Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 20

הנביא שהוא המשפיע מאמרי ה' הצריכים להנהגה, צריך הכנה לעלות לקבל מהמקור, ממקום בינה שהוא שורש הנבואה, ומשם יורדת שפע הנבואה עד לנצח והוד, שמדות האלו, אף שהם הפכים, מתאחדים יחד. Preparing the Heart of the Prophet – Yonah Enlightened
The following is a more detailed explanation of the process by which Yonah sought to divest himself of prophecy. According to Kabbalah, prophetic outflow begins in the upper sefirah of Binah, symbolized in the Zohar by the “sea” (in that it collects and holds the illumination of Hokhmah, the “spring”). This energy flows down the Sefirotic Tree until it reaches Netzach and Hod, which are the final stages before it is manifest in tangible reality. The opposing nature of these two lower Sefirot – one manifesting G-d’s grace and the other, His reprimand – must be resolved in the heart of the prophet, who sees G-d’s love even within His stern judgment. Yonah failed to do this, and instead, sought to flee the Divine presence by seeking to disturb his own mind, making it unfit for prophecy. His efforts, however, were ultimately futile.

והענין, כי שורש הנבואה הוא ממקום בינה, אכן שפע הנבואה יורדת להנביאים עד למקום נצח והוד, וכדאי' ברעיא מהימנא (פ' תצא) אמא עלאה עד הוד אתפשטת, נצח והוד הם ענפים המתפרשין בגמר צאת השפע ומתאחדין במדת היסוד להשפיע לכלל ההנהגה, כדאי' בתיקוני זוהר (תיקון י"ח דף לד:) והכי אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד וכו' בתרין שוקין הוי"ה לימינא אדנ"י לשמאלא. והענין, כי הנביא הוא המשפיע מאמרי הש"י הצריכים לההנהגה, וכל נביא חוץ ממשה רבינו ע"ה היו צריכים הכנה לקבל הנבואה, והכנה מצדם הוא לעלות לקבל מהמקור ע"י שתי המדות, שאלו שתי המדות הם תרין פלגין דגופא ואינון כגוונא דתרין תאומים, כדאי' ברע"מ פנחס (רלו:), והוא שבשורש שתי המדות האלו אחדים הם, שהם הסתעפות מחסד וגבורה אחר התאחדותם במדת התפארת ויוצא לפועל בנצח והוד, ובשורש גם חסד וגבורה אחד הם כדאי' בזוה"ק ויקרא. ולפי שבגמר צאת הפעולה נראים כהפכים, ולכן מקור הנבואה הוא ממדות אלו, כשמראה הש"י שהמדות מתאחדים, וכדאי' בתיקוני הזהר הנ"ל שמאלו המדות מתאחדים בצדיק שני השמות הוי' אדנ"י בשילוב וזה הוא יחוד ה', שאף ששם אדנ"י נראה שמנהג במדת ההסתר מכל מקום הוא ביחוד עם שם הוי', וזה הוא הכנת לב הנביא: The meaning of this is as follows. The source of prophecy is the place of understanding, called the Sefirah of Binah. However, the effluence of prophecy descends to the lower Sefirot of Netzah - Eternity⁴³²Netzach is also called Victory. In the arrangement of the Sefirot, Netzach is the lowest Sefirah of the right column, and Hod is the lowest Sefirah of the left column. They are synthesized in Yesod – Foundation, the second lowest Sefirah of the middle column. and Hod - Majesty. This is as it is written in the Raya Mehemna section of the Zohar (Parshat Teitse), “The upper Imma (Mother, Binah) spreads down to Hod.” Netzah and Hod are two branches that separate at the end of the promulgation of Divine effluence, which reunite in the attribute of Yesod – “Foundation” – in order to manifest God’s governance in the world. This is as it is written in the Tikkunei Zohar (Tikkun 18, page 34b): "These are the branches. They separate at Netzach and Hod … They are the two legs, YHVH to the right (the side of Netzach) and Adonai to the left (the side of Hod.)" The prophet is a channel for the Divine word necessary to effect Divine governance in the world. Every prophet, save Moshe, needed to prepare himself in order to receive prophecy. The required preparation involved ascending in order to receive from the source by means of the two attributes of Netzah and Hod. The Zohar describes these two attributes as two halves of the same body. In this way, they are akin to identical twins.⁴³³Zohar, Raya Mehemna, Parshat Pinchas, page 236b. In their root, these two attributes are really one. When Hesed – Loving-kindness on the right, and Gevurah – Strength on the left, unite in Tiferet – Beauty in the center, they then branch out below and come into action as Netzach and Hod.⁴³⁴Hesed, Gevurah, and Tiferet are the middle triad of the ten Sefirot. Netzach, Hod and Yesod are the lower triad. Indeed, at their root, Hesed and Gevurah are also one.⁴³⁵Zohar, Parshat Vayikra. With the downward evolution of Divine effluence through the Sefirot, the upper Sefirot represent abstract potential, and the further down you go, this energy engenders tangible reality and physical actions. Thus, with the lower Sefirot of Netzach and Hod, we arrive at the stage just before the completion of the action ready to emerge in the world. Lower down, with the emergence of the completed action, the Divine effluence looks like opposites. Therefore the source of prophecy comes from the two Sefirot of Netzach and Hod, when God shows how the contradictory attributes unite together as one. This follows the Tikkunei Zohar quoted above, where it says that these two attributes unite in Tzaddik (the righteous, or Yesod –Foundation) in the form of the two names YHVH (God’s ineffable name, representing mercy) and Adonai (God’s spoken name, representing judgment). They are visualized as intertwined in the following way: יהוה אדני יאהדונהי This is the unification of God. Even though the name Adonai seems to govern the principle of God’s concealment and judgment, nonetheless it is in a complete state of unity with YHVH, representing revelation and mercy. This is the true preparation of the heart of the prophet.⁴³⁶Meaning to say, that even when G-d’s message to the prophet seems harsh – as in the prophecies of Yermiyahu – or detrimental to Israel – as in the prophecy of Yonah, they are really expressions of G-d’s love.

וזה היתה בריחתו מלפני ה' שלא יופיע עליו אור העליון, אבל לפני, היינו מלכות שמים, שמדה זו מקבלת ומשלמת כל המדות ומזה אין אפשר לברוח ששכינה בכל מקום, וזה שברח יונה לים מלפני ה' היינו שלא יהיה לו מקום הכנת לב לקבל נבואה. אבל כל זה רק בדעתו הסתיר עצמו בהיקף גבול תפיסתו, ולא מפני הש"י, וכדאי' בזוה"ק (חיי קכא.) הכא אית לאסתכלא מאי טעמא ארעישת ימא עליה דיונה ולא ארעישת עליה ארעא, כיון דהוה אזיל בגין שלא תשרי עליו שכינתא ימא אמאי אחיד ביה כד הוה אזיל, אלא ודאי מלה באתריה הוה. ים תנן ים דמיא לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ובגין כך ימא אחיד ביה ונטל ליה מקמי ימא ערק שדי ימא ידא ביה בדוכתהא. והענין הוא כי מהות הים בשרשו הוא מקום בינה כדאי' בזוה"ק בא (דף מב:) לבתר עבד מאנא רברבא כגון מאן דעבד חפירה רברבא ואתמלי מן ימא דנפיק מן מעין ההוא מאנא אתקרי ים. ושם הוא הבהירות היותר גדול שכל המדות ההפכים מתאחדים שם. אכן בעולם הזה שהוא בלבוש הפוך מעולם העליון, כדאי' בזוה"ק (שלח קסט.) עלמא דא בהפוכא מעלמא דאתי. לכן הים הוא מקום טרדא, ולכן לא נאמר בו כבודו לפי שהאדם מוטרד במקום זה ואינו יכול להמליך את הש"י וליחדו בשלימות. אבל מצד השי"ת גם בים הוא כבודו, והראה לו בזה שהרי הים עצמו מרגיש שרוצה להטריד עצמו והרעיש עליו. ומזה התבונן יונה, שאף שרצה בטובתן של ישראל. בכל זאת גם בהיקף גבול תפיסתו אי אפשר להסתיר עצמו כשאינו רצון השי"ת, ואין לאדם להתחכם נגד רצון הש"י, והראה לו הש"י וכי נדמה לך שאתה אוהב ישראל יותר ממני: Yonah’s intention in trying to flee “milifnei - from before” God was in order to prevent the supernal light from appearing to him. However, there is the other level of “lifnei,” which means, “directly before.” This is the Sovereignty of Heaven – the attribute of Malkhut which receives from and thereby completes all of the other attributes.⁴³⁷The Sefirot are considered to be the attributes of G-d. It is impossible to escape from the Sovereignty of Heaven, as the Divine Presence is everywhere. So when Yonah fled from before God out to the sea, is really means that went to a place where he was unable to prepare his heart to receive prophecy. However, this was only in his mind. He only cloistered himself within the borders of his own scope of understanding, yet not from the presence of God. This is as the Zohar explains (Hayei Sarah, 121a): "Though the sea became tempestuous for Yonah, the earth did not quake. Why? Since Yonah was running away so that the Shekhina would not rest upon him, why then did the sea seize him when he went? Rather, we see that everything happened according to plan. Of the sea we are taught, “The color of the sea is similar to the color of the sky, and the color of the sky is similar to the Throne of Glory.” For this reason the sea seized Yonah when he went upon her, receiving him within her. When he ran away from the sea, she threw her arms to his place." The essence of the sea is the place of Binah. This is as the Zohar tells us (42b): "Afterwards, God made a great vessel, as if He dug a great pit and filled it with the [supernal] sea which flows from the spring. This vessel is called the sea." There (in Binah), is the greatest place of clarity, in which all of the opposite forces unite as one. Yet, when it is expressed in this world (manifest as the sea), it is perceived as the opposite, for in this world it is clothed in a garment that is the opposite of the upper world. This is as it is written in the Zohar (Shlah, 169a): "This world is the opposite of the world-to-come." Therefore the sea is a place of turmoil, and we do not find any verses telling us that the sea expresses God’s glory, since at sea, man is in a state of turmoil and cannot crown God as Sovereign, in unite Him perfectly. Yet from God’s viewpoint, the sea is also a place of His Glory. This is evinced in how the sea became stormy when it saw that Yonah wanted to deliberately disturb his prophetic ability. In contemplating this, Yonah understood that even though his intention was for the good of Israel, nonetheless, it is impossible to hide from God even within the borders of the scope of one’s own understanding, when this is not God’s will. It is the ultimate human folly that man should consider himself smarter than God. God showed Yonah how he made the blunder in thinking that he loved Israel more than God Himself.