש. ומשם נמשך האי רוחא דיהיב אבא באימא ונמשך מן יסוד דאבא הנקרא נתיב לא ידעו עיט ואתגניז בתוך יסוד של אימא ועל שם שנמשך מההוא אוירא עלאה דיתיב על קרומא דמוחא סתימאה דאריך אפין כנז' לכן נקרא גם הוא אוירא דכייא וזהו סוד זה האוירא דכייא הנזכר כאן באומרו נפיק אויר' דכייא ומתגלגלא ואתפשט ואפיק חד גלגלתא כו' כמו שנבאר בע"ה. (ד"ש דמ"ד ע"א) וכבר הודעתיך כי חסד גניז בפומא דאמה כנז' באדר' דקמ"ב ע"א ונמצא כי בחינת יסוד הזה דאבא נמשך מן החסד ולכן הוא בחינת הוי"ה דמילוי יודי"ן כנז' שהיא בגמטריא ע"ב כמנין חסד אבל צריך שתדע ענין המבואר אצלנו בפ' בראשית ד"ז ע"ב בענין חבקוק בסוד ויעבור שסודו הוא עיבור וסודו הוא ע"ב רי"ו פירוש כי הוי"ה זו דמילוי יודין היא בגמטריא ע"ב ואם תקח שלשה הויו"ת דיודין שהם שלש פעמים ע"ב יהיה מספרם רי"ו ובתחילה ממשיך הזכר בנקבה בביאה ראשונה סוד הרי"ו הנז' לעשותה כלי כי הכלי שלה נעשה מבחינת זה הרי"ו ואח"ך נותן לה בביאה שניה בחינת הע"ב תיבין שכוללים רי"ו אותיות ואז היא טיפה זרעיית לצורך עיבור הוולד ממש ונמצא כי ע"ב הוא זכר ורי"ו הוא נקבה וענין אלו השלשה פעמים ע"ב שעולים רי"ו ענינם הוא מ"ש בפ' ויחי בדרמ"א ע"א וז"ל תלת קשרין דדרועא ימינא חסד חסדים כו'. ואלו התלת פרקין דזרוע ימני הנקרא חסד שלשתם מתגלים בפי האמה יסוד דדכורא ונותנם לנוקבא ביסוד שלה לעשותה כלי וזהו סוד מה שנזכר פעמים הרבה בס' הזוהר כי החסד הוא שושבינא דמטרוניתא והוא המכונן והמתקן את המטרונית' וזכור היטב ענין זה שתצטרך אליו בהרבה מקומות בזוהר. ונמצא עתה כי בחינת הכלי והרוח הזה אשר הנחיל אבא לאימא בביאה ראשונה נקרא אוירא דכייא לטעם הנ"ל והוא סוד חמשה חסדים. ואשא דכייא הם בחינת חמש הגבורות אשר ביסוד הבינה ומאלו השנים אתתקנא גלגלתא דז"א וזמ"ש ואוירא דכייא קאים עליה מסטר חד ואשא דכייא קאים מהאי סטר כו' וביאורו הוא כי בחינת הדעת אשר בגלגלת' דז"א נעשה משתי בחינות אוירא דכיא ואשא דכיא הנז' שהם החסדים והגבורות כמבואר אצלנו בענין (דף ל"ח ע"א) הנצח הוד ויסוד דאבא ודאימא הנעשין מוחין ברישא דז"א ושם ביארנו כי מן היסודות דאבא ואימא נעש' בחינת הדעת ברישא דז"א כלול מחסדים וגבורות. ואם תמצא כתוב אצלנו כי הנה"י דאימא הם בלבד נעשין מוחין אל הז"א והטעם הוא לפי שגם זה האוירא דכייא שהוא מן החכמה ניתן ביסוד דאימא כנ"ל ולכן נחשב משל אימא. ובזה יתבאר מ"ש בספרא דצניעותא בפ' תרומה דקע"ז ע"ב אתא מפתחא דכליל שית כו' פירוש כי אחר הביאה ראשונה דאבא באימא כשנברא העולם אתא מפתחא דכליל שית הוא הז"א הכולל שית סטרין ונקרא מפתחא משום שסוגר ופותח היסוד דאימ' כמו שנבאר ומכסי' פתח' דאימא וסוגר אותה כי בהעשות נה"י דאימא מוחין דז"א נמצא כי היסוד שלה שהוא פתח שלה כנודע נסגר ונסתם תוך גלגלתא דז"א ונעשית בו בחינת הדעת והבן זה. ודע כי בהעשות נה"י דאימא מוחין לז"א נמצא כי ההוא אוירא דכייא דיהב אבא באימא שהם החמש חסדים נתנתם אימא בז"א. ואז חזרה הבינה עלאה להסגר כבתחילה ונסתלק ממנה בחינת הכלי הנז' ואז צריך שבזווג שני אחר יחזור אבא להנחיל לה בחינת הכלי הנז' פעם אחרת מחדש וחוזר ומזדווג עמה ונותן לה בחינת כלי אחד חדש ע"ד הנז' וכה מעשהו תמיד לעולם ועד לפי שמאחר שהז"א תמיד סוגר פתחהאכנז' שנעשה לו ממנה בחי' המוחין לכן היא צריכה בכל עת כלי חדש וזהו סוד מ"ש רז"ל על פסוק למנצח על אילת השחר כו' זו אסתר שהיה רחמה צר כאילה והיתה חביבה על בעלה בכל שעה וטועם בה טעם בתולה. והוא כמ"ש בתיקונין כי מ"ש ז"ל כי אסתר ירקרוקית היתה הוא מצד בחינת הבינה שהיא קו ירוק כנודע ומצידה ג"כ היתה בתולה בכל עת ונמצא כי אימא עלאה בכל שעה היא בתולה וזכור זה. ואמנם היות ענין זה בכל שעה אינו לבטלה כי ההוא רוחא דשביק בה בעלה בכל שעה הנה הוא נמשך תמיד בז"א כנז' ואז גם הוא חוזר ונותנו אל נוקביה לעשותה כלי גם היא כי היא נמשכת עד היסוד דז"א ונותנו בסוד טיפה ביסוד דנוקביה לעשותה כלי בביאה ראשונה ע"ד הנז' באבא ובאימא הטעם הוא כי גם נוקביה דז"א צריכה שתהיה תמיד בסוד בתולה לפי שהיא עומדת למטה בבחינת העשיה אשר שם הקליפו' וצריכ' להיותה סתומה וסגורה בסוד בתולה ובפרט בלילה שאז הוא שליטת החיצונים ובפרט בימי הגלות והחרבן כי אז תרעין דילה סתימן בתולה ואיש לא ידעה כמבואר בפ' פנחס דרכ"ב ע"א ברעיא מהימנא וז"ל ותרעין דגן עדן דאיהו לבא מסתתמין ולא מתפתחין כו' אבל צריך שתדע כי כאשר מנחיל ז"א לנוק' את הכלי הנז' אינו נותנו כולו אליה אבל נחלק לחצאין וחציו (ד"ש ע"ב) נוטלו ז"א לעצמו וחציו נותנו לה מיסוד שבו אל היסוד שבה בביאה ראשונה וענין החלוקה היא כך כי הנה בתחילה היה הכלי הזה הוי"ה אחת דיודי"ן כנ"ל. ועתה נעשית שתי הויו"ת דמילוי דההין כי שתי היהין הם יו"ד אחת ונמצא כי הרוחא דשביק ז"א בנוקביה בביאה ראשונה היא הוי"ה א' במילוי היהין שהיא בגמטריא ב"ן כמבואר אצלנו בדף רנ"ד ע"ב בפ' פקודי ובסדר השכיבה של לילה בענין ק"ש (ע"ב) שעל המטה ביארנו בענין זה וע"ש איך בכל לילה ולילה מזדווגים אבא ואמא בחצות הלילה לעשותה כלי ומזווג זה נמשך אל הזווג האחר של ז"א ונוקביה אחר חצות לילה לעשותה כלי גם היא ואח"כ ביום חוזרים אבא ואמא להזדווג בסוד זווג גמור של ביאה שנית לצורך הולדה בקראת שמע ומזווג ההוא נמשך אל ז"א ונוקביה להזדווג גם הם בתפלת שמונה עשרה בשים שלום בסוד זווג גמור שני לצורך הולדה גם הם וזה הדבר מתמיד תמיד ושם נתבאר גם כן בחי' הרי"ו העליון שהוא כלי הנוקבא אימא והרי"ו תחתון שבנוקבא דז"א ובדרוש יצחק ובנימין וחבקוק הארכתי בפרטות בענין האי רוחא דשביק בה בעלה מה ענינו וע"ש. ובאדרת האזינו בענין ספירת היסוד דז"א ביארתי היטב ענין בנימין שהוא רוחא הנז' ומהיכן מקורו וע"ש:
העולה מכל הנז' לעי' הוא כי אוירא דכיא הוא מה שנמשך מדעת דאבא ביסוד אימא ואשא דכיא הוא יסוד אימא גם דע כי אוירא דכיא ואשא דכיא הם סוד אבא ואימא לפי שסתם אוירא הנז' בלשון פרטי הוא החסד אבל כשמזכיר אוירא דכיא אז הוא כינוי אל החכמה וכן אשא סתם הוא גבורה אבל אשא דכיא היא בינה. ולהבין זה צריך שנקדים לך הקדמה אחת נתבאר אצלנו במקומות הרבה והיא כי שתי בחינות הם בענין המוחין דז"א האחת היא בחינת המוחין ההם בפנימיותו תוך גלגלתו בסוד אור פנימי והשנית הם בחינת' מבחוץ בסוד אור המקיף הראשון כמבואר אצלנו באורך באדר' האזינו בסוד התפילין דרישא דז"א שבחינתם היא אור המקיף השני מבחוץ ויש חילוק ביניהם כי בהיותם בסוד אור מקיף הראשון נחלקים לארבעה מוחין והם חכמה ובינה ודעת וזה הדעת נחלק לשנים שהם חסדים וגבורות ואלו הם כדמיון אור המקיף השני שהם סוד ארבע פרשיות בתפלה של ראש הנז' בזוהר בפרש בראשית בהקדמה ובפ' ואתחנן כי הם חכמה ובינה חסד וגבורה ואין החסד והגבורה האלו בחינת שתי הזרועות רק מוח הדעת הכלול מחסד וגבורה הנמשך מחכמה ובינה והוא מכריע ביניהם ילכן יש בו שתי בחינות אלו חסד וגבורה אבל בהיותם בסוד אור פנימי אינם רק שלשה מוחין בשלשה חללין דגלגל' ושתי בחינות הדעת שהם חסד וגבורה שבו הם מתחברין ונעשין מוח אחד בחלל השלישי שבגלגלתא דז"א וטעם זה יתבאר באדרת האזינו במקומו מי גרם להיותם ארבעה למעלה ושלשה למטה:
ועתה בזה יובנו דברי האדרא הזאת וז"ל בהאי גלגלתא אתפשטו אשר מהאי סטר חד ואוירא מסטר חד ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר ואשא דכיא קאים מהאי סטר מאי אשא הכא כו'. ביאור הענין כי עתה מדבר בבחי' המוחין דז"א בסוד אור המקיף וזמ"ש נפיק אוירא דכייא ומתגלגלא ואתפשט ונפיק חד גלגלתא פירוש כי אין גלגלת ז"א נעשית עד שיצתה אוירא דכיא הנז' ואז על ידה נעשית חד גלגלתא תקיפא לארבע סטרין כי בתחלה נעשו הארבעה מוחין שהם אוירא דכיא כו' כמו שנבאר בסוד אור המקיף ואז מכחם (ע"ג) ומהארתם נעשית גלגלת ז"א גם היא נחלקת לארבע סטרין מכח הארת ארבעה המוחין המקיפין והתחיל לבאר ענין האוירא דכיא כו' איך נעשו ארבעה מוחין מקיפין ואמר אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד כו' פירוש כי נתהווה המוח השלישי הנקרא דעת מתחלק לחסדים וגבורות הנקרא אשא ואוירא. ואז אתפשטו ונתחלקו בסוד אור המקיף באופן זה כי הגבו' שבדעת הנקראת אשא בלשון סתם נתפשט לסטר חד בצד שמאלי והחסד שבדעת הנקרא אוירא נתפשט לסטר חד שהוא צד ימיני ואוירה דכיא שהוא מח החכמה קאים עליה פירוש על החסד שבדעת הנקרא אוירא סתם כי שניהם בקו ימין אלא שהחכמה הנקר' אוירא דכיא עומד על גבי החסד של הדעת הנקרא אוירה סתם וכנגדם בקו שמאל אשא דכיא שהיא מח הנקרא בינה עומד על גבי הגבורה שבדעת הנקרא (ד"ש ע"ג) אשא סתס והטעם הוא במה שנבאר באדרת האזינו כי שלשה פרקין יש בזרוע ימין דאריך ושלשה פרקין יש בזרוע שמאל דאריך. ומשני פרקין המעולים שבהם שהם שתי הידים אשר הם במוחין דחכמה דאבא ודאימא מהם נמשכו שני מוחין דחכמה ובינה דז"א. ואלו השני מוחין נקראים באדרת האזינו בדרצ"ב ע"ב אחסנתא דאבוי ואמיה ומשני פרקין אחרים תחתוני' מן הידים נעשו תרין מוחין דכלילן בדעת דז"א הנקר' חסד וגבור' ונקראים שם באדרת האזינו האזינו תרין עטרין וז"ל אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין גניזין דלהון דמעטרן כולהו ברישיה ואינון תפילין דרישא לבתר מתחברן ועאלין בתלת חללי דגלגלתא כו' הרי נתבאר שם בפירוש כי בתחילה הם בסוד אור המקיף ארבע מוחין ואח"ך מתחברים ונעשין שלשה מוחין בלבד ונכנסין בתלת חללי גלגלתא בסוד אור פנימי דמוחין וכן באדרא זו התחיל לבאר בחינת אור המקיף שהיו ארבעה מוחין ולכן רמז ואמר ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר כו' ולא אמר בגויה רק עליה כנראה שהוא מבחוץ בסוד אור מקיף ואחר שביאר היותם ארבעה בסוד אור המקיף חזר לקמן בדקל"ו ע"א. ואמר בחלליה דגלגלתא תלת חללין אשתכחו דשריא מוחא בהו כו' ושם מזכיר בחינת המוחין דאור פנימי וביאר שאינם רק שלשה כמספר החללים שהם שלשה בלבד גם כן ושם באדרת האזינו דרצ"ב ע"ב ביאר איך המח השלישי עם היותו בחלל אחד השלישי עכ"ז יש בו שתי בחינות שהם חסדים וגבורות אלא שנכללים ונעשים דעת אחד וזמ"ש שם ומוחא תליתאה כליל לון ואחיד להאי סטרא ולהאי סטרא כו' ואתעביד מיניה תרי גווני כלילן כחדא כו' וכתיב כי אל דעות ה' בגין דאיהו בתרי גווני כו' והדבר מובן גם זהו מ"ש שם בחללא דגלגלתא נהירין תלת נהורין. ואי תימא תלת ארבע אינון כו' פירוש כי בהיותם בבחי' שלשה חללים שהם מוחין פנימיים אז נהירין תלת נהורין בלבד שהם שלשה מוחין והקשה ואמר כי איך הם תלתא והרי ארבע אינון כנז' באדרת נשא ולכן ביאר כי האמת הוא כי בתחילה בהיותם בסוד אור מקיף כדמיון האור מקיף השני הנקר' תפילין דרישא הם ארבע מוחין ולבתר מתחברן ונטלין בתלת חללי גלגלתא בסוד אור פנימי ונעשין תלת בלב:
(ע"ד) שם וז"ל ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגלגלת' לאנפוי ק"ן רבוא עלמין כו' נתבאר במצות שילוח הקן ע"ש גם נתבאר לעיל באדרא זו בדקכ"ח ע"ב בענין ש"ע ריבוא עלמין דאנפוי דאריך אפין שם בדקל"ו ע"א וז"ל ואילין תלת מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא כו' זה נתבאר לקמן בביאור אדרת האזינו ע"ש:
שם ע"ב וז"ל ואית מצח ואית נצח כו' נתבאר באדרת האזינו בדרפ"ח ע"א יע"ש. שם בדקל"ז ע"ב וז"ל ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי ז"א ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן כו' כבר הודעתיך בכמה מקומות ענין החמשה חסדים והחמש גבורות מה ענינם ואיך כל הגבורות נכללות באלו החמשה גבורות שהם שרש לכולן. והנה הם סוד חמשה אותיות מנצפ"ך שהם בגמטריא פ"ר. גם כי כל גבורה מהם כוללת כל החמשה וא"כ בהיות כל גבורה מהם במספר פ"ר יהיו כולן בגמטריא אלף וארבע מאות גבורות וזמ"ש ותאנא חמש גבו' אינון ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן ואומרו ומתפשטן בחוטמוי בפומא כו' הענין הוא במה שנודע מספר יצירה כי כל אבר ואבר נוצר על ידי או' א' מאלפא ביתא ונמצא כי חמשה אותיות מנצפך מתחלקות בה' מקומות האלו. כיצד מ"ם סתומה דמנצפ"ך היא בחוטם כי צורת כל נקב משני נקבי החוטם הוא עגול כצורת ם' סתומה. ואות ן' פשוטה בדרועין כי ציור הזרוע הוא ארוך כדמיון הן' פשוטה. ואות צ' היא באצבעות. ואות פ' בפה. ואות ך' בכפות הידים. וצריך אני להודיעך ענין זה בדרוש קין והבל אעפ"י שנתבאר ענין זה יותר באורך במקומו והענין כי קין והבל הם סוד הגבורות כנז' לקמן בדקמ"ג ע"א וז"א ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין כו' וכד נפיק דא קין מסטרא דנוקבא נפיק תקיף קשייא כו'. והענין הוא כי שניהם בחינת גבורות אלא שגבורות קין מרובות מגבורות הבל כי הבל הוא בבחינת שתי הגבורות הנרמזים בחוטם ובפה שהם סוד מ' ופ' דמנצפ"ך כי משני מקומות אלו בלבד יוצא מהם הבל ולכן נקרא על שמם הבל (אמר שמואל להיות כי אין ההבל ניכר אלא בחוטם ופה אבל בדרועין ובכפות ובאצבעות אין ההבל (ד"ש ע"ד) ניכר בהם. ואפשר לו' כי להיות שהבל יצא מהחוטם ומהפה וחשבונם הוא מאה ועשרים לכן נתקן הבל במרע"ה שחי מאה ועשרים שנה כמ"ש בשג"ם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה כנלע"ד):
גם הוא באופן אחר כי הבל רוצה לומר ה' פעמים ל"ב רוצה לומר ל"ב אלהי"ם ובכל אחד חמשה אותיות וחמשה פעמים ל"ב הם בגמטריא ק"ס ועם הכולל הם קס"א כמנין מ"ם פ"א שהם קס"א הרי איך הבל נאחז בשתי אותיות מ"פ דמנצפ"ך ושלשה גבורות הדרועין והאצבען והידין הם סתומים בלי הבל יוצא מהם והם בחינת קין שהוא בגמטריא ק"ס כמנין שלש אותיות נצ"ך דמנצפ"ך הנשארות שמספרם ק"ס ונמצא כי כל הגבורות נכללות בקין והבל והם שרשי כל הדינים כולם ודע כי אלו הגבורות אינם מתבסמות אלא בהצטרפות שבעה (דף ל"ט ע"א) תיקוני רישא דאריך אפין הנז' בריש ספרא דצניעותא והם מוחא וגלגלתא וקרומא דאוירא דעל גבי מוחא והחוטם והעינים והפנים והפה אבל האזנים לא נזכרו באדרא בעתיקא קדישא והנה כל אחד מאלו השבעה כלול מעשרה הרי שבעים והנה הגבורות הם בגמטריא פ"ר כנז' ועם כללותם שהם חמשה הם פר"ה. ואם תחבר פרה עם שבעים אשר ברישא דאריך אפין יהיו בגמט' מש"ה כי במרע"ה נתקנו כל הגבורו' האלו ונמתקו הדינין אשר בקין ובהבל על ידי שבעים דברישא דאריך אפין ואומרו ותאנא חמש גבוראן אינון כו' ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' כבר ביארתי ענינם שהוא חמשה פעמים מנצפך בגמטריא אלף וארבע מאה ועם כללות החמשה עצמ' הם אלף וארבע מאה וחמשה:
ושמעתי משם מורי ז"ל כי כשם שיש מספר זה בגבורות כך ישנם בחסדים כי גם הם חמשה חסדי' והנה ורב חסד בגמטריא פ"ר והה' חסדים הם חמשה פעמים פ"ר שהם אלף וארבע מאה חסדים בסטרא דימינא גם כן:
אמר שמואל נלע"ד כי חמשה פעמים חסד עולין בגמטר' ש"ס ונרמזו בשם משה שהוא שמ"ה וחסרים ט"ו למספר ש"ס והם אותיות משה הבל מלאים בזה האופן מ"ם שי"ן ה"א ה"א בי"ת למ"ד כנלע"ד:
שם בדקל"ח ע"א וז"ל והיינו רזא דתנינן י'י י'י פסיק טעמא בגווייהו כו' אוף הכא ה' ה' פסיק טעמא בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכולהו כו' הנה הראשון הוא באריך אפין והשני בז"א ובביאור כונת ויעבור והי"ג מדות ביארתי ענין זה היטב ענין שתי ההויו"ת אלו מה ענינם:
שם בדקל"ח ע"ב וז"ל ותנינן ואימתי אקרי שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים כו' וגם בדף קמ"א ע"ב שורה י' וז"ל תרין שמהן דאקרי שם מלא יי' אלהים כו'. כבר הודעתיך בשער שמות הספירות איך ז"א נקרא אלהים בסוד עולם הבריאה כי משם ולמטה נקרא הז"א שבו בשם אלהים וע"ש:
שם בדקל"ט ע"ב וז"ל קם ר' אלעזר פתח ואמר מן המצר קראתי יה כו' כבר נתבאר אצלי בסוד ויעבור וי"ג מדות גם ביארתיו בענין הקרבנות שהקריבו קין והבל שהיה מצמר ופשתים והבן שם איך המצר הזה הוא סוד הצמר העליון:
שם בדק"מ ע"א וז"ל תלת מוחי דהוו בז"א כו' וחד מוחא שקיט על בוריה כו' ובגין כך אשתלימו ארבע פרשיין דתפילין כו' כבר ביארתיו בביאור אדרת האזינו וע"ש:
שם בדק"מ ע"ב וז"ל ותניא תלת מאה ושבעין וחמש חסדים כו' זה יובן מדק"ל ע"ב וז"ל תאנא ארכא דחוטמא שע"ה עלמין אתמליין כו'. וכבר הודעתיך בדף קל"ז ע"ב כי החוטם הוא סוד גבור' בסוד ויחר אף ה' בם וילך וכנגד אותם השע"ה גבו' דבאורכא דחוטמא הם אלו התלת מאה ושבעין וחמש חסדים האלו למתק הגבורות ההם:
שם בדקמ"א ע"א וז"ל כללא דכל מילין עתי' דעתיקין וזעיר אפין כולא חד כו'. זה יובן במה שביארתי במקומות הרבה וגם בביאור אדרת (ע"ב) האזינו איך אריך אפין הוא אוחז כל שיעור קומת עולם האצילות ומתלבש תוך אבא ואימא וז"א ונוק' ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד זה לבוש לזה וזה לזה:
שם בדקמ"א ע"ב וז"ל ובהאי אדם שארי ותקין כללא דכר ונוקביה כד אתתקן דיוקנא בתיקונוי שארי מבין תרין דרועין כו'. כבר הרחבתי הדרוש הזה בהרבה מקומות גם לעיל בפ' פקודי בדרנ"ד ע"ב טעם למה נבראו בתחיצה אחור באחור (ד"ש דמ"ה ע"א) ולטרוח לנוסרן ולהחזירן פנים בפנים. ושם ביארנו הטעם לפי שכל החיצונים נאחזים באחורים העליונים לקבל שפעם משם ובתחילה שאדם אין בארץ לעבוד את האדמה ולשומרה מן החיצונים אילו היו נבראים פנים בפנים היו אחוריהם נגלים. והיו החיצונים נתאחזים בהם לפי שהאחורים הם שרשי הדינין ולכן היו הקליפות נאחזין שם ולכן תחילה נבראו אחור באחור והיו האחורים מכוסים זו בזו ולא היה מקום אל החיצוני' להתאחז בהם ואח"ך כאשר נסרם המתיק את האחורים ההם בסוד החסדים בסוד ויסגור בשר תחתנה כנז' בקמ"ב ע"ב ובזה אין אחיזה בהם אל החיצונים וכאשר חזרו פנים בפנים אין יראה מן החיצונים להתאחז שם. שם וז"ל כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא תלייא חד קוצא דשערי.מאחורוי דז"א כו' ענין זה ביארתיו בביאור אדרת האזינו גם ביארתיו בענין דרוש התפלה של יד ותפי' של יעקב:
שם וז"ל תאנא אתפשט האי ת"ת מטיבור' דלבא ונקיב ואתעב' בגיסא אחרא ותקין מפרצו' דנוק' עד טיבורא ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים כו' הנה ממקום זה נראה כי נוקבא היא דבוקה עם ז"א באחורי הת"ת שבו למעלה מנצח הוד יסוד שבו ובמקומות אחרים נראה כי המלכות היא שביעי' למטה מן היסוד בסיום אות הואו דשמא קדישא. אבל כבר ביארתי לך דרוש ענין ז"א ונוקבי' איך הולכים וגדלים מקטנותם ועד גדלותם ושם ביארנו כי כאשר נולד הז"א כאשר היה בסוד עיבור במעי אימיה יצא אז מבחינת שש קצוות בלבד בלי שלשה ראשונות וזו היא סוד אות ו' שבתוך אות ה' א' דשמא קדישא שאין לה ראש והנה בסוף זו הו' יצתה המלכות כדמיון נקודה אחת בסוף הוי"ו והוא סוד הנרמז אצלנו בפ' בלק דר"ג ע"ב בסוד אשורנו ולא עתה אושיט פסיעה לבר כי המלכות יצתה בדמיון פסיעה ונקודה קטנה תחת אות הוי"ו בולטת קצת לחוץ ואז עמדה המלכות תחת היסוד בסיום הוא"ו ואחר אשר נגדל ז"א ונתהוו שלשה מוחין ברישא דז"א אז נתעלו החג"ת דז"א ונתהוו בבחינת חב"ד שבו ונתעלמו נה"י שבו ונתהוו בבחינ' חג"ת שבו ואז המלכות גם היא עלתה עמו שם ונמצאת עתה דבוקה באחורי מה שהוא עתה בחינת ת"ת אך בתחילה היה נקרא יסוד ונמצא כי שתי בחינותם הם תפארת ויסוד ושניהם ענין אחד ואז הוצרך המאציל העליון להאציל נה"י חדשים לז"א שאין לו עתה ואז מאותם הנה"י האחרים שנתחדשו עתה נתהוו מן האחורים שבהם תלת מוחין בנוקבא דז"א כמבואר אצלנו:
(ע"ג) שם בדקמ"ב ע"א וז"ל בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבורן והאי חסד כליל בחמש חסדים כו' ענין זה ביארתיו במקומות רבים ענין החמש חסדים וחמש גבורות המתפשטין בגופא דז"א ובגופה דנוקביה ובאדרת האזינו הארכתי בזה:
שם בדקמ"ב ע"ב וז"ל ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין בדכורא תקיפין ברישא כו' כבר ביארתי זה בספרא דצניעותא בפ' תרומה. גם ביארתיו בפ' תצוה דקפ"ז ע"א. שם בדקמ"ב ע"ב וז"ל וכד פריש לון אפיל דורמיטא לז"א ופריש לנוקבא מאחורוי כו'. ענין הנסירה הזאת נתבאר בהרבה מקומות ובפרט בתפילות ראש השנה וגם בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו' ואומרו ויקח אחת מצלעותיו מאי אחת כו' יובן במ"ש לעיל דקמ"א ע"ב וגם בפ' בלק דר"ג ע"ב בענין אושיט פסיעה לבר כו' כי בתחילה היתה נקודה אחת קטנה בסוף הת"ת שהיה תחילה בחינת יסוד דז"א והיתה שם בסוד צלע מאחורי הת"ת דז"א נקודה קטנה ואח"ך נגדלה ונעשית פרצוף גמור ודיוקנא שלמה דנוקבא וזמ"ש וסלקא ואתתקנא ולפי שכל הגדלת הנוקבא היא ממטה למעלה אמר וסלקא ואתתקנא ואומרו ובאתרהא שקיע רחמי וחסד נתבאר בתפילת ראש השנה:
שם בדקמ"ג ע"א וז"ל תאנא כתיב וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטופא כחדא נתבאר באדרת האזינו ופירוש קרטופא רוצה לומר מקור ומבוע אחד:
שם בדקמ"ד ע"ב וז"ל דההוא יומא שדרני למעבד ניסין לרב המנונא סבא וחברוי כו' ודאי כי יש לתמוה איך הניח את אותה הא דרא קדישא דאזדמן בה קב"ה וכל פמליא דיליה בגין למעבד ניסין לרב המנונא היה הדבר יכול להעשות על ידי מלאך אחר אבל הענין הוא במ"ש בהקדמת בראשית ד"ו (ד"ש ע"ב) ע"א כי רב המנונא סבא הוא בחינת ניצוץ אחד ממשה ע"ה המתגלגל בכל דור ודור כנז' בס' התקונין בתקון ס"ט וז"ל דור הולך ודור בא אין דור פחות מששים רבוא ודא משה דאתי בגלגולא בכל דרא ודרא בכל צדיק וצדיק עד שתין רבוא כנז' שם בדק"י ע"א והנה אליהו ז"ל תלמידו של משה ע"ה וחייב בכבודו כנז' בפ' תצא דרע"ו ע"ב וז"ל אליהו קום אפתח פומך בפקודין דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא כו'. גם בפרשת צו דף כ"ח ע"א אמר באליהו איתמר ביה והוא יהיה לך לפה בגלותא כו' ולכן הוכרח אליהו ז"ל לילך בשליחות זה ולא מלאך אחר. וזהו סוד מ"ש בפ' ויחי דרכ"ה ע"א א"ר שמעון אי הני בבלאי טפשאי כו' ינדעון שבחא דרב המנונא סבא ע"ה כד אשתכח ביניהו ולא הווי ידעיה שבחיה כו' כי הנה היה גלגולו של משה ע"ה:
תם האדרתא רבא קדישא: