פרק הג'
בא וראה שלא כמדת בשר ודם (א) מדת הקב"ה.
מדת ב"ו אם יש לו שום שונא אז כל מחשבתו להחליש את כחו כדי להפילו וכ"ש שאינו מלמדו להועיל לו והקב"ה שונא את חוטא זה ואעפ"כ הוא נותן עוז ותעצומות ומלמדו האיך יכול להמלט מידו שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו וגו'. כי עצום מחנהו.
ופי' רז"ל שמעצי' כחן של ישראל ולזה ראה אונקלוס שתירגם ואמר אל תאמר בלבבך כחי וגו' כמשמעו חילי לפי שסמך אחריו ועוצם ידי שזהו מדתם של רשעים שחושבים להנצל על ידי עוצם ידם כעניין שאמר הקיסר פרשא קטיל אריה אבל לא כאלה חלק תולעת יעקב השומעים לעצה ויודעים כי לא בגבורת האיש יחפץ כ"א בשובו וחיה.
וזהו שסמך אחריו כי הוא נותן לך כח ותרגם והוא יהיב לך עצה כי הוא נותן עצה לעמו ישראל לשמוע בקולו ובזה ינצחו ביום הדין.
(ב) וזהו שנאמר כל השומע יצחק לי ולפי שמדתו של יצחק מתנהג בר"ה אמר כל השומע יצחק לי ור"ל לדברי מוסר לא יפחד מכל רעה כי מדתו של יצחק אינו מדת הנקמה חלילה רק היא מדת הפחד שמפחיד על ידה את החוטאים עד שיכנעו וישובו. והשומע מוסר כבר נתן פחד ויגון בלבב ודואג תמיד על עונו על כן נעשה לו יום הדין זה ליום צחוק ושמחת לב. ועל זה אנו בטוחים לעשות אותו י"ט ושלא להתענות בו והרבה בני אדם עושין אותו ימי משתה ושמחה ואומרים שהם בטוחים בהקב"ה על פי המדרש שמביא הטור א"ח. וקורא אני עליהם וכסיל בוטח ומתעבר חלילה לעשות כן כמו שאכתוב בסמוך. וגם רוב פעמים שהן משתכרין בו ואין פחד אלהים לנגד עיניהם ואז מדת הפחד הנוהגת ביום זה פוגעת בהם ח"ו.
(ג) ודינא דמלכותא דינ"א והבן אותיות דינא כי השם של אדנות ומלכותו אשר בכל משלה ואשר היא כלולה ברחמים יתהפך ח"ו לכולא דינא. ולפי דעתי שזהו פשוטו של יש נספה בלא משפט שאינו ר"ל שנספה בלא חטא חלילה. אבל נספה הוא על שאינו נותן כל הלב כי יום משפט הוא שאלמלא היה נותן זה אל לבו. היה חסד אל יסובבנהו.
(ד) ונראה עוד שעל דבר זה נענשו בניו של איוב לפי שהאמינו שהרשות נתונה ביד האדם לעשות כל ימיו כחגים רק שיברך אלקים בלבבו ודעת זו קרוב לדעת האומה האומרת שהיא מאמינה בלב ושוב הכל נעשה כהיתר לפניה שאין החטא נכנס לפה האדם וזהו שאמר איוב אולי חטאו בני וברכו ה' בלבבם ור"ל בלבבם לבד בלא מעשה הטוב ויהיה לפי זה וברכו ברכה ממש ואעפ"כ חטאו כמו שפי' לפי שהיו נוהגים לעשות את משתיהם אף בימים שאין להתענג בהם כי לכאורה נראה כי מה שאמר ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים וגו'. יום של ר"ה היה דוגמת ויהי היום ויבואו בני אלקים ויתייצבו על ה'. דלכ"ע יום של ר"ה היה.
(ה) וחולה זו רבא היא ג"כ כל השנה אצל שכורי אפרים אשר חושבים שיש לקונם נחת רוח ממסיבתם כי כאשר יטיבו את לבם ביין יתחילו לומר זמירות שנתיסדו על המחיה ועל הכלכלה וזהו וודאי מקובל וטוב לפני הש"י אבל על זה אני מתרעם כי ינגנו גם כן קדיש וברכו שהם דברים שבקדושה שצריכה עדה.
ועל זה נאמר אמרתי להוללים אל תהולו שמה שחושבים שהם מהללים בזה את הש"י אינו אלא הוללות וסכלות.
וזהו אל תהולו שהרי אף מלאכי מעלה חיל יאחזון כשבאי להקדיש ליוצרם ואיך לא יבוש האדם לעשות קדושת יוצרו ככינור זה שמנגגים בו הגוים שותי שכר כדי לעוררם על השתייה אשר לא כדת ומי לנו גדול כדור נעים זמירות שנענש על שקרא לד"ת זמירות כדאיתא בפ"ז דסוטה וזהו מאמר רז"ל התורה חוגרת שק ואומרת רבונו של עולם עשוני בניך ככינור כו' ועוד מעט יתחילו לקלל ולחרף וונבל פה ולשבוע לשקר ולהכות זה את זה באגרופות הרשע ואינם פוסקים משררות שלהם עד שכל שלחנם מלא קיא וצואה.
נמצא לפי זה שאין טוב לו לאדם בימים אילו רק להעלות על ראשו תמיד את אימת יום הדין ולהאיר ולהדליק את נר אלהים נשמת אדם בתוך הגוף האפל ואז ידע כי בוודאי יהא מסיק שתא (ו) וזהו כוונת מאמר רז"ל האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתא כו' אי משיך נהורא ידא וכו' ולפי דעתי שזהו מ"ש בס' הזהר בפ' פנחס שר' יודא ביקש מרשב"י דלימא ליה מהני מילי מעליותא דר"ה והוא למדו דכל מקום שנ' (ז) ויהי אינו אלא צער וכן ויהי בימי כו' ויש לתמוה דמאי מילי מעליותא יש לזה אבל לפמ"ש א"ש לפי שגילה לו בזה כי עקרו של יום זה ויסודו הוא מה שיהא אדם ממוצע בין השמחה ובין הדאגה דהיינו שיהא שרוי קצת בדאגה ובצער ויהיה ג"כ בטוח בהקב"ה ומביא ראיה מן הימים שעמדו בהם בצער בימי המן שהקב"ה חושבו לטובה שהרי עי"כ עלו לבסוף לגדולה גדולה אף כאן כל מי שעומד בדאגה ובצער בימים אילו הקב"ה עושה לו נס ומהפכו לטובה ומוחל לו עונותיו והמדרש הזה קורא למחילת העון אחר שנתלכלכו בו כל השנה נס (ח) כי כמו שהמעשה הטוב נקרא ענין ניסי לפי שהוא היפך טבע האדם הנוטה תמיד אחר החטא כדפי' לעיל כך מחילת העון הוא עניין ניסי לפי שהוא היפך הטבע אשר יסד המלך להיות פתגם מעשה הרע נכון ומזומן אל העונש כדי להאכיל את החוטא הזה כפרי מעלליו ולפמ"ש לעיל מיושב מה שהכתוב משבח את יראת ה' הטהורה כי יש להסתפק כי מה שבח יש בדבר שהוא הכרחי כי מי לא ייראך מלך הגוים אבל עיקר השבח הוא שאינו בטוח בחסד עליון יותר מדאי רק מתיירא תמיד שלא יגרום החטא.
ואע"ג שרב חסד הוא אין ראוי להאמין שהוא וותרן יותר מדאי למחול למי שאינו ראוי לו לגמרי רק יהא יראת ה' על פניו תמיד כי אלקים אש אכלה היא.
ומי הוא שימלא לבו שלא יכנע כהיום הזה אשר נפשות הוא חובל בו (ט) ועל כן יאמרו המושלי שהוא משל לשועל שמצא שער העיר פתוח לפניו ונכנס לתוכה וחוטף טרף אוכל וקל מהרה רוצה לחזור להמלט ומוצא שער העיר סגורים לפניו ומתיירא מן הרודפים אחריו מה עשה השליך עצמו כמת מוטל לפני שער העיר בא אדם אחד ועמד עליו ואומר זנב השועל טוב לטאט' בו הבית לפי שכל המזיקים ורוחות הרעות מסתלקים על ידו מאותו הבית וחותך לו זנבו והוא סובל בא אדם אחר ואמר שן השועל טוב לתלות בצואר התינוק ומפיל את שיניו והוא סובל בא אדם אחר ורוצה לפשוט עורו ממנו והוא קם ורץ אף כאן אף מי שמקשה לבו כל השנה בבוא יום זה שנידון על נפשו הוא מתעורר עליו מאד: