Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 9

ממה שנתבאר לעיל, יובנו דברי הראב"ד הקדוש, שמצדנו אין חומר בלא צורה וכו'. אבל המאמין שהשגתנו הוא נברא וזהו ההסתר בשביל עבודת האדם ומכח מסך זה יש התחלקות, אבל מצדו ית' הכל הוא פשוט בתכלית האחדות. Tackling the Arguments against Creation out of Nothing
In the following chapter, R. Gershon Hanokh attacks the opinions of Greek and medieval philosophers, who raised questions about the concept of creatio ex nihilo, G-d’s spontaneous creation of matter from nothing³¹⁷As opposed to creatio ex materia, creation out of some pre-existent, eternal matter, or creatio ex deo, creation out of the being of God. – a principle axiomatic to Judaism. In line with his theory of miracles, the author sees an essential flaw in the philosophers’ reasoning, in that it is based upon human logic. However, since logic itself is a created entity, emerging into existence after the separation of the world from G-d, any questions about the nature of reality and its relationship to the Divine are a product of our restricted consciousness. Since the fundamental nature of the world’s existence is based upon a paradox, which cannot be presently grasped, human beings can only rely upon faith to grasp the true nature of reality.

והענין מבואר מפי הראב"ד הקדוש זללה"ה בהקדמתו לספר יצירה בביאור ענין חמשים שערי בינה וזה לשונו הקדוש, וצריך לדעת, כי הפילוסופים אומרים שלא יתהוה דבר מלא דבר, אלא מין ממינו, ולדעתנו ולתורתנו הקדושה שהעולם מחודש, א"כ יש לאפיקורסין פה לשאול אותנו העולם לא ימלט משני פנים, או שהיה לו חומר קדמון שממנו נברא העולם ומלאו, (וזה הדעת נרמז במדרש ב"ר (פ"א) אלהים צייר הוא אלא שמצא לו סממנים נאים תהו ובהו וחשך וכו'). או לא היה לו חומר כלל, אלא עלת העלות לבדו. אם תאמר שהיה שם חומר, הרי האמינו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו, וזהו כפירה בתורה. ואם נאמר כי לא היה שם אלא הקב"ה ברא את עולמו מעצמו, א"כ הרי עצמותו נתגשם. ואל זה הסוד בתירוצו אמר (איוב לח) איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה, פירוש בכח החכמה ובכח בינה היה מציאות העולם. וכן יוכל השואל לשאול, מדוע היה העולם בזה השיעור שלא פחות ולא יותר, או איך יצא בעל שיעור מכח בלתי בעל שיעור בדרך חיוב. ועל אלו שתי השאלות אמר, מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו. ועוד יוכל השואל לשאול, וכי באפשר הוא להיות איכיות היסודות הפך מטבעם או לא, אם תאמר אפשר יש לנו לשאול ואלו הם ארבע איכיות שהם חם ולח וקר ויבש הם עצמם מאין נתהוו, אם מעלול ראשון, ועלול הראשון מאין נתחייבו לו אלו ההפכים, היש בעלת העלות דברים ההפכים כאלה, אם תאמר הוא פשוט, א"כ מאיזה מקום התחלקות האיכיות והתהפכם, ועל זה הסוד נאמר על מה אדניה של הארץ [היינו יסודות הטבע שהם לבושים ליסוד מלכות שמים] הטבעו, ופירוש על מה על חכמה הנקרא מה, כי היא נושא לאיכיות ההם, כעין שההיולי נושא לאיכיות הפשוטות. לדעת האפיקורסים נמנע היות החומר מצוי מבלי צורה, ולא צורה בלתי חומר, ולפי תורתנו הקדושה כי החכמה מאין תמצא והבינה צורה לה, וזהו הענין שנתבאר לעיל מכפי שנתבאר יובנו מאד דבריו הקדושים, שאמת שמצד דעת האדם, אין חומר בלא צורה ולא צורה בלא חומר, וכן הבריאה אי אפשר או על שני הצדדים שהביא ושניהם דיעות זרות. אבל המאמין באמונה שלימה שגם השגתנו ושכלנו הוא נברא, וזהו המסך המבדיל שנברא לחלק בין עליונים לתחתונים, שהש"י הוא פשוט בתכלית האחדות וכל התחלקות הוא רק מצד מסך הבריאה: Our subject is explained by the Holy Ra’avad³¹⁸Twelfth century talmudist and kabbalist, Rabbi Avraham ben David of Posquieres. in his introduction to the Sefer Yetsira³¹⁹Hayim Vital (Introduction, Ets Hayim) states that this work was not actually written by the Ra’avad, but by another sage. Nonetheless, it is an authentic and trustworthy work of Kabbalah. where he explains the concept of the Fifty Gates of Binah. He says, “It is the contention of the philosophers that substance cannot come into being from nothing, but rather can only be created from a similar substance. It is our view, and the view of the Torah, that the world was created ex-nihilo. Based on this, the heretics ask us their impudent questions, for the world must now be understood in one of two ways. Either there was some primordial substance out of which God created the world (a view hinted at in Bereshit Rabbah, Chapter One, that God is a “Painter,” who found lovely paints, namely “chaos and void and darkness³²⁰See the second verse in the Torah. “), or that there was no material at all before the world’s creation, only the Cause of all Causes, God Himself. Now, the assertion that there was something that existed eternally, other than God, is a purely heretical notion. Yet, if we say that nothing existed – that God created His world out of His own essence – it means that His essence took on a physical form.³²¹This is an equally heretical statement. Concerning this mystery, God responds by saying (Iyov, 38:4), ‘Where were you when I laid the foundations of the world? Tell me, if you possess understanding!’ Meaning, the world came into existence through the power of Hokhmah – Wisdom, and the power of Binah – Understanding. One can further ask, ‘Why was the world created with this exact measurement, no more or less?’ And, ‘How did a finite world consisting of substances with specific dimensions come forth from a power that is immeasurable by definition?’ Concerning these questions, God answers (Iyov, 38:5), ‘Who determined its measurements, do you know? Or who has stretched the line upon it?’ The inquirer can further raise the question, ‘Can the basic qualities of creation become opposite of their nature, or not? And if you say that it is possible,³²²The Ra’avad does not address the opposite possibility, that the basic qualities of creation cannot become opposite of their nature. Perhaps to do so would attribute to them a degree of necessary existence, which contradicts the principle of creation ex nihilo. then we may ask, seeing as there are four qualities – hot, wet, cold, and dry – from whence were they created? If they were created out of the very first Cause of all Causes, then how could this Primal Cause contain these opposite qualities? And if you say that the Primal Cause is a simple unity, then from were are these qualities and their opposites derived?’ In response to this, God says (Iyov, 38:6), “Upon what (mah) are its foundations fastened?” (Referring to the elementary materials of nature, which are garments for the foundation of Divine Sovereignty – Malkhut Shamayim.) The verse uses the words, “Upon what,” as a coded way of saying, “Upon Hokhmah – Wisdom, which is called ‘mah.’”³²³The sefirah of Hokhmah refers to a level of reality in which the entire creation exists as a single point of potential, before it unfolds in a downward process of expansion and formation. This is alluded to by very word Hokhmah, which can be divided into two words: ko’ah mah (כח מה) – the “potential” for “what is.” Nature’s foundations are fastened upon God’s Wisdom, which can contain all of these contradictory qualities, just as the Hiyuli³²⁴The Hiyuli is the primordial, formless substance of creation, which preceded the physical elements. The Ramban writes, “The heavens and all that is within them is one substance. And the earth and all that is within it is one substance. God created both of them out of non-existence. Only these two were created, and everything was made out of them. This substance is called the Hiyuli. In Hebrew it is called tohu – ‘formless matter.’” can contain the simple elements of creation. The heretics believe that it is impossible for material (homer) to exist without retaining some sort of form (tsura), or homer without tsura. Yet according to the Torah “Hokhma – Wisdom comes forth from nothing (Iyov, 28:12),”³²⁵Literally, the verse reads, “Wisdom, from whence is it found?” Interpreted Kabbalistically, however, the word “from whence” – m’ayin – is understood to refer to the highest sefirah of Keter, also called Ayin, “nothingness”; that is, the Divine “No-thingness” that precedes the creation. It is from here that the sefirah of Hokhmah emerges – m’ayin. In terms of the author’s discussion, Hokhmah is understand to be the pure, formless potential for creation, emanating out of Keter. Thus, it has the potential to hold all opposites, for it is only in Binah that reality attains a level of form and division. (Recall the discussion in the previous chapter, the Ben Zoma perceived the supernal traits only in their root in Binah, where they still maintained their independent forms, and not in Hokhmah, where they were united and absorbed in their root.”) and Binah – Understanding is its form. This is the matter explained above, through which one can well understand the teaching of the Ra’avad. For according to man’s limited understanding, there is neither matter without form, nor form without matter. Either the creation can not exist, or it exists through one of the two, erroneous conjectures provided by the philosopher, quoted by the Ra’avad. However, the man of perfect faith knows that his own intellect and knowledge are entities created by God, and he sees that his own intellectual conception of that which is possible and that which is impossible is only a veil of the limited human consciousness, which was created in order to establish a separation between the lower, human realm and the upper, Godly realm. God is one simple and absolute unity. All perception of division is only a product of the veil of creation.

וכדאיתא בזה"ק באדרא רבא קדישא (דף קכח:) וחיזו דההוא טלא כההיא גוונין דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה, ולא אמר שיש בו כל גוונין, רק דמתחזיין, היינו שע"י מסך המבדיל, כמשל אם יעשו מסך לחוץ בפני האור שיזריח רק דרך החלונות שבהמסך, באיזה צורה שיהיו החלונות, כן יאירו נצוצי האור בתארם, ואם יפסיקו בפרוכת קלוש באיזה מראה וצבע שתהא הפרוכת, כן יבקיע גוון האור לעבר השני, שההתחלקות הוא רק המסכים וההבדלות, ובשורש אין שום התחלקות רק אחד. וכדאיתא בזהר הקדוש בראשית (דף נב.) ההוא ימא חד איהו ימא עלאה דכלהו שבעה ימין כלילן ביה שבעה נהורין אלין עאלין לגו ההוא ימא ומחאן ליה לימא לשבעה סטרין וכל סטרא וסטרא אתפלג לשבעה נחלין כדכתיב (ישעיהו י״א:ט״ו) והכהו לשבעה נחלים. היינו שמצד הים אחד הם, ורק כפי התחלקות הנחלים, כן יתחלקו האורות, וכדמסיים (שם) ומחד עלאה נפקי כמה דנטיל ימא הכי פליג מימוי לכל אינון ימין לכל אינון נהרין. והנה כל השגתנו ושכלנו ותפיסתנו, הוא למטה מהתחלקות המדות, ולכן אין השגתנו רק מה שנחלק לנו כמו שנתבאר לעיל, וגם זה הדעת נברא לנו להשיג שאין חומר בלא צורה ולא צורה בלא חומר. אבל למעלה מהתחלקות, בין בזמן בין בעילות, שם הצורה מופשטת, וההתחלקות שהוא למטה משם מקבלת מהצורה שהיא חכמה פשוטה, ובהתחלקות עצמו בזה המסך, שם מתחלף מצורה מופשטת לצורה מלובשת בלבוש: It is written in the Zohar (Idra Rabbah, 128b): And the appearance of the dew³²⁶A kabbalistic concept of the energy descending from the higher spiritual spaces. is white, like the white appearance of crystal in which all the colors of the spectrum are seen. The Zohar does not say here that it includes all colors, but that all colors are seen within it. That occurs by means of the veil of separation. For example, when light is pass through a filter, then the form of the filter will determine man’s perception of the light that he sees. If a different filter is moved before the light, the form seen will change in accordance with the color of the new filter. The different appearance only depends on the differences in the veil of separation, yet at the source of the light, there is no change whatsoever. The light is exactly the same. It is further written in the Zohar (Bereshit, 52a): The ocean³²⁷Again, this is a kabbalistic notion of the source of all emanating from the Infinite. is one. It is the supernal ocean which contains all of the seven days. These seven supernal lights enter into the ocean, striking it, and producing seven sides. Each side divides into seven streams, as it is written (Yeshayahu, 11), “and it struck it, forming seven streams.” Meaning, from the perspective of the ocean, all of the divisions are really one, and only from the division of the streams do we perceive a division in the resulting lights. This passage in the Zohar continues: They emerged from the supernal unity. Just as the ocean receives, so does are the waters divided into these days and lights. All of man’s perceptions and understanding are lower³²⁸That is, lower, in the unfolding sequence of worlds. than the division of attributes. Therefore, our understanding is only according to what was allocated from above, as previously explained. So the logical notion that there is neither form without matter nor matter without form is merely a created understanding. Yet above, before the division, whether in time, or in terms of cause and effect, the form is abstract. The division, which is below, receives from the form which is undivided wisdom. It is within the division resulting from the veil that form is changed from a total abstraction to one dressed in garments.³²⁹That is, human understanding, which “clothes” and conceals the divine realm of Hokhmah, thus perceiving it in its own, relative terms.