Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Introduction to Beit Yaakov 12

השמים וכל מערכת צבא מעלה, אף שהשי"ת מנהג העולם על ידיהם, אינם כנוים לשם. The Correct Names of God and His Powers
In this somewhat lengthy discussion, the author demonstrates that R. Shimon rejected the use of the word Shamayim as an appellate for God (and thus, corrected R. Yehuda’s statement, above). Several instances in which the word does seem to apply to God are explained and dismissed. Ultimately, only those Names which reveal the absolute light of God, without even the subtlest materialization, may be used; for only these reflect the absolutely clear perception of R. Shimon Bar Yohai.

ואף שבאמת הש"י מנהג על ידיהם הנהגת העולם, וכח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, אבל בתורה לא נזכר שמותם, ולכן אינם אפילו בכלל כנויים לשם. וכדאיתא בגמרא שבועות (לה.) משביע אני עליכם וכו' בשמים ובארץ הרי אלו פטורין, וכדאיתא שם בגמרא דחנון ורחום אף שהן נמחקין הרי זו שבועה, וכדמפרש רבא שם, כיון דליכא מידי אחרינא דאקרי רחום וחנון, ודאי במי שהוא חנון ודאי במי שהוא רחום קאמר. הכא כיון דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר. וכן הוא בבראשית רבה (פרשה א) אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים שמים וארץ אלהות הן, לכך נאמר את השמים ואת הארץ. ובספר הבהיר (בד"ה ישב רבי ברכיה ודרש מאי דכתיב ויקחו לי תרומה) מנלן דשמים איקרי הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים אטו שלמה התפלל אל השמים שישמע תפלתם אלא אותו שנקרא שמו על השמים וכו'. ובמדרש הנעלם (בראשית יא) ואתה תשמע מן השמים אבעיא ליה למימר א"ל רבי יוחנן מקרא חסר הוא וכו' צלותהון דישראל וכו' בההוא רקיעא דאיקרי שמים דתמן בעותהון דישראל. וזה שמסיים רבי שמעון בזה"ק (האזינו רפז. הנ"ל) אמר רבי שמעון ארימית ידי בצלו לקדישא עלאה דמלין אלין אתגליאו על ידי בההוא עלמא כמה דאתכסיאו בלבאי. ולית אנן באינון ארחין דאינון ברייתי אורחי דאורייתא נקטינן. תאנא אמר רבי יהודה מאן לך רב בחכמתא כדוד מלכא ושלמה מלכא בריה, בהאי כתרא דאשתמודע בבריתי אלין וסיהרא קרייה דוד מלכא צדק דהא דיליה הוא דכתיב (תהילים קי״ח:י״ט) פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, שלמה מלכא הכי נמי ואיהו אתקרי צדק ושמשא דאתקרי בברייתי ברית איהו אקרי משפט וכו'. אמר רבי שמעון עד אימתי יקרון חברייא בהני מלין, הא אנן בתר קוב"ה אזלינן ואנן ידעי מלין והא אתגלי על ידן מלה דא מה דלא אתגלי לקדמאי: Though it is true that God runs the world through the medium of the planets and stars, as we say in the Sabbath prayers, “He gave them power and strength to exert their rule over the earth,” yet still, their names are not mentioned in the Torah. Therefore, they are not even considered terms (or metaphors) for God. This is as it is written in the Gemara (Shevuot, 35a), “If one says, ‘I swear to you on the heavens and the earth,’ then his vow is disqualified.” The Gemara goes on to explain that if one swears in the name of “The Merciful,” or, “The Compassionate,” his vow is valid even though these are names that one may erase without penalty. Surely he is swearing in the name of God who is called “the Merciful,” or, “The Compassionate.” It is unlikely that he means anything other than God who is the source of mercy or compassion. However, when he swears in the name of the heaven and the earth, he could easily mean the physical heaven and earth, and not the Creator of heaven and earth.⁷⁶And thus, his oath is invalid. So to is it written in the Bereshit Rabbah (parsha 1), “If the first verse in the Torah had been phrased differently and had said, ‘בראשית ברא ה’ שמים וארץ, In the beginning God Heaven and Earth created,’ it would have implied that the heaven and the earth were gods, creating just as God does.⁷⁷The grammatical function of the direct object את (et) is to signify the object of the verb. The absence of the את creates an ambiguity, where the verse could mean either, “In the beginning God created the heavens and the earth,” or, “In the beginning God, the Heavens and the Earth, created.” Therefore the verse reads, בראשית ברא ה’ את השמים ואת הארץ” – “In the beginning, God created the Heaven and Earth.” It says in the Sefer HaBahir (at the section which begins, “Rabbi Berachia explained the verse, “take for Me and offering.”), “From were do we know that the word ‘Heavens’ signifies God? Shlomo HaMelech said (Melakhim 1, 8:32), ‘and may You, O Heavens, hear.’ Clearly Shlomo is not asking the physical heavens to hear his prayer, yet he his praying to God who is called in the name of the Heavens.” It says in the Zohar (Midrash Ne’elam, Bereshit, 11): ‘And You, O Heavens, hear!’ Sholdn’t the verse say, ‘May You hear from the heavens’? Rabbi Yohanan said that the verse is implying something not expressed. There is a spiritual firmament Shamayim (Heavens) is a kind of half way station that receives the prayers before the Holy One. In the Zohar, (Ha’azinu 287a) Rabbi Shimon concluded the discussion in this way: Rabbi Shimon said, ‘I raise my hand in prayer to the Supernal Holiness, and ask that my words be clear and revealed in the Upper world, just as they are revealed in my heart. We do not go in the way of other teachings⁷⁸Pre-Sinaitic teachings discussed sefirot and divine knowledge using the metaphors of the stars. Yet we learn only from the names revealed in the Torah, as the transmission of the pre-Sinaitic teachings, though initially correct, was corrupted and ended up leading to idol worship. . We go in the ways of the Torah!’ Rabbi Yehuda said, ‘We don’t find anyone with wisdom greater that David HaMelech or his son Shlomo HaMelech, and these “other teaching of the ways of Torah” use the crown on these two great kings (meaning their language). David HaMelech called righteousness “the moon,” for it possessed righteousness. This is as it is written, “Open for me the gates of Righteousness, I will go there and thank God.” Shlomo HaMelech did this also. The moon was called righteousness, and these teachings called the sun both “Brit (covenant),” and “Justice.” Rabbi Shimon said, ‘For how long will my fellowship use these words? For us, we go after the Holy One, blessed be He! We know these things. And we possess knowledge that was not revealed to the generations before us!’

וזה שאמר רבי שמעון על אלו הברייתות, שאף שהם קדושים, וכוונתו על כל הברייתות הקדושות שהיו לפניו, ספר יצירה וספר המלבוש וספרא דחנוך ופרקי המרכבה, שכל אלו שהם קדושים בקדושה עצומה. ואף שרבי שמעון היה בקי בהם הביא מדבריהם בזה"ק ובתקונים. שבזה"ק (פנחס ריז.) קורא רבי שמעון לברית קדישא דאיקרי שמש. ובזה"ק (שמות ג:) שמש ומגן דא ברית קדישא. וכן מדת מלכות נקרא כמה פעמים בזה"ק צדק. בזה"ק (לך פו.) צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיע תתאה. ובזה"ק (נשא קמה:) וזאת אתקרי צדק וכו'. אכן מה שנקראו בשמות אלו, הוא רק בדרך דרוש ורמז, אבל בבריתות הקודמים נקראים שמות אלו לכנויים לשם הש"י, שקודם מתן תורה לא נתגלו שמות הש"י. ורק כפי הדורות כן נתגלה, וכמ"ש (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, שמימות אברהם התחילו שני אלפים תורה, וכמו שנתבאר הענין בפרשת וארא באריכות, ובאמת דרך דרוש נזכר כמה פעמים בתקוני הזהר על הקב"ה שנקרא שמים, ומייתי מפסוק זה, אבל לא שיכונה שם שמים לכח פועל, שיתפללו להש"י בשם הזה. ואף שבאמת בכל כח נסתר בו שם ה', אבל במקום שאינו נגלה באור בהיר שיתראה מפורש שאינו כח נפרד רק מקבל מהש"י, זה אין לכנות בשום כח אלהי בעולם. ולכן לא נזכר בש"ס בשום מקום לשון שמים, רק במקום שלא רצו להזכיר את הש"י. וכעין דאיתא כמה פעמים בש"ס מזכיר שם שמים, אסור להזכיר שם שמים לבטלה. לפי שלא רצו להזכיר במקום הזה שם ה' מפני כבוד השם. [ומכאן יש לגעור באותם שרגילים על לשונם לומר השמים יעזרוני] שסתם במקום שצריך להזכיר יכול לומר בלשון שם שמים, אבל במקום שמזכיר שם פעולה והשפעה, בזה אסור לומר השמים, שאין השמים אלהות, ורק יכול לומר מן השמים ירחמו, ומן השמים מורה להדיא על שוכן שמים. ונראה שנפל בהם טעות ממה שראו בזה"ק הנ"ל דאמר רבי יהודה דקב"ה שמים אקרי. אבל לא הבינו שדברי רבי שמעון דמסיק ולית אנן באינון ברייתי אנן אורחא דאורייתא נקטינן קאי על דברי רבי יהודה וכנ"ל. Rabbi Shimon admits the awesome sanctity of the teachings which preceded him, such as the Sefer Yetzira, the Sefer haMalbush, and the Sefer of Hanokh. Rabbi Shimon was expert in them and quoted them many times in the Zohar. In the Zohar (Pinhas, 217a) Rabbi Shimon mentions the holy covenant called, “Shemesh (sun).” Elsewhere in the Zohar it says (Shemot, 3b), “Sun and shield (from Tehillim, 84:12) is a holy covenant.” So too, the Zohar calls the attribute of Malkhut (Divine Sovereignty), “Tsedek (righteousness).” “‘He met righteousness wherever he set his foot,’ (Yeshayahu, 41:2) this is the lower firmament. (Lech Lcha, 86a)” See also the Zohar, Parshat Nasso (145b), “The word v’Zot (and this) is called righteousness.” In all of these instances, when the Zohar uses these expressions for God, it is doing so only in the context of a homily, or to hint at something. In the early teachings, however, they were expressions for God. Before the giving of the Torah, God’s names were not yet revealed. At this time, God would reveal his name according to the level of the particular generation. This is as it is said (Shemot, Ch. 6), “And I appeared to Avraham, Yitzhak, and Yaakov as ‘E-l Shaddai (the Almighty).’ “ This is because the appearance of Avraham in the world heralded in what our sages call, “the two thousand years of Torah.” Truly, there are many discourses in the Tikkunei Zohar on why God is called, “Shamayim (Heavens),” and it is learned from this very verse, “And I appeared.” Yet in these discourses, no active Godly force is ascribed to the name, “Shamayim.” Notwithstanding, we know that God’s name is hidden in every force. Yet for something to be called a name of God, meaning a name which expresses the force of God, the light must be totally revealed and seen clearly as separate from any created force. That is to say, God’s name represents a direct expression flowing from God’s essence. Anything that hides God’s light, and could be considered as a separate force cannot be termed as a Godly force or a name of God.⁷⁹This chapter is essentially clarifying the difference between Monotheism and idolatry. Idolary is defined as identifying any created force as the source of power or object of veneration. The author taking great care in this passage as a misunderstanding of verses like, “Your God is a sun and a shield,” could be problematic if not properly understood. This is why the Talmud only mentions the term, “Shamayim,” referring to God in a context where it does not want, for some reason, to mention God’s name directly. When the Talmud discusses the transgression of mentioning God’s name in vain, or for no good reason, it calls it, “mentioning the name of Heaven (Shamayim) in vain.” Here the Talmud does not say God’s name out of respect. From this, it is well for one to admonish those who are accustomed to saying, “Heaven help me.” In a situation where one is simply mentioning God, it is fitting to say, “Heaven.” Yet it is forbidden to call God, “the Heavens,” in a context where one is evoking God’s force of power and influence, because the Heavens are not Godly. One could instead say, “may He be merciful from the Heavens.” “From the Heavens,” is referring to God who dwells in the Heavens, and not to the Heavens themselves. It seems that there is an error in understanding the above mentioned Zohar where Rabbi Yehuda says that the Holy One, blessed be He, is called, “The Heavens.” Yet it must be clear that when Rabbi Shimon concludes, “we are not following these early teachings, we are following the way of the Torah,” he was correcting the statement of Rabbi Yehuda.