פרק חמישי
(א) ומטעם שכתבתי לעיל לא נקרא יום זה יום המשפט רק יום הזכרון לפי שעיקר הוא שישים האדם אל לבו להזכיר את יום הדין גם מה שאנו מזכירים בו את משפט היום וטעמי התקיעות הוא עיקר ולכך נדחו התקיעות בשבת מפני טעם קל דהיינו שמא יעבור את השופר ד' אמות בר"ה לפי שהזכרון הוא עיקר וזה שייך בשבת כמו בחול.
(ב) ורז"ל רמזו את זה באמרם התוקע לתוך הבור כלומר לעם הארץ אותה תקיעה פסולה דאינו אלא כרועה זה התוקע לאסף את הבהמות.
וכן נוסח הברכה לשמוע ולא לתקוע וזהו ג"כ מה שארז"ל הרחיקו מפיו פסול וזה מבואר.
וכל דיני שופר הם רמזים גדולים האחד שהתרועה עצמה מורה על שכל ימי האדם אינו אלא או גנוחי גנח מחמת חולי או ילולי יליל מחמת שאר הסבות הרעות המתרגשות בעולם.
וכל היום כשר לתקיע' אלא שהזריזים מקדימים וכו' וכולה כיומא אריכתא דמא וחד קדוש' הן כל זה ידוע ומבואר.
(ג) ודין שופר שנשבר וחזר ודבקו אם חזר לקולו הראשון כשר הכוונה שאם חלה האדם וחזרו איבריו להדבק יחד ונתרפאו אם חזר לקול שם טוב הראשון כשר שכבר נתכפרו לו עונותיו על ידי היסורים שלו ואם לאו פסול הוא. ודין מודר הנאה או שופר גזול או של ע"ז או נפל עליו הגל או צפהו זהב כוונת כל אלו מבואר.
וכן זה מברך וחבירו יוצא מגיד שהיחיד יכול לזכות את הרבים וברעיא מהימנא מפרש את מטעמי יצחק ע"ה ומה שנאמר ויהי אך יצא יצא ועשו בא מצידו נראה שר"ל כי כאשר יצאו הם מבית התפילה חוזרים הם למעשיהם הראשונים ומיד עשו בא ומקטרג ויצחק משיב כי בטרם תבא ואברכהו כלומר כבר נחתם גזר דינם לטובה בעוד שהם היו לאחדים יחד בבית התפילה ומדה טובה אינה חוזרה לכמה סבות (ד) ודרכים יפטרו הנידונים על נפשם יש שמתחנן על נפשו ונעתר לו הדיין כענין אסתר שהתחננ' ואמר' תנתן לי נפשי בשאלתי וגו'.
וכנגד זה רוב התפילה והתחנונים שאנו מפילים לפני אבינו שבשמים בימים אילו מי שנענש עונש ממון כעניין שנאמר ואם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו וכנגד זה הוא נתינת הצדק"ה בעת הזאת יש מי שלא יכופר עונו רק מעונש הגוף כגון מלקות ארבעים וכנגד זה התשוב"ה שהוא התענית שהאדם מסגף נפשו והקב"ה מתרצה לו על ידי תפילתו לבד כמו שדרשו רז"ל בבפרק יום הכפורים שמא תאמר ספק דברים ספק ממון ת"ל קחו עמכם דברים כלומר שמא אינו מתרצה בדברי הפיוס לבד רק בצירוף כופר ממון של צדקה ת"ל אשר יושת עליו כו'.
ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב והטעם כי מאחר שמרוצה בתפלה לבד נמצא שראוי להחזיק לו טובה על הצדקה שנתן הואיל ואינו צורך הכפרה ועל התשובה שעשה והתמעט חלבו ודמו מעלה עליו הכתוב כאלו הביא עולה ולא עולת חובה רק עולת נדבה שנאמר אוהבם נדבה כי לנדבה יחשב לו אחר שכבר נתכפר על ידי תפלה ועוד יתבאר ג' דברים אלו שהם תש ובה תפלה וצדקה כמה עניינים אנו עושים בימים אלו שאינם (ה) רק ציור והתעוררות לנפש הבהמי שאינו מתעורר רק על ידי עניינים אלו כמו שאנו נוהגים ללבוש לבוש הבדים שנקרא קיטי"ל שהוא לבוש המתים כדי להרעיד את החוטא על ידו ויזכור את יום המיתה כעניין שדרשו על רגזו ואל תחטאו וגו'.
וכן מה שנהגו לילך אל המים בר"ה ואומרים תשלך במצולת ים וגו'.
וכל זה רמז כשם שהמים הללו הנראים עכשיו כאן לא היו כאן מתחילה וגם אחר כך לא יעמדו עוד כך לא אשוב עליהם ונמצא החטא כאלו אינו שכל מעשה שאינו בכוונת הלב לא חשוב מעשה ולכך נתכפר ג"כ עון הרציחה וכן עון חילול השבת ע"י התשובה אף ע"ג שאין המת חוזר להיות חי וכן השבת מחולל ועומד וכל זה לפי שאין מעשה החוטא חשוב מעשה אחר שנתחרט וזהו במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו.