כונת ק"ש:
דרוש א':
בענין דרוש זה צריך להרחיב בחזקת היד ועיין בכונת הב' הקצרה דברכת אבות שכתבנו אותה בסוף כל תפלת השחר ושם נתבאר הקדמה א' עצומה בתכלית בענין הק"ש ובענין העמידה והוא דרוש גדול מאד בענין המוחין דז"א ואמנם ראינו לכתוב בתחי' דרך קצרה ענין מה שתקנו לומר הק"ש ד"פ ומה חילוק יש ביניהם ואח"כ נכתוב כונות קצרות ששמעתי ממורי ז"ל בענין כונת ק"ש ואח"כ נבאר ענין הק"ש דשחרית באורך על מתכונתה:
בראשונה נבאר ענין הק"ש שתיקנו לאומרם בתפלת השחר ובתפלת ערבית ובעת ששוכב על מיטתו. וגם מדוע בתפלת מנחה אין בה ק"ש וגם מדוע בשחרית ומנחה יש בה נפילת אפים ובערבית אין בה נפ"א. והענין יובן במ"ש בהקדמת ביאור אדרת האזינו ענין העלא' מ"ן מה ענינה והנה תפלת שחרית אז הזווג הוא בבחי' פב"פ ולכן יש בו נ"א וגם ק"ש. וכוונת אותה הק"ש הוא ליחד את או"א יחוד מעולה מאד כדי שימשך משם שייחדו זו"ן פב"פ ובמנחה אז הזווג הוא בבחי' אחו' באחור ונודע שהיום והלילה הם כ"ד שעות ונחלקים לד' זמנים כי היום מתחלק לב' זמנים שהם ב' חצאין וכן הלילה מתחלק לב' חצאין וממשלת עליון באלו ארבעה זמנים אינם שוין כי אחר חצי היום מתעורר כח גבורת יצחק ואמנם אותם המוחין שנמשכו בתפלת שחרית אל זו"ן מיחוד או"א בעת הק"ש כנז' הנה נפסקו המוחין ההם וכבר הולידו והוציאו נשמות מתוספת המוחין ההם וכבר נפסקו האמנם להיות כי הייחוד ההוא היה נעלם ומעולה מאד עד שהועיל אל זווג זו"ן פב"פ לכן נראה שהיה כחו גדול והוא מספיק אל זווג המנחה לפי שאינו רק זווג אחור באחור ולכן אין צ"ל ק"ש פ"א במנחה אבל זה הזווג דמנחה אע"פ שהוא אב"א הנה הוא מעולה עד מאד ואיננו כשאר הזווגים דאב"א ולכן צריך בו נפלת אפים והענין הוא שעתה עולה המלכות אב"א שיעור קומתו ממש אבל בערבית אין המל' עולה רק אחור באחור מן החזה שלו ולמטה בלבד שהוא שיעור קומת תנה"י בלבד ולכן אין צורך לנפילת אפים בערבית כי מאחר שהיא אינה עולה למעלה במקום המוחין שלו עד או"א א"כ אין תועלת בעלית מ"ן של הנשמות בנפילת אפים אבל במנחה שהיא עולה עד או"א כמוהו אע"פ שהיא אחור באחור היא צריכה אל מ"ן מנשמות הצדיקים וז"ס אומרם ז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. והטעם שלא יש שום זמן שתהיה היא והוא אחור באחור ותהיה שיעור קומתה שוה לו אלא במנחה וטעם שלא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה הענין הוא דע כי אליהו ז"ל יש בו בחינות נשמות נדב ואביהו כנודע והנה הם מבחי' קין שהיא בחינ' הנפש הנקרא מלכות בסוד אנחנו טמאים לנפש אדם ואלו נדב ואביהו הם בחי' מ"ן דמל' וזהו הטעם שזכה אליהו לאותה מעלה הרמה והנפלאה אחר שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו ולכן נשתנה שמו מפינחס לאליהו לפי שאליהו בגי' ב"ן כמנין הויה דב"ן דההין והיא בחי' המ"ן דמל' כנודע ולכן אליהו נענה בתפלת המנחה כי אז העלה מ"ן אלו כי אז היא היתה צריכה לזה כנז'. וכבר הודעתיך במ"א כי מיציאת מצרים עד בנין ב"ה תמיד היו זו"ן אחור באחור ואין קומתה שוה לו רק היא עומדת מן החזה שלו ולמטה ששם מקום לבו של ז"א ונמצא שהמל' הנקרא לבם היתה אחורנית עם ז"א וראשה מגיע עד שם עד מקום טיבורא דלבא דז"א בלבד לא למעל' מזה וזש"ה ואתה הסבות את לבם אחרונית שעי"כ הקלי' היו מתגברים בימים ההם ובכל זמן שהיו ישראל עע"ז על אדמתם וכיון שגברו הקלי' גרמו לישראל לחטוא ולכן אליהו ז"ל תיקן הדבר הזה כי ע"י תפילתו העלה אז מ"ן ועי"כ עלתה הנקבה אחורנית למעלה עד רישא דז"א ממש ולא עד הלב בלבד כמו בתחילה. ונחזור לעניננו כי אע"פ שמחצות היום ואילך משתנה הזמן והממשלה עכ"ז עדיין הוא מכלל ממשלת היום ומשו"ה מספיק ק"ש דשחרית לצורך זווג המנחה. אבל בערבית שהוא מדת לילה כבר נפסק וכלה המ"ן בב' הזווגים דשחרית ומנחה. ולכן צריך עתה ייחוד דק"ש אחר מחדש לצורך זווג אחור באחור דערבית ולכן קורין ק"ש בערבית אבל להיות שאין זווגם עתה רק בבחי' אחור באחור ושיעור קומתה עד הלב בלבד כנזכר ולכן אין צורך לנפילת אפים פ"א עתה והנה זה היחוד דק"ש דערבית אינו מעולה כ"כ כמו הק"ש דשחרית כיון שאינו רק אחור באחור וגם כי היא עד הלב כנז' ולכן אין בו כ"כ כח כמו הק"ש דשחרית שהועיל אפילו למנחה. אבל זה הק"ש דערבית אינו מועיל אלא לבחי' חיבוק בלבד והענין הוא שאחר חצות הלילה מתעורר השמאל לחבק את המטרוניתא לצורך היום מה שיהיה אח"כ בסוד שמאלו תחת ראשי. וזה החיבוק נעשה ע"י היחוד דק"ש דערבית ואמנם הק"ש שעל המטה איננו מענין הנז' כלל אמנם הכונה הוא כדי להמשיך ע"י היחוד ההוא אור חזק מן או"א אל זו"ן כדי שהם יתחדשו ויחזקו את הנשמות העולים שם בכל לילה בסוד חדשים לבקרים ונמצא כי הק"ש דערבית הוא לצורך החיבוק הנעשה אחר חצות וזה היחוד דק"ש שעל המטה הוא לצורך חידוש הנשמות כנז':