בשורש מנהג הש"י הכל לטובה. ואם יאמין האדם ויתפלל וישוב מתוך האמונה, שהטובה היא בתוך הסבל, אז הרעה תתהפך לטובה, ויכיר זאת בהשגתו. Transforming Consciousness – Teshuvah and the Way of Torah
In the previous chapter, the author explained the ultimate benefit derived from suffering. Here, the author explains that such a position is primarily important to one who has already experience hardship in life. However, suffering can be avoided through prayer and repentance. Similar to the author’s discussion of miracles (chap. …, above), in which he explains how faith in the higher order of reality can actually draw that level into the world, in the form of a miracle, so too, deep faith in G-d, expressed through prayer and repentance, not only change a person’s understanding that everything that happens is for the best, but can actually influence reality, drawing G-d’s beneficent will down into the world, so that the person only experiences G-d’s loving-kindness. In Kabbalistic terms, repentance uplifts a person with the Sefirah of Binah, which leads a person to the next highest Sefirah of Hokhmah – the knowledge that everything is for the best, and from there to Keter, which is G-d’s transcendent will that everything should actually be for the best. He ends the chapter by explaining how the simple performance of the Torah’s commandments can initiate this entire process, even for one who does not necessarily believe deeply in the Torah.

והנה כל זה שאמרנו עד כה, הוא רק על מה שעבר, אבל על להבא, הלא נתן השי"ת לפני ישראל ענין טוב לעסוק בו הוא ענין תשובה ותפלה, שכל אדם יכול לשוב אל ה' וירחמהו, וגם בעוה"ז ייטיב לו השי"ת בכל מיני הטובות. ואף הגזרה הנגזרה עליו תתהפך לטובה, מפני שע"י התשובה שלמה והתפלה מתוך האמונה הנאמנה, יגיע האדם להתדבק במקור החיים, ששם הוא למעלה מכל המדות, רק רחמים גמורים, ומשם יגיע לו ישועה וכל שפע טוב. וכמו שביארו לנו רבותינו ז"ל וכמאמר הריב"ש ז"ל שאם ימצא אדם לבבו להאמין שהטובה הוא בתוך הסבלנות, אזי מהרעה עצמה תתהפך לטובה. וכדאי' בזוה"ק נשא (באדרא קדישא דף קמג:) ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. מפני שבשורש מנהג הש"י הכל לטובה, וכל הנהגתו הוא בחסד, כמ"ש (תהלים נב) חסד אל כל היום, שכל הנהגותיו הם בחסד, ורק לפי שלב האדם רחוק מאור ה' וכמ"ש (ישעיה יז) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, וכמו שנדרש על זה במסכת ברכות (דף יז:) עיין שם. ולכן גם בחסדי ה' גבהו ממנו, ולכן אנו מתפללים ותגמלנו חסדים טובים, שבשורש כל ההנהגה הוא חסדים, אכן להכיר מפורש איך המה חסדים אין האדם מרגיש, ולכן אנו מתפללים שיגמול לנו חסדים טובים, שגם לפי השגתנו נכיר שהמה טובים, וכשהאדם יתקרב להשי"ת באמונה שלמה, יגיע למקור החסד, ושם ידבק בהשי"ת עד שחסדי ה' לא יעזבנו ויתקרבו אליו גם בעוה"ז: All that we have said until now pertains only that which has passed. Whereas concerning the future, God has given us the good approach of repentance and prayer. He has made it possible for every person to return to Him and receive His mercy, and to be blessed with all kinds of goodness, even in this world. Through the power of repentance and prayer, even harsh decrees that are upon him will be transformed into good. This is because complete repentance and prayer, born out of one’s earnest faith, enables a person to cleave to the source of life, which is a place above all revealed attributes, and is a place of total compassion.⁴⁶²In other words, prayer and repentance lift a person up above the relative, empirical world, to the transcendent world that the author discussed in most of the chapters preceding this one. From this place, a person receives all salvation and blessings. As our Rabbis have explained, and as the Baal Shem Tov said, if man can find the heart to believe that the greatest good is clothed within the suffering, then the evil itself will be transformed into good. It is also written in the Zohar (Nasso, Idra Rabbah Kadisha, 143b): “There is no judgment that does not contain mercy.” This is because at the source, God directs everything for the good, and governs all with done loving-kindness.⁴⁶³G-d’s will, while still in its supernal source, is completely good. It is only upon descending into this world that it takes on the appearance of evil. One, who through faith, can ascend to the very root of G-d’s will can draw down revealed goodness – “good loving-kindnesses.” This is as it is written (Tehillim, 52:3), “God’s loving-kindness is at every moment,”⁴⁶⁴“Kol hayom,” literally, the whole day, meaning, God’s love is forever. because every moment is conducted through God’s love. If a person does not see this, it is only because his heart is far from God’s light, as it is written (Yeshayahu, 17), “Listen to me, you stone-hearted, far from righteousness.” If his heart is closed to God’s light, then God’s kindnesses are unattainably above him. Therefore we pray, “Tigmleynu hasadim tovim – Bestow good loving-kindnesses upon us.”⁴⁶⁵In the first blessing of the Amidah prayer. For even though God conducts everything with loving-kindness, we don’t always realize this. Therefore, in order to know clearly how all of God’s actions manifest loving-kindness, we don’t just pray for “loving-kindness,” but for “good loving-kindness.” Meaning, we pray to clearly see how it is all good. For when a person comes close to God with complete faith, he reaches the source of love, where he cleaves to God to the point that Divine mercies will never leave him, and will draw him near even in this world.

וכדאיתא במדרש רבה (אסתר ד) על פסוק ויקרא המלך וגו' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שיודעים לרפאות את הקודם (כן הוא נוסחא מדויקת) ואפילו לפי הגרסא הקירוס, המכוון הוא אחד, היינו שיודעים לרפאות את העת. והיינו כי ע"י שהאדם ישוב בתשובה שלמה למקום בינה, שהיא אמונת ישראל כדאיתא (בתיקוני זוהר בהקדמה דף ב) חכמה עלאה אב האמונה דאיהו בינה וכו' (ושם תקון כ"א דף סב.) זכאה איהו מאן דנטר האי אמונה בלביה ובפומיה דודאי איהי אמונה דישראל ואיהי יחודא דקוב"ה. שעי"ז יגיע למעלה מהזמן, במקום שהוה ועבר ועתיד שוים, וממילא ירפא את הקודם. וכדאיתא בזוה"ק ויקהל (דף רז:) בענין היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דין של שבעים שנה, קורעין לו גזר דין דאתגזר מאינון שבעין שנין עלאין. והינו שכל מערכת ההנהגה הוא דרך שבעה ספירות הבנין מחסד ועד מלכות. והיושב בתענית בשבת מגיע לאור היותר גבוה מכל סדר מערכת הבנין, כדאיתא בזוה"ק תרומה (דף קסה:) זכאה חולקיה דההוא בר נש דאושיד דמעין קמיה קוב"ה בצלותיה. כגוונא דא בשבת מאן דיתיב בתעניתא בשבת ומגו צעריה אחזי עציבו ובשבת שלטה ההוא רקיע עלאה ההוא דאתחזי בחדוה ואיהו חדוה וחדי לכלא, ההוא דיתיב בעציבו בגין דאיהו שלטא אפיק לההוא בר נש מההוא ענשא דאתגזר עליה. והוא שכל ההנהגה היא בספירות כדאי' בזוה"ק בראשית (דף כב:) אני אמית ואחיה בספורין ובשבת שולט אור שמקורו גבוה מהספירות: It is written in the Midrash Rabbah (Esther, 4:1), “‘Then the king said to the wise men, who know the times’ (Esther, 1:13). Who are these wise men? Rabbi Simon said, ‘These were the tribe of Yissachar, as it says (Divrei HaYamim 1, 11:33), “And of the children of Yissachar, men that understood the times.” This means that they know how to heal the past.’” (This is the correct version of the Midrash, as opposed to the reading, “Who know how to heal the kiros – a skin disease).⁴⁶⁶Kiros – קירוס, a skin disease, is visually similar to the word קודם – the past. “Kiras,” also means a season or opportunity. Even according to the version which reads, “kiros,” the intention is the same, because, “kiros,” also means, “the season,” and would thus mean, “they know how to heal the time.” The overall meaning is that by means of complete teshuva, a person reaches the place of Binah – Understanding.⁴⁶⁷The Sefirah of Binah – Understanding – is also known as the source of teshuva. Two sources in the Tikkunei Zohar teach us that Binah – Understanding – is the source of the faith of Israel. In the Introduction, page 2, it says: The supernal Hokhmah – Wisdom is the father of emunah (faith), which is Binah – Understanding. And later (Tikkun 21, page 62a) it writes: Fortunate is the man who can guard this emunah (faith) in his heart and in his mouth, for surely it is the emunah of Israel and the unification of the Holy One, blessed be He! In this way, through teshuva, man reaches a place beyond time – to Binah, where the present, past, and future are equal, and so, he will automatically heal the past. The Zohar (Vayakhel, 207b) tells us that one who fasts on Shabbat⁴⁶⁸Jewish law allows one who is disturbed by a bad dream to fast on Shabbat as a remedy. Some say that this remedy only works on the day he has the bad dream, so to fast on Shabbat he would have to have had the dream on Friday. He would then have to fast an additional day during the week in order to atone for the transgression of causing himself suffering on Shabbat, which is a day of joy. However, in our days, we are not accustomed to fasting on Shabbat, even due to a bad dream. See Shulhan Arukh, Orah Hayim, §288:4-6. is acquitted from a sentence of seventy years of suffering. According to Kabbalah, the entire order of governance goes through the seven Sefirot of the world’s construction, from Hesed – Loving-kindness, to Malkhut – Sovereignty. But when one fasts on Shabbat he reaches the light which is higher than the order of the world’s construction. This is as it is written in the Zohar (Terumah, 165b): Fortunate is the man who sheds tears before the Holy One, blessed be He, in his prayer. Similar to this, for the one who fasts on Shabbat out of his pain and sorrow, since Shabbat is governed by a lofty plane of existence which is pure joy and brings joy to all. Then he comes under its influence, and is released from any harsh decrees that are upon him. The entire world is governed through the Sefirot. The Zohar (Bereshit, 22b) says, “I bring death and life. (Devarim, 32:39) – through the Sefirot.” The source of the light which governs on Shabbat is higher than the Sefirot.

וכן באמונה, יכול אדם להגיע למעלה ממערכת ההנהגה, וכדאיתא בתיקוני זוהר (תיקון כ"א דף סב.) זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה: This is as it is said in the Tikkunei Zohar (21, page 62a): Fortunate is the man who can guard this emunah (faith) in his heart and in his mouth!

ואף שנדמה שהחכמה והבינה והדעת מנהיגים את האדם, אכן באמת הרצון שבמדות האדם הם מנהיגים את האדם, והלב מנהיג את המוח, שכפי רצון האדם כן יהיה נוטה דעתו, כמו שנראה זאת מפורש אשר כל אדם כפי תכונת נפשו ומדתו, כן יבין גם בדעתו ושכלו ועל אופן הזה ילמד גם בניו וכל מי שהוא רוצה בטובתו. ובעלי תכונות הרעות ילמדו את בניהם לקבוע בהם מדותיהם הרעות, מפני שכן יבינו שזה הדרך טוב לפניהם. וכן איתא בזוה"ק רע"מ פ' צו (דף כח:, כט.) ואד יעלה מן הארץ ולבתר והשקה את כל פני האדמה הכי יתער עשן מבינה דאיהי בלבא דאוקמוה לגבה הלב מבין וסליק לגבי חכמה דאיהי כמוחא וכו'. ולכן כל הקובע בלבו אמונה, הלב יעיר את מחשבתו ודעתו להבין אף מה שגבוה מדעתו. ולכן לא יאמר האדם איך אוכל לקבוע בלבי אמונה להאמין מה שהוא גבוה מכל דעתי, שדעת האדם אינו מבין, אלא במה שמשיג בדמיון חושיו, וכל מה שאינו יכול לצייר בכח דמיון חושיו איך יבין: Even though it seems that a person follows his wisdom, understanding, and knowledge, still, it is the will within the attributes that truly leads man, and the heart that directs the brain. ⁴⁶⁹By heart, he seems to mean the innermost will of a person, and not just the emotions. A person’s will directs his opinion. This is clearly seen in the way that a person inner character traits influence his opinion and the way he thinks. This will also determine how he teaches his children and all those he seeks to help. Whereas, a person with evil qualities will instill these negative characteristics in his children, since in his mind, this is the correct path to follow. The Zohar puts it this way (Raya Mehamna, Parshat Tsav, 28b): It is written (Bereshit, 2:6), “And a mist went up from the earth,” and immediately afterward it says, “and it watered the entire face of the earth.” In this way, fumes wake up in Binah – Understanding – which is the heart, as we have learned, “The heart understands.” Then the ascends to Hokhmah – Wisdom, which is in the brain. Therefore, when one instills emunah in his heart, the heart then awakens the mind and its thoughts to understand even that which is above its perception.⁴⁷⁰The Sefirah of Keter transcends the “intellectual” Sefirot of Hokhmah, Binah, and Da’at. As such, it is trans-rational, and is connected to the much deeper inclinations of Will and Desire, which arise in a person’s mind spontaneously, from a deep, subterranean level that the conscious mind cannot always identify. This itself is the level of faith, since, in Hasidic terms, faith means the connection and affirmation of a reality that is beyond the mind’s grasp and rationalization. One should not say, “How can I establish faith in my heart, believing in that which transcends my mind, since the human mind can only understand that which the senses perceive, and that which is not based on empirical perception, the mind cannot understand.”

אכן באמת אינו כן, שבכוונת הלב יכול להגיע להבין ולדעת אף מה שאין כח חושיו משיגים, וכדאיתא במסכת מגילה (דף כד:) בפלוגתא דר' יהודה וחכמים בסומא שלא ראה מאורות מימיו, דסבר ר' יהודה שאינו פורס על שמע, ואמרו לו חכמים הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם ורבי יהודה התם באבנתא דלבא תליא והא קא מכוון וידע הכא משום הנאה הוא וכו'. הרי מפורש שבכוונת הלב יכול להגיע אפילו בדבר שהחוש חסר לו. שהרי מדמה הצפיה במרכבה כמו הראיה להסומא, שכמו שיחסר להסומא חוש הראות, כן יחסר לנו כל חוש ההבנה לצפות במרכבה, ומ"מ אמר שם, התם באבנתא דלבא תליא וקא מכוין וידע, אף שהוא למעלה מכח השגתו. וכן גם הסומא אי לאו דבהנאה תליא, היה יכול לברך ג"כ, דבאמת יכול להשיג חוש הראות בכוונת הלב. וכן כתב רבינו סעדיה גאון ז"ל בהקדמתו (לספר האמונות והדעות) שבדעת יוכל להשיג אף מה שהוא למעלה מהחוש. הרי שבכוונת הלב יכול להשיג אף מה שאין בכח חושיו, ולכן כל אדם יכול לקבוע בלבו אמונה להאמין בהשי"ת, ויוכל להגיע גם למה שהוא למעלה מכח השגתו: Yet, this is not so. For the intentions of a person’s heart can reach the place where he understands and knows even that which is beyond the scope of his senses.⁴⁷¹This is the place of faith, discussed in numerous chapters above. It is a type of awareness that transcends the logical, discursive knowledge of this world. Consider the following dispute in the Talmud (Megillah, 24b) between Rabbi Yehuda and the Sages, about whether a congenitally blind person can recite the blessing before the Shema, “Blessed is God, who fashioned the luminaries.”⁴⁷²Jewish Law requires the recitation of the”Shema,” “Hear O Israel, the Lord is our God, the Lord is One,” every morning and evening. The liturgy surrounds the Shema with four blessings. In the morning, the first blessing is over the One who fashioned light and created darkness, who illuminates the whole earth with his Glory, etc.. Rabbi Yehuda said that the blind person should not say the blessing (as he never saw light), whereas the sages responded that many people envisioned the Divine Chariot well enough to expound upon it, though they never actually saw it with the physical eye. Rabbi Yehuda answered that knowledge of the Divine Chariot depends upon the heart’s understanding, as a person can meditate upon it and come to know it. But the blessing over light is said over the benefit derived from actually seeing light. This teaches affirms that the meditations of the heart can bring a person to perceive that which his senses cannot grasp. Gazing upon the Divine Chariot is compared to the sight of the blind. Just as the blind person does not have the sense of sight, so too, man does not have the sense of understanding needed to glimpse the Divine Chariot. Nonetheless, the Talmud says, “It depends on the heart’s understanding, as a person can meditate upon it and come to know it,” even though it lies beyond his ability to grasp. So too, with the blind; if the issue did not revolve around the benefit he derived from light light, he would also be permitted to say the blessing over it, because he too can grasp the sense of sight through the meditations of the heart. Rav Saadia Gaon wrote in the introduction to Emunot Ve’Deot, that through the mind, one can perceive that which lies beyond his senses. Indeed, through the meditations of the heart one can know that which is beyond the power of his senses. Therefore, each person can instill the pure faith in God in his heart, and reach that which is above his grasp.

והתורה והמצוות המה עצות להאדם שיקבע האמונה בלבו, וכמו שנקראים המצות כמה פעמים בזוה"ק (יתרו פב:) תרי"ג עטין דאורייתא, ולאיזה דבר הם עצות הכל יוכל נמצא ונכלל בהתורה, אהבת הש"י וגם יראתו האמונה והבטחון ויחוד ה', אבל אמיתת הדבר הוא שלכן נקראו עצות, מפני שע"י קיום כוללת מהתורה והמצוות יהיה נקבע בלב האדם האמונה בהש"י בקביעות עולמית בל תמוט לנצח, ואל יאמר האדם מה אעשה הלא אין בלבי אמונה גם על התורה והמצות, אכן לזה נתן הש"י תורה ומצות לישראל מצות עשה ומצות לא תעשה, שע"י שיקיים האדם פשוטי המצות עם כל הלבושים, יקבע בלבו אמונה, ויראה מפורש שהשי"ת הוא בורא ומנהיג ומשגיח בכל פרט. וכל מה שיוסיף גדרים וסייגים מאהבתו את התורה והמצות, והמאור שבה ייטיב לבו ויאיר עיניו בפנימיות התורה, כדאיתא בזוה"ק ויצא (קנד.) מכאן אוליפנא מגו דאתגליא אתי בר נש לסתימאה. וכל מה שיוסיף לדעת פנימיות התורה תתחזק אמונתו ביותר בכל פרט: The Torah and its laws are advice that enable a person to firmly set faith in his heart. The Zohar (Yitro, 82b) calls the 613 commandments, “613 pieces of advice.” What exactly do the commandments advise? For the love and fear of God, faith and trust in Him, and His oneness are already present in the torah. Rather, they are called “advice” because through the general fulfillment of the Torah and its commandments, a person can permanently fix the faith in God in his heart, which will never falter. A person should not ask, “How can I even start, for I do not even believe in the Torah or its laws?” For this reason, God gave the Torah and the positive and negative commandments to Israel, so that by simply fulfilling them, with all the “garments” of the laws,⁴⁷³Apparently, he means “all the outward details and observances of the laws,” without their deeper meanings. he will set faith in his heart, and will see with perfect clarity that God is the Creator and Ruler of the universe, whose providence extends to the minutest details of creation.⁴⁷⁴Before accepting the Torah at Sinai, the nation of Israel declared as one, “We will do, and we will hear.” The Torah view is that one should fulfill the mitzvot even before “hearing”; that is, understanding their rational. And the more a person accepts and builds fences⁴⁷⁵The sages of the Talmud enacted many laws that serve to distance a person from transgressing or failing to fulfill the Torah’s commandments. These are called “fences” (“gedarim” or “siyagim”), for just as a fence protects a house or garden, so do Rabbinic injunctions protect the Divinely ordained laws of the Torah. One simple example is the prohibition of eating meat immediately after milk, or even together, if they are uncooked. The Torah prohibits only meat and milk that has been cooked together. However, the Rabbis instituted further strictures, so that people should not come to stumble in the Torah’s law itself. around the law, out of his growing love for the Torah and its mitzvot, the more the light that is in it will refine his heart and illuminate his eyes to the inner nature of the Torah, as the Zohar says (Vayeitse, 154b): From this we learn how through the revealed Torah, one arrives at the hidden mysteries of the Torah. The more one increases in his knowledge of the inner mysteries of the Torah, the more his faith will be strengthened in every detail of his Torah observance.