ראשׁ אֶת־הָרֹאשׁ (ויקרא א, ח), רֹאשִׁי רֹאשִׁי (מלכים ב' ד, יט), רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל (שיר השירים ז, ו), ידוע. יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ (תהלים ז, יז), דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָֽתִּי (יחזקאל ט, י), דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי (יחזקאל טז, מג). וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָֽה (איכה ג, ה), פירושו הקיף ראשי ובתלאה הקיפוי. ויש מפרשים אותו כמו רֹאשׁ וְלַֽעֲנָֽה (דברים כט, יז). ועוד נכתבנו בשרשו. וַיְהִי דָוִד בָּא עַד־הָרֹאשׁ (שמואל ב' טו, לב), פירוש ראש ההר שהיה רגיל להשתחוות ולהתפלל שם. וכן תרגם יונתן עַד רֵישׁ טוּרַיָא. ואומרים שהוא הר הזתים שממנו היה רואה בית המקדש. וזהו שאמר ודוד עולה במעלה הזתים (שם), ואף על פי שלא היה שם הבית אז וגם לא היה נודע מקום הבית בעצמו הר המוריה היה נודע בקבלה, אבל לא היה נודע באי זה מקום ממנו עד שאמר גד לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה היבוסי. ובכנוי הרבים ישוב החלם לקמץ רָֽאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם (דברים כט, ט), רָאשֵׁי בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל (במדבר יג, ג). בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל־אֲדֹנָיו שָׁאֽוּל (דברי הימים א' יב, יט). ובא בחלם בְּכָל־רֹאשָׁיו קָרְחָה (ישעיה טו, ב). ויש ספרים וַֽחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ (מלכים א' כ, לא), מלא ביו"ד הרבים. והמסורת ב' חד מלא וחד חסר, ויש ספרים חסר והמסורת ב' וחסרים דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ (יהושע ב, יט), וכן כתב רבי יונה כי שניהם חסרים. ולפי שהראש מבחר הגוף כנה בו מבחר האנשים וקצינם. וכן כנה בו גם כן מובחר הבשמים והמשובח שבהם בְּשָׂמִים רֹאשׁ (שמות ל, כג), פירוש קח לך בשמים והראש והמובחר שבהם תקח. וכן רֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ (עמוס ו, ו). וְהֵיטִֽבֹתִי מֵֽרִאשֹׁתֵיכֶם (יחזקאל לו, יא), הרי"ש בחרק ופירושו איטיב אחריתכם מראשיתכם והוא ממשקל אִמְרָה, כִּבְשָֹה. והראו האל"ף בכִּי יָרַד מַרְֽאֲשׁוֹתֵיכֶם (ירמיה יג, יח), כלומר גדולתכם. וכן בהנעת האל"ף אֲשֶׁר־שָׂם מְרַֽאֲשֹׁתָיו (בראשית כח, יח), פירוש תחת ראשו. וכן הַֽחֲנִית אֲשֶׁר מְרַֽאֲשֹׁתָו [מְרַֽאֲשֹׁתָיו] (שמואל א' כו, יא), וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַֽאֲשֹׁתָֽו [מְרַֽאֲשֹׁתָֽיו] (שמואל א' כו, טז). וכבר בא מבלי מ"ם התוספת מֵרַֽאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל (שמואל א' כו, יב), כי המ"ם מענין מן, כי היא נקודה בצרי. וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ (במדבר ו, ט), כלומר שער ראש נזרו. וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִֽׁים (בראשית ב, י), הדברים הנחלקים מן האחד יקראו ראשים, כי כל אחד ראש לעצמו אחר שנחלקו. וכן בשאר הלשונות זה הענין ידוע. ורבי יונה פירשו נהרים גדולים ואין צורך. כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל (שמות ל, יא), פירוש כללם כלומר שיהיו לראש אחר. וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ (ויקרא ה, כד), קרן הדבר יקרא ראש קפיט"ל בלע"ז, כי הוא ראש הדבר ותחלתו ואחרי כן בא עליו הריוח. רֹֽאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת (תהלים קיט, קס), תחלת דברך. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ (יחזקאל מ, א), פירוש בחדש השביעי שהוא ראש השנה, בעשור לחדש והוא יום הכפורים. ורבותינו ז"ל פירשו (ערבין יב, ע"א) כי יום העשור קרא ראש השנה ושנת היובל היתה. ואמרו (שם) אי זו היא שנה, שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל. וְהוֹצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָֽרֹאשָׁה (זכריה ד, ז), תאר לאבן שהושמה תחלה ליסוד ויעשו בה תשואות לשמחה ויאמרו לה חן חן יהיה לה (שם). רִֽאשֹׁנָה יִסָּֽעוּ (במדבר ב, ט), בתחלה. ונכתב באל"ף וביו"ד כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל רִאישֹׁנָֽה [רִאשֹׁונָֽה] (יהושע כא, י). הַיּשְׁבִים רִאשֹׁנָה (אסתר א, יד), כלומר שהיו ראשונים קרובים למלך במעלה. וכן מִֽיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָֽרִאשֹׁנִים (דניאל י, יג), מן הגדולים במעלה. וכן קראו השר הגדול. והתאר בָּֽרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (יחזקאל כט, יז), והוא ניסן שהוא תחלת החדשים. אבל אַךְ בַּיּוֹם הָֽרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר (שמות יב, טו), פירושו ביום שלפניו והוא יום ארבעה עשר שהוא לפני שבעת ימי המצות. וכן הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד (איוב טו, ז), פירוש הלפני אדם והוא נכתב באל"ף וביו"ד. כִּֽי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישׁוֹן (איוב ח, ח), נכתב ביו"ד לבד מקום האל"ף. ויש לפרש ביום הראשון כמשמעו רוצה לומר שיהיה מושבת ביום הראשון. וכן וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ב). והתאר לנקבה בַשָּׁנָה הָרִֽאשׁוֹנָה (דברי הימים ב' כט, ג), בַּמֶּרְכָּבָה הָרִֽאשֹׁנָה (זכריה ו, ב), אַֽל־תִּזְכְּרוּ רִֽאשֹׁנוֹת (ישעיה מג, יח). ומשקל אחר הִיא הַשָּׁנָה הָֽרִאשֹׁנִית (ירמיה כה א). והשם וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל (בראשית י, י), תחלת ממלכתו. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים (בראשית א, א), איננו סמוך. וכן מַגִּיד מֵֽרֵאשִׁית אַֽחֲרִית (ישעיה מו, י). ופירוש בראשית ברא אלהים בתחלה ברא אלהים את השמים ואת הארץ ואחר כן תוצאותיהם ואחר כן ספר כי בתחלת בריאת הארץ היתה תהו ובהו. טוֹב אַֽחֲרִית דָּבָר מֵרֵֽאשִׁיתוֹ (קהלת ז, ח), פירוש אדוני אבי ז"ל כן טוב אחרית דבר כשיתבונן אדם מראשיתו מה יהיה אחריתו או הוא טוב האחרית כענין שאמרו (אבות פרק שני משנה א) הרואה את הנולד. ובא מֵֽרֵשִׁית הַשָּׁנָה (דברים יא, יב), חסר אל"ף. רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק (במדבר כד, כ), פירושו כתרגומו. ורבי יונה פירש הגדול שבהם והחשוב. ויתכן להיות כזה רֵאשִׁית הַחֵרֶם (שמואל א' טו, כא), כלומר המשובח שבו. וכן רֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ (עמוס ו, ו).