Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 14

בגלות מצרים, אמונת ישראל עוררה ישועה למעלה מתפיסת אדם, ואז ראו מפורש שנתגלה אור העליון עתיקא קדישא, וממקום הזה היה הנס לישראל. A Deeper Look at the Nature of Miracles
The author continues his discussion of faith and miracles. Not only does a person with faith in G-d’s providence see beyond the veil of the empirical world, his faith can actually bring about miracles. In other words, his rectified perception of the world – that everything follows the Divine command – can actual cause an alteration in the laws of nature. Thus, the faith of the Jewish people in actually caused the sea to split after they left Egypt. In addition, the greater a person’s faith and the clearer his perception, the more radical the miracles can be. Moshe, for instance, performed miracles that totally uprooted the laws of nature. Prophets with lesser vision, such as Elisha, could only alter nature’s laws for their benefit.

ובקריעת ים סוף נאמר ג"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וזה דאיתא בזוה"ק (בשלח נג:) וכתיב ויאמינו בה' וכי עד השתא לא האמינו בה' והא כתיב ויאמן העם וישמעו והא חמו כל אינון גבוראן דעביד להו קוב"ה במצרים, אלא מאי ויאמינו ההיא מלה דאמר ויאמר משה התיצבו וראו וגו' רבי ייסא שאיל ואמר, כתיב וירא ישראל את מצרים מת וכתיב לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם אמר ר' יוסי מתין חמו להו, אמר ליה אי כתיב לא תוסיפו לראותם חיים הוה אמינא הכי אמר ליה רבי אבא יאות שאילתא. אלא תא חזי כתיב (ד"ה א יז) מן העולם ועד העולם ותנינן עולם לעילא ועולם לתתא, עולם דלעילא מתמן הוא שירותא לאדלקא בוצינין, עולם דלתתא תמן הוא סיומא ואתכליל מכולא ומהאי עולם דלתתא מתערן גבורן לתתאי ובהאי עולם עביד קוב"ה אתין לישראל ורחיש לון ניסא, וכד אתער האי עולם למעבד נסין כלהו מצראי אשתקעון בימא על ידא דהאי עולם ואתרחיש לון לישראל ניסא בהאי עולם, ועל דא כתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם עד דיתער ההוא עולם ויתמסרון בדינוי, וכיון דאתמסרו ביה למתדן כדין כתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים הה"ד מן העולם עד העולם דייקא כדין כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. והענין שראשית אמונתם, מה שהאמינו בראשית שליחותו של משה רבינו ע"ה כמ"ש (שמות כד) ויאמן העם, שהיה בלבבם אמונה קבועה, ובאמונתם היו מקושרים בהשי"ת, ואמונתם עוררה ישועת ה' למעלה מכל השגת האדם, וזהו שנזכר בפ' בשלח ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל שאז ראו מפורש שנתגלה אור העליון, וממקום הזה היה נסים לישראל וירידה למצרים, עד שכל גאולתם היה בהנהגה נסית. ונסים הם התגלות אור העליון שהוא למעלה מהנהגה הגלויה, וכדאי' בזוה"ק (בשלח נד.) אז ישיר משה ובני ישראל, רבי אבא פתח ואמר אסתכלנא בכל תושבחן דשבחו לקוב"ה וכלהו פתחו באז (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל (יהושע י׳:י״ב) אז ידבר יהושע (מלכים א ח׳:י״ב) אז אמר שלמה. מאי טעמא, אלא הכי תאנא כל נסין וכל גבורן דאתעבידו להו לישראל כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי גליפין רשימין באז בא' וא' בז' אנקיב בחשוכא ונהיר לכל עיבר וכד אתחבר נהירו דאל"ף ומטי לזי"ן וכו' כדין עביד נסין וגבורן. והענין שכל הנסים הם למעלה מגבול תפיסת האדם וזה נקרא עתיקא קדישא. וכשיאיר האור הזה ויבקיע עד לגמר גבול תפיסת האדם בלבוש היותר שפל, אז יתגלה הנהגת האור העליון בעולם הזה, ויתגלו נסים מפורשים: With the splitting of the Red Sea, it is written, “and [the people] believed in God and in Moshe, His servant.” This is as it is written in the Zohar (Beshalach, 53b): It is written, “and they believed in God and in Moshe, His servant.” Did they not believe in God until now? We find that when Moshe first told of the redemption to the children of Israel, the verse says (Shemot, 4:21), “And the people believed; and when they heard that the God had remembered the people of Israel… they bowed their heads and prayed.” Furthermore, they must have believed after witnessing all of the mighty acts God did in Egypt. If so, what does it mean when the Red Sea split that the Torah says, “and they believed?” [The difference is that here] God told them (Shemot, 14:13), “Do not fear, stand still, and see the salvation of the God which He will show to you today.” … Rabbi Yeisa asked, “It is written (ibid, 14:13), ‘Do not fear, stand still… for the Egyptians whom you have seen today, you shall not see again forever (ad olam),’ and it is also written (ibid. 14:30), ‘And Israel saw the Egyptians dead on the seashore.’”³⁷⁹In other words, there is a contradiction in the verses. In verse 14:13, Moshe promises the Jewish people that they will never see the Egyptians again, yet verse 14:30 states that they did see them again, albeit dead on the shore. (In the original Zohar passage, verse 30 is cited before verse 13. The order is reversed here for greater clarity.) Rabbi Yossi said, “In the second verse, they saw them dead.” Rabbi Yeisa said, “If so, the verse should have said, ‘you shall not see them again alive.’” Rabbi Abba said, “You have asked a good question, but come and see. It is written (Divrei HaYamim 1, 16:36), “Blessed is God forever and ever’ – ‘min ha-olam ve’ad ha-olam,’ which could also mean, ‘from the world to the world.’ On this we are taught, there is a world above, and a world below. ‘The world above,’ is the place from which the candle is first lit. ‘The world below,’ is the completion, which includes everything.³⁸⁰The “world below” refers to the sefirah of Malkhut (“Sovereignty”), which is the last of the ten sefirot. Positioned directly above our material world, Malkhut receives all the spiritual light and energy from the upper worlds, and transmits it to us. From ‘the world below,’ God’s mighty acts wake up for the denizens of the lower realm.³⁸¹Malkhut, being feminine, is also a world of dinim – strict judgments. In this lower world, God does wonders for Israel, bringing about a miracle. When this [lower] world is aroused to perform miracles, it had the effect of drowning all of the Egyptians, and produced a miracle for Israel with the splitting of the Red Sea. For this reason it is said, you shall not see them again forever– ad olam. That is to say, “until the world which is below is aroused’³⁸²Thus, Rabbi Abba interprets the verse’s use of the word “forever” as an allusion to the upper words, reading ad olam – (“forever”) as ad d’itar hahu olam – “until that world (Malkhut) is aroused” to destroy the Egyptians. and they are delivered into the hands of its judgment. And since they are given over to it to be judged, it is written, ‘And Israel saw the Egyptians dead on the sea shore’ as it is written “min ha-olam v’ad ha-olam” – from the time the lower world is awoken. This is the meaning of, ‘And they believed in God and in Moshe, his servant.’” The children of Israel believed, in the beginning of Moshe mission, as it is written, “and the people believed.”³⁸³Even though the statement “and they believed” refers to the Israelites immediately after the splitting of the sea, that Zohar also applies it retroactively to the belief of the Israelites after meeting Moses and learning of G-d’s intention to redeem them from Egypt (Mtok M’dvash). The faith was fixed in their hearts, and through their faith they connected to God. Their faith aroused God’s salvation in a place beyond all human understanding. This is the meaning of the statement in Parshat Beshalach, at the splitting of the Red Sea, “and they believed in God and in Moshe, His servant.”³⁸⁴This is an ironic rereading of the verses. The straightforward meaning is that the Jewish people believed more in G-d after they passed through the sea. According to R. Gershon Hanokh, it was their faith in G-d that actually caused the sea to split, as faith reaches a level above the laws of nature. This is as it is written in the passage in the Zohar above, that they clearly saw the revelation of the supernal light.³⁸⁵During the splitting of the sea. It was from this place that miracles happened for the Jews and defeat for the Egyptians, to the point where their entire redemption was miraculous. This is because miracles are the revelation of the Supernal light far above any revealed governance.³⁸⁶That is, the way G-d runs the world through the revealed elements of creation. This is as it is written in the Zohar (Beshalach, 54a): “Then Moshe and the children of Israel sang this song to God.” Rabbi Abba opened and said: I looked into all of the praises sung to God and saw that they all started with, “az (then).” “Az – Then Israel sang.” (Bamidbar, 21); “Az – Then Yehoshua spoke” (Yehoshua 10); “Az – Then Shlomo said” (Melachim 1, 8). Why is this? It is taught that with all of the miracles and mighty actions are performed for Israel, when the light of Atika Kadisha³⁸⁷Atika, or Atikia Kaddisha (the “Holy, Ancient One”) is one of the highest levels of reality, in the order of the supernal worlds. It lies at the interface between creation and transcendent Divinity. It is reflected in the consciousness by that which transcends all cognitive perception. When the light of Atika breaks into reality, it breaks the bonds of nature, causing miracles, and illuminates human consciousness with the ability to grasp that which is paradoxical and impossible. illuminated in its crowns, they are carved and inscribed with “Az – Then.” With aleph, and then aleph with zayin, pierces the darkness and illuminates all sides. When the two letters are joined, the illumination of the aleph reaches the zayin, … this is how miracles and mighty actions happen. When we say that miracles happen from a place that is above man’s ability to comprehend, we call this the light of “Atika Kadisha.” When this light illuminates and breaks through the border of man’s understanding and enclothes itself in a lower garment, then the governance of the supernal light is revealed in the world, and we can clearly see miracles.

ובאמת מצד השי"ת, גם הנהגת הטבע היא הנהגה נסית, שתמיד משגיח בכל פרט ומנהיג כל פרט, אכן ההנהגה הזאת הסתיר השי"ת ונדמה לפני האדם שעולם כמנהגו נוהג. והאדם המאמין באמונה יתירה בהשי"ת, עליו משגיח השי"ת בהשגחה פרטיית. ומצד זה המאמין כל הבריאה מתנהגת רק בנסים, שגם הנסים הנסתרים הם כנגלים, ולפני מי שאינו מאמין הם נסים נסתרים. ולפני המאמין גם הטבע היא מתנהגת בנסים נגלים, ולכן מהנקל היה לר' חנינא בן דוסא להתפלל, מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, לפי שהוא ראה מה ששמן דולק הוא ג"כ רק במאמר השי"ת, ולכן פעל בתפלתו, ובאמונה יוכל האדם לעורר גם ההנהגה העליונה, שתתגלה בעוה"ז ג"כ. וכדאיתא בזוה"ק (בשלח הנ"ל) שע"י שישראל האמינו בה' עוררו נסים נגלים אף לעיני מצרים, ובהתגלות נסים הנגלים לעיני האדם, אז רואה שאפשר לשני הפכים בנושא אחד, כמו שנתבאר לעיל, שגם מה שמצד האדם נמנע היות שני הפכים בנושא אחד, זה הוא ג"כ רק מצד הסתר הטבע, שכן סידר השי"ת הנהגת הטבע להברואים, אכן קבע הקב"ה בנקודת כנסת ישראל אמונה קבועה בלבם, שע"י האמונה יתקשרו בו למעלה מהנהגת הטבע. וכדאי' בתיקוני הזוהר (תיקון כ"א דף נז:) אומן דילה ואיהי אמונה דיליה, וכמו שנתבאר במי השלוח פ' בראשית על מאמר המדרש רבה ריש פ' בראשית רבי הושעיא פתח ואמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע ואית דאמרי אמון רבתי וכו' ד"א אמון אומן. וביאר אא"ז מו"ר זללה"ה שמבאר במדרש מראשית שורש אדם מעת שהוא כמוס בעצמותו ית', עד שיוצא להתגלות ולהגדיל ההויה בעולם ולעשות הויה חדשה בהולדות. וזה ממש דוגמת בריאת העולם, מעת שיצא מן ההעלם אל הגלוי, ובכל הויה חדשה יש בקיעת אור העליון וכדאי' בזוה"ק (תרומה קע:) שלזה דומה זווגו של אדם כקריעת ים סוף, שיש בו שני הפכים בנושא אחד, וכמו שנתבאר הענין במקומו בברכת נשואין. וכל זה מתנהג בשורש האמונה, שמצד הש"י הוא אומן ומצד כנסת ישראל היא אמונה, כי אומן מורה כאשר ישא האומן את היונק, שמזמין לו בכל עת ובכל רגע מה שנצרך לו בכל רגע. ומצד האומן כבר הוא מוכן, אכן היונק לקוצר דעתו אינו יודע מה ידרש לו לאחר זמן, ורק שקבוע בלבו אמונה בכל רגע, שהאומן ימציא לו מה שחסר לו, ואף מה שאינו יודע שהוא חסר, ג"כ האומן ממציא הידיעה שהוא חסר, ומשלים לו די חסרונו, ואמונה זו, היא התקשרות האומן עם היונק, אף מה שהוא למעלה מגבול השגת היונק, ולכן באמונה בלב יכול להגיע אף למעלה מגבול השגת האדם, ולעורר רצון הש"י שיפתח לו אור העליון, ששם הוא למעלה מהזמן ולמעלה מכל גבול הטבע. וכמו שמצינו בגאולת מצרים שהיתה קודם זמנה, כדאי' (במדרש רבה שיר) מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. ובזוה"ק פ' נח (דף סא:) שגאולת מצרים היה בלא זמנא. וגם במלחמת ישראל בימי יהושפט היה ג"כ הנס מוקדם מהזמן. וכן מצינו שבמצרים היה הנס ע"י צעקה בלב, כדאי' בזוה"ק שמות (דף כ:) צעקה הוא בלב הה"ד (איכה ב׳:י״ח) צעק לבם אל ה', צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזה קרוב להקב"ה יותר מתפלה, ועל ידי אמונה שבלב כנ"ל, יכול להגיע בצעקה שהיא מתוך הלב, אף שאינו יכול להתפלל מפורש וזה מורה צעקה, שאינו יכול להעטיף ולהלביש הגיון לבו באותיות ותיבות תפלה, שאינו מוצא בעצמו כח תפלה, ורק מאמונה ממעמקי הלב מעורר רצון העליון. וגם ביהושפט מצינו (ד"ה ב' כ) ויירא ויתן יהושפט את פניו לדרוש לה' ויקרא צום על כל יהודה, וכמו שהתפלל (שם) אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. ולכן השיבם יחזיאל בנבואתו (שם) לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם וגו' ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו. הרי שעקר הנס היה ע"י שהתגברו מאד באמונה, לכן ראו שם למעלה מהטבע, וכמ"ש (שם) ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל ההמון והנם פגרים נופלים ארצה ואין פליטה. וכן כפי הכנת האדם באמונתו שבלב, כן יכול לפעול ע"י עבודתו, כי כל כח פעולות הנסים הוא ע"י התגברות עבודה מעומק הלב, וכדאי' במס' מגילה ואלישע כי עביד ברחמי הוא דעביד: Truly, from God’s perspective, natural governance is actually miraculous governance, in that God’s providence and governance extends to every detail of creation. The recognition of this governance is from man’s understanding, so that he sees only how the world runs according to nature. However, God relates to the man of perfect faith with individual providence. According to this, if one believes that all of creation runs miraculously, then hidden miracles will be revealed before him, for he views even nature’s law as miraculous. Whereas for a person who does not believe, the miracles will remain hidden. With this in mind, we can see that it was easy for Rabbi Hanina ben Dosa to pray, “May the One who makes the oil burn make the vinegar burn.” He saw how the natural phenomenon of the combustion of oil only happens due to God’s command, and for this reason his prayer was effective. Through faith, man can even arouse the supernal governance to reveal itself in this world. This is as the Zohar states,³⁸⁸I n the previous quote from Parshat Beshalach. that since Israel believed in God, they managed to awaken revealed miracles before the Egyptians. When a person witnesses such miracles, he then sees how two complete opposites can happen at once, as was explained previously. When man is confronted with the impossibility of the simultaneous occurrence of opposites, it is due to the concealment of nature. In fact, God established creation’s normative perception to be through natural governance. However, God fixed permanent faith within the innermost heart of Knesset Yisrael – the Community of Israel – so by means of this faith they may connect to God even above natural governance. This is as it is written in the Zohar (Tikkun 21, 57b): “He is her nurse (oman), and she is His faith (emunah).”³⁸⁹אומן, artist, is the same letters as אמונה, faith. This is explained in the Mei HaShiloach, Parshat Bereshit, on the passage in the Midrash Rabbah: Rabbi Hoshayah began and said (Mishlei, 8:30), “I was a nurse (amon) for him, and I was his delight every day.” Amon means a teacher, amon means covered, amon means hidden. There are those who say, amon means the capitol, amon means artist. According to Rav Mordechai Yosef, this Midrash tells of the development of man’s form from its very first root, hidden in God’s essence, until its revelation in a complete and mature state, signified by man’s ability to reproduce and bring forth a new generation. This process precisely follows the way God created the world. The world was initially hidden in God’s essence, and then emerged in a revealed form where the supernal light breaks forth in every new being. The Zohar says (Terumah, 170b), “This is why man finding a mate is as difficult as the splitting of the Red Sea.” Both cases entail the simultaneous occurrence of opposites.³⁹⁰In both cases the miraculous governance is happening within the natural order. All this occurs at the root of faith, for from God’s perspective, He is the “nurse” of creation, yet from the side of Knesset Yisrael, the matter depends upon faith. A nurse must provide for everything the child needs at all times. For the nurse, everything must be ready, even though the child, with his limited knowledge, does not really know what he will need. For this reason, he must always have faith that the nurse will provide him with whatever he will need. This kind of faith is the connection between the nurse and the infant. For the infant, it is a kind of connection above his ability to comprehend. In this way, we see that emunah in the heart can reach beyond man’s intellectual comprehension and awaken God’s will to open the supernal light, which is beyond time or any border in nature. This relates to the teaching that the redemption from Egypt happened before its proscribed time. God, so to speak, caused His power of redemption act, even though the Children of Israel were not yet ready, as it is written (Shir HaShirim 2:8), “The voice of my beloved! Behold, He comes, leaping over the mountains, skipping over the hills.”³⁹¹Meaning to say, the redemption “skipped” over the natural unfolding of events, which would have demanded the Jewish people to stay slaves in Egypt for two centuries more. The Zohar (Parshat Noah, 61b) also says that the redemption from Egypt happened before its time. So too, the wars fought by Israel in the days of Yehoshafat were also miraculously before their time. We find that the miracle in Egypt was brought about by a cry from the depth of the heart. The Zohar (Shemot, 20b) says that the when the Hebrew word “za’aka – cry” is used, it means that it is coming directly from the heart, as it says in Eicha (2:18), “Their hearts cried out to God.” Such cries are closer to God than prayers. Purely by means of emunah in the heart, as explained above, a person can come before God through the heart’s cries, even though he cannot offer any intelligible prayer. He cannot dress the sorrow of his heart in the letters and words of the prayer, as he cannot find the strength to pray. In this way he can wake up God’s highest will, solely through faith flowing from the depth of his heart. We find it written of Yehoshafat (Divrei HaYamim 2, 20:3), “And Yehoshafat was afraid, and he went to ask God, and called upon all the inhabitants of Yehuda to fast.” He said to God, “we have no power before this great multitude which has set upon us, we do not know what to do, our eyes are only upon You.” And indeed, he was answered by Yahaziel’s prophecy (ibid 20:15), “Do not be afraid of this great multitude, for this battle is not yours, but God’s. You shall not need to fight this battle. Stand still, and witness the salvation of God with you.” And after this, “Yehoshafat stood and said, Hear me, inhabitants of Yehuda and Jerusalem, Believe in Hashem your God. So shall you be established. Believe in His prophets and you shall prosper.” Here we see that the miracle happened due to a great overpowering of emunah. It was then that they saw above nature, as the story continues, “And the people of Yehuda went to the lookout over the desert and turned to the multitude of their enemies, and behold, their carcasses were falling to the ground and they had none to rescue them.” When man prepares faith in his heart, he can effect miracles through his service of God, for the power to make miracles comes from a great surge of service in the depths of the heart. This is as it is said in the Gemara (Megillah, 27a), “All of the wonders that Elisha accomplished, were done through prayer.”³⁹²Note that earlier, in chapter 13, the author said that it is forbidden to pray for miracles, inasmuch as prayer can only reach the dimension that we can grasp, whereas miracles originate from a higher place. Perhaps he means here that it was not the prayers themselves that produced the miracle, but the faith in G-d underlying the prayers; for faith, emunah, transcends the borders of our limited perception. Alternatively (as we will shortly see), Elisha’s prayers did not effect a total transformation of nature, since his perception of G-d was not as clear as that of Moshe or certain other prophets. Thus, G-d performed miracles for him through the nature order, and not above it.

וכן מצינו כמה חילוקים בנסים שנעשו ע"י הנביאים והתעוררותם כפי הכנת נפשם, שנסי משה רבנו היו להפוך כל דבר מהפך אל הפך, וכדאי' במדרש (רבה בשלח) ויורהו ה' עץ, שהיה עץ מר והמר המתיק את המר, וכן בנחש הנחשת שריפא בהמכה עצמה, ובקריעת ים סוף שנקפאו שלא כדרך העולם שקפאו תהומות ובלב ים, שדרך הקפאון במקום שאין התגברות הים משם היה צריך להתחיל, אם היה קרוב לטבע, ובקריעת ים סוף היה להיפך וכמו שנתבאר במקומו, שכל הנסים של משה רבינו ע"ה היה להפוך מהפך אל הפך, שמשה היה גדול בנבואתו מכל הנביאים, שהיה רואה את הדמות מיד, כדאי' בתנחומא (פ' חיי שרה) ובתיקוני הזוהר (תיקון י"ח לב.) ולכן היה פועל נסים בהתהפכות מהפך אל הפך. וכן מצינו בנס ישעיה, שהיה נס בתוך נס, שנתהפך מהפך אל הפך (ישעיהו ל״ח:כ״א) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכדאי' במדרש שדרך התאנים לרקוב את המכה. וזה לפי שגם ישעיה היתה נבואתו מבחינת משה רבינו ע"ה, כדאי' במדרש תהלים (מזמור צ) אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא, כל הנביאים היו מתנבאין ולא היו יודעין מה היו מתנבאין אלא משה וישעיה בלבד. משה אמר (דברים ל״ב:ב׳) יערוף כמטר לקחי וישעיה אמר (ישעיהו ח׳:י״ח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וגו', אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע, שנאמר (שמואל א י״ב:י״א) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, שלא היה יודע מה היה מתנבא. ונסים שנעשו על ידי אלישע, היו רוב הנסים בהתעוררות ישועה בדרך תפלה, מי שענה, וכן היה רובם ע"י פעולות המרמזים על תפלה הזאת, (מלכים ב ב׳:כ׳) ברפואת מי יריחו ויאמר קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח, והיינו כמו המלח שממתקת המאכל כדאי' בברכות מה מלח ממתקת את הבשר, כן ימתקו המים, וכן (שם ד) ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר, וזה רומז על תפלה מי שאמר לקמח שיהיה מאכל אדם יאמר על הפקועות שדה שיהיו מאכל אדם, וכן (שם ו) ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והוא גם כן מי שאמר לעץ שיצף הוא יאמר לברזל שיצף, ואף שעשה נסים בענינים אחרים כפי השעה והמקום כן הכין לבו, וכמו שנתבארו הענינים במקומם: Indeed, we find various distinctions and levels in the miracles performed by various prophets and their awakenings, based upon the level to which they prepared their souls. The miracles performed by Moshe could actually transform things to their very opposite, as the Midrash teaches us (Beshalach), “‘And God showed him a tree’ (Shemot, 15:25). It was a bitter branch, and the bitter sweetened the bitter.”³⁹³Shortly after passing through the sea, the Children of Israel camped at an oasis called Marah – named so because its waters were bitter and undrinkable. G-d told Moshe to throw a tree into the waters, to sweeten them. According to the Midrash, this tree was itself bitter. So too with the brass serpent, which healed the snakebites.³⁹⁴In Numbers 21, the Children of Israel complain unnecessarily about the hardship of their travels. G-d is angered, and sends poisonous serpents to bite them. The people repent, and G-d commands Moses to forge a snake made of brass, and place it atop a pole. Whoever was bitten by a snake, yet looked upon the brass snake, would be healed. Again, that which kills and that which heals is the same. Also with the splitting of the Red Sea, where the waters congealed against the laws of nature, where (Shemot 15:8), “the depths congealed in the heart of the sea.” This, too, also an example of opposites, because water usually begins to freeze at the surface, and here it began in the middle of the sea, which, according to nature, would be the last place to freeze. The miracle of the splitting of the sea happened in the exact opposite way nature would have had it. Thus, with all of Moshe’s miracles, things were changed to their complete opposite. Moshe’s level of prophecy was greater than all of the other prophets, for he would see the Divine form at once. This is written in the Midrash Tanhuma (Hayei Sara) and in the Tikkunei Zohar (Tikkun 18, 32a).³⁹⁵God has no form. However, prophets receive their prophecy through a vision of the Divine body. All of the other prophets would behold a vision of a part of the Divine body. Moshe differed, in that he could see the King in His entirety. Therefore the miracles associated with him would change a thing over to its complete opposite. Similarly, with Yeshayahu, we find a miracle within a miracle, and the transformation of one thing to its complete opposite. As he said (38:21), “Take a lump of figs, and smear it on the boil, and he shall recover.” The Midrash tells us that it is the nature of figs to cause the wound to rot. Yeshayahu knew that this would have the opposite effect. This is because Yeshayahu’s prophecy had an aspect of Moshe’s prophecy. It is said in the Midrash on Tehillim (90), “Rabbi Elazar said in the name of Rav Yossi ben Zimra, all of the prophets would prophesize, and not be conscious of their prophecy. This was not so for Moshe and Yeshayahu. Moshe said (Devarim, 32), ‘My doctrine shall drop as the rain.’ And Yeshayahu said (Yeshayahu, 8:18), ‘Behold, I and the children whom God has given me are for signs and tokens in Israel from the Lord of Hosts who dwells in mount Zion.’ Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Yossi, even Shmuel, the master of prophets, would speak prophecy, and not know what prophecy he was speaking. This is as it is said (Shmuel 1, 12), ‘And God sent you Yeruval and Badan and Yiftah and Shmuel.’³⁹⁶He was speaking to the people, and as he was not aware of what he was saying, he said, “Shmuel,” instead of “me.” This is because he was not aware that he was speaking.” On the other hand, the miracles performed by Elisha occurred mostly through an awakening of salvation through prayer. That is, his miracles were answers to his prayer. Most of them were effected through hints contained in his prayer to heal the waters of Yericho, as he said (Melachim 2, 2), “Bring me a new bowl and put salt in it.” As it is said in the tractate Berachot, “Just as salt will sweeten meat, so will it sweeten water.” Elisha also said (Melachim 2, 4), “Take flour and put it in the bowl.” He was praying, “God who said flour will be man’s food, so shall He say that these fields will bring forth food.” And also (Melachim 2, 6), when one of the sons of the prophets lost his axe in the river, Elisha cut down a branch and threw it in the river. His prayer was, “The one who said wood floats can also tell the iron to float.” For Elisha to perform various miracles at various times, he had to prepare his heart for each situation. In this way, he was showing how God’s miraculous governance is hidden within nature.³⁹⁷The implication is that because Elisha’s prophecy was on a lesser, more concealed level than Moshe’s, his prayers did not achieve a total uprooting of nature, but merely an extension of natural laws.

וכן מצינו נסים הרבה בדרך הטבע, כמו נס פורים דאיתא בתיקוני הזוהר, שהוא במדת נצח והוד, ששם היו נסים נסתרים, שהיה הכל בדרך הטבע, הריגת ושתי ולקיחת אסתר והגדת אסתר למלך בשם מרדכי על בגתן ותרש, אך אחר שנתגלה הנס התבוננו הצטרפות הנהגות כל הפרטים איך התאחדו הכל לנס אחד, ומזה התבוננו, אחר שראו מהצטרפות כל המאורעות ביחד, ראו שהיה בהשגחה מראשית ועד סוף בדרך נס נסתר בשעתו ונתגלה אח"כ. וזהו שנזכר במס' מגלה (דף יא.) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי בימי מרדכי ואסתר, היינו שהתבוננו בסוף וראו כל המאורעות, אז ראו שהש"י נוהג בכל האומות אף במקום שאין מבינים, אכן ההנהגה בשעתה היה נראה על פי הנהגת הטבע: There are many other miracles that happened through natural governance. The Tikkunei Zohar cites the Purim miracle as one of these. When a miracle happens through nature, it is hidden in the Divine Sefirot of Netzah (Victory) and Hod (Majesty).³⁹⁸Netzah and Hod, toward the bottom of the sefirotic chart, represents the last stages through which the Divine effluence passes before it is brought into the world below, through the union of Yesod and Malkhut. It is said that prophets draw their prophecy from these sefirot. The entire Purim story happens within the confines of the natural order. The execution of Vashti, Ester’s rise to power, Ester’s notifying the king of the assassination plot – all these are events which happened in the realm of nature, as we normally see it. Yet after one considers the course of all of these events as they lead into each other, it all becomes one great miracle. In retrospect, one sees how God’s directed each event and it all was a part of his miraculous plan. While each event was happening, the miracle was hidden, yet at the end, the miracle was revealed. This is as it is said in the Talmud (Megillah, 11a), “When do we see the realization of the words of the psalm (98:3), ‘All of the corners of the earth have seen God’s salvation?’ We see it in the days of Mordekhai and Ester.” In this case, we must consider all of the events afterward, in order to behold God’s miracle. After all is over, we see how God directed all of the nations, even beyond their comprehension. However, in the middle of it all, everything appears to be happening according to the natural order.