אות הגימל
גא [אשטאלץ] (חולין סז) ר' יוסי בן דרומסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנא' גאו' אפיקי מגינים שלו קשקשים שבו תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין שפורח בהן למה הוצרך לומר שהוא טהור מפני הוקש לנחש דכתיב לויתן נחש בריח ס"ד אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קמ"ל דלא: (א"ב אחר רבנן סבוראי נקראו החכמים הגדולים ובפרט ראשי ישיבות ואבות ובתי דינים גאונים וגאון הוא שם דבר ואינו שם תואר אולי נקראו כן מפני שהם גאון ופאר הדור או על שם ישיבת גאון יעקב אשר שם ישבו כסאות למשפט כסאות לגאונים כמבואר בערך אביי או הישיבה נקראת על שמותם):
גא [טאהל] (פ' ג' בשביעית) אין בונין מדרגות על פי גאיות פי' גומות מל' כל גיא ינשא:
גאובאי [אין זעע האפין אין פערסיע] טפ שא (ברכות יח) פי' גוים רשעים ונקראים על שם מקומם:
גואל [ערלעזער] (בפסק' דסליחות ומגלת איכה) ר' יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בן פריטא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפין כח וגבורה כמה דאת אמר באלהים נעשה חיל ואם לאו כביכול וילכו בלא כח לפני רודף א"ר אחא רודף מלא כשם שגלו ברודף מלא כך נגאלין בגואל מלא הה"ד ובא לציון גואל מלא. (ובילמדנו בריש וירא בלק) אמר הכתוב כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן אפשר לומר כך יוצרך וגואלך נ"ל אלא אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם בו"ד מכה ואחר כך מרפא והקב"ה מרפא עד שלא יכה שנאמר כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים וכו':
גאל [בפלעקט] (קדושין עה) ויגואלו מן הכהונה פי' געולים כלומר חללים:
גאלק [זאק] (תענית כג) הבו לי גואלקא ואיזיל ואיזבון רוזינקא (סוכה כ) של שק ושל ספירה הויין לגואילקי ומזבלי (ובשבת דף קנב) גמ' דפרק מי שהחשיך לו בדרך מאי לאו בחבר גואלקי פי' שקים:
גב [אויף, מיט, פאן] (ביצה יז) תנו רבנן כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גיתו על גב בדו עושה בדו על גב גיתו עושה פי' אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן רוצה לשמרם באותה טבילה עד זמן גיתו יכול לעשות יינו באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הלכך ביום טוב אם אמר אף על פי שהטבלתי כלי לבדי רוצה אני להטבילם לגיתי יכול לעשות דלאו כלום קא עביד דהא אין צריכין טבילה היה אוכל בחבורה זו הטביל כליו לשם אותה חבורה ועכשיו רוצה לטבול בחבורה אחרת אינו צריך להטביל כליו לשם חבורה אחרת ואם רצה להטביל לשם חבורה אחרת ביום טוב יטביל דלאו כלום קא עביד דלא הוה מתקן מנא. ירושלמי כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גיתו או גיתו על גב עיסתו מטביל כליו מחבורה לחבורה היה אוכל בחבורה זו ובקש לאכול בחבורה אחרת טובל:
גב [בוך, רוקין וועלבונג] (בב"ק ע ובב"ב נו סנהדרין ל נדה נב) שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה פי' אמרינן לענין זכר אמר רב יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואפילו אחת על הביצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו בגבה אפילו בכריסה פי' כף זה מקום יש למעלה מן הגיד ונקרא כף כמו כף האשה במקום ערותה כדגרסי' צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה וכריסה הוא מקום שערי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרס שניהן במקום אחד הן הלא תראה דאמרינן בדיני ממונות זוטא וכן שבבן ושבבת היכי דמי אילימא אחד אומר אחת בגבה וא' אומר אחת בכריסה האי חצי עדות הוא אלא אחד אומר ב' בגבה ואחד אומר כו' (ובבתרא נו) הכי נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף ונמצא כף למטה מן הביצים ושניהן בית הערוה וכן הלכ' כרבנן וכשמואל. זה פי' רבינו חננאל בבא סימן:
גב [איינקאסורין] (במציעא נח) תורמין על הגבוי ועל האבוד פירוש על הגבוי אף על פי שלא הגיע לידם:
גב [קלויבען שטרויא] (בשביעית בפ"ה הפיגם) המגבב ביבש עד שתרד רביעה שנייה. (ביצה לג) מגבב מן החצר ומדליק. (יומא עו) עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו. פירוש לקושש קש תרגום לגבבא גילי (שבת לו) כירה שהסיקוה בקש או בגבבא (ובפרה בפרק ד') שרפה שלא בעצים או בכלי עצים אפילו בקש או בגבבא (ובכלים פ"ז) כל כלי בעלי בתים בתבן ושל דגים בגבבה פירוש סילתי של דגים כמו קש:
גב [בינדל] (ברכות ח) אסכרה דומה לחיזרא דשלפ' לה מגבבא דעמרא פי' חיזרא קוץ כלו' כמו צמר שנסתבך בקוץ ובא לשלפו מגביה קוץ שאינו יכול לשלפו אלא בשבירת צמחי הקוץ כך מיתת אסכרה אבל מיתת נשיקה היא סתימת הפה בלא צער כמו (איוב) ותישק ידי לפי מאי בין תכלת ללבן אילימא בין גבא דעמרא חיורא לגבא עמרא דתכלתא. (גיטין סח) וסתמינהו בגבבי דעמרא פי' גיזי צמר:
גב [אובער פלעכט] אין מטמאין מגביהן בכל כלי עץ (פ' ב' דכלים). אין חולקין את הגביין בכל הכלים (פכ"ה). פי' מגביהן כמו על גבי חרשו חורשים:
גב [דאס באקין גריבל] (במ"ק כד פרק ואלו מגלחין) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה עד כמה אמר רב נחמן עד גובי דיקנא פי' רב שרירא גאון עד גובי דיקנא ואינו עד גובי דיקנא וגובי דיקנא הוא שער שעל השפתות והרי עטיפה זו למעלה מן החוטם היא ועדיין ישמעאלים מחזירין קצת המצנפת שלהן על פיהן ועל ראש החוטם ועיקר' דכתיב לא תעטה על שפם (נדה כג) וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד המצח והגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן פי' גבות הזקן היינו הפנים מקום הזקן עד שיהיו כל אלו כאחד שוין לצורת אדם זה פי' רבינו גרשום:
גב [טייך, זומפע] (בריש מקוואות) שש מעלות במקוה זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבים שתה טמא (סנהדרין צד) בענין סנחריב כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונן של ישראל כיון שנפל ליד עכו"ם טהר כדרב פפא דאמר עמון ומואב טהרו בסיחון ובהמקדש (פ"ו דפרה) המפנה את המעיין לתוך הגת או לתוך הגבים פי' עשה מן הנחל הזה גבים גבים והוא פציד והן רקקין שיש בהן מים:
גב [צוג, היישריק] (ברכות נט) על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל. גובאי מין חגבים והוא בלעז ברוכ"י והוא ארבה כשר:
גב [אויס וואקס] עורת או שבור או יבלת או גרב תרגום ירושלמי דסמי ודתביר או דגביא או נסיס:
גב [ביי, מיט] תרגום ירושלמי עמו גבי עמך גבך עמו גביה:
גב [לייבען גריב] אריותא (בדניאל ו) פי' בור:
גב [צודריקין] (פסחים מב) שלשה גובבין את הקומה כלומר כופפין את הקומה:
גב [הויקער] תרגום בפסוק (תהלים סט) הר גבנונים אתעבד להון גבבא פירוש חטוטרות כמו גביעא:
גבה [לאנג הויך] (בכורות מה) כיפח תני רב זביד גיבח פי' בעל קומה ומסקנא אמר רב פפא באריכא שמוטא סניא פי' ארוך ודק ופרצופו בולט לחוץ שנוי הוא לראות. ויש מפרשים ארוך וגחון כלומר כיפח כפוף אמר ריש לקיש גבח לא ישא גבחת שמא יצא מביניהן תורן:
גבח [הויקער] אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת (חולין סה) פי' גבחת גבחות יש בשדרה שלו כעין הגמל ארבה אין לו גבחת ואין לו זנב סלעם יש לו גבחת ויש לו זנב:
גבח [גלאט אין פערדער קאפף] (נגעים פרק ג') הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות (ושם פ"י) מפורש איזהו הקרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר ואי זו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו כנגד שיער מלמעלה. (ובתורת כהנים) מקדקד שופע לאחוריו זו היא קרחת מקדקד שופע לפניו זו היא גבחת:
גביא [אוסערוועלט] תרגום (משלי יב) מכסף נבחר מן סגיא גביא תרגום מחשבות חרוץ מחשבתא דגבין:
גבל [קנעטען, טרעטען, איינווייכען]. (פסחים מו חולין קכב) אמר רב אבהו אמר ריש לקיש לגבל ולתפילה ולנטילת ידים ארבעה מילין פי' אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ארבעה מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל או אם יש ברחוק ארבעה מילין לפניו מים ימתין עד שיגיע למים ויגבל עיסתו בטהרה וכן לא יתפלל ולא יאכל עד שיגיע למים ויטול ידיו והני מילי דבעינן ארבעה מילין לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אחד אין מטריחין אותו לחזור אלא עושה עיסתו כמו שמזדמן לו ויקנח ידיו בעפר ויתפלל כמפורש (ברכות טו) אמר רבי יהושע בן קרחה מי שאין לו מים ליטול ידיו מקנח ידיו בצרור או בעפר וכו'. וגם אוכל בבלאי חמתות בלא נטילה כמפורש בערך בל וכן עבודת העור בהילוך ארבעה מילין נקרת עבודה ונטהר (שבת קנה) אבל לא גובלין ונגבול בהדי קיטמא ונגבול בדבשא ונגבול בנטפא (גיטין סט שבת כג) כל השמנין יפה לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן פירוש לשרותו בשמן כדרך שאנו עושין במים לעשן שמעשנין כלי זכוכית בעשן השמן עד שנשחרין ומגרדים אותה שחרורית ומשימין בדיו. גביל לתורי (ברכות מ) פי' אם בירך אדם המוציא לחם ובצע וקודם שיאכל אמר לא' טול פרוסה של המוציא לא הפסיד הברכה ואין צריך לחזור ולברך ברכה אחרת וכן אמר הבא מלח הבת לפתן אפילו אם אמר גבל לתורי הני כולהו לצורך הסעודה הן ואין צריך לברך ברכה דקיימא לן כל מידי דהוה מחמת הסעודה לאו הפסקה היא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום וכו'. (ב"מ סט) דאמר גביל לתורי כלומר לפטם שור בין השוורים אין לו טורח:
גבל [נאהמע איינעס אורט] תרגום ירושלמי שעיר גבלא. בהררם שעיר ארצה שעיר:
גבלית [קארען בעהעלטנוש] (באהלות ריש פרק י"ד) הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא והגזרה והגבלית בפותח טפח. גבלית פירוש אוצר. תניא בתוספתא אי זו היא גבלית כל המעותם מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע:
גבן [קעזמאכען גערינען] (שבת צה) מגבן משום מאי מחייב פי' המקפה גבינה ומקבץ פתיתי החלב הקפוי לעשותם חביץ של גבינה:
גבן [אויגען ברעמען] (ב"ק קיז) ר"י גברא סבא הוה והוו מסרחי גביניה. (נדה כד) וחכ"א כל שאין בו מצורת האדם המצח והגבין והעין (בכורות מג) אין לו גבינין אין לו אלא גבין אחד זהו גבן האמור בתורה פירוש גבות עינים רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבין פי' שהן גדולות ותלולות על עיניו. תרגום ירושלמי מפרש גבן ג' פי' או גבן או דגבינוי חפין עיניו או דלית ליה שיער בגבינוי או דגביח. ס"א או דגביע ותנומ' לעפעפיך תרגו' ונימת' לגביניך' ועל תקחך בעפעפיה בגבינהא:
גבן מהול [גבערגס וואנער] (ע"ז כז) בגמר' בת ישראל לא תניק: (יבמות עא) פירוש בני קטורה הדרים בהרי גבנונים כדגרסינן (סנהדרין נט) אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו אמר רבי יוסי בר אבין ואיתימא בר זבידא את בריתי הפר לרבות בני קטורה:
גביני כרוז [נאהמען איינער אויסרופער] (בפרק ג' בתמיד) פי' שם אדם שהיה מכריז בשחר (יומא כ) גביני כרוז מה היה אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע לג' פרסאות:
גביע [הויקער] תרגום ירושלמי או גבן. (ב"ר פ"ב) ולבני הפלגשים אמר גביעא בן קיסם אני הולך ודן עמהן. (סנהדרין צא) גביעא בן פסיסא פי' חכם היה והיה גבן דהכי קאמרינן אי קאמינא ובעיטנא בך פשיטנא לעקממותך מינך אמר ליה אם אתה עושה כן רופא אומן ובקי תקרא ושכר גדול תיטול:
גבעל [שטראנג] (בפרה פרק י"א) מצות אזוב בשלשה קלחים ובהן ג' גבעולים (יומא יד) בגמרא כל שבעת הימים כמה יהו ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה פירוש כמו והפשתה גבעול:
גבר [העלד] גברא דמוכס אנא גברא דפרע אנא פי' איש שלא יעכב המכס אני ורגילנא לשלם מכסאי שיהא או דמאחר ליה ולא דחיק ליה כמו כן גברא דפרע אנא שמראה לבעל חוב שני כשירצה ללות השטר הפרוע שיכיר שנאמן הוא וילוונו בעין יפה. גברא דנשי קטלו' (בב"מ צז) פירש גברא דנשי קטלוה ללישנא דחבור עליה כלומר העכברין לפני שונרא כנשים במלחמה לפני אנשים הן חשובין וזו מפני שראוה תשושת כח הרגוה וזה מחמת מלאכה הוא לפיכך פטור. פירוש ללישנא אחרינא אבל עכברי אי חבל ומית כגון ראובן ששאל משמעון עבדו לבוא על שפחותיו לתת להן הוריון ומרוב ביאתו כחש גופו ומת וכן זה המשל גברא דביאת נשי קטלי' לא דינא ליה עלייהו דאיהו הוא קטיל נפשיה דלא הוה ליה להריק עצמו בביאות כל כך וכך השונרא לא היתה לה לאכול הרבה:
גבר [מאן] פום דין חי (עירובין נג) פירש אושפזינא תרגום איש גבר ותרגום פי פום ותרגום זה דין ותרגום אל תאכלו ממנו נא חי מה טובו יש בפשוטו (בריש פסק' דותאמר ציון) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אמר רב הונא יעמוד כגבור ויתודה על חטאיו ולא יתאונן וכו'. (בנדרים לח) אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו וכולן ממשה וכו': (ובויקרא רבה פר' וצדקתך אלהים עד מרום באמור אל הכהנים) עיר גבורים עלה חכם רבי יהושע בן לוי אמר גברים כתיב עיר שכולה גברים ואין בה נשים:
גבשוש [בערגיל, היגעל] (שבת עג) אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש וכו' פי' גבשושית תל קטן של עפר אם היה בביתו ונטלו חייב משום בונה שהוא משוה את ביתו כענין הלא אם שוה פניה ובשדה משום חורש והכי פירשה רב האי גאון כל חפירה וחריץ ונעיצה לייפות בקרקע שהוא צריך לה בשדה בכלל חורש הוא ואם בבית בכלל בונה וכל השוואת פני קרקע בשדה משום חורש כגון המדייר והמעדר והמכבד שהוא משוה גומות המפעפע גושים והממלא נקעים שתחת הזיתים ועושה עוגיות לגפנים כל אלו המפורשים בתלמוד ארץ ישראל חייב משום חורש. שגלשו מן הגלעד תרגום בבניו דיעקב דלקטו אבנין ועבדו גבשושיתא בטור גלעד. ס"א גלשושיתא. (ושם קנא) מגבוה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי אררט:
גבתא [רעהער] (שם סו) ולישדייה בגובתא דנחש' (יומא פד) מי שנשכו כלב שוטה לא לישתי מים אלא בגובתא דנחשא. (שבת צ) ופלגיה דשמאלא רמי ליה בגובתא דנחשא. (ברכות יח) ואימא לה לאימא תשדר ליה גובתא דכוחלא. (יבמות קב) ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא אוסתתם גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים. (שבת נח) דאי בעי מנח ליה בגובתא דקניא. (חולין נח) ההוא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא ההיא גובתא דהוה נפיק מבי כסי לכריסה (שבת קמו) בגמרא אין נוקבין גובתא רב אסר ושמואל שרי וכו'. פי' גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין אותו בנקב של חבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית אומן הנוד רב אסר ושמואל שרי ואוקימנא לפלוגתייהו בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב אבל לחתוך דברי הכל אסור ואם היתה חתוכה ומתוקנת דברי הכל מותר להחזירה בנקב החבית אז בנוד למשוך יין ממנו. פי' גובתא דנחשא (דפ' יום הכיפורים) יניח קנה של נחשת ארוך ראש אחד בכוס וראש אחד בפיו והוא שלא כנגד הכוס ושותה דילמא אי שתי בכוס או כנגד הכוס חזי בבואה דיליה ומסתכן (א"ב פירש בלשון רומי כלי כמו קערה):
גג [דאך, אויבערפלעכע] (בב"ק פב) ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא מגגות הצריפין ושתי הלחם מעין הסוכר. גגה קדש וגגה חול. (בפ"ב דמעשר שני בתוספתא). (מנחות סד) ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וכו' עד עומד לא חזו מהיכא איתויי אכריז ההוא חרשא אותי' חדא ידיה אאיגר' וחדא ידיה אצריפא אמר להו רב מרדכי מי איכא דוכתא דשמיה גגות צריפין או צריפין גגות בדוק ואשכח:
גגמי [אונגענוסבארע ערבסין] (הוריות יג) מפני מה חתולים מושלים בעכבר אמר להם מפני שסורן רע מאי היא אמר רב אפילו גגמי גייצי רב פפא אמר אפילו שפתא דמרא גייצי פי' גוגמי יש בקטניות שזונין כמו זונין בחטין כך יוצא בתוך הפולים קטניות אטומים וקשים שאין נכנסין בשיני אדם וכן עופות ובהמות אין אוכלין אותן כי אטומין הן וקשין כמו אבן ונקראין בל' ארמי גוגמי. פירוש גייצי וכיסי לשון אחד הוא כאמרך הכוסס את החטה ובודאי העכברים כוססין ומקרטמין דברים שאין אדם ולא עוף ולא בהמה כוססין אותן וי"מ מפני מה חתול מושל בעכבר מפני שסורן רע מאי הוא שאפילו גלימי גייצי כלומר שכל כך הן רשעים שאפילו גלימא בוססין ומשברין דבר שאין להם הנאה ממנו אלא כדי לעשות הפסד לאנשים בעלי הכסות:
גגית [וואננע, קעסל, פאס] (שבת קנז) אמר רב יהוד' אמר רב הילקטי קטנה הית' בין שני בתים וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן לידע אם יש בגיגית פותח טפח פי' כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חליל פתוח. (שבת יא) גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו בית שמאי דמפקר להו אפקורי פי' גיגית כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשות שכר מבעוד יום ונישרין בשבת נר שמדליקין מבעוד יום ודולק בשבת קדירה ששמין אותו בכירה בע"ש ומתבשלת בשבת וכן בשפוד (שבת קט) יד לגיגית תיקצץ פי' כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו. (בב"ר פ' לג:א) אין עושין כיסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב וכו' כדכתיב בערך אבל. וכן (בילמדנו ויהי חשך. ובפסי' ונהפכו לדם) אמר רבי אבן הלוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ממלא הקיתון מתוכ' ומוציא' מלאה דם וכו'. (סוכה מה) מניחין אותה בגיגית של זהב:
גגית [זיפף] (שבת פח) (ע"ז ב) מלמד שכפה הקב"ה על ישראל ההר כגיגית ואמר להו אם אתם מקבלין את התודה מוטב (סנהדרין עז) איתמר כפה עליו גיגית ופרע עליו את המעזיבה פי' כלי עשוי מן חריות והוא חורי' חורין וי"מ שהוא מערך של מעלה:
גד [גליק] גדי וסינוק לא (שבת סז) פירש התמזל מזלי כלומר התגבר מזלי וסינוק לא אל תייגע כמו גדי מסנקן אושבי ובושקי שיכול בשיכול כלומר בכח בלא יכולת. (ובמ"ק כז) בגמרא ואין מברין. (סנהדרין כ) בגמ' וכשמברין אותו. (נדרים נו) מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא פי' מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליה. (חולין מ) השוחט לשם הרים הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר פי' לשר ההר כגון ערסא דגדא מטה עשויה לשר שבבית כגון מזל או כוכב. (בב"ר פ' עב) בגד אתא גד דביתא אתא גדא דעלמא. (ת"י) בא גד אתא גדא טבא (ובפרשה ס"ו) אמר הקב"ה לעשו אתה אמרת יקום אבי גדא דע"ז דאת קאי. אף אני בו בלשון אפרע לך יקום אלהים יפוצו אויביו:
גד [אנציהען, לייטען, פיהרען] מכריז רבי אמי מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו (ב"מ קז) פי' כשאין הרוח להלך הספינות בקלע קושרין בקצה הספינה אשלי ויוצאין המלחין על שפת הנהר מפה ומפה ומושכין אותם בתוך הנהר לפי' מלא כתפי המושכין בחבלים קוצו מן האילנות שלא יעכבום. נגוד ללבוד ולדופן עקומ'. (עירובין ד סוכה ד) גוד אסיק מחיצתא וגוד אחית מחיצתא. ללבוד כל פחות מג' כלבוד דמי. דופן עקומ' בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה ופי' גוד אסיק מחיצה כלומר הבן כל כך כאלו חתכת והעליות מחיצות מזה העמוד תרגום וימשכו ונגדו. (עירובין ט) אי גוד אמרינן אי חבוט אמרינן גוד וחבוט לא אמרינן קא משמע לן כמשוך דמי. גוד אחית מחיצתא (שבת ק) אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בד' אמות וכו' פירוש בצייתא כבר פי' במקומו. פ"א בצייתא הן אניות קטנות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה וגבוהות י' טפחים וכיון דאינון רחבות למטה ד' על ד' אינן רשות היחיד גמורה דבעינן דומיא דחריץ גבוה עשרה ורחב ד' והילכך ככרמלית דמי' ואין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ולא אמרן אלא שאין בתחתיתו בפחות מג' טפחים גובה ד' טפחים רוחב אבל יש בפחות מג' וד' לית לן בה וכל פחות מג' כלבוד דמי ונחשוב שהיא רחבה עד למטה ארבעה טפחים ומותר לטלטל בכולה וכי אין בפחות מג' ארבעה איתמלנהו אותן ג' טפחים קני ואורבני כיון דאין נראה לעינים אותו הקצר לית לן בה דמותר לטלטל בכולה מתקיף לה רב נחמן לרבי יצחק ואפילו לא מלינהו קני ואורבני לימא גוד אחית מחיצתא ונראה כאלו הן רחבות המחיצות למטה כמו מלמעלה מי לא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכולי אמר ליה אביי לרב יוסף אתה שהבאת ראיה מחכמים פוטרין לא תסבר דאמרינן גוד אחית מחיצתא וכי תימא מאי שנא עומד מקנה דחכמים פוטרין התם גבי קנה אם תאמר גוד אחית מחיצתא נראית לעינים שהגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה הכא גבי עמוד אם נאמר גוד אחית מחיצתא נראית כמחיצ' שאין הקצר אלא ג' טפחים ואין הגדיים בוקעין בה. נגודו לי גלימא (עירובין בס"פ כל גגות) פי' משכו לי טלית. גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא פי' חתוך המאכל מן השינים יגיע אמת המים באנטכי כלו' כיון שנחתך המאכל מפי החולה בוער' בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי דתנן אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין הימנה. פירוש אחר טול עצם מן השינים שהיה לועס פת ואותם מים שהיה שותה לאחר פתו יוליכם לאנטוכיא זה (מ"ק כח בתרא יג) רב יהודה אית ליה דינא דגוד או אגוד רב נחמן לית ליה דינא דגוד או אגוד פי' לשון גוד או אגוד משך או המשך שאומר לו קנה או מכור. (ובב"ב קיא) אמר ליה לשמעיה גוד לית דין צבי דיליף. פי' משוך אותו ועבור אין זה רוצה ללמוד. (בפסי' דויהי בשלח פרעה) א"ל נקיתה בשוק פלן אמר ליה אין אפיקה לך מיתא מן בתרך אמר ליה גוד חמי לי פי' לך הראה לי (עירובין כא) ועל פתחינו כל מגדים אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיה לבעליהן (פסחים פז) בנותינו כזויות מחוטבות אלו בחורות ישראל שמגידות וכו' כלומר שמושכות בתוליהן עד שבאות לבעליהן וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח כלומר שמליאות דם בתולים יש ששונין אותו דעירובין מנידות ומפרש שאומרת לבעליהן מתי הן נידות:
גד [איין שטעקין] (שבת קמח ביצה ל) אתקין רבא דדרו בדוחקא נדרו בריגלא דדרו בריגלא נדרו באגדא דדרו באגדא נדרו באכפא דדרי באכפא נפרוש סודרא עליה. פי' דדרו בדוחקא שמי שהיו רגילין לשאת משא בדוחק בטורח בין ידיהם כלומר מי שנהוג להוליך הכד בידיו לישני בי"ט להקל הטורח בריגלא בעץ שיש לו ענפין בראשו באגדא במוט באכפא על הכתף דדרי באכפא ליכא להקל המשאוי אלא לפרוש סודרא עליה ואי לא אפשר ליפרוש סודרא עליה משום סחיטה שרי בלא שינוי (וב"מ פג) אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא דדרו באגדא נישלם פלגא נפיש לחד וזוטר לתרי דמי לאונס ולא דמי לאונס פי' תקן בהני אבלושי דטעני חביתא במוט ואיתבר משלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי וקרוב לאונס וקרוב לפשיעה הוא ומתרץ רבא אליבא דרבי מאיר ש"מ הלכה כותיה: (תענית ו ובב"מ כא) מאי נמושות רבי יוחנן אמר סבי דאזלי אתיגדא פירוש זקנים דמהלכים במשענת. שבתך ומשענתך תרגום תיגדאך תריצא ואוריתך:
גד [שניידען, ברעכין, נעהען] (שבת קנ) מי משכחת לה למיגד ליה גלימא פי' לחתוך וי"א לתפור (ביצה ו) אפילו למיגד ליה גלימא ואפילו למיגז ליה אסא (בב"ב לו) אבל חכמים אמרו עד שיגדוד שלש גדידות וימסוק שלש מסיקות. (ובב"מ פט) ואלו אוכלין מן התורה פועלין שהיו אורין בתאנין גודדין בתמרים בוצרין בענבים מוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין שהתורה זכתה להן (א"ב גודרין כתיב). (כתובות יא) זה מדרש סוף סוף העומד ליגדד כגדוד דמי (ובב"ר) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות. פירוש כגון גודו אילנא. (עירובין ק) והאיכא קינסי בגידודא ופי' בערך גדד:
גד [מויער, וואנד, צוים] (עירובין ו) הכא איכא גדודי התם ליכא גדודי פי' התם כשנפרץ מצידו כלפי ראשו איכא גדודי כשנפרץ הכותל חתיכות חתיכות ונשארו מן הכותל חתיכות קטנות עומדין כמין יתידות דרכים ולא ניחא ליה להלוכי ביה (שבת מא) הא דאית ליה גידודי (עירובין צג) דריש מרימר גידוד ה' ומחיצה חמשה מצטרפין והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין. (גיטין טו) אמר רב חסדא גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין פירוש כגון גבשושית גבוה ה' טפחים והוסיף בנין ה' טפחים. (עירובין נב) היו שם גדודיות גבוהות י' טפחים. פי' חתיכות מן הכותל. גמרא מאי גדודיות אמר ר' יהודה ג' מחיצות שאין עליהן תקרה. והרכסים לבקעה תרגום ובית גידודיה. (בב"ב ב) סברוה מאי מחוצה גודא פירוש קיר. למה פרצת גדריה (תהילים פ׳:י״ג) תרגום למה תקפתא גודהא:
גד [ברעט, לאטע] (חגיגה טו) ולא במרכבה רב אחא בר יעקב אמר בגודא דגמלא. פירוש בשני נסריה של גשר שמונחין זה בצד זה שיש ביניהן ריוח כמעט כך יש הפרש בין מים למים. (סנהדרין י) אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם פי' נסרים של גשר העשוי מחדש אין אדם ממהר לעבור עליו אלא עקב בצד גודל כיון דקם קם כיון שמתחיל להלך על הגשר מתחזק יותר ואין אדם מתפחד לעבור עליו:
גד [קאריאנדער] (שם עה) והוא כזרע גד לבן אמר רבי אסי עגול כגידא ולבן כמרגלית. פירוש הוא כסבר ובלשון ישמעאל כוסבר ובלעז קול"יינדרו:
גד [ווערמוט] (שבת פו) דכתיב ויגד דברים שהן קשים כגידין פי' הדל"ת דגוש והוא לענה. הנני מאכיל את העם הזה לענה תרגום מרר כגידין ההופכים ללענה משפט. ואחריתה מרה כלענה מרירא היך גידי:
גד [טעמפל] (בפ"ק דזבין) ראה אחת מרובה כשלש שהוא כמין גד יון לשילוח וכו'. פי' מקום בבית המקדש שעשו אותו יונים קבוע לע"ז כאותה ששנינו בה גנזו בית תשמונאי את אבני המזבח ששיקצו מלכי יון לע"ז ומשם לשילוח קרוב הוא ומנין שגד ע"ז הוא דאמרינן (סנהדרין סג) מותיב רב משרשיא ראה אחת מרובה כשלש וכו' אמר רבינא גד נמי מיכתב כתיבא דכתיב העורכים לגד שלחן:
גד [צערהויען, צערהאקען] (בפ"ק דאהלות) אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגויד ואפילו גוסס (יבמות קך) ראוהו מגויד וצלוב על הצליבה וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו פירוש מחותך הגידים (סנהדרין סז) לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגידיה לגמליה. (ובויקרא רבה פרשה אל תהי עד חמס) מעשה בשלטון שהיה בקסרין שהיה מגייד את הגנבים והורג את הקבלנים. ס"א מנגיד:
גיד [אדער. מענליכעס גליד] (בריש מעשרות) הפרסקין משיטילו גידים פירוש חוטים שעל הגרגר (ירושלמי) משיטילו גידים אדומים. (סנהדרין סח) עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון תני ר' חייא עד שתקיף עטרה כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים. (קדושין כה) וחכמים אומרים סירוס דמאן אילימא סירוס דגיד היינו סירוס הגויה אלא לאו סירוס דבצים ר' יוסי אומר מעוך וכתות אף בבצים ונתוק וכרות בגיד אין בבצים לא פי' הוא האבר:
גד [ציקילע] (חולין קד) רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה. (ושם קיג) בשר בהמה טהורה בחלב אמר שמואל גדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה גדי לרבות את השליל גדי להוציא את הדם גדי להוציא את השליא גדי להוציא את הטמאה. בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה וכו':
גדיאן [היישעריק] חגב גדיאן כן כתוב בנוסחאותנו ובעל הערוך גרס נדיין ע"ש (ועי' ערך נדונא):
גדבר [שאצמיינסטער] תרגום בפסוק ובני בית היו לי וגדברן די ממנן על מזונא דביתי:
גדיגוד [שטייג] (בילמדינו נקום נקמת בני ישראל) הרי נכנס הזאב לגדיגוד פי' הוא הכלוב שנותנין שם פריצי חיות הארי והזאב וזה כמו אותו (שבת קו) הצד ארי בשבת אינו חייב עד שיכניסו לגדודקי שלו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גורזקי. והוא בית משמר עשוי כמין תיבה כפי' רש"י שם):
גדגדגיות [צאטעען בלומע. קירשין] (ברכות נט) ת"ר ג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן ואלו הן גדגדניות כפניות ופגי תמרה. (עירובין כח) בפעפועין ובחלגלגות ובגדגדניות והתניא גדגדניות מרובי בנים לא יאכלו חשוכי בנים לא יאכלו ואם הוקשו לזרע אפי' מרובי בנים לא יאכלו ומסקנא כי קאמר רב בהנדקוקי מדאי פירוש גדגדניות הן הינדקוקי וחשוכי בנים לא יאכלו שהן ממעטין את הזרע ואם הוקשו לזרע אפילו מרובי בנים לא יאכלו. (ובסוף פאה ירושלמי) גדגדניות הינדקוקי ול' ישמעאל הן והן עשב שאוכלין הגמלים ולא יאכל אדם אותם אלא על ידי הדחק י"מ קוליינ"דרו כמו כזרע גד (א"ב פי' הנדקוקי בלשון ישמעאל מין עשב נקרא שלשה עלים של מצרים ומזרעו נעצר השמן המועיל לחולי הגידים ובארץ מצרים מזה הזרע שהוא כמו דוחן עושים לחם):
גודיזין [שטיקער] דתכלתא תרגום של בגלומי תכלת (יחזקאל כז):
גדל [דוים, גרויס, ריהמלך] (כתובות ה מנחות יא) מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל כבר פירוש בערך אצבע. (בקדושין מ) גדול תלמוד שהתלמוד מביא את האדם לידי מעשה תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה וכו' (בבא קמא יז) רבי יוחנן אמר קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולא אמרינן והא אמר מר גדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ופרקינן ולא קשיא הא למגמר הא לאגמורי פי' למיגמר הוא תלמוד גדול שהתלמוד מביאו לידי מעשה לאגמורי הוא לאחריני מעשה גדול ש"מ דלמיגמר הוא ולאיעסוקי קמיה רביה טפי עדיף וקדים על לאגמורי הוא לאחריני. (נדרים סב) רבי אלעזר בר צדוק אומר עשה דברים לפועלן ודבר בהן לשמן ואל תעשם עטרה להתגדל בהם וכו' (בב"ב קנה) חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול פי' אלא אם נעשה המוכר גדול:
גדיל [פלעכט ווערק, טישטיך] שלחן של תלמידי חכמים כיצד שני שלישי גדיל ושליש גלוי פירוש הני מילי דיחיד אבל דרבים לא אפשר דצריך לאותובי מאכל לפני כל אחד ואחד ודקא מקשינן טבעתו מבפנים והתניא מבחוץ לא קשיא טבעתו מבחוץ בדאיכא ינוקא דלא נתיק ביה אי נמי דלא ממשמש ביה טבעתו מבפנים בדליכא ינוקא אי נמי בדאיכא שמעא נקיט ליה מבחוץ ואי ליכא שמעא והוא דבעי לטלטולי נקיט ליה מבפנים אי נמי ביממא לטבעתו עביד ליה מבפנים ובליליא דלא מתחזיא דמכסיא בנהמא עביד ליה מבחוץ פירוש אחר ב' שלישי גדיל מכוסה במפה מדבר שהוא עשוי הגדיל ארוג מקום שמשים הלחם עליו שליש גלוי בלא מפה שעליו מניחין קערות וירק שלא תתלכלך המפה ויקלקל הסעודה וטבעתו של שלחן שתולים אותו בו תהא קבועה מבחוץ שלא באותו צד שהוא יושב אלא מצד האחר והא תניא מבפנים לא קשיא הא דאיכא ינוקא שיושב אצלו יחזיר השלחן שיהא טבעת מבחוץ שמא יחזיק התינוק בטבעת ויהפוך השלחן איכא שמעא שעומד לפני השלחן ומשמשו יחזיר הטבעת מבפנים שלא יזיק לשמש הא ביממא יכול להחזירו שיהא הטבעת מבחוץ לפי שרואה ויכול לשמור שלא יגע בו. גדיל שנים גדילים ארבעה (יבמות ד). בעינן גדיל גדילים בגלימא (מנחות לט) פירש בערך שעטנז (גיטין סט) נגדול פתילתא ולטמיש בחלא. ע"מ שיש לי שפחה גודלת ואין לו (קידושין מט) מי סברת מאי גדלת גדולה ממש לא מאי גדלת גודלת. פירוש גודלת שער של נשים שגודלת השיער שלהן: פירוש אחר גודלת דברנית כדכתיב ויגדילו עלי פיהם. הגודלת הכוחלת הפוקסת (שבת צד) פירוש הגודלת מעשה עבות תרגום עובד גדילין. גודלת משום אורגת כוחלת משום כותבת פוקסת משום טווה וכו' עד כוחלת משום כותבת גודלת ופוקסת משום בונה (כלים) ר' יהודה אומר אף של גודלת טמא מושב מפני שהבנות יושבות בו וגודלת (בפרק ט"ו בכלים) פירוש המגדלת שיער נשים יש לה צורת נפה שתשב עליה הכלה ומקשטת אות'. אזיל נסיב בת גדיל כלילי דינאי מלכא (בבא בתרא קלג) (א"ב תרגום ותגלח את שבע מחלפות ראשו (שופטים ט״ז:י״ט) וגדע ית שבע גדילת רישיה):
גדם [פערשטיממעלט] (תענית כא) מה גדם בשתי ידיו. (סנהדרין כא) עדים גדמין:
גדין [צובער פארמעל] דקסמין חתימין ת"י של וקסמים בידם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ומגדין:
גדן [ברונגען. גרייכען]. לקראת צמא התיו מים (ישעיהו כ״א:י״ד) תרגום גדונין דמיא:
גדף [לעסטערן] (כריתות ז) ת"ר את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחבירו גדפת את הקערה וחסרת קא סבר מגדף היינו מברך את ה' פירוש כגון גודף קערה וחסר מן הקערה עצמה קא סבר מגדף היינו מברך את השם כלומר שפושט יד וכופר בעיקר גדפת הקערה ולא חסרת דקסבר מגדף גודף קערה שכופר בעיקר ולא חסרה שלא פשט ידיו לעיקר (שבת עה) מאי אמגושתא רב אמר חרשי ושמואל אמר גידופי פי' שמחרף כלפי מעלה וכבר פירשתי בערך אמגוש. (פסחים צג) קסבר מגדף היינו מברך את ה' מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה דכתב לכן עתה יגלו בראש גולים וכו'. (שבת סב) בגמ' ולא בכוחל' (סנהדרין מ קדושין עא) מגדף בה ר' אבהו ואימא לאתויי חקירות. פי' רב שרירא גאון מגדף מראה תימה בידו כאדם שגודף מן הקערה (פסחים מב) בפי' רבינו חננאל אשה לא תלוש לא במים גדופים. ויש מפרשים כמו לייטי עלה במערבא:
גדר [גראסדענקען. זיך ערהעבען] (ברכות יז) כשם שאינו מתגדר במלאכתו כך אני איני מתגדר במלאכתי פי' ענין מתגדל ואין שררה במלאכתו אף אני איני מתגדל במלאכתי ויש מפ' מה הוא אינו מתגדר בשלי שאינו עוסק בתורה כלום אף אני איני מתגדר בשלו שאיני רוצה לבטל מדברי תורה (יומא עח) דבר זה הניחו להן לבית ר' להתגדר בו. מאי כיון דלהתגדר בו צריך ליטול רשות (נדרים פא) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רבי שישא בריה דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הציבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגדרין על הצבור רב אשי אמר משום דקרו לאנשי חמרי. (חולין י) אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. ירושלמי בדמאי בפרק שני היו הכל מליזין עליו אמר להם בואו ונדיין כתיב וכתת נחש נחשת וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיה להעבירו אלא העטרה הניח לו הקב"ה להתגדר בה:
גדר [צוים, צוימען] (בב"ב צא) המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו (ד"ה א ו) ישיבו שם גדרה אלו סנהדר' שגדרו פרצותיהן של ישראל וכו'. (ובב"ר יא) גדרה על שם אשר שמתי תול גבול לים וכו'. (במקואות פרק ה') ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהן ואותן הכלים שגדרו בהן לא הוטבלו פי' בגדים וכיוצא בהן שסתם בהן מקום שיוצאין המים ממנו:
גדר [שניידען, ברעכן] גודרין בתמרים עיין ערך גדר כי כן גרס בעל הערוך:
גדרון [עזעל]. (נדרים מא) רבה בר רב שילא אמרי ליה כלדאי שכיב גברא מגובתא הוה רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתור' איסטיוט שדיה הוה קא שכיב קרי אנפשיה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך פי' גידרונא עייר תיתורא גשר איסטיוט נזדעזע מסתברא גידרונא מערך גיידור שלמעלה ובלשון יון קורין לחמור גיידרו (א"ב במקצת נוסחאות כתוב גרדונא בנוסחאות אחרות גינדרונא ויש גורסין גונדיתא וגדרין וגיידור א' הם עיין שם):
גדש [הויפען. גארב] (בפאה פרק ו' ובעדיות פרק ד') העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש (בב"מ עב) פוסק עמו על הגדיש. (סוטה לד) מלמד שהי' המים נגדשין ועולין. (במנחות צ) במשנה כל המדות שהיו במקדש היו נגדשות פי' תוספת שעולה למעלה מן המדה כמו גדיש:
גדש [פיהרען] (בויקרא רבה אחרי מות פרשת ויתרון ארץ) עובדא הוה בתרין גברין דהוו עיילין לטבריא חד סמי וחד פתיח והוה ההיא פתיח גדיש ליה יתבון למקרטא באורחא לקטן עשבא ואכלין דין דהוה פתיח איסמי ודין דהוה סמיא איפתח ולא עלון מתמן עד זמן דגדיש ההוא סמיא לההוא פתיחא (א"ב פי' מנהיג):
גה [הערויסריקען הערפארשטעהן] (מ"ק ו) בגמ' ומקרין את הפרצה כותל הגוהה ברשות הרבים סותרו ובונה כדרכו מפני הסכנה פי' גוחן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גוחה):
גה [פעהלער אויסבעסערן] (מגלה יז) היה כותב דורשה ומגיהה. ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. (כתובות יב) אמר רבי אמי ספר שאינו מוגה עד ל' יום מותר לשהותו. (שם מ) אמר רבה בר חנה א"ר יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (ברכות יג) גמרא בקורא להגיה שאינו קורא בניקודה אלא בכתיבתה כגון מקרא קורהו מקרא כגון חסר יוד בענין זה קורא' להגיה וזה שצריך לכוין את לבו. פי' אחר שבתחילה היה קורהו להגיהו ולא היה קורא אלא לדילוגין וכיון זה לבו וקורא שלא לדילוגין יצא:
גהא [קלאגען] גוהא גוהא מבעי ליה (ברכות נט) וכל הזועו' פיר' אוביא טמיא כי בעת שרואה הקב"ה צער לישראל שמצערין אותן האומות ביותר מחשב להביא מבול זוכר ברית ומוריד כמין שני דמעות ח"ו דמעה ממש אלא מעין טיפות כעין דמעות ומתנחם הקב"ה שלא לאבד עולמו ומתגלגלות ויורדות לים הגדול וקולן הולך מסוף העולם ועד סופו וזהו גוהא והשיב רב קטינא אובא טמיא כמו שהוא שקר שהוא אלוה כך הם שקר כל דבריו שאינן דמעות אלא כמו ספיקות כפים גוזר הקב"ה למלאך וסופק כפים כדכתיב וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כ״א:כ״ב) ויוצא זעזוע מביניהם וזהו גוהא וזה שא"ר נתן מתאנח חס ושלום שיש שם אנחה אלא גוזר על מלאך שיתאנח וזה שאמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד גוזר למלאך לדחוק את רגליו ורבנן אמרי אומר למלאך ובועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים יענה וזה דבר ידוע הוא כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (א"ב פי' בלשון יוני פועל הצועק וצווח ואולי מלה זה נעתקה מלשון עברי געה אל לשון היונים):
גוהא ובר גוהא [ריננע] (במ"ק ח) ועושין נברכת פי' גוהא בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בה כל השופכין בר גוהא בקיע והיא נברכת קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו בה המים היוצאין מן הגדולה לקטנה כשהוא מלאה ובערך בקיע הוא מפורש (א"ב פי' בלשון יוני מכרה בור וחפירה):
גיהיא [רויט] מסכת בכורות בסוף פרק מומין אלו כדאמרי אנשי סימקא גיהיא לבקן חיוורא פירוש אדום:
גהיט [אויס גישטראכען] מתפילך בעל הערוך גריס גחיט עיין שם:
גהץ [בלייכען] (פסחים קט) אפילו עני שבישראל בבגדי פשתן המגוהצין. (תענית כט) שבת שחל ט' באב להיות וגיהוץ שלנו ככיבום שלהם. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. (כתובות י) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמר' ליעביד גיהוץ מעברא ליה חומרתא. פי' גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם לפי שכלי פשתן שלהם דקין הן ביותר ובכיבוס הראשון מתלבנין כבגיהוץ שלנו. חומרתא אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקראת בלעז ליש"א:
גהץ [פרייען] (בב"ר פרש' ויאמר ה' אל אברם) ואם תאמר גהץ ושמח למה לא יצא שעדיין לא הורש' אבל משהורשה וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט (א"ב פי' שמח):
גהק [רילפזען] (ברכות כה) היה עומד בתפלה גיהק ופיהק פי' רוטר"י (א"ב פי' ענין נפיחה מן הפה):
גיהר [עדעלשטיין] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב זבולון גליף על גיהר פירוש אבן יהלום):
גהרק [טרהאן. רייטוואגן] (תענית כ) ביומא דעיבא מפקי לי' בגורהקא דדהבא. (ובמציעא עג). בגמרא אין פוסקין רב סעורים אחוה דרבא הוה תקיף אנשי דלא מעלו ומעיל להו בגוהרק' דרבא (ושם פה) בגוהרקי דכולהו הסתכל לבר מגוהרקיה דרבי חייא דלא תסתכל אמר ליה מאי סימניה אמר ליה כולהו יתב' בגוהרקי דדהבא ואסקי להו מלאכי לבר מגוהרקיה דרבי חייא ומנפשיה נחית (גיטין לא) חליף ואזיל רב אחא בר יעקב כי יתיב בגוהרק' דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי פי' כסא של זהב:
גו [אין מיטטע]. (כתובות טו) ואמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו פי' הענין שם כלומר בא וארב לו לפטור את הזורק במעמד בני אדם הרבה והרג אחד שפטור (ושם קיח) וישבע יוסף את בני ישראל וגו' אמר רבי חנינא דברים בגו ידע יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא וכו' (קידושין מד) אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט פי' כלומר דברים יש לומר ולהקשות בדבר זה (א"ב תרגום בתוך העיר בגו קרתא):
גואז [פערשניטענער] שאל ר"ע את ר"ח הגדול במה הארכת ימים אתו גוזאי קא מחו ליה (בקדושין לג) רבא משדר שלוחי רב נאמן משדר גוזאי (שבת קנב) אמר ליה ההוא גואזא לרבי יהושע בן קרחה פי' גואזא חתוך הערוה והוא סריס. ויקרא מלך ישראל אל סריס א' (מ"ב ח) תרגום לגואזא חד. ויתן לה המלך סריס אחד. (שם כג) לקח סריס אחד תרגום גואזא:
גזיה (לייב קערפער]. (עירובין כט) מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס. (כריתות י"ג) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס כיצד אכל וחזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפי' יותר מכן אין מצטרפין לא התירו לו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ירד וטבל ועלה והשלימו מצטרף וכו'. (כתובות סד) רבי שמעון אומר ב' ידות לככר מג' ככרות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה ובריש מסכת טהרות ובחצי פרס לפסול את הגויה ובסוף מקואות כל האוכלים מצטרפי' לפסול את הגויה בכחצי פרס כל המשקות מצטרפי' לפסול את הגויה ברביעית וכו'. (מעילה י"ז) כל האוכלים מצטרפין כחצי פרס לפסול את הגויה במזון שתי סעודות בעירוב כביצה לטמא טומאת אוכלין כגרוגרת להוצאת שבת ככותבת ליום הכפורים כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית. (עירובין פב) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה גמ' תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין פי' לר"ש שתי ידות לככר הן ב' סעודות וכל ככר ח' בצים שהקב כ"ד בצים וחצי הככר שהוא ד' בצים הוא הפרס ששנינו הנכנס לבית המנוגע הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים כו' וחצי חציו שהוא חצי פרס הוא ב' בצים לפסול את הגויה שהאוכל כשיעור הזה אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבל ויש שפי' שאם נגע בה פסולה והוא ששנינו כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין בכביצה: (יומא פ) אמר ליה רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא פירוש פרס חצי חלה שהוא כל האוכלין מצטרפין לפסול הגויה בכחצי פרם כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס נטמא גופו מלאכול בתרומה וזו היא טומאת גויות ועל זה התקין רבינא אם שהה מתחלת אכילת נותר או פגול שאיסורו כזית ואכל במעט מעט עד שהשלימו לכזית כשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המעט במיעוטו ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ונטמא הגוף ואם הוא שיעור שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין ובשיעור אחד לכזית שיעור א' לחצי פרס ופריק לה רב פפא הנח לטומאת גויות דמדרבנן היא לפיכך מקילין בהיזה פי' ר"ח ז"ל. ורבינו ניסים זצ"ל פי' טומאת גויות לאו דאורייתא מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שפוסל את התרומה ומי"ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין (שבת יד) אוכל ראשון ואוכל שני מאי טעמא גזרו בו רבנן טומאה וכו' ושניא מטומאה דאורייתא דאלו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש דתניא בסיפר' אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב:
גויה [שאהם גליד]. (נדרים לב) אמר רמי בר חמא כתיב אברם וכתיב אברהם בתחלה המליכהו הקב"ה לאברהם על רמ"ג איברים ולבסוף המליכו על רמ"ח ואלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה (פ"ו בנגעים) כ"ד ראשי אברים שבאדם אין מטמאין. משום מחיה ראשי אצבעות ידים ורגלים ראשי אזנים ראש החוטם וראש הגויה פי' הוא ראש האמה שכן מפורש (קדושין כה) וכולן עבד יוצא בהן לחירות והוינן בה סירוס דמאי אי סירוס דגיד היינו ראש הגויה מיהא הויא גמרינן דראש הגויה הוא ראש האמה שהוא הגיד (א"ב פי' בלשון יוני אבר ואבר כנוי לגיד):
גויל [אום געהוטער שטיינער]. (בתרא ב) מקום שנהגו לבנות גויל ומפרש בגמ' גויל אבני דלא משפיין כלומר אבנים שאינן מגורדות שיש להן כמין קרנות בולטות היינו מרשא דקרנאתא (א"ב פי' בלשון יוני אבנים מרובעות):
גול [געפלעכט, געווערבט] תרגום קפדתי כאורג חיי (ישעיה לח) אתקפלו כגול גרדאין חיי אולי יש לגרס כנול באות נון פירושו אריגת):
גוון [פארבע] (עירובין נג) מה גוון טליתך כתדרין עלי אדמה פי' כאיזה מראה טלית שלך כתרדין עלי אדמה שירוקין הרבה. (שבת קמ) תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותן אלא לגוון פ' לצבעו להתראות בו גוונא של ביצה ס"א לגוון התבשיל שיהא לבן ולא צריכי לאכול הביצה דליהוי כבורר (א"ב תרגום חור כרפס גוון חוור וענין אחר קרוב לזה תרגום כדמות חמת נחש (תהילים נ״ח:ה׳) כגון אירסא דחוויא ובלשון תלמוד כגון פירושו כעין (בב"ק פו) דמרקיד בו כובי דבעי אחויי גווני ארישיה ולא שני מחוי מהנהו קרטופני (א"ב נענועים וענינים שונים תרגום ענין רע (קהלת א) גוון ביש):
גז [ארטע פויגעל] (חולין מב) דריסת הגז בעוף הגס. פי' יש אומרים שהוא הינשוף ויש שקורין אותו בלעז פאלקו"ן (א"ב תרגום ירושלמי את הנשר ואת הפרס ואת העזניה ית נישרא וית עוזא וית בר גזא):
גז [שאטצע] (שבת סג) ומשתכחא בי גזא דצמצמא מלכא. (יומא נא) שאני בי גזא דאהרן דאפקורי אפקריה רחמנ' לגבי אחיו הכהנים (הוריות ט) אמר ליה דידך או דגזא. (חולין קלט) ושמואל כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא קיימי דכתיב לה' הארץ ומלואה ס"א בגנזא (מעילה יז) אמר להו שאילו כל מאי דאית לכי ועולו לבי גזא ושקלו כל מאי דבעיתו. (גיטין סח) מאי טעמא כי חזיתא לההוא קיסתא אחיכת דהוה יתיב אבי גזא לקסום מאי דאיכא תותי (א"ב פי' בלשון יוני אוצר של דברים חשובים והוא מלה פרסית אשר הועתקה ללשון יוני וכן אנגריא):
גז [דורך געהן]. (בב"ר פרשה י) וכל צבאם רבי אחא הוי משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא חמא חד עורדעי טענה חד ערקבא ומגיזא יתיה נהרא כיון דעבד שליחותיה אהדרתיה (ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פרשת אל תרא יין א"ל כדון גזון נטוריא מהכא פי' עכשיו יעברו שומרי העיר. דרך לעבור גאולים (ישעיהו נ״א:י׳) תרגום למיגז משיזביא. כסוס שוטף במלחמה (ירמיה ט) תרגום כסוסיא דגזיא בקרבא):
גז [קרימער וועג] (פסחים יט) וסיפא לאפוקי גזייתא פירוש שבילים עקומים שאינן מיוחדין לעליה ולא לירידה (מציעא צט) לא צריכא דאיכא גזיאתה פי' דרך עקלתון. (פסחים קיא) למאי נפקא מינה לגזויי לה אזל גזי לה פי' עיקל הדרך. (שם קיא) הא קא חזינן דאיכא עלך גזייתא נינהו דשמטי סוסייהו ואתי דברי להו פי' שמהלכין במדבר ולא בישוב וכשבאין לשבילין שהם ממדבר לישוב בורחין סוסיהן דרך אותן שבילין והולכין אחריהם ומנהיגין אותן ובענין אחר אינן מצויין ורב האי פי' לאפוקי גזייתא מקום העבר' כדמתרגמי' עברו גזו וכתיב ונגוזו ועבר כלומר אותו מקום שאין ידוע הלהוריד הוא שם או להעלות מחמירין בו ודנין אותו בדרך ירידה. (שם קיג) אמר ההוא גזניחא הא כלומר עוברת בעלמא היא:
גז [פערגלייכען, אוסגליוכען] (בפסיקת' דזכור) הוו זהירין למגזי טבא טבתיה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' למגזי בישא בישתיה זכור את אשר עשה לך עמלק פי' לשלם:
גז [קערקיר מיינסטר] (שבת קלט סנהדרין צח) אי בטלי דייני בטלי גאזי דפאטי דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אוביך פי' שוטרי' שחובשין בני אדם ולוקחין ממונן. (תענית כ) גמ' דפרק סדר תעניות אלו וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים אמר רב יהודה אמר רב לברכה דלא מוקמן מינן לא רישי נהרי ולא גזי דפטי ולא רישי כרכי (א"ב כבר פירשתי שבלשון יוני איפטי הם שרים ובערך גאז פי' בעל הערוך שהוא שוטר וסריס אם כן גאזי דפאטי פי' סריסי ושוטרי השרים ובנוסחאות גרסינן גזרפתין):
גז [ביענן וועספער] (בכורות ו) דבש הגזין והצרעין טהור ומותר באכילה. (שבת קו) הצד חגבין הגזין. (נדה יז) רבה בר הונא מקרקש גזי פי' ממיני דבורין וצרעין הן (א"ב בגרסאות שלנו כתוב זגי דכילתא ופי' רש"י מקשקש הפעמונים וגרסת בעל הערוך הוא נכונה כמו שכתבו התוספת בשם ר"ת כי אין ענין לפעמוני' עם זבובים ויתושים הנזכרים בגמ'):
גז [שעהמען] (ושם טו) מי אמר רבי יוחנן אפילו ביולדת דגזיזא למטבל. ס"א דכזיזא והוא העיקר ופי' בערך כף:
גז [מעסער גיוועהר שטיקער] (ב"ק ה וד' מב') הא תבריא ר' עקיבא לגזיזיה פי' שיבר כלי זיינם שלוחמין בהן (סנהדרין ז) גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם פי' הרים כלי זיינו עלי. (ברכות יח) והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתבר גזיזי דברדא וטבל פירוש חתיכות חזקות של ברד. (שם סא) רב אחא בר יעקב אמר מיטרא בענני מימסא מס ובריק ברקא תקיפא דברק בעננא ומיתבר גזיזיה דברדא ומפשר ליה פי' מימסא מסי מלשון המס ימס כלומר מחמם הברק גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בענני'. פ"א ממסא מסי קפוי הוא. בב"ר טיפה של מסי ובריק ברקא ומחממו ומתפשר:
גז (צווייג] (שם מ) אלא היכא דכי שקלת ליה לפירא איתיה לגזא. (ע"ז לה) עד כאן לא פליגי רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא. (נדה ח) עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא פי' שרף של גוף העץ של אילן מלשון גואזות של הקדש. (נדרים ב) זמנא חדא טבעה ספינת' דכולה עסקא הות מחת בההיא גזיזא ואישתכח בההוא זמנא (חולין ח) כגון דפסק ביה גוזא לע"ז. (שבת קכד) התם מגוזא פרסיכנא. פי' נטיעים שטוחים אילך ואילך פרוסים כעין דלת. פי' אחר מחיצה אחת שבאילן בשדה לאו דחק באילן וסיכך על גביו ולא דכייפי' אלא מענפיו היוצאין לחוץ ומעובי שבו עשה מחיצה שלישית לסוכה דיכול לינטל האילן ועומדת הסוכה ומשום הכי מותר אבל נדדין ליכא למשמע מיהא. ובסוף הלכה אלא לינחיה אגואזי וכי סליק לא לינח כרעיה אגואזי אלא אקנה. בלשון ערבי קורין לקורות גוזאין ועוד פי' מזה בערך אמדלא. (גיטין סט) לברסם וליבחשיה בגיאזי למרמהון וכי בשיל גואזא דמרמהון בשיל ליה כוליה דמסר ליה גואזא סילת' ושרגא. (בבא קמא כה) פי' גואזא עצים יבשים סילתא עצים קטנים שרגא נר (א"ב גאזא כמו זאזא עיין שם):
גזב [נאהמע איינער שטאדט] (פ"ק דדמאי) מן גזיב ולהלן פטור מן הדמאי. (שביעית פ' ו') שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד גזיב (א"ב בנוסחאות דידן כתוב כזיב):
גזבר [שאץ מיינסטער] בפ"ק דפיאה עד שימרח הגזבר (ובפ' ג' דמעילה יד) הגזברין שלקחו את העצים מועלין (א"ב בעזרא לשון פסוק לכל גזבריא די בעבר נהרא פי' ממונים על אוצרות המלכים):
גזוזטר [גאניק. גאליריא]. (סוכה נא) מתקני' שם תיקון גדול א"ר אלעזר כאותה ששנינו (מדו' בפ' שני) וחלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא פי' חלקה כמו גבעה היו באין לידי קלות ראש שהיו נכנסין בין הנשים ועשו גזוזטרא סביב לחצר יוצאת מן הקיר וקירוי על גבה והיו הנשים עומדות מלמעל' על הגזוזטרא ואנשים מלמטה בחצר ותנא בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ הרואות והיו באין לידי קלות ראש התקינו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש רוחות להיות נשים רואות מלמעלה (שבת צו) כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. (עירובין ע"ח) וכן שתי גזוזטראות מלמעלה זו כנגד זו. (ב"ב ס') אין מוציאין זיזין וגזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. (ובפרק ח' באהלות) הזיזין והגזוזטראות. (ובזבין פ"ר יהושע) זב שהקיש על גזוזטראות פי' גזוזטרא כדכתיב והגזירה והבניה וקירותיה תרגום וגוזזטרא ובנייתא ועוד מפורש בערך זוז יש מקומות כתיב גזוזטראות ויש גזוזטריות ויש כסוסריות ויש גסיסטריות ויש גצוצריות ויש גצוצטריות ויש כצוצטראות (א"ב פי' בלשון יוני בנין בולט מקיר הבתים חוצה עשוי לישב שם לראות):
גזל [רויבען] (חולין קלד) דאמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכו' לא דכולי עלמא אית להו דרב חסדא פי' מדאמר תרווייהו אית להו דרב חסדא שמע מינה הלכתא כוותיה (ובב"ר והוכיח אברהם) איזהו גזלן רבי אלעזר בר קפרא אמר זה שגוזל בפרהסיא היך דאת אמר ויגזלו כל אשר יעבור עליהם בדרך מה דרך בפרהסיא אף גזלן בפרהסיא רבי שמעון בן יוחי מייתי לה מהכא והבאתם גזול את הפסח מה פסח מום שבגלוי אף גזלן בגלוי וכו' (ובויקרא רבה פרשה ויתרון ארץ באחרי מות) רבי יוחנן אמר כל הגוזל את חברו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו ואית ליה קריין סגיאין כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ומחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. וילמד לטרוף טרף אדם אכל כאדם אכל. שוחט השור מכה איש כמכה איש. האיש אשר כילנו ואשר דימה לנו וכי הוא הרגן והוא דימה להן אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיו מספקי' להן מזונות מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. (עירובין פח) יש גזל בשבת בחורבה מחזיר לבעלים פי' הא גופה קשיא אמרת יש גזל בשבת אלמא מאן דגזל רשותא דחברי' ואחזיק בה ובנאה קנאה בשינוי ושרי ליה לטלטולי בשבת בגוה דהוה לה כולה רשותיה והדר אמרת דחורבה יחזיר לבעלים כלומר יחזיר רשותו של חברו שגזל כמות שהוא בעינם אלמא לא קנה ופרקינן הכי קאמר יש דין גזל בשבת כיצד דין גזל בזמן שהכניסו גזלן לרשותו אבל אם הניחו בחורבה של נגזל בחורבה יחזיר לבעלים כלומר אם גזל מחברו חורבתו ולא בנאה לא קנאה בחזקה אלא היא עדיין חורבה יחזיר לבעלים כמות שהיא בעינה דהא לא קנאה אבל בנה בה והחזיק קנאה אמר רבה ומותבינן על זו השמועה איני שהבונה ברשות חברו בגזילה והחזיק בגזילה קנאה והא תנן וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה מחיצה למעלה ולמטה עוד עשו לה מחיצה עשרה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות והא העליונה החזיקה מעבר על גבי התחתונה בגזילה ואם כן הוא שיש דין גזל בשבת וקנה הגזלה אמאי אסירה הלא יש מחיצות למעלה למטה נהי דתחתונה אסורה דרגל העליונה דורסתה. אלא העליונה אמאי אסורה הרי יש מחיצות ורשות. התחתונה שעוברה עליה הרי קנאתה בחזקה אלא מדקתני שתיהן אסורות עד שיערבו ש"מ שאין גזל בשבת וכי כל אחת אוסרת על חברתה ופריק רב ששת כגון שעשו מחיצה בשותפות שגלו דעתן דלא מכת גזילה קא אתו ונעשו כאלו שנים בתים בחצ' אחת שצריכות עירוב. ומקשינן אי הכי כי עשו לתחתונה נמי מחיצות למעלה ביניהן ועוד עשו למטה תהיינה אסורות עד שיערבו דהא אמרת נעשו כשני בתים בחצ' אחת ופרקינן וכיון דחזרו ועשו לתחתונה מחיצה למטה סליקו נפשייהו מן העליונה דגליא דעתא דלא ניחא ליה שותפות בהדה ומחיצות הויין חלוקה ביניהן וכל אחת זכתה לעצמו לפיכך שתיהן מותרות:
גוזמא [איבער רייבונג] (עירובין ב) בשלמא לבר קפרא גוזמא. (ביצה ד) אפרוח וקליפתו גוזמא (חולין צ'. בפרק ב' דתמיד) החלו מעלין באפר על גבי התפוח וחפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו ש' כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא אמר רבי אמי דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים בשמים ס"ד אלא גוזמא דברו הנביאים לשון הבאי ותבקע הארץ לקולם ותבקע סלקא דעתך אלא גוזמא אמר רבי יצחק אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכת לאפוקי מדרבא דאמר כוס של זהב גוזמא קא משמע לן הני אין אבל התם אין עניות במקום עשירות. ופי' גוזמא לשון הבאי ודברי הבאי אחד הוא והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו והוא כענין ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא משל כשם שהשמים אתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו כך ערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך ואם במנין אתה תמה איך יאמר מנין שאין הדבר בקצבה ההיא כל שכן שאמר ותבקע מעשה שהיה ראוי לתימהון והנה במנין לשון הבאי הרבה באמרן ואילו חיה אלף שנים פעמים ואין זה מצוי באנוש ולמך ע' ושבעה לא קצב' מדוקדקת היא מהכות כסיל מאה אלף גפן בחלף כסף לקבל אלפא חמרא שתי הרי זה מנין שאי אפשר להיות כמשמעו שישתה אחד כנגד אלף אלא לשון הבאי הוא הוא נקרא גוזמא כי הוסיף בעילויו של דבר כלומר אילו היה בן אדם יכול לשתות כך היה זה שותה אף כך הוסיף בעלוי תפוח כי פעמים עליו ש' כור ובפרוכת ש' כהנים מטבילין אותה כלומר כי לא נראה כמה הן והיו נראין לעינים כאשר יראו כורין הרבה והמטבילין נראין כאשר יראה קהל גדול נמשל בעלמא וכן גפן וכיוצא בו וכיון שחקרו אנשי התלמוד וראו כי לא בדקדוק נאמרו משניות הללו אלא הבאי גילו כי כן הם ואשר אמרת מאי שנא הרי מדדמי להו כי באלה פורש בו כך וכל שפורש בו כך או שנודע שהוא כך כענין מגדל הפורח באוי' וכיוצא בו הרי הוא כמותו וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן שאף במקרא יש לומר כן מאי שנא כי ה' אלהיך אש אוכלה מן כי ה' אלקיך הוא האלהים אלא שאין לך להוציא דבר ממשמעו אלא בראיה אף כן דברי חכמים וכל דברי בני אדם כך זאת תשובת רב שרירא ורב האי בנו הגאונים (א"ב פירוש בלשון יוני הפלגה בדבר מה):
גזם [אבשניידען] (ע"ז כ) סכין שמן לגזום בין במועד בין בשביעית פי' שאם נקצץ קודם שביעית סכין שמן בשביעית ובמועד במקום הקצץ:
גזע [שטאמם ווארציל]. (בתרא פא) העולה מן הגזע שלו מן השרשים של בעל פי' גזע כל גוף האילן מן הארץ ולמעלה הנראה לעין וחמה זורחת עליו זהו גזע וכל האמירין העולין ממנו הן ללוקח וזהו שכתוב ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיהו י״א:א׳) וכל שטמון בארץ ואין חמה עובר' עליו הוא שורש כדכתיב ונצר משרשיו יפרה. (עירובין ק) כאן שגזעו מחליף כאן בשאין גזעו מחליף:
גזף [צארן]. (בע"ז נה) דכי מגזף בעלמא ולא אתי מטרא פי' כי איכא ריתחא בעלמא (א"ב אולי דכי מנזף בעלמא היא גירסא נכונה אבל בגרסאות שלנו כתוב דכי מצטריך עלמא למיטרא):
גזר [אנשיט] (שבת נד) ולא ברצועה שברגלו דעבדי לה לגיזרא פי' בהמה המזקת רגל אחת בחברתה עושין לה רצוע' שלא יזיק. פי' אחר אם תהיה פרסה של בהמה סדוקה קושרין אותה ברצועה להתרפא:
גזר [שייטיל, האלץ שניט] שני גזרי עצים לרבות את העצים (יומא כד שקלים ט' ובסיפרא בפרשת קרבן מנחה) האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזרי עצים. (תמיד כט) החלו מעלין בגזירין פי' גזרי עצים חתיכות עצים שהיה מנהגם בכל יום עורכין המערכה ואח"כ נכנסין שני כהנים בשני גזרי עצים ומשימין אותן על המערכה דאמר הכתוב ונתנו עצים על האש וכן היו עושין כשמקריבין תמיד של בין הערבים (יומא כח) וסידור שני גזירי עצים וכו' ושם (זבחים לג) גזירים שעשה משה ארכם אמה ורחבן אמה ועוביין כמחק גדיש של סאה אמר רבי ירמיה באמה גדומה אמר רב יוסף אי הכי היינו דכתיב על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאים מן המזבח כלום. (שבת קל) אמר רבי אושעיא שאילית את רבי יהודה הגוזר פי' המוהל (בב"ק פא) אי לאו יהודה בן נקוסא את גזרית לשקיך בגיזרא דפרזלא פי' הייתי מקשה לך עד שהייתי משבר שוקיך ויש מפרשים כלי ברזל ממש כענין ומגזרות הברזל. (סנהדרין פא) פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין וגם זה כלי ברזל ויש מפרשים בגזירין של עצים:
גזירה [ענטשיידיגינג, אויס שפרויך] (ובמ"ק יט) גזירות בית דין פי' פסקי דינין ופתיחין. (שם) שלשה ימים קודם הרגל וכו' גזירות בטלו ימים לא בטלו פי' נדחו גזירת האבילות גבי הרגל שיש לו לגלח וזולתי זה מגזירות האבלות ואם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל. (שבת צו) גזרה לא גמיר פי' לא גמיר רבי עקיבא גזירה שוה אלא הוא דרש לעצמו ומזאת אתה נמד דכל גזרה שוה דלא גמיר' היא ליכא למיסמך עלה (פסחים סו) נהי דגזרה שוה לא גמירא לנו דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א"כ קבלה מרבותיו אבל היה לכם לדון קל וחומר דאדם דן ק"ו מעצמו:
גזר [קליין] כשני חשיפי עזים (מ"א כ') כתרין גזרי עזין:
גזרפיתין [קערקער מיינסטער] בטלי גזירפתי בעל הערוך גריס גאזי רפטי עיין שם:
גזת [בעהויען אבגעזונדערט] (בב"ב ב) במשנה מקום שנהגו לבנות גזית (ובב"מ קיח) אבל בגזית אין שומעין לו. (ובסוף מדות) לשכת הגזית שם היתה סנהדרין יושבת ודנה את הכהונה. (תמיד פ"ב) במשנה ירדו ובאו ללשכת הגזית פי' בנויה היתה הלשכה באבנים מפוסלו' שוות. תרגום לא תבנה אתהן גזית לא תבני יתהון פסילין. ויש מפרשים בדולה היתה הלשכה מן הלשכות האחרות ולא היתה נראית עד שיבא אדם לתוכה מן ויגז שלוים):
גח [בעשעפטיגען, פערזוימען] (נדה סה) שאני כתובה דמגחי בה טפי כלומר נושאין ונותנין בה טובא ומאחרין עד חצי הלילה. (ובשאלתות דרב אחאי דנשא) והאידנא דקא סלקי כהניא בתענית' במנח' כיון דמגיחי ברחמי עד זמן נעיל' דיומ' דכפי' הויא לה כתפלת נעילה ולא מחלפא פי' כיון דמתעסקי ברחמי ומאחרין עד זמן נעילה כנעילה דמיא:
גח [איינשטירצין] הגוחה ברשות הרבים בעל הערוך גריס הגוהה עיין שם:
גח [שטרייטין] תרגום וילחם בישראל ואגיח קרבא:
גחט [אויסשטרייכען] (ברכות נו) פטר חמור גחיט מתפילך. (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גהיט מתפילך):
גחילנא [איין ארט פייגל] ובר נפחא (חולין סב) פי' עופות שהן ספק אם טמאים הן אם טהורין כמפורש בגמרא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גוחילנא):
גחן [ביקקען] תרגום ויגהר ארצה וגחין לארעא המה כרעו אינון גחיני):
גחר [לעכיר] (ביש מביאין פ"ח באהלות) הסלעים והגחרים פי' מין חורים שמשם בא האור ובלשון ישמעאל אגחאר וי"א מערות וחוחים:
גט [שיידע בריף] (גיטין עז) הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת (שם ע"ח) היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת וכו' פי' ר"ח קיבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי' בירי' המחוור מכול' עד שיתננו לידה (ב"ב ס) גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו פי' גט פשוט שטר פשוט כגון שטרות שלנו והאי גט אפילו בשאר שטרות מיירי דכל שטרות איקרי גט כדאמרן וגט חוב שאין בו אחריות פי' עדיו מתוכו במקום כתיבה תחת הכתיבה פי' מקושר הוא עשוי כקישורין ותפירות וכך היו רגילין לעשות בראש הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואחר כך היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלים שיטה הכתובה על שאינה כתובה ותופרין אותה ואחר כך כותבין בשיטה שלישית בירח פלוני בכך וכך בו ומניחין שיטה ד' חלק וחוזרין ומקפלין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותן ביחד ושוב כותבין בשיטה השנית כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ו' חלק ומקפלין ותופרין הכתוב על החלק ובין אלו הקשרים משלימין כל הזמן ושאר כל השטר כותבין פשוט כשאר כל השטרות וזהו פשוט שבמקושר. והמפורש בגמרא טעמא מאי עבדו מקושר אתר' דכהני הוה ודינו של מקושר שיהיו עדיו חתומין מאחוריו מאחרי הכתיבה בין הקשרי' כדמפורש בגמרא מפני שיכול לעשותו פשוט שיקרע התפירות ויתפשט כל הכתב ואותן ג' שורות העליונות שיש בין שורה לשורה ריוח שורה אחת לא חיישינן (א"ב תרגום ספר כריתות גט פטורין) (שבת פא) איזהו גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו (סנהד' צא) אב שכ' לגטון לבניו פי' שטר צווא' (ובב"ר פרש' פב) ויוסף אברהם והיאך הוא לוקטור אמר לו ולבני הפלגשי' (א"ב לגטון בלשון רומי מתנת שכיב מרע ולקטור מצוה מחמת מיתה לתת מתנה):
גטש [אומפלוהט] תרג' ירושלמי והסיר את מראתו בנצתה ויעבר ית קרקבנה בגטשא:
גיא [טאהל] בן הנס (בילמדנו בסוף פרשת קדושים תהיו ובמגלת איכה טומאתה בשוליה) אמרו רבותינו אעפ"י שהיו כל בתי ע"ז בירושלם המולך חוץ לירושלם היה והיה עשוי צלם והיו לו ז' קנקלים והוא לפנים מהן והיו פניו של עגל וידיו פשוטו' כאדם שפותח ידיו לקבל מחברו והיו מסיקין אותו באש והכומרי' נוטלין התינוק ונותנין לתוך ידיו של מולך והתינוק מוציא נפשו ולמה נקרא שמו תפת והנם שהיו מתופפים ומנהמי' בתופים שלא ישמע אביו קול הנער וירחם עליו. ד"א הנם שהיה תינוק מנהם וקול נהמותיו עולה. דבר אחר הנם שהיו הכומרים אומרין יענה לך יערב לך יתבסם לך וכו':
ביב [אנעווארטען] (ירושלמי בריש הוריות) ולמה לא אגיבתוניה (סנהדרין פ' כהן גדול) אפשר כל מאן דלא שאיל ליה הוא מגיב ליה פי' נותן תשובה:
גיידר [עזעל] (ירושלמי בפ' השוכר את האומנין) אם יש בנבלה כדי ליקח גיידור קטן אין חייב להעמיד לו חמור פי' חמור בלשון יון גידרו (א"ב עיין ערך גדרון):
גויף [זיך קערפעליך פערמנגען] (שבת קד) אחס בטע גיף אחוס עליהם מפני שבעטו בגיף פי' שלא ניאפו (בריש ויקרא רבה פ' מלא כף נחת ובריש פיסק' דעשר תעשר) מתלא אמר גיפה בחזורין ומפלגא לבישייא ס"א גירא (א"ב תרגום הנואף והנואפת גייפא וגייפתא פי' נואפת בשכר תפוחים ומחלקתם לחולים):
גיית [טאהל] (ב"ר פ' לד) ויזכר אלהים את נח על העני קרא משפטיך תהום רבה הן דמחיית גיית. (ובויקרא רבה פ' צדקתך כהררי אל ובפסיקתא דשור או כשב) הן דמחיית דקדקת:
גל [האלם. דער קאפף פון דער שטרויא איין שוואכע שטיהל] (שבת מז) בי רב חמא הוה ההיא מיטה גיליתא דהוו מהדרי לה ביומא טבא. (שבת קלח) הנוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. פי' כסא גלין ומטה גיליתא מלשון לגבבא גילי כלומר שהן רפויין על הרגלים ונוחין לתקון ולפרק כקש על כן בי"ט ובשבת מותר להחזיר המטה לכתחילה אבל כסא גלין יש לו יותר עסק מעט על כן פטור אבל אסור וכיצד הוא עשוי עושין שני עצים כל עץ ארכו מעט יותר מרוחב הלוח ולכל עץ רגלים ומשים אותן העצים תחת מראשותי הלוח ועוד מפורש בערך אסל (סוכה יד) חבילי קש חזיא לכי סתר לה למינקט בגיליהו פי' קש:
גל [טויער, פפארטע] (שבת פא) עצם כדי לעשות תרוד ושל גל אף פי שחיברן וקבען במסמרין טהורין פי' דלת כמו טרוקו גלי דלת ליתו עבדי דרבן גמליאל (ברכות כח. ובב"ק קיב) בר חמוה דרבי ירמיה טרוק גלי באפיה דרבי ירמיה. (ע"ז נח) א"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ליתי איש וליטרוד. (ב"מ קח) המקבל שדה מחברו זורעה (ב"ב ח) כופין אותו לבנות אמר רב יהודה הכל לאיגל' אגפא ואפילו מיתמי פי' ר"ח אגפא סגירא מלשון יגיפו הדלתות אגלי שערים כמו טרוקי גלי כלומר לעשות שערים לעיר:
גל [וועללע פאן וואססער] (יבמות קכא) נפל למים וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם באו רשעים על אדם ינענע להם ראשו. (ובפרק ה' במקואות) גל שנתלש ובו מ' סאה:
גל [קלייד] גילתא גלי ותיב (שבת עז) פי' גלה אותו למעלה ושב על האבן או על העץ ולא חשב עליה. בר נש דאתי לקובלנא הוא יאה וגולתיה יאה (ב"ב קיא) פי' בן אדם הבא לנגדנו הוא נאה וכסותו נאה. (ביצה ל"ח) אוחיכי עליה אמר להו גולייתכו שקלי. (ב"מ פה) וגולתא דדהבא פרסי עליך: (ב"ר פ' ויעשו להם חגורות) אסטריון גוליון סדינין. (ובפ' ל"ז) כפיתו בסרבליהון ר' יודן אומר בגיליהון רבי יהודה אמר במוקסיהון. בגד ת"י גלתא על כנפי בגדיהם ת"י גוליהון. גדילים תעשה לך וכו':
גל [וואנדרן הערום וועלצען] (סנהדרין צד) בענין סנחריב אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני אעשה אותו גלילא בגויה פי' גלילא שיגלה בגוים. פ"א כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ׳:ז׳) (מגלה יא ערכין ז) מי סברת ג' גליות היו ב' גליות היו גלו בז' לכיבוש יהויקים שהיא ח' לנבוכדנצר גלו בי"ח לכיבוש יהויקים שהוא י"ט לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה כבש יהויקים פי' נבוכדנצר מלך בשנת ד' ליהויקים דכתיב הדבר אשר היה אל ירמיהו ואל כל עם יהודה בשנה הד' ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל ותניא בסדר עולם שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כיבש נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב במלכים בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו וכתיב (בריש דניאל) בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה ויתן ה' בידו את יהויקים וגו'. ותניא בסדר עולם אפשר לומר כן והלא לא מלך עד שנת ד' ליהויקים אלא מה ת"ל בשנת ג' למרדו ה' שנים היה יהויקים במלכו כשנכבש ושלש שעבד ושלש שמרד הנה י"א שמלך וכן כתיב (בסוף דברי הימים) בן כ' וחמש שנה יהויקים במלכו וי"א שנה מלך בירושלים עלה עליו נבוכדנצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה ולא הוליכו דתניא בסדר עולם מיד מת כשנאסר לקיים מה שנאמר קבורת חמור יקבר נמצא שגלו בשנת ז' לכיבוש יהויקים שהיא שנת ח' לנבוכדנצר ועוד כתיב (בסוף מלכים) ביהויכין ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו ויהויקים ויהויכין בשנה אחת גלו ולא היה ביניהן אלא שלש חדשים וכתיב (בסוף ירמיה) זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע ותניא מה ת"ל שבע ומה ת"ל שמנה שהיא שנת שבע לכיבוש יהויקים שנת שמנה לכשמלך פי' גלו בי"ח גלו בי"ט וכתיב (בסוף מלכים) בחדש החמישי בז' לחדש היא שנת י"ט למלך נבוכדנצר וכתיב (בסוף ירמיה) בשנת י"ח לנבוכדנצר הא כיצד י"ח לכיבוש יהויקים שהיא שנת י"ט לכשמלך. תרגום ואת העם העביר אותו לערים דלא יהוון מונין לבנוי דיעקב ואמרין להון אכסנאי גלולאי. (ובריש פסוק דדברי ירמיה) בת גלי' בת גולים ברתהון דגלואי אברהם יצחק ויעקב. (ובילמדנו ובויקרא רבה אם הכהן המשיח פרשת והוא ישקיט ומי ירשיע) מה לך פה ומי לך פה גלוייא בר גלוייא אי זה כותל בנית כאן ואי זה עמוד העמדת כאן ואי זה מסמר קבעת כאן אמר רבי אליעזר צריך אדם שיהא לו מסמר או יתד קבוע בבית הכנסת כדי שיזכה ויקבר באותו מקום:
גל [אפען זיכטבאר] (גיטין לד) גלויי דעתא בגיטא לאו מלתא היא:
גיל [דאס אינרין פאן דעם גלאק] (ויקרא רבה פ' שור או כשב) דומה לפעמון של זהב והגיל שלו של מרגלית פירש הזוג שמקיש ומתגלגל בתוכו:
גלל [דעק] (עירובין טו) מטמא משום גולל ר' מאיר מטהר. (נזיר לד) במשנ' הגולל והדופק ורביעית דם. (סוכה כד בפ' הישן) בגמרא בראש האילן שהיה רבי מאיר אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו וכו' עד ולא גולל לקבר. (חולין קכו) קולית המתגולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא (ושם עא) ר' עקיבא אומר לרבות גולל ודופק הלכתא גמירי לה: (כתובות ד) אמר רבי יהושע עד שיסתום הגולל פי' גולל כסוי הקבר. דופק אבנים מכאן ומכאן כמו כתלים והמת נתון באמנע והגולל עליהם (אהלות פ' שני) הגולל והדופק מטמאים במגע ובאהל ואין מטמאין במשא רבי אליעזר אומר מטמאין במשא רבי יהושע אומר אם יש ביניהן עפר הקברות מטמאין במשא ואם לאו אין מטמאין במשא איזהו דופק את שהגולל נשען עליו אבל דופק דופקין טהור פי' דופק דופקין הסמך שמסמיך הדופק (א"ב במקצת נוסחאות תרגום בפסוק אך בשרו עליו יכאב (איוב י״ד:כ״ב) ברם בסריה עד דלא יסתתם גוללא עלוהי כאב):
גלל [מרמאר שטיין] (ע"ז כב) מכתבא גללא בזע ורגלא בחבריה ידע כלומר כשם שעט ברזל הנגר נוקב ובוקע באבן והוא אבן גלל כך רגלא בחבריה ידע פי' אדם ממונה על המכס ומחזר על הנכנסים ויוצאין מרגיש בגונבי המכס וכדגרסינן בפסחים והוא דרגש ביה רגלא זה פי' ר"ח. (גיטין מז) המוכר את עצמו שקל בהדיה חיתא וגללא (חולין סג) אתא גללא ופסקיה למוחיה פי' מרמ"ורו (ב"ק ב) ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תומו (מ"א יד) פי' השן שהוא דומה לאבן גלל פי' אחר למה נקרא שן גלל שפעמים נכסה ופעמים נגלה. פי' אחר היינו שן שלועס המאכל ומביאו לידי גללים והפי' הראשון הוא עיקר כלומר מה אבן גלל מכלה כל דבר שמכה בו כמו הלודאי והעוף שאמרנו (בהשולח גט ובאלו טרפות) כן השן מבער כל דבר (א"ב לשון פסוק בעזרא אבן גלל) (עזרא ה):
גלל [קאטה] (כלים פרק כח) חבית שנתרועעה וטפלה בגללים אף על פי שהוא נוטל את הגללים וכו'. (פרק ט' בכלים) אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה (פרק ה' בפרה) בכל הכלים מקדשין אפילו בכלי גללים וכלי אבנים בכלי אדמה שלא הוסקו בכבשן שאינן מקבלין טומאה לפי שאינן כלי חרס. (ב"ק כ) ההופך את הגלל פי' זבל כדכתיב והוא כגללי צואת האדם:
גלילה [איין לאנד] (שבת עח) אמר אביי בדגלילא שנו פי' מי גליל שהן ידועין כי מועילין לעין בקילור כמו מי דקלים שהן ידועין שמועילין להרקה:
גלגל [העראם דרעהען] (שבת לח) אין נותנין ביצה תחת המיחם בשביל שתתגלגל. (ובפרק ב' בעוקצין) ביצה מגולגלת עד שיגום (ברכות מד) כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא אוקיי סולתא פי' צליית הביצה נקרא גלגול שיתא אוקיי' ו' אונקיות של סולת הכי גרסינן ואמר רבי זירא טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מד' שליקתא כדרבי ינאי פי' טבא ביעתא מגולגלתא מו' אונקיות סולת מטויתא מארבע אונקיות סלת שליקתא היא טובה מכל דבר כמשקלה כרבי ינאי (א"ב פי' מאמר רבי זירא לפי דעתי שטובה ביצה צלויה רכה הנקראת טורמיט' בלשון משנה משש צלויות קשות ומארבע שלוקות במים ופירש גלגול בביצה הוא התחלת הצליה ונוהגים בכל יום לגלגל את הביצה לראות אם היא כבר צלויה):
גלגל [זיסע אליווען] (בעדיות פ' ד') חבית של זתים מגולגלין (ע"ז לט) זיתי גלוסטרא המגולגלין פי' זיתים הנמתקין לאכילה נקראין מגולגלין:
גלגל [איין אוסגיקנעטין טייג] (בפ' שלישי בחלה) אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורים הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת משגלגלה ופדאתה פטורה זו המשנה בגרירה (מנחות סז. פסחים ז) הכא בתלמיד היושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתירא שמא תחמיץ. (נדה ו) כיצד דייה שעתה (בפרק ג' דחלה) נולד לו ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וכולי מפורשת כאן. (ובפרק ה' דפיאה) אין מגלגלין בטופח פירש עיסה שנגמרה לישתה נקראת מגולגלת:
גלגל [ראד וואלץ] (פסחים צד) חכמי ישראל אמרו גלגל קבוע ומזלות חוזרין (ב"ב עה) האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. (שבת קנא) כי בגלל הדבר הזה תנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. (ויקרא רבה פ' אשרי משכיל אל דל) אמר רבי איבו כתיב נתון תתן לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא והוא עובר על הכל עולם הזה דומה לגלגל אנטליא וכבר פירשנו אותו בערך אנטל. (בבא קמא צב) עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון. (בתרא סז) לא את הגלגל ולא את הקורה ומפרש בגמ' גלגל חומרתא פירוש אבן גדולה ויש בה נקב על כן נקרא חומרתא שהיא כעין טבעת כדגרסינן חומרתא דמריש פטור אבל אסור בר חומרתא ומכניס אותה בראש הקורה השוכבת על הזיתים כדי שתכבד (עירובין קד) וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת. (סנהדרין קח) תניא רבי יוסי בן דרומסקית אומר אנשי דור המבול לא נתגאו אלא בגלגל העין שדומה למים כלומר הלכו אחר עיניהן (ובסוף מדות) לשכת הגולה שם היתה בור הגולה והגלגל נתון עליו וכבר פירשנו בערך בר ויש מדמים זה הגלגל לגלגל דבית הבד ואומר שזה מכביד על הקורה שעל בית הבד:
גלגל [אויג אפפעל] עינו עגול כשל אדם (בכורות ח) כלומר שעין של אדם עגול. (תמיד לב) יהבו ליה חד גילגלא דעינא. המוריד את הגלגלין בשק (בפ"ג דמכשירין) פירוש האופנים של עגלה. תרגום אופן מרכבותיו גלגליו (קדושין כז) אמר עולא מניין לגלגול שבועה מן התורה שנא' ואמרה האשה אמן אמן ותנן אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה וכו' (א"ב תרגום כבבת עינו כגלגלי עינוהי):
גלגל [ווענדעל שטראסע אין ארט] (עירובין כב) רבי יהודה אומר אם היתה שבילי בית גלגול קא אמרת. (פרק ו' בטהרות) אמר רבי יהודה לא הוזכרו שבילי בית גלגול אלא שהן רשות היחיד לכך ולכך פי' מקום עקום עולה ויורד והגאון אמר אנו קורין גדגד והוא מקום ידוע וכבר פירשנו בערך בית גלגול:
גלגל [קאפף געלד. שעדעל ווירבעל] (בפסיקתא דכי תשא) איתי גולגולתיך. (ובב"ב ח) בלו זו כסף גולגלתא כבר פירשנו בערך ארנון. (בפרק ב' באהלות) השדר' והגולגולת שחסרו כמה יהא חסרונן וכו'. (סנהדרין סה) בעל אוב מעלה בזכורו ונשאל בגולגולת היינו דורש אל המתים:
גלגל [שפינדעל] (פ"ג בעדיות) כל הקליעות טהורות חוץ משל גלגלין דברי רבי דוסא וחכמים אומרים כולן טמאין חוץ משל צמרין. (פרק י"א בנגעים) כל הראוי ליטמא טמא מת אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה וילון ושביס של שבכא ומטפחות סופרין וגלגוליון פי' מיזר ויש אומרים חוטין של משי והן גדילות (א"ב פי' גרגל בלשון רומי הוא שם כלי אשר בו החוטים מתגלגלים): (ובויקרא רבה באמור אל הכהנים פרשת אמרות ה' אמרות טהורות. ובפסיקא דפרה) ע"י שלא המתין לשאול להתפייס מדוד דכתיב ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי וגו' אמר ליה אבנר מה את בעי מן גילגלוי דדין בסירה הועדת פי' ציצית:
גלגל [ווידער קראפט] (נזיר כא) מלא תרווד רקב שני מתים שנקברין זה עם זה נעשו גלגלים זה לזה גזו שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין. (נדה כז) שליא בבית מה תחלתו דבר אחר נעש' לו גלגלין אף סופו וכו' דתניא איזהו מת שיש לו רקב וכו' פי' דבר הנגלל עמו כמו תכריכין ונעשה גלל למת והן תכריכין ודחו תכריכין את הרקב אף סופו כיון שנגלל עפר עם הרקב ונעשו גל אחד נדחית תורת רקב (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גנגילין ובעל הערוך הביא נוסחא זו בערך גנגילון:
גלאקסינון [צאבל] (בב"ר פרק כא) כתנות עור ריש לקיש אמר גלאקסינן ובהם היו בכורות משתמשין (א"ב פי' בלשון יוני עור בעוד שערו עליו של מין חולדה יקרה וחשובה הנגדלת במדינות צפון ואולי היא חולדת הסנאים הנזכרת במשנת דכלאים פירוש גלא חולדה פי' כסנאי דבר נחמד בא מארץ אחרת בלשון יוני (ירושלמי דשבת פ' במה מדליקין) ועורות תחשים ר' נחמיה אומר גלקסינון:
גלבטון [גראווירט] (בילמדנו פרשת ואתם הדבקים) פטירי ציצים גליבטון. פתוחי חותם תרגום גליפן (א"ב בלשון יוני פתוח וחקוק וכן גליפן):
גלבק [קרייטער. אויגין מיטעל] (בספר' בפרשת שבועות הפקדון) מיגלבקיא בשמן פירוש עשב הנקרא אירבאלוצא (א"ב פירוש בלשון יוני מין עשב ריחו רע וטעמו מר ויש לו גרעין וזרע אשר עינו כעין כרכם וממנו עוצרים מיץ לרפואת חולי עינים ורמאים מזייפים זה המיץ הנקרא מי גלבקיא בשמן או אותו מיץ הוא השמן ומזייפים אותו במי העשב):
גלג [ערצעהלען בערוהמען]. (בב"ר פר' לו) ויהיו בני נח זיל גליג לאמך דקרא תרנגולא אלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחי יתך וקטלך אמר ליה זיל את גליג לאמיך דלא קטעת אימא שוררי ואלו קטעת אימא שוררי הוינא מחי יתך וקטלך וכל המעשה (בויקרא רבה בפרשת והוא ישקיט ומי ירשיע. ובקדושים תהיו פר' עץ חיים היא) אמר להו פנו יתהון מיניה ומלו יתהון ליה דינרין אתעביד ליה כן אזל גליג לבני ביתיה. (ובפסיק' דעניה סוערה) אמר ליה סבא סבא כל מה דאת יכול למגלגלא גליג פיר' למשתבחא שבח:
גלוגדקא [זעססעל] (בביצה כח) זקן אחד היה בשכונתינו והיה יוצא בגלוגדקא שלו. ולא זכר הדום רגליו ביום אפו (איכה ב׳:א׳) תרגום ולא דכר בית מקדשיה דהוא גלוגדקא דרגלוי ולא חס עלוהי ביום תקוף רוגזיה. כמלך עתיד לכידור (איוב) תרגום היך מלך דאיטימוס לגלוגדיקא (א"ב בלשון רומי קוראים לקטקא למין כסא שהוא כמו עגלה לשאת אנשים חשובים בכתף וגירסת מלה זו על אופני' שונים לפעמים כתוב גלגטיקא פעמים כלקדיקא):
גלגס [שפיס העלם] (במגילת איכה זנח ה') ועושין רושם במסמרות הגולגסיים בקרקע ביהמ"ק פי' רמחים (א"ב פי' גלוכיס בלשון יוני להב רומח חנית וחרב עיין ערך גלך ובנוסחאות שלנו כתיב גלאסין פי' בל' רומי כובע ברזל והוא הנקרא קסדא:
גולגיקון [ערמעל האנדשוך] (ירושלמי דביצה פרק בתרא) לא זכינן לאוריתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקון דידיה פי' המפרש בית יד:
גלד [הויט אבגישיילט] (שבת י) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ"ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא' שעל בשרו פי' אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו) הוגלד פי' המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה פי' עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת' גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר"מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי' נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (ובב"מ כד) ר"ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (במ"ק כז סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ר"ה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב' וג' שופרו' דמו (שם כ"ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית' כביד' והיום הית' קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפ' צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי' כעובי דינר גרדיון הוה בו:
גלד [אייז]. (פ' ה' באהלות) השלג והכפור והגליד (ובפ"ז במקואות) אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד פי' המים כשיקפו מרוב הקור כדכתיב קפאו תהומות שם אותו הקפוי גליד דכתיב לא יהיה תור יקרות וקפאון ומתרגם רב יוסף עדי וגליד ובלשון ישמעאל גליד (א"ב בלשון רומי מים נקפאים):
גלדן [איינע ארט פיש]. (בב"ב עד) ההיא גילדנא דימא היא דאית לה תרי שיצי. (ברכות מד) פ' כל נפש משיבה נפש א"ר פפא אפי' גילדנא דבי גילי. (כריתות ו) טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי (כתובות קה) אייתו ליה כנתא דגלדני פירוש סל של דגים גדולים פי' גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים זהו צוראף (בחלק ק) בגמ' ר"ע אומר אף הקורא לא תשלח גילדנא מאוניה דלא ליזיל משכיה לחבלה כו'. ס"א גיללדנא מאוניה פי' לא תפשוט העור מן האוזן של בהמה שאותו העור לחבלה היא ולא יצלח למלאכה אלא צלי יתיה באש ואיכול ביה תרי גריצן שתוכל לצלותו עם עורו ולאכול בו ב' עוגות:
גלודקיא [זעסעל]. (ביצה כה). (ס"א גלוגדיקא וכבר פירשנו למעלה בזה הפרק):
גלחי [איין שטאט אין סדום] (נדה ע) אמר רבא דינא דלאו דינא דדייני בגלחי פי' עיר שבארץ סדום ששמה כן דנין בה כן דאית ליה תורא נרעי חד יומא שורי וכל השורים שבעיר:
גלטורי [אויסריפין] כבר פירשנו בראש הערוך:
גליא [פראנקרייך] (יבמות סג) אפילו ספינות באות מגליא לאספמיא (ובילמדנו פרשת ויצא) מארץ שבים מגליא ומאספניא ומחברותיה פי' שם מדינה גדולה בלשון רומי והיא הנקראה לנו צרפת וממנה היו המאורות הגדולים רש"י ובעלי תוספות:
גליא [איין שענדלעכן נאהמען] (ירושלמי דשבת פרק תמר רבי עקיבא) את שקורין אותו פני אריה קורין אותו פני עין כוס עין קוץ גדיא גליא עי' ערך בית גליא:
גליון [דאס לעהרע פאפיר וואס בייא איין ספר] (שבת קיו) הגליונים של מעלה וכו' פי' שלמעלה ושלמטה בדף שבתחילה ושבסוף קודם שמתחיל בראשית ושאחר כל היד החזקה מקום דלא כתיב ביה מידעם (בידים פ"ג) הגליון שבספר שלמעלה ושלמטה שבתחלה ושבסוף מטמא את הידים ותיפוק ליה משום גיליון דידיה מקום כתב לא קא מיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש וכבר פירשנו בערך גליון:
גליור [דאס שלאפסטי מיליטער] (ברכות נו) גדול העונה אמן יותר מן המברך אמר רבי נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי הגיליורין מתגרין במלחמה והגבורים נוצחים (נזיר סו ובילמדנו באלה המשפטים) אם רואה גליור אחד אין עומדין מלפניו (בב"ר פרשה סד) ואלה תולדות יצחק לא תבזין לא ברומי זעיר ולא בגליור זעיר (ובפסק' דהחדש) רבי יוחנן אמר אף הסרסור הרגיש בעבירה מלכי צבאות ידודון ידודון רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהון דמלכיא אפי' מיכאל וגבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה וכיון שחטאו אפילו פני הגליורין לא היה משה יכול להסתכל בם שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה פי' גיליורין חלשין פי' אף וחמה שני מלאכי חבלה (א"ב פי' בלשון יוני משרתים של אנשי המלחמה תרגום בפסוק וישב מרדכי אל שער העיר וגוליר דהוה נגיד סוסיא):
גלית [אומפערשעהמט] (סוטה מב) גלית שבא בגלוי פנים ואמר ברו לכם איש:
גלד [קלייד שפיז] ושריון קשקשים הוא לבוש תרגום ושריין גלכים (א"ב פירוש בלשון יוני להב וחוד חנית ומסמר והיו בבריון חודים נוטים חוצה עיין ערך גלגס):
גלם [אומפערטיגע זאך]. (שבת נו) הא תירגמא אביי אליבא דרבא בגלמי. (חולין כה) בגמרא הטהור בכלי עץ גולמי כלי עץ טמאין פשוטיהן טהורין גולמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין כו'. (ובפרק ג' בעדיות פרק י"ב בכלים) ד' דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכת ושל בעלי בתים ותלוי המגרדות וגולמי כלי מתכות וכו' פי' כל כלי שהוא מוכן להתחיל להעשות ועדיין לא נעשה שמו גולם כדאמרינן כל העומד נשוף וכן אדם עד שלא נזרקה בו נשמה שמו גולם מלשון גלמו ראו עיניך וכן זה כלי מחט שאין לה ראש חד ולא נקב ומשום כן לא מטמא גלימא שנעשה כגולם (שבת עז) פי' כשיושב עטוף נראה כאדם שאינו יודע לעשות כלום כמו וחילופיהן בגולם שבסוף אבות. פי' אחר נראה כמו שאין לו לא יד ולא רגל כמו גולמי כלי מתכות (בב"ק קיד) יכול יגלום עליו ת"ל וחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו פירוש יכול יגלום החשבון ויטעהו ת"ל וחשב:
גלם [הוגל בארג] בפסיקתא (בויהי בשלח פרעה) ארכביה הוה מסיק לי' טורין ומחית ליה גלמן. ומגבעות אשורנו תרגום ירושלמי גלימתא. על ההרים הרמים ועל הגבעות תרגום ירושלמי על טוריא רמיא ועל כל גלימתא. וממגד גבעות עולם ובזכות ארבעת אימהתא דמתילן בגלימתא:
גלם [טהאל]. תרגום יחפרו בעמק. (איוב לט) מחפשין בגלימא:
גלם [מאטטע, דעק]. תרגום ותכריך בוץ וגלימא דבוץ (תענית כג פרק סדר תעניות אלו) וגלימא אחד כתפיה אמר להו טלית שאולה היתה פירוש לבוש העליון:
גלם [שלאכט גיוועהר]. תרגום מכת חרב והרג קטילת סייפא גולמין גולפין פי' כלי מלחמה):
גלמודה [ענטווטהנד אלליין] גמולה דא מבעלה (סוטה מב) פירוש מועתקה מלשון ביום הגמל את יצחק:
גלמהרג [שטיק מויער]. (סנהדרין צה) למחר כל חד וחד מינייכו ניתי לו גולמהרג טינא מינה פי' גלם חותם שבטבעת הרג הוא סיד של חומה מינה מן החומה כלומר דהכי אמר להם למחר אלו לא תהיו עושים אלא כל אחד מכם יביא לי מסיד החומה כמלוא טבעתו שיהא החומה נהרסת. (בהלכות גדולות בסוף שבת) הני גולמהרג אסור לטלטלינהו בשבת' טבעי דטינ' (א"ב בנוסחאות שתי תבות כתובות גולמו הרג ופירש רש"י חתיכה של חומה בלשון פרסי):
גלמיש [צעדער טענין בום] (ר"ה כג) מאי קתרוס אמר רב אדרא ואמרי לה גולמש (א"ב הרגום בחור כארזים חסין כגלמושין):
גליני [איין שטילעס מעער]. (ירושלמי דשבת פ' מי שהוציאוהו) אם היה גלוני על דעתיהון דחבריא אסור פי' בלשון יוני ים שקט בלא גלים:
גלסטר [קאפף ריגיל שלאס]. (עירובין קכ) נגר שיש בראשו גלוסטרא. (שבת קכ"ג פרק כל הכלי') אמר רבי אלעזר קני' ומקלות וגלוסטרא. ס"א קלוסטרא ופיר' בערך קוף (א"ב פי' קלוסטר בלשון רומיי ויוני בריח ומנעול עיין ערך קלסטרא).
גלסק [רונדער קיכין] (ברכות ס) כמה מיני גלוסקאות הביא לפני (פ' י' בדמאי) קח לי גלוסקין אחת. (שבת ל) המכב' את הנר (כתובות קיא) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ (עירובין לז) בגמ' ר' יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו או גלוסקא אחת. (פסחים ו) גזירה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עילוה. (ושם מא) ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות (ובפרק קמא דידים) המים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין פסולין. (ב"ר פ' פט) חטאו משקה מלך מצרים והאופה ולשר האופה נמצא צרור בגלוסקין שלו פי' ככרות לחם: ס"א קלוסקין (א"ב פי' קלקס בלשון יוני עוגה ופת עגול קטן עיין ערך קלסק):
גלסקם [זארג געלד טאשע]. (ב"מ כא) מצא בחפיס' או בגלוסקמא (גטין כז) מצאו בחפיסה או בגלוסקמא אם מכירו כשר (מעילה כא) הבא לי מן החלון או מגלוסקמא. (מגילה כו) גלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות. (במ"ק כד) רבי אליעזר אומר משחרב ב"ה בן שלשים יוצא בגלוסקמא רבי יהודה אומר גלוסקמ' הניטלת באגפים ולא הניטלת על הכתף (קידושין נ) ובכולם אע"פ שאמרה הבא לי מן החלוי והביא לו מן הגלוסקמא. ויישם בארון תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא (ב"מ כא) (גיטין ח) מאי גלוסקמא אמר רבה בר שמואל טליקא דסבי ובלשון יון תיבה גלוסקום:
גלע [ענטבלעזע בענעצען]. (נדה כד) אם יש בה מכה והיה יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה פי' להרהר כדכתיב ולפני התגלע הריב נטוש. פירוש אחר אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלות כפי' חכמים עד שלא יתגלה לך הריב וזהו עיקר וכן הוא בלשון ישמעאל:
גלעד [אורטס נאהמע] (בחלק) דורשי רשומות אמרו לי גלעד ולי מנשה גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד וכו'. (בילמדנו ויזכור אלהים את רחל) אליהו מתושבי גלעד מעיד על תחיית המתים מנשה מעיד שמקבל את השבים ואפרים מבני בניה של רחל מעיד על פקידת עקרות יהודה מעיד שהקב"ה הציל את תמר מן האש כשאמר הוציאוה ותשרף וכן חנניה וחביריו שהוא מבני יהודה:
גלען [פרוכט קערין] (פ' ז' בשביעית) קליפי רמון הנץ שלו קליפי אגוזין והגלעינין שלהן יש להן שביעית. (ובפ' אחרון דתרומות) גלעיני תרומה בזמן שהוא מכניסן אסורות (שבת עו) חוץ מקליפיהן וגלעיניהן (יומא עג טי"ח דכלי') האוכל ביום הכפורי' ככותב' הגסה כמוה וכגלעינתה. (ובפרק ב' בעוקצין) כל הגלעינות מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות יש ספרים כתוב גרעינים ופירשתי בערך גרע:
גלף [פאם, ערדענער קרוג] (יומא יב) בסוף הלכה דלשכת פרהדרין. (מגילה כז) אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למשבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה. (בב"מ מ) יוציא לו שתות איכא גולפיה ושמריה. (עבודה זרה לב) וחרס הדרייני ורמו ליה לחבריה בגולפי חיוורי. (נדרים מט) רב יהודה כי אזיל לבי מדרשא שקל גולפא על כתפיה ומוליכה לבית המדרש ויושב עליה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (תגיגה כה) אמר אביי שמע מינה דינא הוא למטרח אגלופו שבעין יומין מקמי מעצרתא פירוש קנקני וגולפי חביות וכדים אחד הן והן של חרס:
גלף [שטעכען, גראבן, שניצצען] חיזו ביעין תרגום מקלעת פקעיה וכן פתיחי מקלעות ועשוי כרובי' ותימורות (בב"ר פ' מח) וברכתי אותה עיקר מטרון לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר טמרון (א"ב פי' בלשון יוני פעל הפותח פתוחי מקלעות):
גלש [זידען, הייסמאכן] (פסחים לז) המעשה קמח על גבי מי גלשים החלטה מי גלשים על הקמח פירוש גלשים מים רותחין הרבה:
גלש [קאהל קעפפיג] תרגום גבח הוא גלוש הוא:
גלתא [היללע קלייד] גלי ותיב כבר פירשנו למעלה בגל:
גם [אבשניידען, טרענען] (בפ"י דשביעית) אילן שנגמם והוציא חליפין (ובפ' ד') ב"ש אומר יגום ב"ה אומר ישרש ומודין במחליק עד שיגום פי' כורתו ומניח השורש בארץ. (ובפ' ב' בכלאים) אם רצה גומם עד פחות מטפח. (ובפ' ט' בתרומות) ואסורין מלאכל עד שיגום. (בכורות לא) במשנה על אלו מומין חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו. (פ' י"ז בכלים) נפרצו שיעורין כזתים נגממו שיעורן במה שהן. (חולין צב) רב אסי גיים ליה פי' רבינו חננאל מניחו על הבשר כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה ואמר ליה שמואל חות ביה טפי מעשה דבר פיילי בגמרא הנוטל גיד הנשה פי' בר פיילי היה מנקר ירך של בהמה הוא קא גיים בגיד הגשה כלומר מניח שמנו בבשר ולא היה מדקדק עליו ליטול כולו כדרב אסי בלובן. כוליא דהוה גיים ליה חזיה שמואל א"ל חות טפי כלומר חטט אחריו אי לאו דחזיתך הוות ספית לן איסורא אירתת נפל סכינא מידיה א"ל דאורי לך כרבי יהודה אורי לך דאמר יקיים בו מצות נטילה כלומר אינו צריך לדקדק אחריו וכן עשה רב יהודה בקרום של טחול רבי יהודה אומר גוממו עם השופי פי' חותכו. (חולין מד) לא קשיא הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי פירוש נתעכלו כדאמר גיממו עם השופי. ובגמרא דניקבה הריאה אתגום שרי. מצא בהמה שפיה גמום. (ושם ע) המבכרת וגממו כותלי בית הרחם מהו פי' נתעכלו שפתי בית הרחם כדאמר בענין נפל לחי התחתון דאיגום איגומ'. (בכורות מד) הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי ודאיגום איגומי מי מפסלה והא תנן פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגום תירגמא זעירי לעיל מדכרותיהו (ובפ' ד' בשביעות ובב"ב פ') זיתים לקוץ קוצץ למעלה מעשרה או גומם מעל הארץ כשרוצה לומר ישמעאל ירדו אומר גוממו:
גם [גרוב] (בפ' ג' בכלאים) נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת פי' גומא בור כדכתיב חופר גומץ בו יפול. (נדה צב) רב מלכיו א"ר אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות פי' גומא עומק שצומח בו שיער כמו שאמרו בהשותפין בשביל איוב בחגיגה בסוף גמ' דאין דורשין (חגיגה יט) שלש גממיות בנחל פירוש שלשה חפירות בנחל (א"ב תרגום יגמא ארץ יעביד גומתא בארעא):
גם [דריטער בוכשטאב דער גריקען אלף בית] (עירובין נה) היתה עשויה כמין קשת או כמין גם. (פסחים ח) ורבי יוחנן אמר שורה תחת כמין גם תניא כותיה דר' יוחנן ב"ש אומר שתי שורות על פני כל המרתף חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה פי' כל אותן שלפני הפתח שורה אחת וכל אותן שתחת הקורה שורה אחת ויבאו כמין ד' הפוך. (זבחים נג) היכי עביד רב ושמואל חד אמר נותן וחוזר ונותן וחד אמר מתנה אחת כמין גם. (שם סא) כשעלו בני הגולה הוסיפו עליהן ד' אמות מן הצפון וד' אמות מן המערב כמין גם מאי טעמא וכולי. (ב"מ כח) מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו פי' אחד אמר כך ארכו וכך רחבו ואחד אומר מדת גמיו אני יודע שבין האורך ובין הרוחב יש לו י' אמות היינו גמיו מדת שני צדדין ינתן למדת ארכו ורחבו דידע בדוקא כמה וכמה ארכו יותר על רחבו. (ב"ב סב) איבעיא להו סיים להן את הקרנות מהו או כמין גמא או כסירוגין פי' מצר הקרנות של שדה בלבד ושאר כל השדה לא מצר לו או מצר לו מזרחה צפוני והוא כמין גמא ועלתה בעיא זו בתיקו וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא ויד הקונה על התחתונה ואינו לוקח אלא בפחות שכך הדין שלא להוציא ממון מיד מחזיקו בספק ויש אומר חולקין מפני שהוא ספק וכל ספיקא דממונא חולקין ולת נתברר לנו להכריע הלכה למעשה. זה פי' רבינו חננאל (שבת קה) על הנס ועל האימרא כבר פירשני בערך אמר (ובכלי מתכות פי"ד בכלים) ושל גם שנשבר מתוך גומו טהור פי' מפתח שהוא בשוק עם הרגל שאינו נפשט. (ובשלש על שלש פרק כ"ח בכלים) עשאה כמין גם רבי עקיבא מטמא (מגילה כט) בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דמתרמי בההוא גמא ויש ששונין בההוא גונא (א"ב גמא אות שלישית יונית (במשנה שקלים פרק בשלשה פרקים) יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמא וצורתה כמין דלת הפוכה):
גם [טרינקען, זיפין] (שבת עז) איבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה א"ר נחמן בר יצחק הגמיאני נא מעט מים החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ. (תולין קיא) רב בר סבא איקלע לבי רב נחמן קריבו ליה כבדא שלוקא ולא אכל פי' אף על גב דרב נחמן חלטי לי' ברותחין ואכיל כד איקלע רב בר שבא לגביה קריבו ליה כבדא שליקא דהוה חלטיה ברותחין ולא אכל אמר רב בר שבא רבה לא אכיל וכיון דחזייה רב נחמן דלא אכיל אמר גמו לשבא פי' מקולקל במיעיו הוא דרך הקאה הגיעו ואין בו כח לאכול ומתירא שמא יקיא לפיכך נמנע מלאכול זה הכבד כלומר היא על שם האיש ששמו בר שבא כמו אכילה גסה ואע"פ שמראים הדברים כי אם יקרע הכבד שתי וערב והסמפונות ויהיה חתיכו לתחת שרי הא מעשים בכל יום ולא שרו אלא אחרי צלייתו באש אם ירצה אחרי כן לשלקו מותר אבל בלא צלייה אסור ואם היא מתובלת אוסרת ונאסרת זה פי' ר"ח. פ"א גמו לשבא האכילוהו על כרחו:
גמגם [שטאמלען] עיין ערך מגמגם:
גמד [צוזאממען ציהן, איינשרימפען] (פסחי' קיא) גמוד מסאני ולקי כרעי פי' נדחקו ונקמטו: ס"א גמור ברי"ש פי' נשתברו " (גיטין נ"ז) אף ארץ ישראל בזמן שיושביה עליה רווחא אין יושביה עליה גמדא. (חולין מג) ושט דאכלה ביה ופעיא ביה גמדא ליה ומתחא ליה פי' מכויץ ליה ופשיט ליה. (יומא סט) האי נמטא גמדא דנרש שריא פי' לבד כווץ וקמוט והוא קשה והוא כמו כמט בחילוף אותיות:
גמד [שפאננע, איין גילינקטטר] (בב"ב צט) מי שיש לו גינא שני גומדין ומחצה יבנו. (פ' כ"ט בכלים) כפה של זקנה והגומדיין של ערביין פי' בגד שהוא אמה על אמה ונותנין אותו ערביין על פיהן ועל אפיהן ואינם נושאין אותו אלא במדבר ערוב הקור וגמד פי' אמה כדכתיב ולה שני פיות גמד ארכה ומתרגם רב יוסף גרמידא וכן פי' שני גומדין ומחצה אמתים וחצי וי"א גמד הוא שיעור אמה בלא אצבעות כלומר פחותה ודומה לענין של מעלה אין יושביה עליה גמדא. איש אטר יד ימינו תרגום גבר גמיד בידיה:
גמד [עללע אששויפעל] (ערכין יא) תנא היה אמה וגמדה אמה וקת' יוצאה עמנה פי' מגריפה כלי שבה חותין את האפר על המזבח תרגום ויעיו ומגרופיתיה ואמה היא ארכה וגמדה אמה וגבוהה אמה וי' נקבים היה בקתה שחלולה היתה:
גמדא [איין נאהמען איינעס ראבינר] רבי חייא בר גמדא (תמיד לב כתובות סג). רב גמדא (בבבא קמא עב):
גמז [איין פרוכט עהנליך וויא פייגין] (במגילת איכה היו שריה לראש) א"ל ומה חיליה אמר ליה דהוה אכיל חד גמזין ופשיט עליה מאה פרקין פי' פרי הוא ודומה לתאנים ובל' ישמעאל קורין אותו גומיז (א"ב גמזוז כתוב):
גמזו [איין שטאדט אין פערסיע] (תענית כא) נחום איש גם זו י"מ שם מקום ואמר בדברי הימים יש שם אחת מן העיירים גמזו שמה:
גמטריא [מעסט קונסט] באבות תקופות וגמטריאו' פרפראות לחכמה פי' במקום אחד כותבין א' במקום מאה כותבין ק' (א"ב בל' יוני ורומי פי" חכמה מדת הארץ וחז"ל קראו כן לחכמת החשבון אשר שניהן מיני חכמות הנדת ובידיעתה יוכל אדם להשיג חכמת התקופות ומהלך שמים והכרת דברים אלו מכינים להבין חכמות אחרות לכן אפלטון מונע תלמידיו מחכמות אחרות בלי הקדמת השגת גמטריא וחשבון וזה טעם פרפראות לחכמה פי' בלשון יוני עגולים כי החכמות נתונות כמרכז בתוך עגולה הגמטרי' ואין זה מקום להאריך):
גמל [איין אונגענעהמעס ווארט] (במגילה כה) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בגימל ושין פירוש בערך סן:
גמל [קאממעל] (ברכות נז) נפל עליה גמלא פרצה פ' גמל שהיה נושך איתפרק ליה אשיתא שנפל כותל אחד ועל להתם (מכות ה') מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל (סנהדרין קו) גמלא דאזל למיבעיא קרני אודני דהוו ליה גזוהי מיניה. (יבמות מה) גמלא במדי אקבא דקראי. (א"ה נוסחאותינו רקדא):
גמל [בריק] (שבת ק) דזרק ונח אגודא דגמלא מיחייב (מ"ק ז) והוא דליכא מברא פי' גשר של נסרים (ב"מ כא) ואי איכא גמלא לא ממעטינן. (סנהדרין סז) כי מטא לאשקויי מייא פשר וקם טגמלא דטוסקנית' פי' על לוחות של גשר קטן:
גמל [יאך געשפאן] (מ"ק יג) מריון דבי בר אבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא הוו להו גמלא בהדי הדדי פי' צמד בקר (א"ב פי' בלשון רומי זוג וצמד):
גמלן [גרויס] (שביעית פ"א) הגמלונים (שבת כו) שומשמנא גלמנא (ע"ז כח) חיפושתא גמלניתא פירש גדול בלשון יוני קוראים לגדול מגלון:
גמן [מוילקארב] (שבת נה) העגל יוצא בגימון פי' תולין לוח בפיו שלא יוכל לשתות החלב. פי' אחר עץ קטן כמו עול גמר' א"ר הונא בר נורא אמר רבי אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו (א"ב פי' בלשון יוני רסן ובגד נתון בפה בהמה וכל דבר קושר ומעכב):
גמן [פאדען] (סוכה לו) אוגדין את לולביהן בגימונים של זהב פי' חוטין של זהב ועיקרו מלשון גמי:
גמס [עהע קאנטראקט] (בב"ר פרשת כו ובויקרא רבה בסוף אחרי מות) רב הונא בשם רב יוסף אמר דור המבול לא נמחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמר הונא בר אבין לא נתחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו גמיסקון לזכר ולנקבה ובפסיקתא דהחדש למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להן גמיסקון פי' כתובה ולשון יון הוא (א"ב פירוש בלשון יוני נשיאים):
גמע [פערשלונקען] תרגום יעלעו דם (איוב לט) גמען אידמא:
גמר [בעשליסען. מאללענדען רויכגווערץ]. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר אע"פ שחין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. (ביצה כב) ומניחין את המוגמר ביום טוב: (שבת יח) ומניחין את המוגמר תחת הכלים ומתגמרין והולכין כל השבת. (מ"ק כז) ואין מניחין לא את המוגמר ולא את הבשמים בבית האבל פי' מוגמר בלשון לעז ספומי"י (א"ב תרגום מקטרת מור ולבנה מתגמרא מן קטורת בוסמין ונקרא הקטרת מוגמר מפני שניתן על גבי גחלים תרגום גחלי אש גומרא דאשא וגם נקרא מוגמר שכלו נגמר ונאכל תרגום וכליל על מזבחך וגמיר לרעוא על מדבחך):
גמר [לערנען] (שבת קו) גמ' גמור זמורתא תהא (שם קיג ביצה כד ע"ז לב) פי' רב האי גמרא גמור זמורתא תהא פי' אמר ליה רב יוסף אם תמצא לומר גמירי הא גמרת לך הלכה כמותו ואי לא פליגי הא לא פליגי:
גמר [איבערליפערונג] (יומא יד שם לג) אביי מסדר מערכה משמא דגמרא פירוש לא אמרה מטי חכם אלא סתם (א"ב תרגום קח נא מפיו תורה גמר כדין מפומיה אורייתא):
גמר [בעפרידען דיא וואלאסט] (פסחים פז) וילך ויקח את גמר בת דבלים גמר שהכל גומרין בה (א"ב באים עליה ומערין וגומרים) דבלים דבה רעה בת דבה רעה ד"א שהכל דשין בה כדבילה כו':
גמר [גארפונקיל] ושעריך לאבני אקדח תרגומו לאבני גמר:
גמר [פאלקוממען. פרעכטיג] לבושי תכלת תרגום לבושי גמיר פתות וסגנין לבושי מכלול תרגום לבושי גמר. המה רוכליך במכלוליך בגמר כל מיני תושבחתא:
גמש [ביקען. בייגען] (יומא סז) זמנין דגמיש ליה לרישיה ולאו אדעתיה פירוש דכייף:
גן [גארטין] (עירובין כג) הגנה והקרפף שהוא ע' אמה ושירי' על ע' אמה ושיריים. (שם כח) כי קאמר רב בדגנוניתא. (ב"ב סח). המוכר את העיר ומי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנונייתא. דכתיב שלחיך פרדס רמונים: (ע"ז ו) השבת מתעשר זרע וירק וזירין התם בדגנוניית' פ' גן ממש:
גן [רוהען] (בתרא נח) א"ל מאי קא עביד אברהם אבינו גני בכנפיה דשרה פי' שוכב (א"ב תרגום תחת צאלים ישכב תחות צללי יגני):
גן [וועגן, דערווייל] (יבמות צ) יורשה ומטמא לה ואוכלת בגינו תרומה. על כן בא אלינו תרגום בגין דין:
גן [שענדן, שעמהען] (פסחים קיז) מתחיל בגנות ומסיים בשבח (ברכות מה) העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח והתניא הרי זה מגונה פי' ר"ח אוקימנא בשאר ברכות אבל בבונה ירושלים וכיוצא בהן שהן סוף ברכות הרי זה משובח: ומפרש בתלמוד ארץ ישראל כאן לכתחילה כאן לבסוף ורב אשי דהוה בתראה הוה עונה אמן דבונה ירושלים בלחישה כי היכי דלא לימרו סליקא ברכת מזון ואתו לזלזולי בברכ' הטוב והמטיב ש"מ דמשום שהיא ברכה אחרונה וכיוצא בה כל ברכה אחרונה עונין אחרים אמן (א"ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת שבת לחורין גנאי למסכנין ופי' מלה זו בלשון יוני פעמים דבר משובח ופעמים הפכו דבר מכוער):
גן [ווייב, גאטטין] גיני גינייא (בב"ר) כבר פירשנו בערך אנתרופי:
גן [אבטהיילונג, גארטענבעט] (בילמדנו והיה עקב תשמעון פרשת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך) היושבת בגנים חברים כשהחברין יושבים גנוניות גנוניות ועוסקים בתורה אני יורד אצלם ואני מקשיב לקולם ושומע שנאמר לקולך השמיעני:
גנאך [גארטין] תרגום הזובחים בגנות דדבחין בגינאך טעוותא והמטהרים אל הגנות ודמדכין לגינאך טעוותא:
גנב [שטאהלען] (תענית כו) ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות פי' גונבי עלי גונבי דעת יושבי פרדסאות באומרם להם כי התאנים הבכורות הללו אנו הולכין לכתוש אותן במכתש שלפנינו בעלי שעל כתפינו לעשותן קציעות של דבילה פי' עלי יד המכתש כדכתיב אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי:
גנב [שווייף, שוואנץ] (שבת עז) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה. (מ"ק יז) אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא והיא דידה עבדא (חולין ס) סימן חיה שור כרסתן פרסתן רב רישיה רבה גנובתיה רבן פסיעתיה וחילופיהן בחמרא נפקא מינה למקח וממכר (שם עט) רבן אודניה וזוטר גנובתיה פי' זנב. יחפוז זנבו תרגום כאיף גנובתיה:
גנבא [דעקע] ותכסהו בשמיכם תרגומו וכסיתיהו בגונבא וכי תרגום ויקח המכבר ויטבול במים:
גנבר [אינגבור] (גיטין עו) מאי אסותיה אמר אביי גונברא ומרתכא ובריתא פי' זנגביל ובלשון לע"ז זינזיברי (א"ב פי' יונברא בלשון רומי מין אילי אשר עלהו לא יבול ולקליפתה ריח טוב והיא נבקעת מעצמה ונוטף שרף וריחו טוב אשר לו וגם לגרעיני האילן יש סגולות ברפואה וואכהולדר בל"א):
גנג [יעגער] (חולין ס) כי משה רבינו גניגי היה או בליסטורי היה כבר פירשנו בערך בלסטרי ספר אחר קניגי והנם בערך ק':
גנגידיון [איין בוטער קרייטיכץ] (ירושלמי דפסחים פרק כל שעה) ובתמכה גנגידיון פירוש בלשון יוני ורומי מן ירק גדל בסוריא הוא מר ושרשו מר ונאכל חי מבושל וכבוש:
גנגיליון [ווידערקראפט] ס"א גלגיליון וכבר פירשנו במקומו:
גנגן [בעטעל זאק] (פרק י"ו בכלים) ורביעית של אלית וגנוגנת העני פי' תרמילו של עני:
גנד [מיליטער וואך] (נדרים לב) ואיבעית אימא גונדא דחימה: (חולין ס) לא מצית צבתת ליה משום דנפישי גונדי. (א"ב חילוותה כתיב) (ובב"מ פו) נשב זיקא ואווש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוה (ע"ז יא) אונקלוס בר קלונימוס איגייר סדר קיסר גונדא דפרשי אבתריה: (גיטין נז) יומא חד הוא חליף גונדא דרומאי פי' חיל כן בל' ערבי גונד:
גנדל [לינק. קרום. אונרעג עלמעסיג] (גיטין פו) ותנא דידן דלמא גונדלית חתים פי' גונדלית בשמאל הרוצה לכתוב ראובן מתחיל מן השמאל ומהלך אל הימין וכותב נבואר הנה ראובן נקרא גונדלית וכן בכתב יוני אם מתחיל מן הימין וכותב והולך בשמאל בכתב יונית ביתא אלפא הנה ראובן שניהן נקראו גונדלית וחיישינן דלמא היונים התחילו מן הימין כמדומין שישלמו חתימתן כראשון ונמשך כתיבתן עד השמאל או העברים התחילו מהופך מן השמאל וכולן אחר התחלת שם העדים הולכין לפיכך את שהעדים נקראין עמו לבדו הוא כשר וזה פירוש גונדלית בין בזה ובין בזה זה פירוש ר"ח ז"ל. פירוש אחר של גאונים גונדלית חתמו דאקיפו סהדותם סחור סחור לקמא כדת משה וישראל ואשתכח דכולהו אקמא כתיבי משום הכי קמא כשר ובתרא פסול: פירוש אחר לגאון אחר וששאלתם גונדלית במקומינו קורין גונדליתא המשמש בשמאל קורין אותו גונדליא דלמא איטר גונדלית חתם בשמאל חתם:
גנדר [וועלצען. ראללען] (שבת קמא שם קמת ביצה ל) לא ליתיב איניש אפומא דריחיא דלמא מגנדא ליה חפץ (תמיד כז) אמר רב משרשיא שמע מינה אפילו מן הצד שפיר דמי ולא חיישינן דלמא מגנדר נפל עלייהו. (בבא קמא לה) וקא בעינן מיקלייה ואיגנדורי בקיטמיא. (שם נא) מתניתא דאיגנד' לינגנדורי לבור (ע"ז כח) ליתו ענביתא בת מינא ונגנדר עלה (יבמות יז) היינו דאמרי אינשי קבא רבה וקבא זוטא מיגנדר ואזיל לשאול (גיטין עז) ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר איגנדר גיטא ונפל לפוסלא פי' נתגלגל הגט ונפל בפסל היוצא והבולט מן הכותל כדגרסינן פסל היוצא מן הסוכה ואמרינן נסר ופסל מהאי גיסא. וניגנדריה ז' זמני ברפואות דמי שאחזו (א"ב תרגום וגללו את האבן ויגנדרון ית אבנא):
גנדרז [ציננע פערלייטין] (קידושין ע) אמר להו אנא פירתא דגונדריזנא הוא דקא עבידנא אמר ליה מי סני ליה למר למימר מעקה כדכתיב באוריתא או מחיצה כדאמור רבנן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גונדריתא):
גנדרפס [אין וויהטישע קראנקייט] (חגיגה ג) אימור גנדרפוס אחדיה פירוש חולי של שטות וכשעובר החולי הוי פיקח להכי לא חשיב ליה שוטה כי עביד הא גרידא (א"ב פירש קננדרפוס בלשון יוני חולי של שטות ובעל חולי זה לן בבית הקברות איכל בשר מתים ונושך כמו כלב עיין ערך קנטרופוס):
גונדריתא [צין] פורתא דגונדריתא עיין ערך גונדריזנא כי כן גרס בעל הערוך:
גנז [פערברענגין. בוואהרען. בעהאלטען] תרגום אשר אצרו אבותיך די גנזו אהבתך:
גנח [שלוכצען, הוסען] (ברכות נט) גנח גוהא. (ר"ה לג) וכתיב בה באימיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר אימיה דסיסרא גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל (כתובות ס) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת. (ב"ק פ) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית. (ובב"ר פרשה לג). ישאר אך נח אך מיעוט אף הוא גונח דם מן הצנה פירוש מוציא קול כעין שועל ומשליך דם:
גנח [וואנדעלן] עובר ארחות ימים תרגום דגנח איסטרטי מיא:
גנח [קאסטרירען] (מציעא צ) הני מורי דגנבין ארמאי וגנחין יתהון מהו פי' מסרסין:
גנן [עהעבעט, טרויאצעלט, חופה] (ברכות טז) רב אחאי ורב אסי הוו קא קטרי גננא לר"א פירוש כילה. כחתן יוצא מחופתו תרגומו כחתנא נפיק מגנוניה:
גנן [פליישקלומפען]. (בכורות מז כריתות ז נדה כד) במשנת המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים פירוש גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל וראיה בגמרא בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא הוה ונימוח ומסקנא רבי אדא בר אהבה אמר גנינים תנן ופירושו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמת כוליה בחד גוונא הוה קאי:
גנן [גראבע קלייען] (בפיא' ירושלמי) בגמר' דפ' כל זית שיש לו שם. (ובהגדת ילמדנו פרשת ואתה תצוה) בזמן שהיו הקרבנות היתה סאה ארבלית עושה סאה סולת סאה קמח סאה מורסן סאה סובין סאה קיבר סאה גנינים פי' מורסן עבה היוצא מן הקמח:
גנן [שטאמם] (סוטה לו) גניני מלכות אני רואה בו בעי הערוך גרס גניסי עיין שם:
גנוגא [פישהאקען הארפאן] תרגום ובצלצל דגים ובגנונא דנוניא):
גנס [שטאם, געשלעכט] (ע"ז ח) ויום גנוסיא של מלכים. יום הולדת את פרעה תרגומו יום גנוסיא דפרעה. (ובפסיקתא דנחמו) אמר להם יוסף לאחיו עד שלא ירדתם לכאן היו נוהגין המצריים בי כעבד משירדתם לכאן הודעתם גנוסיא שלי פירוש בלשון יון יום גנוסיא יום הולדת המלכים. (סוטה לו) אמר להם גניסי מלכות אני רואה בו פירוש טכסיסי מלכות. ובוז משפחות תרגום ובסיר גניסתא לישנא אחרינא ורטיש יחוסיא (א"ב פירוש בלשון יוני מולד ויחוס ובנוסחאות דידן כתוב גניני):
גנסר [פירשטין גארטין] (פסחים ח) מפני מה אין פירו' גינוסר בירושלים וכו' (פ"ד דמעשרות) סוכת גינוסר אף על פי שיש בה ריחים ותרנגולין פטורה י"מ מקום קרוב לטבריא ויש בו גנות ופרדסים ים כנרת תרגום ימא דגנוסר. (ובילמדנו בפרשת שלח לך אנשים) כי תבאו אמרו רבותינו למה גנוסר גניסרים אלו המלכים שיהיו להם גנות בתוכה ורבי יהודה ברבי סימון אמר ליה גינוסר שהיה לנפתלי חלק בתוכה שנאמר ומנפתלי שרים אלף. (ובילמדנו בפרשת לאל' תחלק הארץ וכן נפתלי נמי גבולו גינוסר).
גנת [אין פריווינץ] (בילמדנו כאהלים נטע ה' כגנות) כיון שיצא נח מן התיבה העמיד הקדוש ברוך הוא ממנו שבעים אומות יחלק להם את הארצות ונתן גנתים לגנתים ומצרים למצרים ומחלק והולך ובחר לו הקב"ה ארץ ישראל והושיב לתוכה י"ב שבטים (א"ב עיין ערך גרממיא):
גנתא [הערר. מיליטער] (בב"ר פרשת לו) צהר תעשה לתיבה עריקין הוינן מן קדמוי גינותא בהדה בטיטה דטבריא (א"ב פי' כמו גונדא חיל וצבא ובנוסחאות דידן כתוב גונדא):
גס [גרויס] (דמאי ספ"ב) וכל המשפיעין במדה גסה רשאין למכור דמאי פי' כי מדה גסה הוא לו והלוקח משתכר הלוקח מפריש אבל המוכר מדה דקה כגון החנוני הואיל והוא משתכר הוא מפריש לפיכך אינו רשאי למכור דמאי אלא א"כ מתקנו ביבש שלש קבי' ובלח דינר נתנו שיעור ליבש ונתנו דמים ללח ותנא דבי ר' חייא נתן דמי ליבש ושיעור ללח דהכי אמרו הין מדה גסה מן הין ולמטה מדה דקה שומן מדה דקה משומן ולמעלה מדה גסה (פ"ד דשביעית) מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס הכי סוגיא דמתניתין מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין נחשדו להיות מלקטין את הכל והן אומרים בגסין ליקטנו התקינו שיהו וכו'. (בתלמוד ירושלמי בפרק אלו טרפות) דרוסת הארי בגסה דרוסת הגז בעוף הגס פי' עוף הגדול כמו הנשר והדומה לו. (ובפרק כסוי הדם) לא בזבל גס ולא בחול גס:
גס [בעקאנט. פאלבליטיג]. (בבא קמא כו) תנו רבנן ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות זקופות. (סוטה ו) וכל הרוצה לראות בא ורואה חוץ מעבדים ושפחותי' מפני שלבה גס בהן. (גיטין עג כתובות פה) פי' ההוא גברא דאמר נכסאי לטוביה שכיב אתא טוביה אמר רבי יוחנן הרי בא טוביה אמר טוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר ואי איניש דגייס ביה הא גס ביה. (גיטין סה) מהו דתימא במערב הא לא איתיה קא משמע לן דלמא בהדי דאזיל מיגס גייס ביה. (חולין יח) ריש לקיש אכשר בחודי דכובעה קרי עליה ר' יוחנן גייסא וגייסא. (נדה ב) הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי דילמא הגס הגס חזיתיה פי' ר"ח הגס הגס בניחותא אתאי לפיכך לא הרגישה ביה וי"א קרוב לבדיקה ראתה זה הדם ולא ידענא ביה כדאמרינן לבו גס בה וכן פירש גייסא גייסא דהכל שוחטין קרוב קרוב לראש מלשון לבו גס בה. ופירושו לבו קרוב לה וכן כל גס ביה בתלמוד ענין פתרון אחד להם והמשכילים יבינו:
גס הרוח [שטאלצר, אוף געבלאזענער]. (בסוטה ד) אזהרה לגסי הרוח מניין וכו'. כמה גדולים נמוכי רוח וכו' כל אלו קרובי ענין גס הן:
גס [הוך מיטהג] (ברכות יח) ומגיס דעתו כלפי למעלה. פי' שטורח להקב"ה יותר מדאי ועובר הוא ומזלזל בדברי חכמים שאמרו לא נכון לעשות כן כההוא מעשה דרבא דפרק חסידים מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי למחר אשכחיה לפורייה דמר בסדיני ועוד אתה הטרחת תאנה להוציא פירותיה בלא זמנה (א"ב פי' גס בלשון יוני מתפאר וגאה רוח ונעתק עיקר מלה זו מלשון עברי גאה כאשר יבינו יודעי לשון יוני ותרגום בגאות רשע בגסאות רשיעא):
גס [איין טאדעסציגן ליעגען בויכגישוויל]. (נדה סג) כמין צמרמורות ראשה כבד עליה ואיבריה כבדין עליה ורותחת וגוסה. (בפסיקתא דותאמר ציון ובמגלת איכה מה יתאונן) אבותיכם במדבר אני אמרתי לתת להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא מהן גוסה ודלורי' אוחזתו והן מתרעמין ואמרין ונפשנו קצה בלחם הקלוקל פירוש גוסה אכילה גסה ונפיחות בטן דלוריא לשון לעז הוא דולולר"י (א"ב נראה שהגירסא נכונה היא נווסא ודייריא פירוש נווסא בלשון רומי מין חולי אשר בו מתאפק אדם להקיא ואינו יכול וכן לפורשים בים פירוש דייריא בלשון יוני ורומי חולי השלשול):
גס [דורכבלאזען, דורך מישען]. (פרק ה' במכשירין) האשה שהיו ידיה טהורות ומגיסה בקדירה פי' בוחשת בקדרה בעץ פארור. (מעילה יז בפרק קדשי המזבח) רביעית דם שהגיס בה טהורה פירוש שניער או שהפך בה בשום דבר בעולם במקל או בכוש טהור אותו המגיס אף על פי שהאהיל עליו מאי טעמא כיון שהגיס בה לא סגיא דלא חסר מרביעית ממאי דדביק למקל הלכך טהור אותו דם ולא מטמא באהל:
גס [קראליק] תרגום שפנים עם לא עצום והגסי דעמהון לא תקיף (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חגסי עיין שם):
גס [זייטע] (חולין נא) דהאי גיסא ודהאי גיסא פי' צד:
גס [שוואגער]:
גיסה [שוועגערין] (סנהדרין כז) ובעל אמו וחמיו וגיסו פי' בעל אחות אשתו:
גס [שאץ קאממער] (שמות רבה כי ידבר אליכם פרעה) ששה גסין היה מראה להם בכל יום פי' בלשון יוני אוצר מלכים עי' ערך גזא:
גסס [קליינעס געשאס] ויקח שלשה שבטים בכפו תרגום תלתא גסיסין (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כידון חנית שבט):
גסס [שטערבענדר] (קידושין עב) עילם גוססת כבר פי' בערך בר. (ובפרק קמא דאהלות) אפילו גוסס זוקק ליבום:
גסס [ברוסט זייטע] (נדה מ"ח) מפני שנושאות את אחיהן על גססיהן. על צד תאמנה תרגום על גססיהן י"מ גיססיהן חזה שלהן וי"מ כסלים תרגום גססיא:
גסטר [איין בייכיגיס געפעס ברוך שטיק] (שבת צו נדה מט) ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גסטרא לגסטרא פי" חצי כד שזורעין שם העשבים וקורין בנ יון גסטרא ובלע"ז גרשת"א ובלשון ישמעאל קצריה ובלשון משנה גצרא ובלשון קדש עציץ ואם ניקב החצב במוציא משקה אומר הבא גסטרא והנח תחתיו כדי שיקבל מה שיזוב ממנה אבל אם הגסטרא גופה מוציאה משקה אין אומר הבא גסטרא שיקבל מה שיזוב ממנה דתנן (בכלים פרק רביעי) וכן גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקי' אף על פי שמקבל אוכלין טהורה שאין שירים לשירים פי' כי עקר גיסטרא כלי שנחלק לשנים הוא והיינו שירי כלי (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי אשר לו בטן גדול וגם תחתית הכלים נקרא כן) (שבת קח) אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גסטרא. (ע"ז יג) ונשוייה גסטרא אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם פי' חותכה לשנים חציה נופלת בכאן וחציה נופלת בכאן כלומר כאלו עושה אותה נבלה אמר קרא ונתצתם את מזבחותם וניתוץ כן הוא שמשליך את האבנים אילך ואילך ואמר קרא לא תעשון כן לה' אלהיכם כל ענין נתוץ. (חולין כב לב) אמר חזקיה עשאה גסטרא נבלה. (שם נב) נשתברו רוב צלעותיה גסטרא קא אמריתו הא נמי גסטרא קא אמר פירוש כיון שניטלה מן הבהמה צלע מכאן וצלע מכאן זה כנגד זה הרי זה גסטרא. (שם קכד) התם דגורר את הטפילה דצלקיה מיצלק הכא דעבדיה גסטרא. (סנהדרין נב) ואימא דעביד ליה גסטרא פי' שחתכו באמצע גופו ואינו מתיז ראשו אלא חולקו לשנים:
גסטר [פארוס] (בויקרא רבה אשה כי תזריע פרשת לרוח משקל) אין לך כל טיפה וטיפה שהוא יורדת מן הרקיע שלא ברא לה הקב"ה גסטרא בפני עצמה ס"א קנצטרא. (ובב"ב יו) כל טיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה:
גסטר [קריגס לאגער] (ברכות לב) וכל גסטרא בראתי לו קרעטן. (שבת קכא) ובאו אנשי גסטרא של צפירי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה. (סוטה יד) וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור הראוני היכן משה קבור ענין שולטנות המה (א"ב פירוש קסטרה בלשון רומי מחנה ומערכה מוכנת ללון שם אנשי מלחמה ואצל צפור בני הרומיים מעגל והושיבו בו אנשי חיל להחזיק תחת משמעתם כל הגליל):
גסטרון [צין מיטאל] (במציעא כג) מצא כלי כסף וכלי זהב וגסטרון של אבר וכל מיני מתכות (מנחות כח) עשה על עץ ושל אבר ושל גסטרון פי' גיסטרון בלעז מי"טלו העשוי מכל מיני מתכות (א"ב פי' בלשון יוני קסטרון בדיל תרגום ירושלמי את הבדיל ית קסיטרא ונקרא עופרת לבן וקראוהו חז"ל גסטרון של אבר תרגום עופרת אבר עיין ערך קסטרון):
גוספן [זעסעל שטיהל] תרגום בפסוק עוד היום בנוב ודבר עמיה ארבעין אלפין גוספנין דדהב פירוש כסאות):
גע [ברימען שרייען] (חולין לז) גועה בשעת שחיטה, אין זה פירכוס פי' מלשון אם יגעה שור על בלילו: (איוב ו׳:ה׳)
געגע [אנהענגליכקייט] (שבת סו) בן שיש לי געגועים על אביו נוטל רצועה וכו'. פי' כשיגדל עצב הבן במיתת אביו נוטל רצועה ממנעל אביו הימין וקושרו בשמאל הבן להשקיט לבו וסכנה לו אם יחליף:
געגע [הינשטרעבען, בעמיהען] תרגום ואשעה בחקיך תמיד (תהילים קי״ט:קי״ז) ואגעגע באוריתך תדירא):
געל [ווערפען אויסשפייען] (בתוספת' תרומות פר' דג טמא) גיעולי בצים מותרים באכילה מוזרות נפש היפה תאכלם:
גף [פערשלסען פערשטאפפן] (יומא י"ח) בשכר הגפת דלתות. (עירובין צג) שנים החיצונים מגופפין והאמצעי אינו מגופף. (ובפרק ו' דפיאה) העומ' שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו ביח שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה. (ובפרק שני דכלאים) סמוך לבור לניר ולגפה. (עבודה זרה סט) כדי שיפתח ויגיף ויגוב (שבת קמו) אין נוקבין מגופה של חבית (חולין פח) פרק כסוי הדם בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שנכתשה. (ידים) אין נותנין לידים לא בדפנו' הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופ' החבית (ובפרק שני בכלים) מגופת היוצרים שהוא פותח בה טהורה פי' הטיט של עושי כלי חרם שהוא סגור (פרק ט"ו בכלים) סריד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גיפפו מארבע רוחותיו טמא פירוש מלשון יגיפו הדלתות ועוד כדכתיב ויחבק לו תרגום וגפיף ליה וכן הוא הסריד אם חיברו מארבע רוחותיו בצלעות או בעצים שעשה לו מחיצה (פ' י"ג באהלות) הגיפה ולא מרקה (נדה ו) בגמ' כיצד דייה שעתה מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה גפה חבית של יין. (ובפ' שלישי בזבין) מגיפין או סופגין. (ובפ' ג' במעשר שני) המשאיל קנקניו למעשר שני גפן לא קנה מעשר פי' גפן סתמן מלשון מגופת החבית (עירובין כה) חצר מאי טעמא מותרת דאיכא גיפופי פי' שנשאר מעט מכאן ומעט מכאן מן הכותל של חצר דחשיבי כפסין. ונעל הדלת אחריה תרגומו וגף דשא בתרהא. ועשית לו מסגרת טופח תרגום ירושלמי גיפוף פשך:
גוף [דער קערפער דער מענש]. גף גדול (נאהרוג)
גף נקי [ריינער קערפער]. (סנהד' צא) אמר לו אנטונינוס לר' גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין שהגוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני וכו'. (פסחים קיב) מצוה וגוף גדול אוכל פירות ולו שכר פי' שמלוה מעותיו ונוטל משכון שדות וכרמים ובתים בנכייתא נמצא עושה מצוה שמלוה לעניים ומקיים העבט תעביטנו וגוף גדול שמשמר ממונו מן הלסטי' שהממון נגנב ושדות וכרמי' אינן נגנבים אוכל פירות שמתעשר ואוכל פירות בלא עון ולו שכר מצוה וגוף נקי נושא אשה ולו בנים מקיים מצות קחו נשים וגו' גוף נקי שמנקה עצמו מן החטא שנושא אשה שמקיים מצות עונה ולו בנים (קדושין לו) א"ר יהודה הכי קאמר כל מצוה שחובת הגוף. נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וכו':
גף [וועלט קערפער] (יבמות יג) א"ר אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי פירוש גוף זה מקום הוא שיש בו כל נשמות שברא הקב"ה לבני אדם שעתידין להיות בעולם עד ביאת משיח, פי' אחר פרגוד הוא ששמו גוף ובאותו פרגוד מצויירין כל נשמות משנברא העולם ועד סופו שנאמר כי רוח מלפני יעטוף וגו' היכי משמע מהאי קרא כענין שאפרש כלומר כי רוח מלפני יעטוף זהו פי' רוח כמו רצון מלפני יעטוף עיכוב והכי קאמר רצון מלפני לעכב משיח עד שיכלו ומנא לן דרוח רצון כדכתיב אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו' ומתרגמינן לאתר דיהא רעוא למיזל אזלין ויעטוף לשון איחור כמו ובהעטיף הצאן הכי קאמר רצון הוא מלפני שיעכב משיח לבא עד שיכלו כל נשמות שעשיתי שעתידין להולד והאי קרא בגאולה קא מיירי:
גף [זיך קערפערליך פערמענגען] מפני שבעטו בגוף וכבר פירשנו בערך גוף:
גף [העהע אלליין פליגעל] (סנהד' לח) בתחילה על גפי ובסוף כשחטאו על כסא דהיינו מקום נמוך. פי' אחר בתחילה על גפי מרומי קרת כדכתיב אם בגפו יבא שהוא יחידי לבסוף על כסא כשהכניסו לחופה עם חוה:
גף [אומארעמען] (יומא סז) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונשק במגפה. (סנהדרין י"ט) אבל המגפף והמנשק המכבד וכו' עד עובר בלא תעשה. (שם נו) למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכה. חבקו אשפתות תרגום גפיפו קילקלתן פירוש של זה שייך בערך גף השני:
גף [פליגעל ראנד שטראנד אוער דעם געפעס] (זבחים סח) (ובספרי בפרשת ואם מן העוף) שיבשה גפה ונסמית עינה פירוש יבש כנף שנה מן וגפין דנשר. (ס"א שנחטטה). (באהלות פ"ז) א"ר יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים פירוש כשתומכין בידיה של אשה שהן גפיה מזה א' ומזה אחד. (ובפ"ק דמכשירין) המעלה שק מלא פירות ונתנו על גוף הנהר (א"ב גבי כתיב בנוסחאות). (ובילמדנו בפ' קח את המטה) בנאות דשא ירביצנו הוי כשהיו חונין היתה הבאר מעלה על גפה מיני בשמים. עומד על היאור תרגום ירושלמי על גיף נהרא. על שפת נחל ארנון על גיף. גף ראשון בעופות והשני באדם והשלישי בנהר ופתרון אחד להן וכבר פירשנו באגף בענין זה ויש עוד רביעי בענין כלים דשייך לאלו (בפ"ח בכלים) סרידה שהיא נתונה על פי התנור שוקעת לתוכו ואין לה גפיים. (ובפי"ז) כל כלי בעלי בתים עשה לה גפים כל שהן טמאה ר' שמעון אומר כל שאינה יכולה להנטל בגפיים טהורה פי' אזנים של כלי וי"א לולאות:
גפא [גארטין לייטער] (נדרים פט) עד דתנינן הלכתא רהיט בגפא ותובליא ולא אימצי פי' לא נסיבנא איתתא עד דתנינא מקצת מן התלמוד רהיט בגרזנו וחבלו לעלות בראש דקל ללקט תמרים לעשות עבדות לשום חכם שילמדהו ולת עלתה בידו שילמוד כלום:
גפן [שריפט, בוכשטאבען] (מגילה ט') לא קשיא כאן בגיפן שלנו כאן בגיפן שלהן פי' גיפן שלנו כלומר בצורת האותיות שלנו ובלשון אחרת זולתי לשון הקודש לפיכך מטמאין את הידים שהאותיות בכתב אשורית הן ומתניתין השנויה במסכת ידים בגיפן של שאר לשונות שבאומות לפיכך אין מטמאין:
גפנן [ורלדע וויינבער] (בריש דמאי ברכות מ) ונובלת תמרה הגפנן והנצפה פי' בגמ' גופנן שילהי גפנא ובלעז קורין אותו למב"רוסקו והוא הנראה בסוף הבציר:
גפס [גיפס] (פסחים עה) תניא באש ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותחין. (חולין ח) אי זו היא מכוה לקה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגיפסיס רותח. (פרק ח בפרה) עשאן בסיד או בגיפסיס. (פ' י' בכלים) במה מקיפין בסיד ובגיפסיס וכן קבותיי' של מורייס שגפסן עם השפ' פי' שחיברן בגיפסיס והוא בלעז גפס"ו ויותר היא לבן מן הסיד ופירוש קבותיים קנקנים שדומין לקב (א"ב פיר' בלשון יון רומי וישמעאל מין סיד הנחפר ממטמוני ארץ ולפעמים נשרפת אבן מיוחדת לגפסיס וחכמינו בנו פועל מן השם ורן הפליג מן פלגוס):
גפת (עהלדרזיען דיא הייווין אודר זאץ פאן עהל] (בב"ב יז) במשנה מרחיקין את הגפת ואת הזבל. (פרק ט' בכלים) וכן בגפת חדשה אבל בישנ' טהור פי' הגפת של זיתים החדש שואב מים. (ובסוף מעשרות) לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זוגיו. (שבת מז) איבעיא להו גפת הזיתים תנן אבל דשומשמין שפיר דמי שמעינן מינה גפת פסולת של זיתי' ושל שומשמין:
גפתית [עגיפטען] גפתיי'. לגיפתי' ועיברית לעברים (מגילה יח) (א"ב כן נקרא לשון מצרי בלשון יוני ורומי):
גץ [פאנקעל] ובני רשף יגביהו עוף תרגום היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף. (שבת כא ב"ק סב) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב פי' אותן השברי' שיוצאין מתחת הפטיש כשמכה על הברזל שבסדן נקראין גיצין:
גץ [גרידיס פאן אויסגיטרקניס וואסער] (פרק ט' במקואות) וגץ יוני אלו יתידות דרכים שאין טובלי' בהן ולא מטבילין פירוש בתוספות מקואות ואלו הן יתידות דרכים אלו שמהלכין עליהן בימות הגשמים והן מתמעכין על הבגדים והן כגון גומות מלאות מים ושפתי הגומות נקראות יתדות כשיהו הדרכים כך יש לעוברים ולשבים להסתלק ולהלך בצידי הדרכים שהן קצות השדות הסמוכות לדרך כמפורש (בב"ק פג) פירוש אחר חפירות שעושין הבהמות ויתמלאו מים בחורף ובקיץ מזיקין רגלי ההולך עליהן וכשהן לחין נקראין גץ יוני וכשייבשו נקראו יתדות דרכי' ע"כ נקראו יתדות דרכי' שהן משופין כיתדות כשייבשו (א"ב פי' שם אות יונית וצורת קו ישר אשר תחתיו קו אחר קצר מן הראשון משני צדדיו ותחת השני קו שלישי שוה לראשון ובני הכפרים עושים כמו יתדות בצוראות זה מן טיט יבש לדלג מיתד ליתד ולא יטבעו בבוץ רגליהם):
גצא ואגורא כבר פירשנו בערך תגר:
גצר [איין צערבראכען געפעס] (בפרק ב' בכלים) גצרא שנמצאת בכבשן עד שלא נגמרה מלאכתם טהורה. (ובפ"ד) איזו היא גצטרא כל שניטלו אזניה. (ובפ"ב במכשירין) גצריות שישראל ועכו"ם מטילין לתוכן. (ובפ"ו במקואות) גצרא שבמקוה והטביל בה את הכלים טהרו מטומאתן פי' כדה השבורה שהיא בתוך המקוה ונתמלא' מים יש ספרים שכתוב בהן גסטרא ויש ספרים שכתוב גיסרה וכבר פירשנו בערך גסטר:
גר [וואהנען. פרעמדלינג]. (שבת קד) גר דק גר בדוק תהיה פי' גר בדוק תדור בשמים כדכתיב הנוטה כדוק שמים. פי' אחר אם אתה בוש הקדוש ברוך הוא שהוא דר בדוק עושה חצוצה בינך לבין אף (תענית כה) אלעזר ברי גרו בך גירי כך היה שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אומר לו לעתיד לבא עתידין גרים שיגורו בך כענין שנאמר יגורו בך נדחי (יבמות צו) מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות וכו'. (פסחים כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה פי' הוא גר שקיבל עליו שלא לעבור עבודה זרה אבל איסור אוכל (יבמות מב) מתיב רבא וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שחר כל הנשים מתיב רב חנינא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד פי' ולכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכל היבמות אני קורא שלא יתייבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה כדאמרי דקא פגע באיסור אשת אח (שם מז) תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאת וכו' כותים גרי אריות הן פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא (בפרק עשרה יוחסין בגמרא כל האסורין. קדושין עו):
גר [שוים, אייברשטע הייווין] (מנחות פז) הגזבר יושב והקנה בידו זרק הגיר והקיש בקנה פי' הפקיד יושב. והקנה בידו זרק הגיר הוא הסילון הנצוק אם נתחלף היין וזרק גיר של שמרים הקיש בקנה על החבית שירגיש המוציא היין ויסתו' החבית:
גר [קראטצין איבער זעגען] (שבת קכ"ב) מגירה לגור בה את הגבינה (ושם סא) היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגור ויגנוז (חולין קכג) מתיב רבי ירמיה מהא דתנן בתנור (פ' ח' בכלים) תנור שניטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלש וגורר את הטפלה וכו' (פרק ט"ו באהלות) אין טמא אלא עד ארבע טפחים ובזמן שהוא עתיד לגור. (בכורות מד) והא אנן תנן (בפ' שני בפרה) פרה שקרניה וטלפיה טהורים יגור פי' ינסר כמו מגוררות במגרה. (ב"ק קיט) היוצא מתתת המקדח ומתחת הרהיטני והנגרר במגר' הרי זה שלו:
גר [זיך קערפלרך פערמענגען] (ע"ז י) הויא ליה ברתא ושמה גירא עבדא איסורא שדר לי' גרגירא כלומר ניפאה גרגורא גירא בחזורין ומפלגא לבישייא ס"א גופא ומפורש בערך גיף נואף אשה תרגום מאן דגר אתתא. לא תנאף ת"י עמי בני ישראל לא תהוון גיורין. וכן מות יומת הנואף והנואפת:
גר [איין נעץ פין טיהרע פאנגין] (ביצה כד) שוחטין מן הגררין ביום טוב פי' עושין פחין לחיות שנתפסין בהן לרגליהן יש חיות בעלי כח נתפסון וגוררין הפת כמות שהוא אם נמצאו אחר כך והפח ברגליה. וידוע שהפח מאתמול נגרר אף על פי שנמצא ביום טוב שוחטין ממנו כי אי אפשר להנצל ממנו ומוכן הוא אבל מן הרשתות אף על פי שמערב י"ט ניצודו אין נלקחין ביום טוב שאפשר שניצולין ואינם מוכנים זה טעמו של תנא קמא:
גר [רייטנען. אויפרעגען]. וסכסתי מצרים במצרים תרגומו ואיגרי מצראי מן אל תתגר בה:
גר [אין דער נאכבארשאפט וואהנען]. (נדרים כא) אלו הוית ידעת דאמרין מגירתא עלה דברתיך מן משכנתה ומגרת ביתה (א"ב תרגום ולכל שכניו ולכל מגירוהי אם כן הערך הוא מגר):
גר [פפייל] (שם עו) חייא בר רב שדי גירי ובדיק פירוש עד שהיה מורה בקשת היה בודק נדרים ומתירן אלמא דלא בעי ישוב הדעת כל כך להתיר נדרים: (א"ב תרגום ולא יורה שם חץ ולא יקשת תמן גיר):
גר [וויק לויב] (שבת קט) ומגירי דרובי אליבא ריקנא פי' לולבי גפנים פי' אחר זרע פשתן:
גר [יונגער לייב] (יומא סט) (סנהדרין סד) נפק גוריא דנורא מבית קדש הקדשים פי' גור אריה. (עירובין פו) נבח בך כלבא עול נבחא בך גוריתא פוק פי' שאם מנבח כלב זכר מעט שותק נבחא בך גוריתא כלבתא פוק שלעולם אינה שותקת אף הוא אם שובת אצל בתו וכועס חתנו מתפייס אבל אם שובת אצל בנו וכועסת כלתו אינה מתפייסת (כתובות סא) רשב"ג אומר איכא בינייהו דמטללה בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר פי' כלבתא קטנה כברייתה היא ורגליה קצרות ורגילים בני אדם לשחק בהן:
גר [קאליך שטיינער]. וסדת אותם בסיד ת"י ותשיעון יתהון בגירא. עצמות מלך אדם לסיד תרגו' דאוקיד גרמי מלכא דאדום וסדינון בגיר בביתא (ובמגלת איכה כלה ה' חמתו) למלך שעשה חופה לבנו גיירה וסיידה וכיירה. (שבת פ') דברי ר' יהוד' בחבוט ודברי רב נחמיה בביצת הגיר. ס"א בביצת הסיד שמע מינה סיד וגיר אחד הוא ואומר על גירא די כתל היכלא. (ביצה טו) תניא רבי יהודה אוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר פי' כמנהג מקומו בר בשרא לעיל וצריך ביצת הגיר ללבנו. פי' אחר ביצת הגיר קורין הדבר שמשחרין בו לצחצחו ולעשותו חלק באתריה דרבי יהודה בר בשרא לתחת וכלפי שיער לחוץ והוי חלק מעצמו ואין צריך צחצוח באתריה דרבי יוסי בר בשרא לעיל ולא הוי תלק וצריך לצחצחו:
גר [שטיין הויפון] והיתה בבל לגלים תרגום ותהי בבל לגרים. גם מזבחותם כגלים תרגומו אף אגוריהון אסגיאו כגירין. ושמתי שומרון לעי השדה מתרגמינן ואשוי שומרון לאיגרי חקלון:
גרר [ברעננען זענגען] (סנהדרין צו) גררתיה לארמאה באפיה שפיר ליה פירש רש"י אתה מחרך ובעל הערוך גרס גרעתי' לארמאה ופירוש גלחת זקנו עיין ערך גרע:
גרר [דיא געקייטע שפייזע] תרגום ירושלמי מעלה גרה מסיק גרארא:
גרב [רויבען] (ברכות סב) אמר ליה אתא גורבא הליליא וגרבה למתא פירש שודד בלילה ושדד העיר. (שבת קמח) אמר ליה זיל גרביה פי' משכיה הוא תנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע' לן ואת שמיע לך ולא אתית הכא למימר ומבדינא גרבאה. פי' אחר של ר"ח ז"ל משכהו והביאהו מלשון פרץ נחל מעם גר כלומר הכריחהו כדאמרינן (נידה לו) שילא בר אבינא עבד עובדא ברב וכו' עד אי לא צאית גרבי' הוא סבר אמר גרייה ופי' הכהו. (חגיגה ה) שדור בי שבור מלכא וגרבוה. (גיטין מה) איבעי' להו מפני תקון העולם משום דוחקא דצבורא או דלמא דלא נגרבי בהו. (שם מו) אתו קא גרבי להו:
גרב [פום בעקליידונג]. בהלכות גדולות ובשאלתא דיומא דכפורי מי שרי למיפק בגורבא פירוש פי"דולי בלעז ולשון ישמעאל גורב:
גרב [קריג]. (שבת יג) העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישבו בעליה ודרשו (פסחים נז) ושותה שלש מאות גרבי יין פי' גרבי חביות והיאך יתכן לאדם שישתה ג' מאות חביות לא על שלחנו שתו יין כל מאן דאתי וזה דבר גוזמא הוא פטסין כדין לגונין כלי חרס הם מהן גדולים ומהן קטנים (ובמגילת איכה יעיב) רבי שמעון הוה מפיק ש' גרבי דמרקוע בכל ערובה לאילין קיטיא פי' קפיפות של פתותי לחם בכל ערב שבת לעניים (א"ב תרגום כל נבל ימלא יין כל גרב יתמליא חמר):
גרבל [איינדרייען] (גיטין סט) ליתי אודרא דעמרא ונגדיל פתילתא ונטמיש בחלא דחמרא ונגרבל בההוא קטמא פי' מגלגל הפתילה באפר:
גרביתא [נארדווינד] תרגום רוח צפון תחולל גשם רוחא גרביתא בטנא מטרא:
גרבתן [לאנגע מענליכקייט] (בכורות מד) הקיק והגרבתן בעל קיק בבצים גרבתן בגיד פי' גיד שלו ארוך עד הארכובה:
גרג [אויף רעגען] תרגום אל תתחר לא תגרג:
גרגי [קארב פאן עהלבעהרטן] (ע"ז עה) בעו מיניה מרבי אבהו הני גרגי דתרמאי טירוש עיקלין שקורין טורטי:
גורגבסין [קלייען] (ירושלמי דשבת פ' כלל גדול) ההן דחשר גור גבסין פי' המפרש סובין ואולי היא מלה מורכבת מן גיר וגבסין כלומר סיד של גפסוס:
גרגל [ווייסער זענף]. (שבת קט). אמר רב ששת גרגילא אפילו לדידי מעלילי. (עירובין כח) השתלים והגרגרין שזרען לירק מתעשרין זרע וירק. (יומא יח) המוצא גרגר בשוק וכבר פירשנו בערך אורות:
גרגלד [איין ארט ריבען] (ברכות לט) הני גורגלידי דליפרא פרמינהו פירמא רבה. (שם נו) חזאי תרי גורגלידי דליפתא. ס"א תרי ראשי לפתו' (א"ב פי' גנגליד בלשון יוני לפת עגול והלפת שהוא ארוך נקרא בלשון משנה נפוס אבל העגול בלשון משנה נקרא בשם סוגיי לפת):
גרגר [ווייסער זטנף] (פרק ט' בשביעית) הגרגר של אפר. (ובפרק ד' במעשרות) השחלים והגרגר בלבד גרגר היינו גרגל דלעיל יש ספרים שכתוב בהן גרגר ויש ספרים שכתוב גרגל:
גרגר [טרויבען אבפליקען]. (פרק ו' בפיאה) שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט. (ובפרק ז) גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות (ובהרוטב בפרק ג' בטהרות) ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא פי' ענב אחד לבדו (ובפ' ב' במעשרות) באשכול שאבור לך מגרגר ואוכל. (ובהמעביר פרק שלישי) רבי עקיבא אומר מגרגר באשכול פירוש אוכל ענב אחת. (שבת סד) בפלפל ובגרגר מלח פי' קורט מלח. (מנחות פה) אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים פי' אם בעיקר האילן מים או שוקת ונפל לשם מן האילן זיתים אין מביאין ממנו שמן שאינו מן המובחר (ובזה הפרק) זית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל גמרא איבעיא להו מגרגרו תנן או מגלגלו תנן פי' בשלשה זמנים לוקט הזיתים וכל לקיטה יש בו שלשה מיני שמנים לפי שאין מתבשל כולו יחד ושאל מגרגרו תנן כלומר לוקט אחד מן המבושלים או מגלגלו תנן שעושה להן סימן שלא יתערבו באחרים ומניחם עד שיתבשלו יפה יפה ויתרככו כביצה מגולגלת תא שמע דתניא שמן זית מזיתו כלומר שיתבשל על האילן יפה וכן עושה סימן לזית השני ועוזבו עד שיתבשל יפה. (פרק ט' בטהרות) המניח זיתים לגג לגרגרן פירוש לגלגלן. (פ"ג בשביעית) וכן גרגר של צרורות פירוש אבנים קטנות:
גרגרן [פיעל עסער אונד זויפער] (כתובות ס) דדרכא על דמא דחמרא הוו לה בני גרגרני (גטין פט) אכלם בשוק גירגרה בשוק. (נדה עב) בית הלל אומרים הרי זה גרגרן. (ובצלוחית פרק ט' בפרה) רבי יהושע אומר כששתה או גירגר כשר פי' שפכם בגרונו ולא שתה בשפתיו מן הכלי פי' אחר אם שפך המים בקנה ולא הגיע בפיהו כשר (פסחים פג) השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן. כי הייתי זוללה תרגום גרגרניתא:
גרגרת [האלז גארגעל] (חולין לב) במשנה שחט את הושט ופסק את הגרגרת פי' הוא הקנה (א"ב כן נקרא בלשון יוני ומן השם נבנה הפעל בלשון יוני ורומי גרגר וענינו הנפת משקה בפה בין החיך והקנה בהשמעת קול ובלשון ישמעאל במקום גרגר אומרים ערער עיין ערך ערער ונקרא הזולל גרגרן כי מפני פחזות הבליעה מקדים קנה לושט):
גרגרת [טריקענע פייגען אונד אליווען] (בפ"קמא דמעשרות) וגרוגרות משידוש. (ובראש תוספתא דמעשרות) התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדוששן. (שבת קכב) מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות פירוש גרוגרות תאנים יבשות מפורדות. דבילה מחברת תאנים קרויין בין רטובים בין יבשין:
גרגרת [איין נאהמען] (שבת קח) תני יהודה גרוגרות אין עושין מי מלח עזין. (יומא עת) תרי יהודה גרוגרות אסור לישב על גבי טיט ביום הכפורים פירוש כינוי שם:
גרגשתא [טעפפער ליים] (שבת קיג) ההוא גברא דאכל גרגשתא ואכל תחלי וקדחי ליה לליביה ומית. (מציעא מ) איכא דאמרי משום גרגשתא האי מיצא והאי נא מיצא פי' עפר נקי שאין בו תערובת ועושין ממנו כלי חרש יש עפר שמוצץ ויש עפר שאינו מוצץ. (ובע"ז לח) ומייתי חצבי חדתי חיורי ומלן להו מיא ותרן בהו גרגשתא. (יבמות קז) אכלה גרגשתא ורקקה ולא כלום הוא. (כתובות ס) דאכלה גרגשתא הוו לה בני מכוערי. במעבה האדמה תרגום בעובי גרגשתא:
גרגתא [גרוב ברינע] (ברכות נח) מקום שנעקרה ממנו ע"ז. (ובב"ב צא) והמתנשא לכל לראש אמר ר' חנן בר אבא אמר רב אפילו ריש גורגותא מן שמיא מנו ליה. (ובב"ק כז) ההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מינייהו. (מציעא קג) אמר רב פפא האי מאן דאמר ליה לחבריה אושלן האי גרגיתא ונפלה בני לה גרגותא סתמא ונפלה לא בני לה בי גרגותא כרי ואזיל כמה גרגותי בארעיה פי' גרגותא בור שממנו משקין אותה שדה נפל לא בני להשואל כי היכי דליהדר ולישקול מינה משום דהאי גרגותא אושליה והא אזיל ליה גרגותא סתמ' ונפלה בני לה ועביד מינה כל דבעי מקום גרגותא מקום לחפור שם בור זה פי' רבינו גרשום. (ובב"ב נו) בד"א במחזיק אין שם בשדה הגר לא מצר ולא חצב והיא שדה גדולה מאד והכיש ניכוש אחד בקצה שלה היא שדה אילן עד היכן קנה פירש רבי מרינוס משום רבי יוחנן כל שנקראת על שמו ופירש רב פפא כל שדולין אותה ומשקין אותה מגרגותא חדא. (בקידושין עו פרק י' יוחסין) כל שהוחזקו אבותיו בנהרדעא אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו:
גרגתני [פיסטעל, קארב, האנדפאס] (ב"ק פה) הכהו חייב לרפאותו העלת מכתו גרגותני פי' מקו' קיבול בלעז פישטו"לא. (חגיגה כב) וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד. (וביע"ז נו) אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת בלעז פי' סיצפטו"רי. (גטין נו ובויקרא רבה באחרי מות פר' ויתרון ארץ) נטל הפרוכת ועשאו כמין גרגותני ונטל כלכלי בית המקדש והניחם שם:
גרד [רייצען קראצען] (ברכו' לה) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי' כדאשכחן (בפסחים קז שבת קח) א"ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי' דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול (שם נ) האי תנא אליבא דרבי יהוד' סבר דגריד. (שם ע"ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שם פא). זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שם קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי' קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי' הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (ובב"ק צט ובב"מ קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי' לתקן הסרבל בלעז פלו"קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שם קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (ובב"ב מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי' גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (ובע"ז כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי' לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי' אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (שם לג) ת"ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע"ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י"א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ' גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי' גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י"א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי' ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ' הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי' הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
גרד [טראקען] (פסחי' צה) וחכמים אומרים ביהודה שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד פי' הגריד מקום היבש. (ובב"ר פרשת ויחן את פני העיר) רבי שמעון בן יוחי עשה טמון במערה י"ג שנים הוא ובנו אוכלין חרובין של גרדינה (עירובין ק) והא לא נתרי קנסי בגרדא פי' יבש כמו אין משקין שדה גריד ס"א גרודא פי' אילן קרח שאין לו לא אמירין ולא עלין:
גרד [ווארציל שטאם] (שם ט) אלא מאי גורדייתא דקני היינו אילן פי' עיקר של קנים שמחובר בקרקע ויש בו קנים הרב' המדובקין זו בזו כגון אילן:
גרד [צויטין פעדעם] (סוכה ט מנחות מב) אמר רב יהודה אמר רב עשאן מן הקוצין מן הגרדין מן הנימין פסולה מן הסיסין כשרה פירש מן הגרדין מן החוטין של גרדי או מן הנימין פסולה. פי' אחר מן הגרדין שמשתיירין בסוף בגד לאחר אריגתו אין ראויות לציצית נימין אותן שלוקחין מעל הבגד במספרים. קוצין הצמר שתולשין הקוצין בשע' שמהלכת הבהמה ביניהן. סיסין אלו פקעיות של שתי שנטוו לשום בגד והן קיבורייתא רב אמר כיון דלא נכנסו לבגד קורא עליהם שם ומשימן כמעשה אורג תרגום ירושלמי גירדי. יתד הארג תרגום אכסן דגירדאי. (יומא פב) בגדי השרד בגדים שגורדין אותן מברייתן ומשיירין מהן כלום כלומר מעט שאינו ארוג והיו מחטטין במחט (א"ב פי' בלשון יוני אורג):
גרדין [מינצע דעם קייזרס גאדיאנוס] (בויקרא רבה) בראש תני רבי אושעיא כעובי דינר גרדיון היה בו. (ס"א קרתיון) (א"ב על שם הקיסר גורדיין נקרא דינר זה וכן מטבע נירונית טריינא הדריינא על שם הקיסרים נירון טרינוס הדריאנוס):
גרדלקי [שטייג. העהלע] (שבת קו) פי' בערך גדיגר (א"ב שם גרס גדודקי ובנוסחאות דידן כתוב גורזקי):
גרדם [שטאפע] (שבת לב) עלה למטה ונפל יהא דומה לו כמי שהעלהו לגרדום לידון. (ע"ז יו) במשנה אין בונין עמהן בסילקי וגרדום. (ובפסיקתת דשמעו) מה עשה לו המלך נטלו ותלאו בגרדום ה"א בגרדון פירוש מעלות שעושין לדיינין שיושבין עליהן כשדנין כמו שעשה שלמה מעלות לכסא אשר ישפוט שם ובלע"ז מעלה גראדי"ן (א"ב פירוש בלשון רומי מעלות וזה שם מקום מיוחד בעיר רומי אשר ממנו היו דוחפים הנהרגים והם נעשים איברים איברים):
גרדם [ברעכען, טייהלען] (סוכה יג) בגמ' דחבילי קש (פרה פי' י"א) מצות אזוב ג' גבעולין שיריו שנים וגרדומיו כל שהוא. (מנחות לח) מאי שיריו ומאי גרדומיו לאו שיריו דאפסי' מינייהו גרדומיו דאיגרד' איגרדומי לא חדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ולימא גרדימיו שיריו למה לי הא קא משמע לן דבעינן שיריו כגרדומיו כדי לענבן (שם) אמר רב פפי גרדומי דציצית כשרות וכו' פי' כשיבלו הציצית ולא ישתייר ממנו אלא מקצת וכה"ג באזוב (א"ב תרגום ותמס כעש חמודו מסיית היך עמר דאיתגרדים גושמיה):
גרדם [פארם איינעם בראט] (ב"ר לג) ויזכור אלהים את נח אלכסנדרוס מוקדון אזל לגבי מלכא קציה לאחורין צלמי של חושך נפק טעי' ליה גרדומי דדהב בגו דסקו' דדהב פי' לחם של זהב בתוך שלחן של זהב. ס"א גרוזמי דדהב:
גרדקי [נאהמע איינעס אורט] (בב"ר סד) מלך פלשתים גררה לגרריקי וכן תרגום ירושלמי ויגר בגרר מלך פלשתים גררה:
גורדיתא [איין וואנד אוס טראסטונא] בגורדיתא דקני עיין ערך בי גורתא כן גרס בעל הערוך:
גריוא [איינע מאס] (עירובין יד) בת כמה הוי ג' סאין דכתיב מעשר הבת מן הכור דהוי להי ו' אלפי גריוי: (פסחים לב) גריוא אכל גריוא משלם: (ב"ק צו) (מציעא טו) השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא ביזרא דתרדלא פירוש גריוא מדה:
גרוס [איין ארט סאלאט] (בויקרא רבה בריש צו פרשת זבח תודה יכבדנני) אמרי רבי סימון הדא גרזמיתה באה באחרונה למה שיש בה מינין הרבה. (ובאמור אל הכהנים פרשת צדקתך כהררי אל) נפקין לאפיה בגרוזמין דדהבא ובלחם דדהב (ירושלמי בברכות פ' כיצד מברכין) בגמ' היו לפניו מינין הרבה הדא גרוזמיתא רבי ירמיה בשם רבי אמי אומר מברך על תורמוסא ובלע"ז לופינ"י ויש בהתורמוסין ומינין הרבה (בריש מגלת איכ') הלואי יעשו אותי בני כגרוזמי הזו שהיא באחרונה (א"ב פי' בלשון יוני מין ירק מעורב בציר ומאכל זה היה עולה על שלחן מלכים בקינוח סעודה בזמן קדמון אבל עכשיו נשכח תקונו גרוץ בלשון יוני ציר זומוס מרק):
גרזקי [שטייג. קעפיג] עד שיכנסו לגורזקי שלו בעל הערוך גרס גדודקי בערך גדיגור וגרס גרדלק עיין ערך גרדלקי):
גרט [צבראחנע מעטאלין] (שבת קכג) מחט שניטל חורה או עוקצה זורקה לבין הגרוטאו' (פרק י"א בכלים) משברי כלים מן הגרוטי. (מציעא יב) כמה תהא הסלע חסירה ולא יזרקנה לבין הגרוטאות. (ע"ז כג) הלוקח גרוטאות מן העכו"ם. (מנחות כח) תנו רבנן מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה מן הגרוטאות פסולה פי' מסמרות שבורין ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו ולשון יון הוא ויש אומרין כל מיני מתכות בין כסף בין זהב (א"ב בל' יוני שברי כלי מתכות):
גרם [קנאכן ביין] (חולין קג) אמר רב הונא בגרמיתא זעירתא פי' אבר קטן שיש בני אדם שבולעין אותו. (ברכות ה בתרא קא) והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר פירש י' בנים היו לו ומתו ומצער ומרוב החביבות היה נושאו ואד' קדוש כרבי יוחנן היאך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל שעה אלא אותו עצם שן היה ושן המת אינו מטמא דתנו (פ' ג' באהלות ובנזיר נא) כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורו הכל טמת וזה תלוש היה (נדה נז) כל דבר שהוא עם אדם כשנולד ואין גזעו מחליף מטמא לאפוקי שן אף על פי שגזעו מחליף לא נולד עמו השיע' והציפורן אף על פי שנולדו עמו גזעו מחליף לפירוש אינן מטמאים אבל רמ"ח איברין טמאין במת אפי' כשנפרשו לפי שנולדו עמו ואם תחתוך א' מהן אין גזעו מחליף. פי' אחר כשהיה הולך לבית האבל מוליכו עמו כדי לנחמם כלומר ראו מה אירע בי דין גרמא דעשיראה בירי וצערי גדול משלכם (א"ב לשון מקרא זה חמור גרם ותרגום עצם מעצמי גרמא מגרמי):
גרם [וועגען. זעלבסט. מיינער. דיינער] (ברכות מ) איבריך שתייה אייתו ליה כסא אחרינא ובריך רבי שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד פי' הוא סב' כיון דשת' כסא הוה ליה כט' שאכלו דגן ואחד ירק ויין הרי הוא כירק פי' הוא סבר דמאי דעבד לדעתי' לחודיה עבד ולית הלכתא הכי. (שבת לח) אמר רבי אמי רבי דעבד לגרמי' הוא דעבד דאמר אבל הניחן על גבי קרקע אסור הכי אמר רבי יוחנן אפילו הניחן על גבי קרקע. (תענית יד) אמר רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד (ז"ק כ"ה) אמר ר' אבא בריה דר' חייא ב"ר אבא רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד פי' יש מפרשין אלו שני מעשים דר' אמי כפי' הראשון לדעתי' עבד וחולקין עליו חביריו ויש מפרשין לגרמיה עבד שלא היה יכול להתענות (פי' לעצמי):
גרם [פעראורזאכין] (ב"ק ק') מאן דאין דינא דגרמי רבי מאיר וסבירת לן כוותיה ומסקנ' מיהא דתנן מחיצת הכרם שנפרצה אומר לבעל הכרם כרם גדור גדרך נתייאש ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריתו פי' חייב לשלם הזרע דקימא לן זה סומך לגדר וזורע וזה סומך לגדר ונוטע וכיון שנפרץ הגדר נתערבו ונאסרו תבואת הכרם והזרע ומפני שלא גדר גרם לזרע להאסר לפיכך נתחייב בעל הגדר נשלם דמי הזרע שנאסר נתברר כי אע"פ שלא עשה מעשה בידים אלא ישב ולא גדר וגרם היזק לחבירו חייב וכן הלכה. ופי' דינא דגרמי לישנא דמגרם כמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל גורם גלות לבניו. ותנן בזה הפ' הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו כו' עד ואם מחמת המכה נפל חייב וקיימא לן הלכה כי האי סתמא (א"ב תרגום אנכי סבותי אנא גרמית):
גרם [אביררען] (חולין ט) ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קא משמע לן כולהו תנינא פי' אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו. שהייה (שם לב) נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה (שם ל) התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה (שם לב) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה. הגרמה (שם יח) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה כשרה הא לאו הכי פסולה. עיקור (שם לב) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הושט וכו'. (שם פא) השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו (שם פה) פטור מכסוי הדם. פי' שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה פסולה פחות מכאן כשרה אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה ואם שחט רובו חציו ושהה כשיעור הזה פסולה ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחיט מקצת ושהה לאו כלום הוא ופסוקת הגרגרת ברובה פסולה במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא על ידי סכין אבל אם שחט כעוף בסכין יפה אם שחט מקת ושהה לא חיישינן דאי רובו כשר ואי חציו שר דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו כשרה. דרסה כיצד היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הסימנין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא פסולה ואם הוליך והביא כשרה דרסה לשון כמו דרוסת הארי. חלדה כגון שהכניס הסכין בין העוף לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוה מזיא או עמרא עילוי אפקיתא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכין תותייהו ושחט פסולה פי' מזיא שיער עמרא צמר הפקותא צואר קנדרוג דבק סנדרוס עטרן רקעת' סמרטיט מאי לשון חלדה כחולדה סדר' בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה משיפוי כובע ולמעלה פסולה למטה כשרה. עיקר היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכתה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנין פסולה:
גרסד [איין אייל] (ב"מ סד) מאן דיהיב זוזא לגינאה אקרי וקא אזלי י' קרי בני זרתא ואמר ליה יהיבנא לך בני גרמידא. גמד ארכה תרגימו גרמידא:
גרמטיון [שריפט. פערשרייבונג. שולדטיין] (מדרש שמות רבה פ' החדש הזה לכם) ומאימתי כתב לו הגרמטיון מאיזה חדש בכמה בחדש פי' בלשון יוני שטר חוב:
גרממיא [גערמאניא. אין לאנד] (יומא י) גומר זו גרממיא מגוג זו גינתא. (מגילה ו) זממו אל תפק זו גרממיא של אדום. תרגום ירושלמי בני יפת גומר ומגוג ושום אפרכיותהון אפריקי וגרממיא. וכן (בב"ר פרש' לח) ס"א גרמינא מבי' תורגמ' תרגומו ממדינת גירמניא. (א"ב נקרא בלשון רומי גרמניא המחוז הנקרא לנו ארץ אשכנז ובירושלמי דמגלה פ' קמא כתיב גומר גרממיא מגוג גותיא והיא מדינה צפונית אשר ממנה יצאו מחריבי ממשלת רומי):
גרמן [וואג שאל] (ב"ב כט) א"ר פפא בגרמיני פי' מאזנים ששוקלין בהן ברזל שחוק וזכוכית שחוקה:
גרמן [ווייס] (פרק שני נגעים) בהרת עזה נראין כגרמני כהה והכהה ככושי עזה. (ובב"ר פרשה כג) ויוסף הורד מצרימה בכל מקום גרמני' מוכר כושי פירוש לבן ביותר (א"ב פירוש בלשון רומי איש מארץ אשכנז אשר אנשיה מופלגים בלבנות):
גרמם [איין פיר אונד צוואנציג טהייל אין אונץ] (בילמדנו פרש' כי תשא) לפי שחטאו בשש שעות ביום לפיכך יתנו מחצית השקל דעביד שיתא גרמסים (א"ב פי' מלשון יוני מן משקל אשר הוא חלק מד' ועשרים חלקים באונקיא אם כן משקל מחצית השקל רביע אונקיא):
גרן [טעננע. שייער] (סוטה י"ג) ויבאו עד גרן האטד וכי גרן יש לאטד פי' האטד קוצין ואין להן פירות שיעשה ממנו גרן כגורן זה שמוקף לו אטד פי' הגורן יעשו סביביו אטד וקוצים כדי שישתמר:
גרס [געמאהלענע בויהנען. גרויפין] (סנהדרין מט) (נדה סט) שבעה סממנים מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין. (פרק י"ז בכלים) גריס נגעים כגריס הקלקי פירוש אם יש לאדם בגופו נגע כשיעור חצי פול טמא (מ"ק יג) והגרוסות עושין בצינעה לצורך אוכל במועד (מנחות סו) נתנוהו לריחים של גרוסות פי' הריחים שטוחנים בהן פולין (ב"ב כא) אביי אמר אנא ענשתיה דאמר להו לרבנן עד דמגרסיתי גרמי ביה אביי אתו אכלו בשרא בי רבא (א"ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ואמרין אייתיאו גרוסא והוא לשון מקרא גרש כרמל)
גרס [שטאדירין. לעזען]. תרגום בפסוק ישקנו מנשיקות ושיתא סדרי משנה ותלמוד' בגירסא ובלשון תלמוד גירסא דינקותא פי' בלשון יוני ענין קריאה:
גרסן [ערשפארנום פערמעגען] (יבמות קיז) דקא אכלה לגורסונא דבי נשא פי' עתידה זו לירש ממון אביה:
גרע [אבנעהמען ווערטלאז ווערדען טרויבען קערקער נידערלאסעען. שערען] (ב"ב קיא) קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי' גרע ו' מנחלתו ול' מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיה לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו וזהו שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין לא גריעה ממש דהא רבא אידחי תירוצים דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי ומילת' דדחי בה הדר הוא ופסיק בה אלא הכי פירוש' קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש ומפרשי לה בלשון ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא אלא נראה כמוסיף וגורע וכך פתרון זה ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה כדכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלה. זה פי' ר"ח ז"ל. (מציעא קד) אהני כתבא לגירעון פי' לעול' בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון ועכשיו גרע מאות' השומא גרע למלוה וזהו אהני כתבא לגירעון ואם לא כתב לו כך ומשכנו אף על פי שבמקום פירעון עומד אם גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע. (ב"מ קו) אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע פי' אשדה אחוזה קאמר דהיכא דהקדיש בר ישראל שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש שדהו כערכך יקום ומהו כערכך כמו שאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתיב לפי זרעו וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ' סלעים אבל הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י' או אחר כ' מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנאמר ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל וכמ' מגיע לכל שנה סלע ופונדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה ותניא בערכין בתוספתא נמצאת אומר תשע וארבעים שנה תשעה וארבעים סלעים ומ"ט פונדיונין ותניא בתורת כהנים וכי מה טיבו של פונדיון זה והלא סלע של תורה אינו אלא מ"ח פונדיוני' אלא שתהא קולבון לפרוטרוט וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות שאם בא לגאול מ"ט שנים נותן נ' סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם בא לגאלה מ' שנה או ל' שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אף על פי שאין מגיע פונדיון שלם וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט"ו למטבע או כ' חתיכות למטבע הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחר המשתכר נותן אותו תוספ'. דתנן (שקלים ב) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כיצד כל ישראל חייבין כל אחד מהן חצי סלע שנאמר בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש וכשישקול חייב ליתן קולבון שלא נתן אלא חצי סלע ובמקום שיש שני אחין אם חלוקין בממון נותן זה שקל שהוא חצי סלע וזה שקל שהוא חצי סלע ונותנין שני קולבונין ואם אינן חלוקין בממון וממון אחד הוא נותנין סלע שלם ופטורים משני קולבונין ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה מה בין הבעלים לבין כל אדם אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל ואם גאלה אחר אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואפילו עושה פירות בשנה ששוין ק' סלעים אינו נותן אלא סלע ופונדיון לשנה והיינו דאמרינן באיזהו נשך לענין פרי בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה דיהיב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אף על גב דקא אכיל פירא טובא וכמו שנותן הוא סלע ופנדיון לשנה כן כשאכלה הכהן שלשה או ארבעה שנים אפילו היתה שנה שביעית לפניו קודם שנגאלה מנכה סלע ופונדיון לשנה דתניא בערכין אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנה הבעלים גורעים הימנו סלע לשנה ומזה הקשה אלא מעתה הואיל ושביעית אפעקתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן אלמה תנן נותן סלע ופנדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע ותניא (בתורת כהנים) ונגרע מערכך מלמד שאם היתה ביד כהנים ב' או ג' שנים מגרען סלע ופונדיון לשנה השיבו שאני התם הואיל וחזי למשטח בה פירי ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה אבל לענין המוכר שדהו לחברו שני תבואות בעינן. (ערכין כד) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב' שנים פירוש אם הקדישה פחות מב' שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב' שנים ב' סלעים וב' פנדיונין אלא נותן נ' שקלים שלמים לחומר שעורין מאי טעמא משום דכתיב אם עוד רבות בשנים כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו שני שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב' שנים הקדישה נותן נ' שקל לכולן (קדושין יד) וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמרא בגירעון כסף אמר חזקיה דאמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת פי' שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו (ובברכות לו) פרק כיצד מברכין בגמ' חוץ מן היין (פסחים נב. ובפ"ד דשביעית יט) בית הלל אומרים החרובון משישרישו והגפנים משיגרעו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פי' הא דתנן בגפנים משיגרעו בעץ שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דאכלה אמר רחמנא ולא להפסד (ירושלמי סוף פ"ד) תני רבי חיננא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים. (שבת עז) איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פי' גרוע שבפרי. פי' אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס"א גלעינין והנם בערך גלע. (קדושין פא) י' דברים נאמרו בגרע וכו'. (פ' י"ב בכלים) מסמר הגרע טמא פי' גורע הדם והוא הספר. (ובמגילת איכה חד מן אתינס) וכו' עד אמר חד אנא מייתי ליה רישיה גריע (סנהדרין צו) גרעיתיה לארמא ושפר ליה אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה פירוש גלחת זקנו וחרפתו ושפר ליה שלא כעס אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה שתעשה ממנו כל מיני ליצנות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גרדתיה לארמאה עיין ערך גרד) ותגלח את שבע מחלפות תרגומו וגרעת. וכן ויגלח את חצי זקנם תרגומו וגרע:
גרף [שארען. וועקשווימען] (שבת לו) פרק כירה בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף. (שם קמ) גורפין מלפני הפטם (פסחים נח) גורפין מתחת רגלי הבהמה. (ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים. (שבת קנב) מגריפ' לגרוף בה את הגרוגרות (פסחי' מב) אשה לא תלוש במים הגרופין מושכין לדעה מן הנהר כמו נחל קישון גרפם (שם מד) אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם כלומר שאוכל הכותח בעינו שאין טובל בו שום דבר. (ב"ק ו) פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן (ובהגדת ילמדנו ויהי כל הארץ שפה אחת) הב לי אבן והוא נותן את המגרף. (ובפרק ח' בכלים) היתה גורפת והכה הקוץ ובו' פירוש אם היתה מושכת האפר מן התנור או נשרפו ידיה והן טמאות והכניסה ידה בפיה ונגעה בדבילה של תרומה נטמאת בידים מסואבות:
מגריפה [דיא פאננע וואס מען דאס אשעשארט] (תמיד כח) ונטלו המגריפות והצינורות (שם ל) מיריחו היו שומעין קול המגריפה (ושם לג) נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם למזבח. (פרק י"ג בכלים) מגריפה שנטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. ויעיו תרגום ומגרופייתיה:
גרף [נאכט געשיער] (שבת קכא) גרף של רעי. (שם קמ) וכי עושין גרף של רעי לכתחילה. פי' כלי מיוחד לצואה:
גרפית [יונגע צווייג] (ב"ב צא) מניח שתי גרופיות פי' הנטיעה כשהיא קטנה נקרא גרופית. (פ' י"ב בכלים) גרופית של זית טהורה עד שתישלק ופירושו קשרי זיתים והן כגון אמירין כדתני' זיתים לקוץ אינו רשאי לשרש כולו כאחד אלא מניח ב' גרופיות בעיקרן ונוטל השאר. פי' אחר גרפית מדם היא כגון פקק הקנים והגפנים. (ב"ק פא) וקוטמי' נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זיתים פירש ענף של זיתים פירש רבי נחום כזית בביצה מותר. (ובב"ר פרש' כז) על שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקב"ה והביאו בימי דוד. (ושם בפ' לב) ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופיות לזיתים:
גרק [אונרייפע טרויבען] (שם כה) מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דהוה שייף ליה לברתיה גרקי דערלה (בנזיר לד) אף כל פירי מהו גורקי פירוש שלא בישל כל צורכו פירו' אחר גרגרים של ערלה:
גרתיקין [פימס] (שבת נ) בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון פירוש כשמוצי' הצורף את הכסף מן הכור והוא משחיר ומביא קיניא ושורה אותו במים וחפין בו את הכסף והוא מתלבן לפיכך שנו חכמים בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף גרתיקון שהוא מעשה אומן. פ"א גרתיקי רסינ"א בלעז וכשחופף הכלי בו מתלבן הרבה והוא כמתקן כלי מפני ששף ממנו ואיכא איסור בשבת (א"ב פירוש קרטיקון בלשון יוני ורומי מן אדמה נבנה אשר בה מלבנים כלי כסף עיין ערוך קרטס):
גש [שראללען] (טהרות פרק ה') השרץ והצפררע ברשות הרבים וכן וכזית מן המת וכזית מן הנבילה עצם מן המת ועצם מן הנבילה גוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס גוש מארץ טהורה וגוש מארץ העמים וכו' עד רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין פי' חתיכה של עפר שנשרה במים ונתנגבה (שבת טו) על גושה לשרוף פי' עפר כדכתיב וגוש עפר. (מציעא קא) אמר עולא אמר ר"ל לא שנו אלא שנעקרו בגושיהון פי' בעפר שהעיקרין של אילן שתולין בו ומשוקעין בתוכו כמו בטיט (פרק ג' בטהרות) וגוש של זיתים שנפל לתנור פי' חתיכה של זיתים כתושה אבל לא הוציא שמנה (פרק ב' בטבול יום) אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכ' טהור פי' מקובצי' חתיכה אחת. (ובמגלת איכה) ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו ר"ש בר נחמן אמר עשאן גושין:
גש [עררייכען] (יבמות קז) דילמא שאני התם דגיש ליה צערא פי' שכבר גש והגיע צערה:
גש [שטאסען]. ואם שור נגח הוא וכי יגח שור תרגום ירושלמי וארום יגיש:
גש [נאהמע איינער געגענד]. (ערכין לב ובתורת כהנים פרש' כי ימכור איש בית מושב) כגון קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב:
גשש [זוכען שפיר האלץ שינדלען דער גלידער. דיא שינדלען שטאסען שלאגען ווערפען בעשפטיגען]. (שבת קכה) ר' יוחנן אמר גשוש של ספינה פי' עץ ארוך שבו מגשש לפני הספינה (שם ק) אמר רב ספרא גשושאי אזלי קמה פי' מרגלין שגוששין את המקום ברגליהן או בעץ ארוך כמו שאמרינן לראות אם עמוק לילך שם הספינה שלא תכשל. (מציעא מב) והאידנא דשכיחי גשושאי אין להן שמירה אלא בשמי קורה פי' בני אדם שמגששין בקרקע ומגנלין המטמוניות (גיטין ז ופ"ב דחל') עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית אמר רב יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת פי' קרקעית הספינה נוגעת בקרקע הים. (ובפרק ג' דמקואות) ועל הגשיש של מטה אית דאמרי קשיש וטועין בכך פי' כל מטה שאינה של טרסיים יש לה גשיש ומהו גשיש כל מטה שהוא לפרקי' ומתפרקת זו מזו יש לה כמין עצים ארוכ' שהן מדבקין אותה ונגששת זו עם זו ושם אותן העצים המדבקים ומגישין אותה נקראין גשישין ומניין שהיא כך דאמרינן לענין מי שנשברה זרועו או שוקו ובאין הרופאין ומביאין כמין דפין ולוחות ומניחין על תשבר ושמן גשישין כדאמרי' בתוספת' דמקואו' והאגד שעל גבי המכה וגשישין שעל גבי השבר והשירים והטבעות והקטלאות אינן חוצצין ויש אומרים שהיא בסיס למטה ויש לו רגלים כדתניא ישב על הגשיש של מטה ד' עליות שתחת רגלי גשיש טמאות ארבעתן ויש אומרים גשיש הן ארוכו' של מטה. (ובפוסק') דילמא לגבור שמתגושש באבן של מסית פי' מתעסק באבן בוחן (א"ב פי' הגשיש בלשון רומי נסרים חתוכים ושוים או עצים עגולים ואות ה"א עיקרית):
גשם [לייב קערפער] ונהמת באחריתך ככלו' בשרך ושארך. תרגום ותנהום בסופך עד דיגמר בשרך וגושמיך. ועוכר שארו אכזרי ודמוביד גושמיה נוכרא' ושבט לגו כסולים ושיבט' לגושמיהון דסכלי:
גשם [טיהר טויער] (עירובין קא) איכא דאמר דלית לה גושמא פי' בערך דלת:
גשם [רעגן]. (בב"ר פר' לה) ותבא אליו היונה רבי לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולא הוא שהקב"ה אמר ליחזקאל אמו' לה את ארץ לא מטהר' היא ולא גושמה ביום זעם:
גשף [פערענדערט] (מנחו' כ) ואי אפי לה מאתמול אגשפא לה. ס"א אינשב' לה פי' שניא צורת' ולא הויא נאה:
גשפק [דורך גיווערקטצייג] (שם ע) מאי היא אילימ' גושפק וסדיני פי' גושפקי הן גלפקרין הראויין בימות הגשמים וסדינין בימות החמה:
גשר [בעלקען] (שם סז) מיעסק בגשורי אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעלה פי' כשורי וגשורא אחת הן (א"ב תרגום את כל לחותים ית כל גשרין):
גשר [בריק] (עירובין נג) גשרים ונפשות שיש כהן בית דירה (ברכות נט) הרואה פרת אגישרא דבבל הרואה דיגלת אגישרא דשביסתא (כתובות קה) וגההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקו' אגשר' דשביסני (ב"ב עג) וקיימן אתרי גושרי דרורנג (א"ב תרגום שערי הנהרות גשרי נהרתא ובנוסחאות שלנו כתוב גישרי דרוגנג):
גשתא [באטאפונג] (שבת קז חולין קנב) אמר רב אשי תנא דידי סבר לה כרבי יהודה דאזיל בתר גשתא פי' גשתא הוא משמוש העור ביד אם הוא רך או אשון ואמר גשתא בתנשמת אשון כגשתא דחולדה:
גשתא [וויין הייבער] (ע"ז עב) שאני התם דכוליה חמרא בגשתא ובת גשתא שייך פי' עושין כמו קנה של זכוכית והיא ארוכה כמו קנקן וכופף מן ראשה בטפח אחת ומכניסה לקנקן ריקן ושואבה בפיו עד שמוציא מן היין לחוץ ואחר כך היא שואבת מאליה כל הקנקן כולו:
גת [קעלטער וואנע]. (שבת קנ) תרגמו ר"נ בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו פירוש בימי הבציר שמצוי יין והבדיל וסלקא שמעתא שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ואפילו לא אמר אלא המבדיל בין קודש לחול דיו וכן אמר רב אשי דהוה בתרא' אמרינן מקודש לחול ואפיקנן סלתי כלומר מתעסקין במלאכה ובא רב אשי למעט שאין צ"ל כל ההבדלות אבל צריך להזכיר ברכ' ושם ומלכות דלא גרע מברכת מצות וברכת פירות וכן הלכה (פיאה פ"ז) כרם רבעי ב"ה אומר כולו לגת. (חגיגה כה) יניחנה לגת הבאה פי' מניחה עם הארץ אצלו לשנה הבאה לשעת הגיתות שנאמן עם הארץ על התרומה (זבחים קיב) פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה. (ובפ' ד' בפרה) שרפה חוץ מגיתה או בשתי גיתות או ששרף שתים בבת אחת פסולה פי' גומא היא בקרקע צורת גת מתוקנ' לשריפת הפרה:
גת [שטאטדנאהמען] (בב"ר עב) וירא ה' כי שנואה לאה אף הגיתות מאחורי הקורות סונטות בה. ס"א אף הנשים. (סנהדרין קב) לכן תתני שלוחים על מורשת גת אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקב"ה לכן תתני שלוחים כלומר שנתגרשו ממלכות בית דוד שהרג את גלית ולקח העיר שלו ששמה גת והורישה לכם בתי אכזיב אתם לביתו של דוד לאכזב למלכי ישראל כלומר הכזבני' יתהפך למלכי ישראל שכולם ילכו לחבל:
גת [געוואלט] (ב"ק קי"ד) נכרי דדייני בגייתי פי' בכח בגיאות בלא טענה:
גית [פיחע] תרגום מקנה צאן ומקנה בקר גיתי טנא וגיתי תורא:
נשלם ערך אות הגימל