חרב חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה (בראשית ח, יג), וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵֽשׁ (ישעיה יט, ה), הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי (ישעיה מד, כו), וְשַֽׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (ירמיה ב, יב), החי"ת תקרא בקמץ חטף והוא צווי כמו שֹׁמּוּ, וְשַֽׂעֲרוּ (שם). וכתב רבי יונה כי אנשים היו קוראים אותו כמו חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה והיו מפרשים אותו גם כן צווי מן הדגש על משקל פָּֽרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב (שמות לב, ב). והוא השיב אותם מפני המסורה שהוא על חָֽרְבוּ מאד לית רבותיה, ועל חָֽרְבוּ המים אומר המסורת שהם שנים ובפסוק. ושלא נזכר פועלו [פֻּעַל] אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ (שופטים טז, ז). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶֽחֱרִיב (נחום א, ד), וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי (ישעיה לז, כה), וְהַֽחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ (ירמיה נא, לו). והשם מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָֽרָבָה מֵֽתוּ (בראשית ז, כב), וְנָֽתַתִּי יְאֹרִים חָֽרָבָה (יחזקאל ל, יב), וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָֽרָבָה (שמות יד, כא). ומשקל אחר יְהִי־נָא חֹרֶב אֶל־הַגִּזָּה (שופטים ו, לט), וְעַל־כָּל־הָאָרֶץ חֹרֶב (שופטים ו, לז), כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ (ישעיה כה, ה), חֹרֶב אֶל־מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ (ירמיה נ, לח). והקבוץ בלשון נקבות וְלֹא צָֽמְאוּ בָּֽחֳרָבוֹת (ישעיה מח, כא). ומשקל אחר בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ (תהלים לב, ד). ומשקל אחר וּבַֽחַרְחֻר וּבַחֶרֶב (דברים כח, כב), בשש נקדות. והתאר טוֹב פַּת חֲרֵבָה (משלי יז, א), וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָֽה־בַשֶּׁמֶן וַֽחֲרֵבָה (ויקרא ז, י), ענין היובש והנגוב והחמימות. ופירוש כְּחֹרֶב בציון כחום במקום ציה שהיא צרה שאין לה הנחה כן תכניע שאון זרים הכנעה בלי תקומה. חֹרֶב בְּצֵל עָב (ישעיה כה, ה), כמו מי ששכב במקום חם ואחר כך בא במקום קר זהו בצל עב שלא יוכל לסבול כן יענה ויכניע זמיר עריצים עד שלא יוכלו לקום. וענין אחר חֶרֶב לַֽי"י וּלְגִדְעֽוֹן (שופטים ז, כ), וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת (שופטים ג, טז), קַח־לְךָֽ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים (יחזקאל ה, א), מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם (איוב מא, יח), בשש נקדות. כל דבר הכורת יקרא חרב, או ברזל או החדורה כמו חַֽרְבוֹת צֻרִים, (יהושע ה, ב), רצונו לומר חדורי הצורים. והוא שם כלל פעמים ופעם פרט על הסייף כמו ויעש לו אהוד חֶרֶב, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים (ישעיה ב, ד), והדומים להם. ועל התער קַח־לְךָֽ חֶרֶב חַדָּה (יחזקאל ה, א). וכן נקראת המקבת שמסתתין בה האבנים חרב כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַֽתְּחַֽלְלֶֽהָ (שמות כ, כב). וכן הכשיל שמפילין בו המינים וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָֽיו (יחזקאל כו, ט), הַנְּתֻצִים אֶל־הַסֹּֽלְלוֹת וְאֶל־הֶחָֽרֶב (ירמיה לג, ד), [בְּחַרְבֹֽתֵיהֶם] סָבִֽיב (דברי הימים ב' לד, ו). והפעל מזה חִרְבוּ כָּל־פָּרֶיהָ (ירמיה נ, כז), חֲרֹב וְהַֽחֲרֵם אַֽחֲרֵיהֶם (ירמיה נ, כא). והנפעל נֶֽחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (מלכים ב' ג, כג). והמקור שלא נזכר פועלו [הָפְעַל] הָֽחֳרֵב נֶֽחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (שם). ומשקל אחר וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב (ירמיה כו, ט), וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָֽבוּ (ישעיה ס, יב), וְהֶעָרִים הַנּֽוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה (יחזקאל יב, כ), לְמַעַן יֶֽחֶרְבוּ וְיֶֽאְשְׁמוּ (יחזקאל ו, ו). ויתכן מזה הענין וְשַֽׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (ירמיה ב, יב). והנפעל עִיר נֶחֱרֶבֶת (יחזקאל כו, יט), וְעָרָיו בְּתֽוֹךְ־עָרִים נַֽחֲרָבוֹת (יחזקאל ל, ז). והכבד [הִפְעִיל] הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר (ישעיה לז, יח), הֶחֱרַבְתִּי חֽוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר (צפניה ג, ו) וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ (שופטים טז, כד), מְהָֽרְסַיִךְ וּמַֽחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵֽאוּ (ישעיה מט, יז), בְּתוֹךְ עָרִים מָֽחֳרָבוֹת (יחזקאל כט, יב). ושלא נזכר פעלו אִמָּֽלְאָה הָֽחֳרָֽבָה (יחזקאל כו, ב). והתאר חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם (ירמיה לג, י), אֲשֶׁר יְרֽוּשָׁלַם חֲרֵבָה (נחמיה ב, יז), וְנִבְנוּ הֶֽחֳרָבֽוֹת (יחזקאל לו, לג), בקמץ הרי"ש והוא משקל אחר. ובצרי הרי"ש וְהֶֽעָרִים הֶֽחֳרֵבוֹת וְהַֽנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת (יחזקאל לו, לה), כֵּן תִּהְיֶינָה הֶֽעָרִים הֶֽחֳרֵבוֹת (יחזקאל לו, לח), וקמץ החי"ת בהם לתפארת. והשם וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב (ישעיה סא, ד), לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה (יחזקאל כט, י). ובה"א הנקבה וְעָֽרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּֽה (ויקרא כו, לג), וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה (יחזקאל ה, יד), לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה (יחזקאל כט, י), אבל כְּשֻֽׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת (יחזקאל יג, ד) הוא משקל אחר האחד ממנו חֳרָבָה בשקל בַּֽסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב' ב, א), ואפשר שהוא תאר. וְדָרְשׁוּ מֵֽחָרְבוֹתֵיהֶֽם (תהלים קט, י), כלם ענין חרבה וידוע.