אחל ערך התיו
תא [פאהר הויז] יציע צלא והתא כבר פי' בערך אפתא ובערך יציע. (מדות לד יומא נב) כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא שש:
תא [קאממען ברענגען] (ערובין נג) תאי דאוכליך חל באפי' בואי (א"ב העיקר הוא אתה והוא לשון פסוק ואתה מרבבות קודש):
תאטר [שויא פלאטץ. טעאטער] (כתובות ע) הולכין לטאטריות ולקרקסאיות לפקח על עסקי רבים בשבת. (מגלה ה) ועקרון היבוסי אלו תיאטריות וקרקסיות שלהן (ע"ז יח) ת"ר אין הולכין לתיאטריות ולקרקסיות (בריש מגילת איכה ובהייתי שחוק) ישיחו בייושבי שער אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי קרקסיות ובבתי תיאטריות (ב"ר פ' פז) ויהי כהיום הזה רבי נחמיה אומר יום תיאטרון היה והלכו הכל לראות פי' בל"ר קורין לנבילה תיאטרן קרקסיות בתי כסאות בל' גרמטקא קורין תיאטרון למקום שיושבין בה בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם בין בחיות רעות ועד היום קורין לקוליס' או תיאטרי כי באותן המעלות היו יושבין שם בני אדם זה על גב זה ולא היו מונעין הראייה אחד מחברו והיו רואין השחוק שעושין למטה בתי קרקסיות בתי משתאות של יין בל"י קורין ליין קרסי ונגינות שותי שכר תרגום וזמריהון דאזלין למשתי מרית בתי קרקסיהון (א"ב פי' בליו"ר בנין מיוחד לראות צחוק הלצנים וכן קרקוס בנין עגול וגם הוא מיוחד למיני צחוק ובזמן קדמון היו בעיר רומי ג' בניינים מפוארים אשר נקראו כן):
תאלם לוקה ארבע וסימנין תאלם כבר פירשנו בערך פוטיתא:
תב [זעטצען] (שבת סד) שן תותבת פי' שנפל מענה שן ולוקחת שן שנפל מאדם אחר ומושיבה במקומה. שן של כסף דברי הכל מותר רבי מתיר בשן של זהב וישב יעקב תרגום ויתיב:
תב [זעטצען] (מ"ק ב) מאי משמע דהאי בעל לישנא דמיתבותא הוא דכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמא דמתותב עלם עם בתולתא יתיתבון בגויך בנייך וארצך תבעל תרגומו וארעך תתיתב זה שייך בערך ראשון:
תב [פערדערבען] על שמונה מאות חלל תרגומו ומתבב ע"י חרב תרגומו ותביבינון ע"י קטולין:
תב [אוים ווארף] כהתעות שכור בקיאו תרגומו כמא דטרי רוייא ומדשדש בתוביה ככלב שב על קיאו תרגומו היך כלבא דהפיך על תיוביה. (בויקרא רבה פרשת רפאני בזאת תהיה) הדר תוביה לתוביה הד"א ככלב שב על קיאו:
תב [צוריק קעהרען] (סוטה י) דקריב רישיה לגבי גופיה פי' חזר ראשו לגופו:
תב [קיסטע. לאדע] (כתובות קה) אפ"ה מבעית ליה פי' דעכשיו נגלה לו בדמות מלאך והיה מפחידו עבד תיבה ואיתותב בגויה כי היכי דלא ליחזי ליה ולא לבעית מיניה (מנחות צ) אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה פי' שנוטל הקיר העליון ושתי קירות של אורכה מיכן ומיכן ולא נשאר בה כי אם התחתונה ושתי קירות של רחבה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעל' בראשו מכאן ומכאן ספינה רוקדת פי' שהיא חדה מלמט' וראשיה משופעין ועול' למעל' ובאמצע נמוכה:
תב [ווארט] (שבת קטו) תרגמה רב חסדא אליבא דרב הונא בתיבות (א"ב פי' מלות):
תבטש [ראבינער צייכען] (מנחות נא ובספרי בריש צו) מפורש זולתי הב' של תב"טש בשמן להוסיף לה שמן פי' נאמר בחביתי כהן גדול (בריש צו) על מחבת בשמן ונאמר במנחת נסכים שמן (בפרשת שלח לך) והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן והיינו שלשה לוגין. ס"א נאמר במנחות כבשים שמן פירוש בואתה תצוה וזה אשר תעשה על המזבח כבשים והיינו תמידין וכתי' עשרון סלת בלול בשמן כתית רבע ההין דהיינו ג' לוגין נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן פי' שתי מדות בלוג היה מודד לכל המנחות (גמר') ת"ר עשרון בלול ולוג לימד על עשרון שטעון לוג דברי חכמים וזו הבריתא בת"כ במצורע עני דנין תב"שט מתב"שט פי' חביתי כהן גדול ותמיד שניהן תדירין באים חובה ודוחין טומאה ושבת דרין י"גל מי"גל חביתי כהן ומנחת נדבה מביאין יחיד וגלל עצמה וטעונין לבונה (א"ב תבשט כתוב):
תבל [ווירצען. מענגען] (חולין נט) והתנן ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיץ מין במינו וכו' פי' נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין (שבת פט) תבלין כדי לתבל ביצה קלה ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק שני בערלה כגון פילפל ופלפל ארוך ופלפל לבן (חולין קיא) ואי מתבל בה בתבלין כוליה אסור (פסחים קטז) בואו וקחו לכם תבלין למצוה פי' קנמון ונמצא בו זכר לתבן שבטיט (בב"ב טז) ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין (נדרים נא) תבל היא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פי' יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות של היתר ותפשה בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פי' תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחתה כל ביאות של היתר וכולי. (ערכין יג) לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי' לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השיר' כמו התבלין המנעימים את המאכל:
תבל [זאנגע] תרגום ירושלמי והנה שבע שבלים צנומות והא שבע תובלין לקיין:
תבלול [בלענדונג] (בכורות לח) והרי בעינו דק תבלול חלזון (גמרא) איזהו תבלול הפוסק בסירה ונכנס בשחור ומסקנא מאי ל' תבלול שהוא מבלבל את העין:
תבליא [זייל. ליינע. מאטטע. קארב] רהיט בגפא ותובליא כבר פירשנו בערך גפא (שבועות לו) אמר רב נחמן האי מאן דנקיט מגלא ותובליא עיין בערך גזם (ב"ב לו) אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובליא פי' בתשובות מיהא דגרסינן (שם פא) אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור בשמכר לו שדהו היכא דאמר לו חוץ מאילנות והיו בה גדולים ובינונים וקטנים רב אמר כל אילן שהוא גבוה ואין עולין לו אלא בחבל כמו דקלים שבבבל שעולין להם בחבל ושמם תובלייא כדאמרינן האי מאי דחזיוה דנקיט מגלא ותובליא כי ההוא אילן הוי שיור אבל בינונים וקטנים לא הוי שיור ונקנין על גבי קרקע כל שעול של מחרישה כובשן שהן אילנות קטנים לא הוי שיור אבל בינונים הוי שיור וכל שכן גדולין פ"א כלי גודרי תמרים פ"א בלע"ז תובליא כמשמעה תובליא שהוא בגד שפורשין תחת הדקל כדי שיפלו עליה תמרים ולא יטנפו בעפר פי' אחר מן חכמי מגנצא לפי שדקלין הן גבוהין כשרוצין ללקוט התמרים מביאין מגל ארוך ומשימין תובליא שהוא סל בראש עץ ארוך ומגביהין הסל כנגד התמרין וחותכין אותן במגל ונופלין בסל כדי שלא יפלו התמרים לארץ ויתבקעו ויתפלחו:
תבן [עבענבילד] (סנהדרין סג) בתבונם עצבים פי' בתבניתם בדמותם דמות צלם היו עושין בדיוקני של בעל:
תבס [אייטער, פלוס מיט בלוט] (בפרק ב' דאהלות) רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד רבי עקיבא אומר משני מתים (נזיר סד ובפרק טז דאהלות ב"ב קא) נוטלו ואת תבוסתו (גמרא) מניין לתבוסה אמר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי וכמה שיעור תבוסה רבי אליעזר אומר נוטל עפר תחוח (ב"ק קא) בבתולה ג' אצבעות (נדה סב) מקולי רביעיות שנו דם תבוסה דרבנן פי' דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצא בו (נדה עא) תנו רבנן איזהו דם תבוסה רבי אליעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם וכולי רבי שמעון אומר צלוב שהיה צלוב על העץ ודמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא (א"ב פירוש בלשון רומי דם ובשר מעופש הזב מן המתים ונבלע בקרקע):
תבע [פאדערן. אונטערזוכען] תרגום דרש דרש משה מתבע תבעיה משם תרגום מי בקש זאת מידכם מן תבע הא מידכון:
תבקיון [מאאס דער ארכי]. (בב"ר פרשה לא) וזה אשר תעשה אותה אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הה"ד אורך הבנין במדה הראשונה אמות עשרים ורחב עשרים ולמה הוא תבקיון (א"ב פי' שואל למה אומר הראשונה ומתרץ הוא תבקיון כלומר אמתו של בנין בית שלישי תהיה באמת תיבת נח ותבקיון פירושו דבר של תבה):
תבר [צערברעכען] (ביצה יא) מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דברי הכל מותר (תענית לא) וקרו ליה יום תבר מגל פי' מעתה אין אנו צריכין מגל לחתוך בו עצים שמיום ט"ו באב תשש כח השמש וכשכורתין עצים מן היער אינן מתיבשין ונשארת בהן לחלוחית ומדליעין וכל עץ שיש בו תולעת פסול לגבי מזבח מכאן ואילך מן ט"ו באב כל המוסיף במשנתו לשנות מוסיף מן הלילה ליום ששונה גם בלילה יוסיף לו הקב"ה אורך ימים ועושר וכבוד דלא מוסיף אלא ישן כל הלילה יאסף כלומר מתרשל ואינו מבקש חיים התורה כתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך (ב"ק מז) תברא מי ששנה זו לא שנה זו פי' רב חננאל ז"ל שבועה היא שנשבע כדגרסינן (מ"ק יז) מאי תברא אמר רבי צחק בריה דרב יהודה תברי בתי. פירוש אחר בוודאי שוברת זו את זו ומי ששנה זו לא שנה זו (בבראשית רבה בריש אלה תולדות נח) אף היא לא תברה פי' אינה קושיא ולמה תניאון תרגום ירושלמי ולמה כען תתברון (א"ב תרגום עץ השדה שבר אילני תקלא תבר):
תבר [שלייפען] (פ' כ בכלים) בית שמאי אומרים משישתבר פי' משיעשה לו ענובין ובית הלל אומרים משיקשור רבי עקיבא אומר משיקבע פירוש קובעו על הדלת (בפרק כה) ר"מ אומר כל שיש צו תוברות פי' לולאות הן כגון שעושים למכנסים והוא בית כניסת המיין וכן יש לשקים הרבה ולמרצופין ושמם בטיית חוזה ובלע"ז אשו"לי כדאמרי' ביריעות ועושה בהד' תוברין ותולה אותה באונקלי ואמר הגאון אנו קורין אותן תופרות מלשון תפירה:
תג [קראנא] (אבות פ"א) ודאשתמש בתגא חלף (מגילה כח) תנן התם ודאשתמש בתגא חלף אמר ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכה כלומר שהוא מוכתר בכתר של תורה והמשתמש בו ראוי להריגה (מגלה ו) מלכי קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום (מנחות כט) מאי טעמא קטר ליה תגא אמר הקב"ה אם עושה תשובה אני קושר לך כתר וישם כתר מלכות בראשה תרגומו ושדי תגת דמלכותא ברישה (א"ב פי' בלשון רומי כתר):
תעדא [צעפטער שטאב] תרגום ויושט לו המלך את שרביט הזהב ויושיט ליה מלכא ית תיגדא דדהבא באות דל"ת ותרגום שבטך ומשענתך תגרך תריצא ואוריתך באות רי"ש (ב"מ כא) אזלי אתיגרא עיין ערך גד שלישי:
תגר [קויפמאן] אשורים ולטושים ולאומים תרגום ירושלמי תגרין ואמפורין ורישי אומין וכן בב"ר (א"ב תרגום סוחריה שרים תגרהא רברבין):
תגר [שטרייט זאכע. צאנק] (נדרים סב)שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי תיגראי ברישא (קדושין ע) שרי ליה תיגרא דלא לשוויך עם הארץ (סנהדרין ה) האי תיגרא דמי לצינורא דבידקא (יבמות סג) מגריא ליה ארעא ומרמיא להתיגריה פי' משכיבתו בשדה על הקרקע ומביאה לו עסקין דברי ריבות מדנים ישלח תרגומו תיגרי דמי ת' אינה יסוד ויש מהן בערך גר:
תגר [בעקען] (בכורות ח) הנהו מיא דאיתו מבי בלועי שדינהו בתיגרא פי' כלי כעין אגנא:
תר [ברוסט] ונקרב את קרבן ה' תרגום ירושלמי מעוכין מבי תדיהון על שדים סופדים תרגומו על תדין ספדין ושדים צומקים תרגומו ותדין יבשין:
תדר [בעשענדיג] תרגום דורש אותה תמיד תבע יתה תדירא:
תדורא [לאנגזאם. פויעל] (ב"ק קה) אמר ליה תדורא עיין ערך תרדא:
תה [ציטטערן. פירכטען. בערייען] (נדרים ט) היינו טעמא כשהן תוהין נודרין כשהן מטמאין ורבים עליהון ימי נזירות מתחרטין (שם כא) ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי אמר להו כדו תהית א"ל לא ושרייה (קדושין מ) אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות פי' מתחרט על הזכיות כדכתיב וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ תרגום ירושלמי והוה תהי מן קדם ה' נחמתי כי עשיתים והנחם על הרעה (בילמדנו בריש אחרי מות) תהות לפני הקב"ה שמתו וכו':
תה [לעער שרייען] (בריש ב"ר) תהו ובהו ישבה לה הארץ תוהא ובוהה (תענית ו) דיקא נמי דכתיב תמטר תהא מקום מטר (א"ב פי' בלשון יוני פעל הצועק בקול גדול וכן בוהא פעל הקורא בקול גדול עיין ערך בהה):
תה [ריכען גערוך] (כתובות קה) גזילות קרנא בטלא דמוכח הוה שקיל תהי בחמרא פי' טועם היין ויודע אם יחמיץ ואם לאו פי' גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בל' ארמי ובת תיהא נקב הוא שנוקבין במגופ' החבית ומניחין שיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא (ב"כ כב) א"ל רבא לרב אדא בר אהבה פיק תהי ליה בקנקניה והא דגרסינן (שבת קי) כבר פירשנו בערך דל:
תהב [איין שטעקען] (פסחים עד) כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון ותוהבו מתוך פיו (כריתו' טו ובספרי בפ' כהן משיח) וחותכו עד שהוא מניח כשעורה ותוהבו בסירה (פסחים סו) מי שפסחו טלה תוהב לו בצמרו. (חגיגה כד) ונמצא מת תהוב בקרקעיתה של ספינה פי' דעוץ (בריש כלאים) אין תהבין זמורה של גפן לתוך האבטיח (א"ב תחב כתוב בנוסחאות בכולהו):
תו [גליסטען] תרגום ועלי תשוקתו ועלי מתוויה:
תוא [קאממער] תרגום ובין התאים ובין תויא תרגום וחלונות אטמו' אל התאום וכיון סתימן לחויא עיין ערך תוון:
תוב [ווידער קעהרען] תרגום לא ישוב עוד לביתו לא יתוב תוב לביתיה ובל' תלמוד תו בחסרון אות בי"ת ובל' גמ' אומרים שוב היה מעשה פי' עוד:
תוה [ערשרעקען] (שבת קנב) וחתחתים בדרך בשע' שהולך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים (בויקרא רבה פ' וזכור את בוראך) וחתחתים בדרך רבי אבא בר כהנא אמר חיתתו של דרך נפלה עליו רבי לוי אמר התתיל מתווה תווהים בדרך אמר עד אתר פלן אית ביה מהלך עד אחר פלן לית ביה מהלך (פסחים נא) מ"ט דתהו ביה אנשי ויחרד יצחק חרדה תרגומו ותוה יצחק תיוהא:
תווי [איין פלוס אין בבל] (בב"ר פ' יג) כיצד הארץ שותה רבי נחמיא אומר כמין תוביה כהדין קבריא דמרבי וקבר רבנן אמרי כמין תווי נהר הוא בבבל ושמו תווי:
תווך [ארטס נאמע] (ב"ב עז שם קנ) אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך פי' כי היכי דליקדום וליקבלינהו לזוזי עד דלא אתי ויחזיק בההיא אסקופה דאקני ליה דק"ל אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי כלומר כיון שגבה הקרקע זכה במטלטלין ואין יכול לחזור בו ופי' תווך כדגרסינן (נדה לח) רב פפא איקלע לתווך אמר איכא צורבא מדרבנן הכא דניזיל ניקבל אפיה רבני מגנצא שונין אגב אסיפא דבייתיה פי' אגב חצרו שהיה לו לסוף ביתו כי אתא רב שמואל נפק רב פפא לאפיה יצא לקראתו מרוב השמחה שהביא לו מעותיו עד אותו מקום:
תוון [געמאך] (שם ל) יהודאי בתווני דליבא פי' בחדרי הלב יושבין כלומר יודעין הנסתרות חדר בחדר תרגומו תוון בגו תוון:
תזז [בעזע דעמאנים] (בפסקא דפרה) רוח תזזית פירוש רוח רעה:
תזקיטא [לאקערן] (מדרש קהלת פסקא ומוצא אני מר ממות) נפק ליסטא ותקן תזקיטא פירשו ענין מארב:
תחב עיין ערך תהב כי כן גרם בעל הערוך:
תחבול [שלאכט פארשטעללונג] (ע"ז יט) ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות פירוש שמתקבצין ויושבין ברחוב העיר ועומדין שנים שנים מהן ועושין מלחמה לשחוק דתחבולות:
תחח [ווייך. לאקער] (בסוף אהלות) ב"ש אומרים אף האשפות ועפר תיחוח פי' מקום שאינו בתולה אלא כגון ארץ חרושה שעפרה מודבקת ברגלו וכשמניח רגלו עליה עושה גומא כמהלך על החול כדאמרינן אין מי רגלים כלין אלא בישיבה ובעפר תחוח אפילו בעמידה:
תחל [אומצייטיגע דייטלען] (מ"ק יא) כוורא תחלי וחלבא פי' תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי' אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי' שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (ב"מ קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו' כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
תחלס [ארט פפלאנצע] (במגלת איכהיעיב)ולמה קורין אותה כפר שחליים דהוו מרבין בניהון כאילין תחלסיא:
תחר [ענטצינדען רייטצען] הן לריב ומצה תרגומו הא לתחרו (א"ב ל' מקרא זה אל תתחר במרעים):
תחש [פאנטער קאטצע] (שבת כח) תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה וכו':
תחת [אונטער] (נדה לא) הכותין מטמאין משכב תחתון כעליון (גמ') מאי משכב תחתון כעליון אי לימא דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו ויתיב עליהו מטמ' להו פשיט' דהא דריס לכולהו אלא שתהא תתתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מנא לן וכו' ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאין אדם וכלים לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה וזכר למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים והכל (חולין מה) פסוקת הגרגרת תחתונ' שהיא עליונ' פי' תחתונה במעי בהמה כשהיא תלויה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח לנפחה (כלים פי"ז) תחתית הצורפין טמא פי' כלי שיש לצורף תחתיו כשנופל ממנו פסקא של זהב הוא נופל לתוכו ואותו כלי שמו תחתית ואותן חתיכות שמם גרוטי (סנהד' קח) תחתיים שניים ושלישים תחתיים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם (בפסקא דפרה אדומה ובויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נענש אבנר ע"י שהקדיש שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ:
תחתא [ארט פרגעל] (חולין סג) קיקיתא שריא במערבא מלקי עלה וקרו לה תחותא:
תיובתא [אבפרעגונג] דפלוני תיובת' אמרו הרבנים ז"ל כל היכא דאמור בתלמוד תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מישהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמר לא הוה ברורה להון דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעת' ותליא וקיימא והיכא דקשיין תרוויהו אהדדי בטענה ולא מפרק קשיא עבדינן כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן אלא שכיחי בהו טעמא לפרוקינהו כגון הא דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה שאלו האלנות והשטרות מן הממון של אמצע הן אלא בהא מלתא עבדינן כשמואל זה פי' ר"ח ז"ל (ב"ב נא יבמות קיח) פי' פעם שני אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימריה דאמרי' עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא (א"ב תרגום אשר לא מצאו מענה דלא אשכתא תיובתא תרגום על תשבות באנשי און מטול תיובתא באנשי שקרא ובגמ' אמרינן מתיבי פי' משיבים איתיביה השיבו ולשון תיובתא בתרגום לפעמים נופל על השב מחטאיו כמו תשובה תרגום השיבנו ה' אליך ונשובה וניתוב בתיובתא שלימתא):
תייה [ציטראנען בוים] והתייה וחלתית עיין בערך חלתית (א"ב פי' בל"י מין עץ של ריח טוב אבל לא יוכלו לפרש מה הוא י"א שהוא מין שטה ואחרים אומרים שהוא מין אחר ומדברי המשנה נראה שהוא מין בשם הנתן באוכלים):
תיוהא [ריץ, ברוך] (ב"ב ג) תיוהא חזא בי' פי' רעוע:
תיים [דאפפעל בלאט] (סוכה לב) נחלקה התיומת פסול וישנו (ב"ק צו) פי' תיומת גבא דהוצא דמתיים להו לשני צדי העלה ומשר להו כי כל אחת כפולה לשתיים והאומה מגבה אם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלק התיומת הרי הן כאלו נפרצו העלין ופסול (שם ל) וי"א אף התיום ר' האי ז"ל אמר התיום שאמרו שני פנים הם שני דבוקים בברייתן ואחד שהוא שני חצאין חלוקין מלמעלן ומחוברין מלמטן כל שהוא כך ראינו קדמונינו אומרים בראותם זה תיום:
תייקא [איינע פפלאנצע] (חולין נח) הלעיטה חלתית או שאכלה הרדיפני או תייקא היינו תייא שלמעלה:
תייד [פיהרער, שפיאן] (ב"ק קיו) שכרו תייר לפניהם מחשבין אף לפי נפשות פי' מלשון ויתורו ארץ ומלשון מן התרים (בפסקא דאנכי ובמגלת איכה שמעו כי נאנחה אני) כי באו ישראל דרך האתרים אל תקרי האתרים אלא התרים אמרו מת התייר הגדול שהיה מהלך לפניהם (בפסקא דהחדש) תייר טוב קול התור עינים הייתי לעור תרגומו תייר הויתי למסכינא דדמי לסמיא:
תיירא [פאאר יאך] (ב"ב נד) א"ר פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר פי' כמו שהולך צמד בקר של מחרישה בתלם אחד וחוזר ועושה תלם אחר כשיעור אותן שני תלמים קנה ולא יותר:
תך [מיטע היעניין] (פסחים עד) תני ר' ישמעאל קורהו תוך בר פי' נותן כרעיו מבחוץ לתוכו ריש ששונים תוכבר ומדמין לו וחמש צאן עשויות דמתרגמ' תכברא (גיטין כ) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פי' האי דתני שהחקיקה כתיבה כדחקק יריכות והן מקום הדיו רשימת הכתב שמושך הלבלר עליו הדיו והא דתני שהחקיקה אינה כתיבה כשחקק מקום החלק ונשאר מקום הדיו בולט ועומד כמו שהיה ואקשינן וחקיקה תוכות אינה כתיבה ורמינהי לא היה כתבו של ציץ שקוע וי"א פרש' סוטה אלא בולט והא דינרי זהב כשטובע אותם במטבע החלק שבתוך האות שוקע והאות בולט ופרקינן בדינרי זהב דבולטות היריכות ולא בדינרי זהב דהאי שלא היה שוקע אלא בולט שהיה מכה בטס מאחוריו ודוחה מקום הכתב ביריכות בולטות מלפניו ודינר זהב היריכות בולטות ותוכן חקוקות כללא דמילתא כל דבר שנעשה מעשה ביריכות עצמן בין בחקיקה מלפניו כגון האות מקום הדיו בין בחקיקה מאחריו ובליטה מלפניו כתיבה היא (ב"ב קל) כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מאלילים וקידושין (נדרים פו) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד אלילים ומקדש ומגרש פי' לענין מיהדר קאמרי' דאיבעי למהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע"פ שעסוקין באותו עניין ואע"ג דקיימן עדים. ותקרובת אלילים נמי כיון דאתפיש דבר לאלילים מאלתר איחייב ליה ואסור בהנאה וכן דין מברך את השם ודין הנותן גט לאשתו אע"פ שחזר בתוך כדי ריבור אסורה לכהן (ב"ק עג) תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו חד כדי שאילת הרב לתלמיד שלום וחד כדי שאילת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי (נדה מו) איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי' תוך זמן שנת י"ב לתינוקת ושנת י"ג לתינוק (כלים פכ"ז) כלי חרש מטמא משום כלי קיבול וכל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחורים פי' כלי חרש שאין לו תוך אינו מטמא מאחוריו:
תך [נאכאהמע דעם טאהנס] (ברכות לט) אמר אביי והוא דיתיב אבי טפי ועביד תוך תוך פי' כשמתבשל הקדירה בטוב זועקת תוך תוך:
תך [שטראפען] תרגום גם ענוש לצדיק לא טוב למתך לצדיקא לא שפיר:
תכא [טיש זיטץ] (פסחים קי) דכולי עלמא תרי אתכא וחד בתר תכא לא מצטרפי מההוא מעשה דרבה רב נחמני פי' זה המעשה מפורש (ב"מ פו) קריבו תכא קמיה ויהבו ליה תרי כסי ודלויה תכא מקמיה והדר פרצופיה לאחוריה (ברכו' נב) אנן אתכא דריש גלותא סמכינן (יבמות פג) היכי דמי אשה רעה אמר רב אשי מקשטא ליה תכא ומקשט' ליה פומא רב' אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא פי' תכא שלחן (א"ב פי' בל"י מושב וכסא):
תכבר [פאן איננען אונד אויסען] תרגום חמש צאן עשויות חמש אען תכברא פי' תוך ובר כלומר שלמות ובני מעים צלוים עמהן עיין ערך תך שני.
תכטך עיין ערך טכטך:
תכי [קעטטע] (ב"ק קיט) מאי אריג תיכי חלילתי כבר פי' בערך חל י"ב (א"ב תרגום שרשרות גבלות תיבין מרמנן):
תכך [זייד ווארם] (שבת צ) א"ר יהודה מקק דסיפרי תכך דשיראי פי' תולעת שנוצרת מן השיראין כשהן יושבין בקופסא ימים רבים:
תכל [ווארם] (ברכות נו) חזאי תכלא דנפל באצבעתיה פי' תולעת:
תכל [שמערץ] (ב"ק קנג) שיתין וחד תכלא מטיוה לככא דקל חבריה שמע פירוש ס"א מכאובות משיגין לאיש ששומע קול אכילה שחברו אוכל והוא אינו אוכל:
תכל [האפפען] ויבטחו בך תרגומו ויתכלון בסברותך ישכון לבטח תרגומו ישרי בתכיל (א"ב יסתכלון כתוב וישרו לרוחצן):
תכלת [פארפער וואלל] (ברכות יח) הוה קא גררא תכילתיה דרבי יונתן עילוי קברי (יבמות ד) תכלת עמרא הוא וממאי דתכלת עמרא הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא (ברכות ה) תנא בין תכלת שבה ללבן שבה פי' שיש בה ו' חוטין של צמר לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז' ואין ניכר אלא ביום (ירוש') כיני מתני' בין תכל' שבה ללבן שבה מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומאי טעמא דר"א וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעין ותכלת וכרתן שניהן צמר צבוע בשני מינין (כלאים פ"ט) תנן אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים שמע מינה תכלת וארגמן תונעת שני שלשתן צמר הן וצבוע באלו ג' מינים זה פי' רבינו חננאל ז"ל (קדושין עא ב"ר פ' צח) חביל ימא תכילתא בבבל פי' תכלת כלומר מה תכלת מובחר שבגלימא כך זו מובחרת של ארצות של בבל פי' אחר אחרית בבל:
תכס [שארען, רייבען] תרגום מולל ברגליו תכס ברגלוי:
תכסיס עיין ערך טכסים:
תכף [פערקטפען פערשנירען גלייך שנעלל] (בסוף כלאים) התוכף תכיפה אחת וישנו (יבמות ה שבת נד מנחות לט) פי' קשר הוא והקושר קשר אחד בשבת אינו חייב ולענין חיבור אינו מתחבר עד שישנה (ברכות מב) ג' תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכ' תכף לגאולה תפלה תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה וגו' (פסחים ג) תיכף לאכילה שריפה (מנחות צג מ"ק יח) תכפוהו אבליו זא"ז פי' קודם שישלים ימי אבל זה מת לו מת אחר וכן עוד בתוך ימי אבל זה מת לו מת אחר (א"ב תרגום בפתע פתאום בתכיף אתרגשותא ותרגום אפפו עלי רעות תכפו עלי בישן):
תכשיט [ציהרונג] תרגום ושמת שמלותיך ותשוי תכשיטך:
תל [נאגעל] (שבת קמ) א"ר חייא בר אשי האי תלא דבישרא שרי לטלטולי דכוורי אסיר פי' יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור תלא לחמא קשי לעניותא עיין בערך סלת (עדיות פ"ג) טני של מתכת של בעלי בתים ותלוי המגרירות וישנו (כלים פי"ב) פי' אלו אבנים או טסי ברזל או נחשת שהן בשביל המרחץ לאוליירין העומדין לשרת את בני אדם וגוררין בהן את רגליהן כדגרסי' (שבת עח) מגררתא דכספא גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה (כלים פט"ו) כל התלויין טמאין חוץ התלוי נפה וכברה (גיטין לז) אמר רבא ותלי ליה עד דאמר הכי פי' מכהו ותולהו המלוה ללוה עד דאמר הכי אע"פ (נדה ס) אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כמו זה יש בשבת לפי שאין מדליקין וכבר פירשנו בערך לפי:
תל [היעגעל הויפען] (כתובות כ) תנן התם (אהלות פי"ו) התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך פי' כמין הר קטן מן והיתה תל עולם (מנחות סט) אמר לו אדם אחד ועקיבא בן יוסף שמו עתיד לדרוש עליהם תילי תילים של הלכה ערי מסכנות תרגום ירוש' קרוין תלולין וכן תרגום ערי מבצר הבמחנים אם במבצרים ערים גדולות ובצורות ופן תשא עיניך השמים תרגום ירוש' תלתלי עיניכון קול רם קול תיל ובתבונתו נטה שמים תרגומו תלא שמיא (קדושין עא) ואלה העולין מתל מלח אלו בני אדם הדומין מעשיהם למעשיהם סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה הקורא לו אביו ואמו משתקתו ולא יכלו להגיד בית אבותם זה אסופי שנאסף מן השוק:
תל [שטאלציערען] (בב"ר הלא אם תטיב שאת) אין יצה"ר מהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא ובשעה שרואה אדם ממשמש בעיריו מתלו בעקביו מתקן בשערו אמר הדין דילי (א"ב פי' מגביה עצמו ואינו נוגע בעקבו לארץ):
תלא [ארט, קאטצע] (שבת כח) ר' עקיבא אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא פירוש מתשובות חיה קטנה כדמות חתול ומרוקם הוא ויש בו גוונין הרבה וטמא הוא ושמענו שמצויין הן במקומכם שצדין בהן שפנים ובלשון ארמי שמן שפקא ובלשון ערבי זבזיב ובלשון יון תלא אילן:
תלביש [שטאדס נאמע] (יומא י) תלמי בנה תלביש:
תלג [פיעבער שנעע] (גיטין סט) לתלגא בשרא שמינא (א"ב פי' חמימות הבא אחר קור מדי יום ביומו או מדי יום שלישי או מדי יום רביעי תרגום שלג תלגא):
תולדות [געשלעכט פאלגע] (ב"ר פי"ב) אלה תולדות השמים והארץ כל תולדות שבמקר' חסר בר מן תרין אלה תולדות פרץ והדין למה אינן חסרין ו' כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון ואינם חוזרין לתיקונן עד שיבא בן פרץ לפיכך מלא ואלו הן חייו וזיוו קומתו פרי הארץ ופרי האילן ומאורות:
תלה [גליד שטיק] (חולין נג שם נט) מיתלהא ונפלה תילהי תילהי פי' מתרעת ונופלת איברים איברי' (מנחות צד) סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה ושסע אותו ת"י ויתלה יתיה (א"ב בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרגום ויתלע יתיה):
תלם [בערגליך] (פ"ב דכלאים) בית שמאי אומרים עושה שלשה תלמים של פתוח פירוש תלמים כמו בתלם עבותו פתוח כמו פתוח תפתח:
תלם [שטאנדהאפט] תרגום ירושלמי שמעון ולוי אחים אין תלמין גברין פי' בל"י חצופים ומרי נפש עיין ערך טלם:
תלמוד [לעהרונג] (ב"ב קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי' רבי חננאל ז"ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז) רבי אליעזר אומר ד' נשים דיין שעתן וכו' עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (שם לו) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר' אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו' עד והלכה כדבריו א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד' והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ' כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש') אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי' לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי' רבינו חננאל ז"ל קיי"ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר"א אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודין שאין ממזר וכו' ותנן (קדושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפ' החולץ) בר מנדה מ"ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת"ל ולהורות פי' רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת"ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר' יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי' כיון שהיה שותה יין ביו"ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו"ט שני וכ"ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (ב"מ לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (ב"ק קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש"מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א"ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
תלמיד [שיהלער] (קדושין לג) כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע וכו':
תלמיותא [שטוק קונסט] (ברכות סג קדושין פח) לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מאי היא מחטא דתלמיותא פי' מחט של סדקות שאינה של תפירה אלא שמאחין בה את הקרעים ודקה היא ביותר ונקב שלה צר והיא מחטא דתלמיותא ולמה ילמוד אותו שהיא נקיה וקלה נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:
תלן [ראטה שארלאך] (ע"ז כח) שב ביני אהלא תולנא פי' אהלא מין עץ של בשם דומה לאהנות של מקרא ואיננו ויש באהלא שלשה מינים לבן ירוק ואדום וזה נקרא תולנא מלשון תולעת שני ויש לו סגולה להוביש הלחות:
תלסר [שטאדס נאמע]. (ב"ר פ' לה) ואת רסן זו תלסר:
תלע [ווארס] (בילמדנו ופרעה הקריב) אל תיראי תולעת יעקב למה נמשלו ישראל בתולעת לומר לך מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא תפלה שהאומות נמשלו כארזים שנאמר אשור ארז בלבנון (כלאים פ"ב) ימתין לה עד שהתליע פי' התבואה כשזורעין אותה מרקבת בתחלה ומתלעת ואח"כ צומחה מלשון וירם תולעים:
תלע [שפאלטען] תרגום ירושלמי ושסע אותו בכנפיו ויתלע יתיה בכנפוי בעל הערוך גרס תלה עיין לעיל:
תלף תלפיות תל שכל פיות מתפללים עליו בברכות בונה ירושלים (ברכות ל) ירושלים היא ההיכל לפני ההיכל שכל הפנים פונות לו:
תלש [אברייסען] (נגעים פ"ז) התולש סימני טומאה והכוה את המחיה פי' שער לבן שהפך בשאת והכוה את המחיה להעשירה ביד עובר בלא תעשה דכתיב השמר בנגע הנרעת אלמא אל תעביר' ביד (א"ב תרגום ובכל תבואתי תשרש ובכל אנבי תלשא פי' בל"י פעל העוקר):
תלת [דרייא] תלת מילי אשתנו שמייהו כבר פי' בערך חצוצרות (יבמות לו) הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת ושם מפורש (חולין קלז) א"ר נחמן בר יצחק והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אילעאי בראשית הגז דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר' יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קשיא ליה לר' ניסים בר' יעקב ז"ל מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב דתנן (כלאים ת"ק) הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ר' יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וכו' ואפי' לר' יהודה חטין ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר לא תזרע כרמך כלאים והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ"ט א"ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא עוד אפי' אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד כדגרסינן א"ל לא צהריתו מי לא קיימא לן כרבי יאשיה וכו' ואני מצאתי טעם מפורש בגמרא דבני מערבא כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רב יונתן רבי יאשיה אמר אפילו מין חד על דעתיה דרב יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרו להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה וקסבר רבי יאשיה מדכתי' קרא לא תזרע כרמך כלאים דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם (פסחים סח) רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תולתא פי' שלישי לבטן שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן (סנהד' סה בגמ' בעל אוב) איברי לההוא עיגלא תולתא פי' רך וטוב כמו עגל שלישי לבטן (קידושין עב) ותלת עילעין בפומה א"ר יוחנן זו חלזון והדייב ונציבין פעמים בולעתן שמושלין ומשעבדין בהן פרסיים היינו בפומה ובין שינה היינו דפעמים פולטתן שאין משעבדין בם דדבר שבין שיניו עומד לפולטו (בויקר' רב' ויהי ביום השמיני פ' ר' עזריה) כל האילנות נקראו על שם פירותיהן תאנה על שם תאנה רמון על שם רמון חיזור מתקרי חזירו הדא גופנא אית ליה תלת שמהן מתקרי גופנא דנפיק מן גופנא ענבים דנפיק מן ענבים חמר לומר לך מה ענבים הללו אם אין אתה ממרסן ביד אין אתה מוציא מהן כלום כך כל השותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו (א"ב תרגום שלשה אלה תלתא אילין תרגום מלשני בסתר רעהו דמשתען לישן תליתאי על חבריה נקרא לה"ר בלשון חכמים שלישי שהורג שלשה):
תלתן [ארט קרויט] (כלאים פ"ב) וכן תלתן שהעלת מיני עשבים (ר"ה יב) תנן התם בריש מעשרו' התלתן משתנמח (ירושלמי) כדי שתזרע ותצמח פי' חשוב פרי משתצמח לזרעים שאם יזרע יצמח כיצד בודק נוטל מלוא קומצו ומטיל לתוך ספל של מים שקע רובע חייבת ואוקימנא ברוב כל פרידה ופרידה כלומר כיון ששקעה יש בה עיקר פרי על כן היא כבדה התבואה והזתים משיביאו שליש פי' כגון הפרי כשיגמור יש בו משקל ג' סלעים כיון שהביא משקל סלע חייב במעשר מנלן א"ר זירא עשר תעשר כלומר עשר מדבר שאם תזרע אותו תעשר ממנו כגון דבר שזורע וצומח פרט לעחות משליש שאינו צומח פי' תלתן חולבא בלשון ישמעאל והוא מן הזירעונין כמין עדשים והוא מר בתחילתו כששורין אותו במים נמתק (א"ב וכן שמו בל"י תילודן ובלשון גמ' שבלוליתא):
תם [קנאבעל] (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה פי' שום שאין לו בן אלא הוא יחידי (א"ב תרגום ואת הבצלים ואת השומים ובוצלי ותומי):
תם [טראלדען] (ב"מ ס) למרמי תומי לסרבלא עי' ליתן רצועות לסרבל ולתקן לו ציצית ונראה יפה:
תם [דארט. פאלאסטינע] שלחו מתם פי' מארץ ישראל לבבל (א"ב שלחו מתם פי' משם כלומר מארץ ישראל ובעזרא די שכן שמיה חמה ותרגום אשר שם הזהב די תמן דהבא ובלשון גמרא התם וכן מן כא אמרו מהכא):
תם [צו ענדע געהן]. (עירובין פח) התם תיימי פחות מארבע אמו' הכא לא תיימי (ב"מ קיז) מודה רבי יוסי בגירי דידיה פי' אע"ג דאמר רבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו מודה היכא דממש עביד ליה איהו היזק דעל המזיק להרחיק את עצמו והכא נמי דכי משי האי ידיה נפלי מיא על התחתון איהו ממש עביד ליה הזיקא ועל העליון לתקן דתיימי והדר נפלי ס"א דמפסקי והדר נפלי פי' דלא נפלי בהדיא מידו על התחתון אלא איהו משי ידיה היכא דלא אפחיתא מעזיבה ואזלי מיא עד דמטו מקום הפתח ונפלו עליה:
תמא [איין געוויסער פויגעל] (חולין קמא) תמא מה ואמר רבא לא ידע האי גברא דעוף טהור מיחייב לשלוחיה (א"ב בנוסחאות כתוב חמה):
תמא [לאאז. גורל] הפיל פור הוא הגורל תרגום תמא הוא עדבא:
תמד [טרעסטר וויין] (בסוף מעשרות) המתמד ונתן מים במדה עיין בערך חרצן (א"ב גם זה לעד כי לא שלם ספרו בעל הערך כי בערך חרצן לא פי' מהו תמד פי' בל"ר תמד יין ובלשון חכמים נקרא כן מין יין מחרצנים וזגים מעורבים במים):
תמה [פערוואנדער] (מנחות מ) המטיל תכלת לסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין פי' תמהין עליו בני אדם אותן שאין יודעין שמותר תימהה איכא איסורא ליכא:
תמה [וויסט] שמה ושערורה תרגומו תימה ושנו:
תמהתא [בלאט] (חולין נא) נפלה תמהתא חיישינן פי' עלין (א"ב בנוסח' כתוב תמחתא פי' בל' יוני חתיכות):
תמווין [מאדדער] תרגום ורבצו שם ציים וישרון תמן תמוון:
תמחוי [עם וואזע] (כלים פי"ז) כל כלי עץ שנחלק לשנים טהור חוץ משלחן הכפול ותמחוי המזמן פי' קערה גדולה שהיא לאכילת מזון יש לבני אדם חשובין קערה גדולה ויש בגופה של קערה מגורות מגורות ודומין לקערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון מינין מינין והוא זני כדכתיב וכל זר זמרא וכתיב בשמים וזנים ותרגום למינהו לזנוכי מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי תמחוי נגבת בג' ומתתלקת בג' כבר פי' בערך קפה (כלים פי"ד) הסומך והמחגר והתמחייות פי' תמחיות כמין קערות קטנות יש לעול והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים (שבת עא כריתות ד) כגון שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין (שם יב ובספרי בפ' כהן משיח) א"ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת (נדרים פ"ד) ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר (גמ') א"ר יוסי ברבי חנינא מתמחוי החוזר לבעל הבית פירוש קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין ואם שמו אותן לפניהן אין אוכלין בה ביחד שבשביל שניהן מרבים בה מאכל ונמצא נהנה זה מזה וזה מזה אבל מן התמחוי החוזר לבעל הבית מותר שכך היה מנהגם שאחר שסדרו לפני האורחין מביאין תמחוי אחרת לצורך בעה"ב ובני ביתו ומחזירין אותו בשביל כבוד לפני כל אחד ואחד אם רוצה לאכול יותר ואח"כ מחזירין אותו לפני בעל הבית ואם רוצין לאכול ביחד המודר והמדיר מאותו תמחוי יכולין לאכול שלא הושם בו בתחילה המאכל לצורכם (ביצה יב) ואפילו בקנין ואפילו בתמחוי:
תמכה [איין פפלאנצע] (פסחי' לט) בעולשין ובתמכה (גמ') א"ר בר בר חנה תמכתא שמה פירוש קרד"ו וי"א מרוי"ו (א"ב תרגום בפסוק דומה דודי לצבי טוי טרא על תמכאי ועולשין ופטרין):
תמליוס [גרונד] (ב"ר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור) הדליק נרות ופנס לידע היאך הוא קובע תמליוס (בילמדנו כי מראש צורים) היה חופר ויורד ומבקש ליתן תמליוס פי' הן השיתין והן השתות והן היסודות (א"ב פי' בל"י יסוד ונקרא גם תמליוסיס (ירושלמי דסוטה פ' מי שקינא) מלה דלית בה תמליוסיס):
תמן [אהנע ברעממע] (בכורות מד) תנא הזייור והליפן והתימן שתמו זיפיו פי' דלית ליה ריסי עינים כלל (א"ב בנוסח' כתוב והתימר):
תמנתא [איין מאסס] (פסחים קט) אמר רבי יוחנן תמנתא קדמיא דהות בציפורי דהות יתירא על רובע ובה משערין רביעית לפסח פי' מדה ובה משערין רביעית כלומר מה שיתר על דא הוי רביעית בפסח:
תמר [דייטלען] תמר מקמי נהמא כי נרגא לדקלא לבתר נהמא כעברא לדשא פי' האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברין הגוף כגרזן לאילן והאוכלן אחר הסעודה מחזיקין הגוף כמו הבריח לדלת עיין בערך נגר תומרתא דחיננותא פי' בערך חן פי' תחילת ביכורין של כל פירות כשמתחילין לבשל פירות מהן קורין אותן בלשון ארמי חינניתא בין לתמרים בין לשאר פירות (מכות כ) מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי פי' דרך בני אדם לאכול תמרי כשהן בארבלא ואם אוכלן אדם שם ואינם מעושרין מי שיודע שהתרה בו ויהא חייב מלקות זית שמן ודבש תרגום ירושלמי תעריא תליין בדובשא תמר תמרות אביונות וקפריסין (ברכות לו) פי' תמרות הן לולבי נצפה ואוכצין אותן כשהן רכין משום דאדעתא דהכי נטעי להו מברך עלייהו בורא פרי האדמה אבל לולבי גפנים דלאו אדעתא למיכל לולבי נטעי להו מברכין עליו שהכל וכבר פירשנו פי' מבואר בערך צלף (שביעית פ"ב) התמרות שלהן אסורות פי' הציץ קודם שהוא פתוח דומה לתמרה כדאמרינן נקטם ראשה ועלתה בו תמרה (מעשרות פ"ד) רג"א תמרות של תלתן וחרדל ושל פול המצרי חייב במעשר (פרה פי"א) אין מזין לא בינקיות ולא בתמרות פי' כמין גרגרים קטנים שיש בראש האזוב:
תמר [רויכען] (ברכות מג) מאימרי מברכין על המוגמר משתעלה תמרתו פי' עשנו (חולין קיב) אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא משתעלה תמרתו פי' כיון שיעלה מן הבשר עשן נצלה והולך וזה ששותת שומן הוא (יומא לח) בית אבטינס היו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותם של הללו מתמר ועולה כמקל ושל הללו מפצע לכאן ולכאן (א"ב לשון מקרא זה כתמרות עשן):
תמר (יומא כח) רמ"א אינו דומה תימור של חמה לתימור של לבנה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל של חמה מפצע לכאן ולכאן (א"ב פירש"י עלות השחר שנבקע נראה כתמר זקיף):
תמר [אויגען ווימפער] (שבת עז) מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דמידלי לעיל משום דדאיר אבי תפי פי' גלגל עין פ"א מפני מה עפעפים של מטה של תרנגולין עולין על העין ומכסין העין מפר שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך היה העשן מעוורם ואל יראה בעפעפי שחר תרגום בתימורי קריצתא ועל עפעפי צלמות תרגום ועל תימורי טולי מותא:
תמר [ברעמען לאז] (בכורות מג) תנא הזריר והלפין והתמיר שתמו זיפיו בעל הערוך גרס והתימן:
תן [לערנען שטידורען] (זבחים מג) א"ל אי תניא תניא (ב"ב י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם פי' גם בהיותם בגוים אם אראה אותם כי יתנו תנויי התלמיד עתה אקבצם ואם לא יתעסקו אלא המעט ויחלו ממשא מלך ושרים כלומר יעלו ממשא מלך ושרים פ"א יחלו יבטלו כמו לא יחל דברו תרגום לא יבטל (סוכה יח) מקרא ומשנה במטללתא ותנויי בר ממטללתא (ב"ב צג) כל תנא ברא לטפויי מילתא קאתי ותנא תונא פי' והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה ושננתם תרגום ותתנינון ויגד לשני אחיו תרגום ירושלמי ותני וגם אתה לא הגדת לי וענתה שמה כימי נעוריה תרגום ויתנהון תמן למימרי תקראי אישי תרגום תתנהון לפולחני: תן [בעדינגען] להתנות על השערים כבר פי' בערך סע (כתובות יט) תנאי היו דברינו מהו:
תן [געבען] (קדישין מח) מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. (ב"ב קמד) הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא וכו' עד מנה לי בידך תנהו לפלוני:
תנן [פערדאפפלען] תרגום יום שני יום תנין תרגו' ויאמר שנו וישנו ואמר תנו ויתנו:
תנן [רויך] והר סיני עשן וטורא דסיני תנן:
תניק [קינד] (בויקרא רבה בריש צו) אמר רבי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ולא יתחילו להם מבראשית אמר הקב"ה הואיל והקרבנות טהורין והתינוקות טהורין יבאו טהורין ויתעסקו בטהורין:
תנור [אבען] (כלים פ"ה) תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק שלא לדעתו פי' תנור שהסיקו בו אש מאחוריו כדי להתנגב או שהוסק שלא לדעת אדם מוסף התנור פי' תוספתן שעושין על התנור שאם ישאר מן הלחם שלא יכילו התנור אופין אותו שם:
תנייתא [באלקען] (בב"ר ויהי מקץ) חמת בחלמא תנייתא דביתא פקעא וכו' (א"ב בנוסח' כתוב שריתא דביתי תברא):
תסוור [שאטץ] (ב"ר פ' סא) הנה משמני הארץ כגון תסוורתא חסירון מה נעביד ונמלי יתהון (בפרש' פג) ואלוף עירם למה נקר' שמו עירם שעתיד לערם תיסווריות למלך המשיח (בילמ' בריש ואתחנן) והיו למלך תסווריות בכל מדינה (בפסקא דבחדש השלישי) פתחו ליה תסווריות וחברותיה בירקרק חריץ תרגום ותסוורהא מליין אובריוון סגין מזוינו מלאים תרגום תיסוורתא מליין (א"ב פי' בליו"ר אוצר וסגלת מלכים עיין ערך טסבר):
תיסומן [שאטץ מייסטער] (שמות רבה פ' כתב לך את הדברים האלה) שהיה אוהב לתיסימן לפי דעתי יש לגרוס תיסוורן פי' פקיד על האוצרות:
תסס [מאסירען] (תענית ל סנהדרין ע ע"ז ל) ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסותו ג' ימים (בילמ' אז יבדיל משה) אמר לו הקב"ה היאך אתה כופר ודמו תוסס שנא' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (מגילה ה) והעצמות יחרו אתה מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא (א"ב פי' דבר מחמיץ ורותח):
תעב תועבה תועה אתה בה כבר פי' בערך תבל:
תעלא [פיקס] תרגום שלש מאות שועלים תלת מאה תעלין:
תפח [זיך אויף בלאזען] (שבת צא) הוציא חצי גרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה. (בפ' ג' בטהרות) הניחן בגשמים ונתפחו טמאים (בעוקצין בפ"ב) בשר העגל שנתפח ובשר הזקנה שנתמעט פי' ענין נפיחה.
תפח (ב"מ נט) אף בצק שבידי אשה תפח בירוש' לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאילו בלא שאור נילוש כדגרסינן במצה תפח תלטוש בצונן וכבר פי' בערך לטש:
תפח [קראנקער] (שבת יב) כי הוינן אזלין בתריה דר' יוחנן לשיולי בתפיחה פי' חולה:
תפח [צוקרעפטען קאממען] (ברכות מו) איתפח ר' זירא (בפ' השוכר את הפועלין בב"מ בגמרא בסמך עד שלא יתחילו במלאכה) עד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח פי' קם מחליו (בכורות ז) דלי ברובא דקניא וכי מטת התם זיקפה דמתחזיה דקא מתפח (ב"מ ל) ההוא גברא דקא דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מתפח פי' יגע והניח משאו לארץ כדי לפוש:
תפוח [הויפען אין פארס איינעס אפפעל] תפוח היה באמצע המזבח עיין בערך גומא (מעילה ט) אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו' פי' אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח"כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ורבי יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב ולבש בגדים אחרים אע"פ שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועילין בו (ע"ז נה) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע"פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח פי' קבוץ ענבים נקרא תפוח (מנחות כה) כפתורין למה היו דומין לתפוחי הברתיים פי' כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין (מנחות סז) וכשהבצק נתון לתוכו דומה לתפוחי הברתיים פי' כמין תפיחי הברתיים עגול כולו חוץ מן מקום כינוס:
תפי על פכו ועל תפיו ספר אחר טפיו וכבר פירשנו בערך טפי:
תפל [אונגעזאלצען] (שבת קכח) ת"ר דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין מליח בין חי מותר לטלטלו (א"ב לשון מקרא זה היא כל תפל מבלי מלח פי' דג תפל חי ואינו מליח כי יש דג מליח נאכל כמות שהוא חי ותרגום בפסוק בין תפל ולבן דאיתפלו על מנא פי' שאמרו שהוא תפל ואין בו טעם):
תפל (שקלים פ"ג) לא בתפלה ולא בקמיע (בסוף מקואות) ותפלה של ראש בזמן שאינו חוצה פי' תפלה היא האחת של ראש או של יד תפילין הן השתים של ראש ושל יד (מגילה כד) העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה פי' תפלתו עגולה כאגוז סכנה ואין בה מצוה פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו וזו היא סכנה ואין מצותן אלא מרובעות (מנחות מז) אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה. כתב ר"ח ז"ל בפרק אלו נאמרין בהלכות ברכת כהנים ומצאנו שאמר רב נחשון גאון הא דאמור רבנן תפילין בראשו ספר תורה בזרועו זה ספר תורה שאמר כגון שכתב בו מן אנכי עד אשר לרעך שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה ורב משה גאון אמר מאן דעייל לכנישתא ואשכח צבורא דקרו פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר וחותם מהולל בתושבחות ואומר תהלה לדוד ארוממך ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפלה לא דקודם נתקנו:
תפל [געבעטה] (ברכות ה) תפלתי סמוך למטתי פי' שלא ישאר לי דבר מלאכה לעשות ויהא לבי טרוד עלי אלא מאחרי תפלתי אסוב על מטתי לאכול ד"א שתהא תפלתי קודמת למטתי שאם אקדים מטתי לתפלתי אני מתיירא שמא תחטפני שינה וארדם ונמצאתי ישן בלא תפלה ד"א שיהא מקום תפלתי סמוך למקום מטתי כדי שיהו עניים מצויים שם אגב התפלה:
תפיני [געבאקען] (מנחות מב בריש צו בתורת כהנים) תופיני תיאפה נא רבי אומר תאפינה רבה ר' דוסא אומר תיאפה נאה פי' תאפה נא האי נא אפוי ולא אפוי כל צרכו כלומר כשהוא מטגנה אינה אפויה כל צרכה וכשהוא מכניסה לתנור היא נא היינו תיאפה נא תאפינה רבה כלומר תיאפה הרבה אפיות איכא דאמר שעושה חלה דקה ורחבה הרבה תיאפה נאה כשהיא נאה כלומר בלא שמן שאם היה מטגנה תחילה ואח"כ אוכה היתה שחורה מחמת השמן ולא היתה נאה:
תפס [טרגרייפען] (עירובין פה) רבי יהודה אומר אם יש תפיסה של יד בעל הבית אינו אוסר עליו פי' דאית ליה לבעל הבית מקצת כלי תשמיש באותן בתים דכיון דלא עקר דעתיה מנהון ההוא איניש דדר שם לא אסר מאן דאחית עירוב. (נדרים מו) אם יש לו בהן תפוסת יד אסור (גמרא) כמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בבצים מותר פי' שייר לעצמו הבצים שגובין במרחץ פי' אחר אם שייר לעצמו מקום במרחץ כדי ליבש שם בצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרס (פסחים סה) תפיסה בעלמא פי' היה מתפישו ד"א כגון צרור וכיוצא בו כנגד הכוליא לעמוד על המנין (ב"ב קלו) האחין שקנו אתרוג מתפוסת הבית פי' קודם שיחלוקו האחין בנכסי האב קנו אתרוג מן הערבון של אביהן קנו מתפוסת הבית חייבין כבר פירשנו בערך קלבון (ע"ז מה) מפני מה האשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פ' בגמ' כל שיש בה תפיסת ידי אדם לאיתויי מאי לאו לאיתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו (סנהדרין מה) והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו פי' בד' אמות דיליה כדגרסינן מת תופש ד' אמות דיליה (כתובות מו) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת פי' לא נתפשה באונס אלא ברצונה מסרה עצמה לביאה אסורה. (שבת ז) ותופשת עד עשר' פי' דעד עשר' הויא כרמלית אבל למעלה רשות היחיד וי"מ מקום פטור הוא (א"ב לשון פסוק אבי כל תופש):
תפר [בעהעפטען] (בפ' ג' כלים) מפרי שהתפר מחברו (א"ב לשון מקרא ועת לתפור):
תפת ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום כבר פירשם בערך גיא:
תפתה [אומגיאקערט פעלד] (ב"ב לו) אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה פי' שדה שלא חרש אותם אלא הוגשמה ונשבה הרוח וזרח השמש ונתבקעה כגון פתחי חרישה זרע בה כגון זה אינה תזקה פתח יסוד:
תפית [דעקע] (כלים בפ' כג) תפית של חמור שהוא יושב עליה פי' בלע"ז בר"דא והיא של צמר שעושין ממנו פילטור"י ששמו בל' ישמעאל לבד ויש מפרשים עצים העשויין על גב החמור למשאוי (א"ב פי' בל"י ורומי מכסה של סוס או חמור מצוייר או מרוקם בצורות עיין ערך טפיט):
תפת [העאר]. בדניאל דתבריא תפתיא ענין שרים:
תק [פאטעראל] (שבת קטז) מצילין תיק הספר עם הספר(כלים בפ' טז) תיק כלים וכולי שלף ויצא מגוה תרגומו שלף ונפק מן תיקא פי' נרתק כלי זמר (א"ב פי' בלשון יוני בית הכלים נדן ומכסה):
תק [אים בשיידעט] בסירוגין מהו תיקו פי' כמו דבר שעומד בתוך התיק ואין יודע מה בתוכו ודין תיקו כבר פי' בערך גם (א"ב לפי דעתי כמו אשתיקו ומפי הרב יעקב ששפירטש מעיר אזראן נר"ו שמעתי פ"א של תיקו והוא תיקום כלומר תיקום בבעיא ואני הוספתי סמך לדבריו כי בפועל קם מצינו בל' גמרא שאות מ"ם חסרה פעמים הרבה מצינו קאי מוקי אוקי במקום קאים מוקים אוקים וזה פי' הוא נכון אבל מה שאמרו שמלת תיקו בנוטריקון תשבי יתרץ קושיות והווית סימן הוא ואינו פירוש):
תיק [געלענדער] תרגום ועשית מעקה ותעביד תיקא ויבן את היציע ובנא ית תיקא:
תקב [אוים זויגען] (כריתות יג) אמר רבה בר אבוה בתיקבה אחת פי' כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד:
תקל [וועגען. נעמען] (ב"ק קיט) שכר אשתו מתקולתא כבר פי' בערך צף רב חסדא הוה ליה אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל פי' כשעור שהיה נותן לרב חסדא היה שוקל לעצמו ונוטל ואינו פוחת לעצמו כלל אע"ג דרב חסדא מריה דארעא הוה לא היה נותן לו יותר כלום זה פי' חכמי מגנצא בפי' ר"ח כתיב אריסיה דרב חסדא הוה תקיל יהיב תקיל שקיל והוה שקיל אגרא ופחתא סלקיה ושקל מה דאית ליה אמר ונפין לצדיק חיל חוטא (ב"מ ע) ההוא דורא דבי מר עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל יהיב תקיל שקל ושקל אגרא ושקיל פחתא (כתובות קיב) רבי חנינא מתקיל מתקלא פי' היה שוקל האבנים והיה מוצאן קלות כיון ששקל ונמצאו כבדות אמר נכנסתי בגבול ארץ ישראל כדכתיב ארץ אשר אבניה ברזל תקלין חדתין תקלין עתיקין עיין בערך כפרת (א"ב בדניאל תקל ופרסין ותרגום לו שקיל ישקל כעסי מאים תקל יתקל רוגזי):
תקל [גלעטין. דיא ערד גלייך מאכען] (מ"ק י ב"ב נד) האי מאן דתקיל תיקלא פי' חופר הקרקע ומשווה פניה כדכתיב הלא אם שוה פניה:
תקל [שטרויכלען] (סנהדרין נ) כגון הבא על הזכור תקלה וקלון פי' תקלה מפורש במתניתין לפי שבא לאדם תקלה על ידיה שחטא ושנהרג קלון שדבר מאוס הוא וחרפה לבוא על הבהמה וכל זמן שעוברת בשוק אומרים זו היא שנסקל פלוני על ידיה בשביל כך וכך היינו קלון (חולין קמ) לא אמרה תורה שלח לתקלה (א"ב תרגום כשל בעוני כחי תקל בחובי חילי):
תקן [אנארדנען. פעסט זעטצן] עזרא תיקן כתובה לאשה כבר פי' בערך שולחן שלי אינו מתוקי כבר פי' בערך חדש (תענית יז סנהדרין כב) אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו פי' כיון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלא הותר שאפי' יבנה הבית הינו משמש עד שישב בבית דין של כהונה ויקבעוהו באי זה יום ישמש (א"ב לשון מקרא זה מעוות לא יוכל לתקון):
תקע [זיך פעסטזעצען] (שבת קכג) גזירה שמא יתקע בה מסמר או יתד (יבמות נד) והאמר רבה (ב"ק כו) נפל מראש הגג ונתקע חייב בד' דברים פי' נזדמן לו שנפל על כריסה ובא עליה חייב בד' דברים בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בבושת אינו חייב עד שיתכוין כדבעינן למימר לקמן בזה (יבמות קכו) התוקע עצמו לדבר הלכה אין לו תורה פי' כל האומר אין לי אלא תורה שאומר אין לי עסק בכל המצות אלא בקריאת תורה בלבד אין לו תורה כלו' אפילו שכר קריאת התורה אין לו דכתיב ולמדתם ועשיתם וכו' כלומר כל המתעתק בעשיית המצות יש לו שכר המצות שכר לימוד תורה אבל המתעסק בקריאה בלבד אף על גב דמגמר לאחריני ואלו עבדי מנות איהו לית ליה אגרא (ב"מ פה) אמר לו אצל מי אתה תוקע:
תקע [אנשלאגען] (ב"ק יח קידושין כז) תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו וכו' עד תקע באזנו וחורשו פטור אחזו ותקע באזנו וחירשו (בכורות נ ב"ק לו שם צ) התוקע לחברו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא פלגא דזוזא וקרו אינשי לסלע פלגא דזוזא חנין בישא תקע לההוא גברא פי' תקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד כדאמר המבעית את חברו פטור מדיני אדם כיצד תקע לו באזנו וחירשו פטור אחזו ותקע בו וחירשו חייב והכא כשאחזו ותקע ולא הזיקו:
תקוע [ארטם נעמען] אלפא לשמן עירא היאירי תרגומו עירא דמתקוע:
תקף [אובער וועלטיגען] (פ' עקביא בן מהללאל מנחות צט) יכול אפילו תקפה עליו משנתו (ב"מ סד) ואי איניש תקפא הוא דלא יהיב מתנה פי' אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה הילך ד' זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה פי' אם החמיצה (ב"מ ו) בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו (א"ב לשון מקרא זה עם שתקיף ממנו פי' ענין חזקה ותרגום למה חרה לך למא תקיף לך):
תקף [אומלויף] (פ' עקביא סוכה כח) גזירות שוות תקופות וגימטריאות (א"ב יקף הוא העיקר בלשון פסוק "א"ה ול"נ שהוא מנע"ו ע"מ תשובה"):
תר [אוים שפעהען]. (שבועות מז) ותרגנו באהליכם תרתם וגיניתם באהלו של מקום (א"ב פירוש תרתם את הארץ וגיניתם באהלו של מקום שהשכין שכינתו בינינו):
תר [ענטבידען פרייא מאכען] (מגילה י) קדושת שילו יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחרים היתר (א"ב מלשון התר חרצבות רשע והפכו אסור): תר המוותר על דברי נביא עיין בערך וותר:
תר היתה בו יתרת עיין בערך יתר:
חר [איין ווייקען] (גיטין כז ב"מ יז) אית דאמר היכא דתרו כיתנא ואף על גב דהוחזקו דלא שכיחי שיירתא. (גיטין סט) ונציירי' בשוסתג ונתריי' במים. (ע"ז לח) ותרו בהו גרגישתא וכל משרת ענבים תרגומו וכל מתרת ענבין:
תר [דינע צווייגע] (שבת צ) תירי דקל חד פי' בנברא בר קורא למטה ממנו יש בו כמין גדרים ותופרין בהן וראוי אחד מהן לתפור בו פי דלעת יבישה קטנה ששותין בה יין לפי ששנינו לענין הוצאת שבת תורי דקל אחת ואפילו אחת ראוייה לתפור בה פי דלעת והיינו ריתא דקאסר רב הונא בר נתן:
תר [אוקס] (סנהדרין יט) אי תורבצפר בתלג ימות פי' אם השור בשחר בשלג ימות מרוב הקור ובטיהרא בחצי היום בצהרים ידמוך שישן בצל התאנה מרוב החמימות עד שנמרט עורו הוא אדר גמור ואי לאו דאינו חם לכל היום הוי צנה לית דין אדר וצריך לעבר אותה שנה (א"ב תרגום שור נגח תור נגח):
תר [ראנד ציילע] (בכורות לח) חרוץ של עין (גמ') אר"פ תורא ברא דעינא פי' שורה שחוץ מן העין שפתו שניקבה (גמרא) אמר רב פפא תורא ברא דשפותיה פי' עור החיצון שפה לפיו תרגומו תורא מקף לפומיה תקות חוט השני תרגום תורא דחוטא דזהוריתא (א"ב ובלשון פסוק תורי זהב):
תר (כלאים פ"ג) היה ראש תור נכנס פי' בל"י חד ונכנס לפנים עיין ערך ראש:
תר [צווייא] תרגום שנים תרין שתים תרתין:
תרב [פעטט] תרבא דאייתרא עיין בערך ספח ופירשנו בערך יתר (א"ב תרגום חלב נבלה וחלב טרפה תרב נבלה ותרב תבירא):
תרבלא [ווילדער אוקס]. (חולין עט) עד כאן לא פליגו רבנן ורבי יוסי אלא בשור הבר וכו' עד דרבנן סברי מדתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ורבי יוסי סבר כיון דחשיב ליה להדי חיות מינא דחיה הוא:
תוריבוס [אויף ריהער] (ירושלמי ע"ז פ"ב) ומאן דאמר תרבות תוריבוס פי' בל' יוני המון ושאון עמים ואסיפתם לרעה:
תרבץ [פאר האף]. (ב"ב ז)וחד מטייה תרביצא. (שם נט בגמ' טרקלין) תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני. (עירובין פח) פעמים לאיסור והיכי דמי כגון דעבדא להדי תרביצא דביתיה דאמרינן לנטורי תרביצא הוא דעבד (תענית ו) טבח לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי ביה תרביצי פי' חצרות מפורש (ב"ב סז) כי פליגי דא"ל דרתא ר' אלעזר סבר תרביצא משמע שבן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירה של חצר וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהגשם בעל לארץ שנא' והולידה והצמיחה לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תשם תרגומו לא תבור פי' אחר דלא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה פ"א תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לבן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסליו והשדה מתרבצת ותתיבם בטבת חורשין אוחה וזורעין אותה אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי פי' אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידין לבא שאין מעכבין להן הגשמים ובטבת יש להן פנאי יותר מכל ימות השנה איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלו' לא נסתלק החום אלא ישנים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום (מנחות פב) בתרבינא אמרי וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכלה לא איתמר (חולין מג) איזהו תרבץ הוושט א"ר זירא מבלעתא:
תרבקנא [ארטם נאמע] (ב"ר פ' יז) עד מקום שהנהר הולך שם היא ארץ ישראל ואי זו זו זו תרבקנא:
תרבתר [ארט קרויט] (בריש כלאים) הכרוב והתרבתר פי' מין של כרוב הוא ונקרא בלשון ישמעאל אלרקנביט ומתגדל ועושה זרעונין והוא קבוץ ואין העלין נפרדין ובתלמוד ירושלמי פי' כרוב דקיק:
תרג התריגו לפחמין הרקיעו לזהבין עיין בערך רקע (א"ב פירוש התרגני בל"י מן עץ אשר גחליו משובחים כלו' תנו מן עץ זה על האש)
תרג תרגום ירושלמי פרי עץ הדר תרוגין פי' אתרוגין:
תרגם [איבערזעטצער] (פסחים נ) בשלמא שכר מתרגמינן דמחזי כשכר שבת פי' הדרשנין שדורשין בשבת לציבור ועושין להן פיסקא נראה כאלו שכר שבת (קידושין מט) המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי פי' כגון ויראו את אלהי ישראל וחזו אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקב"ה נראה והמוסיף עליו ומתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו יתיקר אלהא דישראל (א"ב פירושי ענין העתקה מלשון אל לשון וביאור הענין תרגום כי המליץ בינותם ארי מתורגמן ביניהון):
תרגם [שוף רודער] דוברות בים תרגומו תורגסין:
תרדין ומי סיסין עיין בערך הרת:
תרה [זוימען. רוהע האלטין] (שבת קלד) ליתרהו ליה עד דמבלע ביה דמיה (מ"ק כח) איתרה לי תלתין יומין (ב"ק פ) אמרי מאן נתרה שמואל ונתרה רב או רב אסי (ע"ז יח) קא מתהרנא ואי אמרה ליה ומאי נפקא מינה (גיטין ע) תרהייה גביה עד דבנייה לבית מקדשא (ערכין ט) קא מתרהא סיהרא תרי יומי. ס"א מתאחר (א"ב בנוסחאות כתוב מייתרא וכלם ענין עכוב ואחיר ונראה שבעל הערוך גרס תרה באות ה"א ובנוסחאות כתובים תרח באות חי"ת):
תרווד [לעפעל] (כנים פ' יו) רש שאמרו מדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול של רופאים (חולין קכז) רבי שמעון אמר ג' טמאות פורשות מן המת ב' בכל אחת והג' אין בהן ואלו הן מלוא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע והיכן מגעו עם אחד מהן וכו' (נזיר מט) וסל מלא תרווד רקב כמה שיעורו חזקיה אמר מלא פסת היד ורבי יוחנן אמר מלא חפנו וכו' תנו רבנן אי זהו מת שיש לו רקב שנקבר ערום בשיש או על גבי רצפת אבנים אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות (בסוף כלים) תרווד שהוא נתון על שלחן (בסוף ידים) שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות (א"ב פי' בל"י כף ויש מדה מיוחדת לרופאים הנקראת כף כמו שיודעים הבקיאים בחכמת הרפוא'):
תרז [איינען ווינד לאססען] (ב"ק נג) אכל חטים והתריז ומת פטור (ב"מ צ) היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעיל לה והא לא מעלו לה פי' משום שדוחקת הרוחות בבטנה משלחת זמוריה (חולין לח) כאן בשותת כאן במתרזת פי' שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח (סוטה לו) ועומד בפניהן מיד נתרז פי' מיד מתחלחל ומתמלא בטנו רוח ומשלח זמורה. מתריזין מתוך פנקטיהון עיין ערך פנקט:
תרט ולא היו תרוטות ס"א טרוטות ע' בערך טרט:
תרט [איין קליין געוויכט] תריטא ופלגו תריטא כבר פירשנו בערך אזיא. (ב"ק צז. חולין קמד) אפילו כי תריטא אמר ליה אין אפילו כי נפיא אמר ליה אין פי' תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו ואפילו עשאוהו כי נפה משלם לו (א"ב פי' בל"י שלישית):
תרטיות עיין ערך תאטרון:
תרטימר עיין ערך טרטימר:
תרי תוך תוך כדי דיבור עיין בערך תך:
תריסר [צוועלף] (גיטין עו) ומנטרא ליבם תריסר שנין (א"ב ת"י י"ב נשיאים תריסר רברבין):
תריק [אין מעדיצין מיטעל] (שבת פט) אנגרון כנגר ותריקי פי' סממנין שמערבין אותן ומשקין אותן למי שאחזתו חמה ושם אותו סם תרייקי (נדרים מא) חד לתלתין כי תרייקא לגופא וכי חיזרא לדיקלא פי' כקוצים הגדלין סביב לדקל שיפין לו שמשמרין פירותיו כך יפין לגוף שנעשה בריא יותר (א"ב פי' בליו"ר רפואה מתוקנת מן בשר נחש עם בשמים וסמים נגד סם המות ותיעלתי' רבו מלספור):
תרך [פערפאלגען] תרגום ויגר שאת האדם ותרך ית אדם תרגום בן מאה שנה יקלל בר מאה שנין יתרך:
תרכוס [קיסטע] (כלים פכ"ד) שלשה תרכוסין הן פי' ענין ארגז הן מן עץ. וי"א מן עור הם ובלע"ז מא"לו (א"ב פי' תרבוס בל"ר עור בהמה בשערו כמות שהוא שלם):
תרם [אבשיידען] (בריש משנה דתרומות) חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ענין הפרש' תרומה ומן תרומה אשר שרש המלה רום בנו חז"ל פעל תרם:
תרם [באלקען טראם] תרגום קרשך עשו שן תירומה תרעך דפק דאשכרועין פי' בלשון יוני מזוזה סף ומשקוף:
תרמד [שפאהן קלויבער] (שבת כג) עד דכליא רגלא דתרמודאי פי' עניים שמלקטין עצים וזו היא פרנסתן והן שוהין מאד בשוק כדי לראות אם יבואו להם אנשים לקנותן. בתשובות פי' תרמודאי עניים הן שנקראין כך:
תורמיות עיין ערך טורמיות:
תרמל [זאק. טאשע. הילזע] (שם לא) גר זה שבא במקלו ותרמילו (יבמות קכב) שהוציאה להן מקלו מנעלו ותרמילו (כלים פכ"ד) והתרמל חמשת קבין ג' תרמילין הן (ובפכ"ח) חמת שעשאה תרמל (נגעים פי"א) כל הבגדים והחמת והתרמל נראין כדרכן פי' כלים של עור ומוליכין בהן מיני מזונות וכל דבר. ובילקוט תרגום ובתורמיליה (שביעית פ"ב) אפינין הגמלונין שתרמילו פי' שהקשו ועשו כמין כיס כמו תרמיל ירושלמי עבדינן קנקוליא (א"ב פי' בל"ר כים גדול של רועים):
תרמוס [ביטערע באהנען] (שבת קנה) ואת התורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים (ביצה כה) תרמוסא מקטע רגליהון דשונאי ישראל שנאמר ויוסיפו עוד בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' פירוש שבעה תועבות כתובות בפסוק זה אפילו כתרמוס הזה שלאחר ז' שליקות הוא יפה לא עשאוני בני אלא לאחר שבעה תועבות לא עבדוהו עדיין (א"ב פירוש בלשון יוני ובלשון ישמעאל מין קטנית מר):
תורמוסר [בעדער] (פ"א דמעשר שני דירושלמי) הכל מודים שאין מחללין אותו על מעות הנתונות לאולייר הדא דתימר כדרך שהן יפין אצל האולייר אבל כדרך שהן יפין על התורמוסר מחלל פי' בעל המרחץ שמלת תרמי בל"י מרחץ של מים חמים ופי' אולייר שמש של בית המרחץ והוא אינו מקפיד על המעות הנתונות לו כמו שמקפיד בעל המרחץ על שכרו:
תרנגול [האהן] (ברכות כו) על התרנגול שנסקל ברושלים פי' שלא תאמר שאין מין הבהמה נסקל כשיהרוג אדם אלא שור בלבד שפרט הכתוב השור יסקל אלא כל בהמה ואפילו עוף שהרי תרנגול בירושלים הרג תינוק שנקר מוחו והרגו ונסקל (עי רובין קד) ראה ראשו רופף הלך וניקרו (גיטין עב) ילא יהיב ליה אלא לתרנגול ברא דמהימן אשבועתיה (חולין סב נדה נ) תרנגולא דאגמא אסיר תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית (שבת עו) דמא דתרנגולא ברא פי' דוכיפת כוחלין מדמו לבריקתא שהוא חולי שיש בעין ובולט וסימניך ברא לברא פי' כאב שמחוץ לעין בעציון גבר תרגום ירושלמי בכרך תרנגולא (א"ב תרגום לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא):
תירוגיא עיין ערך טירוניא:
תרנס [זעסעל] (ב"ר פ' סט) אותן אבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעש' כמטה וכתרנוס תרגום של ג' רגלים הראה לו רבי יהושע בשם רב לוי את הוא רגל שלישי (בהגדת ילמדנו ויקחו לי תרומה) עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרנום של שתי רגלים משבנה נתבסס העולם ועמד על יישובו וכו' עד ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ונטעתם לא נאמר אלא ונטעתיו לעולם פי' כסא (א"ב וכן נקרא בלשון יון):
תרנתק [הייל מיטטעל בהעלטנים] (כלים פ' יז) תיק מכתב ותורנתק פי' תיק ההמנק שצריך תרין תיקות (א"ב פי' בלשון יון תיק רפיאות):
תריס [שילד פאנצר] (בפ' בן זומא) תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורענות (ברכות כז בכורות לו) המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי' בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ"א תלמידי חכמים שנושאין ונותנין במלחמת של תורה כבעל התריס הזה (כלים פ' כד) שלשה תריסין הן הכפוף טמא מדרס פי' תריס כפוף כאלו של בני אדם (יבמות קכא) לא כך היה מעשה בר' אושעי' בירושלם שהתריס עם פ"ה קנים. מאתים צנה תרגום מאתן תריסין לאויקדמנה מגן כמי כן (א"ב פי' בל"י מגן וצנה):
תרע [טהיער, איינגאנג] (בילמדנו בריש וישמע יתרו ובסוף ויקהל) תרעתי' שמעתים סוכתים תרעתים שהן יושבין בתרע לשכת הגזית שמעתים שהיי כל ישראל שומעין הלכה מפיהם סוכתים שנסתככו ברוה"ק ומי הם המה הקנים הבאים מבני קיני חותן משה ד"א תרעתים בשעה שישראל נכנסין בצרה היו מתריעין והקב"ה שומעם שמעתים שהיו שומעין ולומדין מיושבי לשכת הגזית סוכתים שהיו מסכין להם פי' התרעה בענינו. שמעתי שיש מקומות שאומרין כל הציבור ברכת ענינו ביחד בקול לאחר שגומרה החזן והיינו התרעה פי' רבי חננאל ז"ל קיימא לן דאית לן לאורוכי בתרועות כל מאי דבעי וכך מנהג כל ישראל עיין בערך עזר (א"ב תרגום פתח האהל תרע משכנא):
תרע [איינרייסען איינדרינגען] (ב"ר פ' ע) ופרצת ימה וקדמה את הוא תרועיא דימא כמה דאת אמר עלה הפורץ לפניהם (א"ב תרגום פרץ ה' פרץ בעזא תרע ה' תריעתא):
תרע [אנשלאג פלאן]. תרגום דעת ומזימה ידיעתא ותרעיתא:
תרעומות [מאררען] (ברכות יב) ומפני מה ביטלום מפני תרעומת האפיקו' פי' שלא יאמרו אין עיקר התורה אלא עשר הדברות (ירושלמי) מפני טינת האפיקו' שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו למשה בסיני (א"ב תרגום לא עלינו תלונותיכם לא עלנא תורעמותיכון שייך לערך רעם):
תרף [וויללענס מיינונג]. אחד אדוק בתורף ואחד אדוק בטופס עיין בערך טפס (נזיר י) מן הגרוגרות בית שמאי סברי תורפיה דהאי גברא פי' עיקר דעתו של זה האיש כמו תורף של כתב שהוא עיקר פי' אחר גלוי דעתו של אדם אם לא עמדה (א"ב פי' תרופי בל' יוני רצון דעת וגם שנוי והטופס בכל הכתבים אחד הוא אבל התורף משונה כרצון ודעת איש ואיש):
תרף [שענדליך שאהמטייל] (פסחים כ בכורות לג ובפרק ח' בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי' מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו)הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי' מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו' אמר ר"ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי' כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלע"ז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור"פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (ע"ז כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי' אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל"ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בב"ב יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי' הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (א"ב פי' בל' רומי מכוער נבזה ומטונף):
תרף [היילונג] (כתובות לט) כי תרפתא דסיכורי פי' כהקזת דם מן הצואר (א"ב פי' תרפיון בלשון יוני רפואה):
תרף ועלהו לתרופה כבר פירשנו בערך פה:
תרץ [רעכטען] (חולין ח) אי הכי כי תרצי נמי. בשלום ובמישור תרגומו בשלמא ובתרצותא. כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר תרגו' בקשיטות לבא ובתרצותא:
תרק נראין כמין תרקיא כבר פירשנו בערך בלם:
תרק [לאנדס נאמע] ומשך ותירס תרגום ירושלמי תרקא כבר פירשנו בערך טרקי תירס רבנן אמרי תרקי (א"ב כן נקרא בליו"ר מדינת תירס ושם גדלה אבן תרקיא אשר גוונה כעין תכלת דמשנת תמיד):
תרקב [געטריידע מאס] (בפרק ה' דמשנת תמיד) והכף דומה לתרקב גדול (תענית ז) מתמצית בית כור שותה תרקב פי' תרי וקב הנה ג' קבין והן חצי סאה (א"ב פי' בל"י מדה של ג' קבין):
תרקילין עי' ערך טרקלין:
תרקוש [קרוג]. (בתוספת' שבת בפ' בראשונה) תרקוש שנשבר הוא ושבריו ניטלין בשבת פי' שם כלי:
תרת [פארם געשטאלט] (בילמדנו ואתחנן) ותימורו' תוריי תמרים (ברכות לז ב"מ לא) והא דאיכא עליה תוריתא דנהמא פי' שיש עליו תואר לחם וניכר וידוע כי לחם הוא אבל אם נימות וליכא עליה תוריתא דנהמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו ורבנן שטפי וגרסא במקום תואריתא תוריתא דנהמא ומבליעין את האל"ף כי כן דרכם באחה"ע להבליען במקומות הרבה:
תרתק [עזעל] (סנה' סג) את נבחן ואת תרתק ומאי ננהו כלב וחמור:
תש [שוואך] (בפסקא ויהי בשלח) ר"א תשש פי' חלה:
תשואות [געשרייא, לארס] (בריש מגלת איכה) תשואות מלאה אמר רבי אליעזר בן יעקב הלשון הזה משמש ג' לשונות צרות מרוגשות אפלה:
תשע [ניין] (ירושלמי בפ' תפלת השחר) בתשעה באב מתפללין רחם ה' אלהינו עלינו וכו' תשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. והגאון ז"ל אמר יהא בנידוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט' באב (נדה נה) תשעה משקין הן זב וכו':
תשרי [מאנאטס נאמע] (בפסקא דראש השנה ובויקרא רבה אמר אל הכהנים) לעולם ה' דברך תשרי כתיב שתשרי ותשבוק לחובינן:
תותב תרגום תושב עיין ערך תב קמא:
תותב תרגום שלמה עיין ערך תב שני:
תתיה [זוגלינג, קליין, גרינג] (ב"ר פ' ל בריש אלה תולדות נח) ימלט אי נקי אמר רבי חנינא אין תתיה אונקיא אחת ביד נח פי' פחות מאינקיאה אחת היתה ביד נח מזכיות תתיה תחת כלומר למטה מאונקיא וח' מובלעת ורבי משה כלפו ז"ל היה אומר אוון תתניה אונקיא אחת היתה ביד נח פי' ב' אונקיו' אוון היה ביד נח (א"ב פי' בלשון יוני יונק ועויל ופי' און אחד כלומר ימלט יונק וילד אחד ומפרש בנוטריקון אינקי אחד יונק וחוזר ומפרש אינקי מלשון אונקיא):
תתר [קנופפרימען] (שבת נג) זכרים יוצאין לבובין (גמרא) מאי לבובין אמר רבי הונא תותרי פי' רב האיז"ל תותרי חמור שעושין לו חבלין וקושרין אל רגליו זו מזו כדי שיתקרבו פסיעותיו זו לזו ולא יתרחקו יבא לידי ריצה ומן הכי מפיק ליה מלשון קירוב פ"א תותרי סמרטוטין של רקמי ושל משי שמייפין בה את הבהמה פי' אחר תותרי קשורין שנים שנים בלע"ז אקופייט"י:
תתר [שויים וואללע) (ב"מ סח) כי פליגי בנסיובי ותותרי פי' הצמר שעל הירכים שגללי הצאן מסתבכין בו בשעה שיוצא הרעי מן החלחלית והרועין גוזזין אותו הצמר כדי שלא יהו הגללין תלויין בו:
תתר [נאזען פערשטאפונג] (ב"ב קמ) מעשה באדם שאמרו לו אשתו תתרנית היא פי' חולי החוטם יש לה שאינה יכולה להריח:
תם ונשלם