הפרק הרביעי
(א) הנה משפטי ה' הוא כפי משפט כל דיני נפשות שכתבו רז"ל בפרק א' דיני ממונות הא' שאין מאמינים לתובע רק בעדים כשירים ובדרישה ובחקירה וזה שייך אף בדיני ממונות וכן במשפטי ה' לא יאמין היא יתברך אל המקטרג אא"כ יברר את דברי קטרוגו.
ואע"ג שראה את ישראל שמסגלין עונות כל השנה כולו אין לו עדות על העבר ורוצה לקטרג עליהם כאשר הם שם עכשיו שהוא מן המפורסמים שאינו צריך ראייה והוא רואה כל איש ישראל עומד ביום הזה לבוש הבדים ומעשיהם הנגלה הם יפים מאד ומצפוני לבבם אע"ג שהוא רע (ב) מ"מ אינו גלוי לפני המקטרג ולא יכול להרשיעם ונתבייש המקטרג ונדחה ממחיצתו של הקב"ה וזהו שהכה"ג היה אומר בשעת עבודתו אל העם לפני ה' תטהרו כלומר המקטרג מצא אתכם טהורים על הנגלה שלכם לפי שאינו יודע מצפוני לבבכם אבל מי יתן שתמצאו ג"כ טהורים לפני ה' הבוחן לבבות ואע"ג שלא נמצאו טהורים לפניו אינו מעיד הוא עליהם כי הוא הדיין ואין העד נעשה דיין.
ומקוה ישראל ה' פי' כמקוה הזה המטהר כל הבא לטהר בו אפילו הוא וודאי טמא כך הוא מטהר כל המתחרטים על עונם ומבקשים להטהר אע"ג שוודאי טמאים הם ועל העדות שמעידים ישראל על עצמם בשעה שמתוודים ומודים על חטאתם גם ע"ז אינו מעניש אותם כי אדם קרוב אצל עצמו ופסול להעיד ואין אדם משים עצמו רשע.
ובין כך ובין כך יצאו ישראל זכאין בדיניהם השני הוא שפותחים בזכות ואין פותחים בחובה וזה תועלת גדול כי טעם הזכות כיון דעייל עייל.
וכל מי שפתח בזכות צריך לעמוד בדבריו ואפי' סתרו לו ראיותיו הראשונים צריך לטריח כדי למצוא לו ראיות אחרות ואינו רשאי לחזור מדבריו עד שעת גמר דין וכ"ז להורות שעיקר המכוון במשפט זה הוא הזכות ולא החובה וכן במשפט ה' לא יחפוץ הוא ית' במות הרשע כי בשובו וחיה והכל למידין זכות אפי' התלמידים היושבים לפני הדיינים ואין הכל רשעים ללמד חובה ובמשפטי ה' ג"כ הכל נעשה סנגריא ואין הכל נעשה קטיגוריא ואפי' אם גמרו את הדין לחובה אם אח"כ מצאו לו זכות מחזירין אותו לא מצאו לו זכות לפתוח מלינין את דינו אולי ימצאו זכות בלילה.
אף כאן מצאו לו זכות בר"ה כותבין אותו לחיים מיד לא מצאו לו ממתינים לו עד יה"כ וישראל תולין עיניהם בהקב"ה ואומרים בך בטחנו ואתה הוא הדיין ואתה תהיה ג"כ סנגירנו ומלפניך לבדו משפטינו יצא (ג) והנה הקב"ה דן את עולמו יחידי משא"כ בדייני בשר ודם שאין ב"ד פחות מג' והטעם לפי שכל אדם דן את חבירו כפי מה שעולה על רוחו ואם הוא נוטה אחר שום מדה גרוע הוא דן ג"כ את חבירו אחר אותה המדה לפי שסובר שחבירו ג"כ נוטה אחר אותה מדה גרוע כמהו אבל אם הם שלשה א"א שיהיו כולם נוטים אחר אותה מדה גרועה וחביריו רבין עליו ומבטלים את דעתו וזה לא שייך גבי הקב"ה ולכך הוא דן את עולמו יחידי ומכאן תבין מאמר כשם שדנתני לכף זכות כך מן השמים ידונו אותך לזכות לפי שכל מי שדן את חבירו לכף זכות מעיד על עצמו שהוא מסולק מן המדות הגרועות ובזה יהיה נידון ג"כ לזכות ממי שמסולק מכל החסרונות ב"ה והנה מלך ב"ו מתגלה על עבדיו לאחד משני דרכים אם שמתגלה על עבדיו הנאמנים כדי לקבל מהם כתר המלוכה ולעברם בבריתו להיותם לו לעבדים והוא יהיה להם למלך ואם שמתגלה עליהם דרך נקמה על שמרדו בו ואז הוא בא עליהם בכמה מיני משחיתים עמו שבאים להשמיד ולהרוג לאבד ולשלול שלל ולבוז בו וישראל שמסוגלים בעבירות כל השנה היו ראוים לדרך השני ואף השטן והמקטריגים מצפים לנקמה זו ולכך נקרא יום תרועה לפי שיש כאן חשש קול יללה אם לא בחמלת ה' עלינו ולא כן מחשבותיו יתברך רק הוא מתגלה עליהם באור פניו כי רציתם כי מפי עליון לא תצא הרעות.
(ד) פי' סדר התקיעות שהיא מצוה שיצאה מפי עליון והוא ברכה משולשת המתברכת בכל ג' חלקי התקיעות שכן שלש פעמים ברכה בגי' תרועה ואין בה שום דבר רע להגיד שאין להפוך מלת תרועה למלת הרעות וזהו לא תצא הרעות.
ולכך צוה לתקוע תקוע' קול פשוט קודם התרוע' ולאחריה להגיד כי ראשיתם ואחריתם יהיה רק טוב ומן השבר עצמו נעשה סבר ותקוה בקריאת שי"ן שמאלית וזהו אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו.
(ה) והנך רואה נפלאות כי הימין דוחה שהרי בקריאת עם שי"ן ימנית הוא שבר להגיד כי ימין ה' שהוא חס"ד עליון אף הוא מכריע את האדם לחובה וכשנמצא חייב והשמאל שהוא מדת הדין מקרב את האדם מליצה בעדו כדי לתת ראשיתו ואחריתו תקוה וסבר הרי שהמדות כלולים זה בזה מגו חשיכה אורה ומגו אורה חשיכה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור.
(ו) ומכאן תבין אגדת פרק רבי עקיבא א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר ליה רבש"ע ימחו על קדושת שמך כו'. עד לא בסבא טעמא כו'.
נשאו עיניהם ביצחק כו' הרי שהאבות השתנו טעמם להיות נ"ב פח"ד לאברהם וחס"ד ליצחק והוא רמז ג"כ לאבות העליונים שהם כלולים זה בזה וזהו שכתבתי לעיל כי חלילה שיהא מדתו של יצחק מדת הנקמה כו'.
והשטן כאשר הוא רואה שאין הקב"ה תובע עלבון המרידה מבניו ורואה ג"כ שהתרועה מעורבת עם תקיעת הרחמים מיד הוא דואג אל נפשו שמתיירא שמא ישובו הבנים לאביהם שבשמים בתשובה נכונה ואז יבולע המות לנצח שכל עצמו אינו אלא להשטין עבד על אדוניו וכאשר האדון והעבד ישכנו לבטח יחדיו אז האדון והעבד שניהם יקחו נקמתם ממנו על כל הרעה אשר חושב לעשות ובפעם הראשון חושב השטן כי אולי הגדולים שבהם לבד עשו תשובה כעינין שנאמר ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים אכן כאשר יתקעו עוד שנית זהו סימן שיתוועדו כל העד' ואז חושש על נפשו וזהו המלך המשפט כי במקום שהיה ראוי לו לעשות בהם משפט הוא מראה להם את כבוד מלכותו דרך חבה.