פרק ששי
(א) להיות מועדי ה' מכלל תענוגי האדם וכעת אזכיר כאן איזה חידושי' בעניני המועדי' וכבר כתבתי שרז"ל חברו לנו סדר המועד כדי לעקור מלבנו עניני הוברי השמים האומרים שעה זו טובה ושעה זו רעה אבל אנו אין לנו רק לעסוק בהלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת כו' ואז לא יזיק לנו שום עת ובפרט בעניין השבת שמזלו הוא כוכב שבתאי שעבודתו הוא לישב דואג כל היום ולהלביש שחורים ולקרא נצום והקב"ה צוה לנו לעשות היפך זה דהיינו להתענג בו ולהלביש מלבושי כבוד כל השומר שבת מחללו מודה באלוה קדמון שהוא ראש לכל ראש וכן אותיות שבת יוצאים מאותיות ראש השי"ן מן הריש והבי"ת מן האלף והתי"ו מן השי"ן לפי שהשבת ראש האמונה וראש ותחלה לכל מקראי קודש וכן אמרו רז"ל שהשבת שקול כנגד כל המצות (ב) ונראה שהכונה כמי שאומר המלח שבתבשיל הוא שקול כנגד כל ההבשיל שאינו ר"ל שהמלח לבדו חשוב כמו התבשיל רק התבשיל אינו נחשב לכלום בזמן שאין בו מלח כך טעמי המצות לא היו נחשבים למאומה אם לא הי' נכלל עמהם סוד השבת וטעמו וזהו לשני דברים הא' שנראה שרבוי המצות הם עול גדול שהעמיס עלינו יוצר הכל שנתן רסן גדול בפינו למנוע ממנו כל תאוות גופניות דמש"ה נקראת התורה תושיה לפי שמתשת כחו של אדם וגופו אבל אחר שמצינו השבת שהאדם ינוח ויתענג בו במאכל ובמשתה וזוכה על ידו לנחלת שני עולמי הרי זה עדות נאמנה כי התורה והמצות נתנה לנו לטובתינו והאדם האוכל ושותה ומטיב לבו בדרכי הש"י ועושה צדקה ומשפט נבחר לה' יותר ממה שיסגף את גופו ונפשו מטומאה.
שנית לפי שלב האדם מפקפק מאוד בתורה ובמצות אם הם אלהיי לפי שכל אמונ' שבא לאדם מזולתו היא מביאו לידי ספק אם לא עמד הוא בעצמו עליה כאשר עמדו על הבירור אבותינו הקדושים שעמדו רגליהם על הר סיני שכולם עלו למדרגת הנבואה ושמעו קול אלהים חיים מדבר ומאהבת הש"י את עמו ישראל וכדי להסיר מלבם כל ספק נתן את שבת קדשו שהוא אות ברית בינו ובינינו ובמנוחתינו לא ישכנו ערלים במה שירגיש כל איש ישראל בעצמו שפע אלהי ואור פניו כי רציתו ושמחה יתירה שנופל עליו בלי מתכוין מיד בהכנסת השבת וליל של שבת כולה אור ועוז וחדוה במקומינו בלתי ספק שאין זה רק ניצוץ האור והשמחה המבהיק ממקום שהנבואה יוצאת משם שאע"פ שאין לנו לא נביא ולא חוזה ואנחנו על אדמת נכר עכ"ז לא עזב ממנו חסדו ואמתו להשפיע עלינו אור אלהים מדי שבת בשבתו ובפרט אנחנו עייפי הגלות המר הזה אנו מוציאים מרגוע לנפשינו ביום הקודש הזה ובזה נתברר לנו בירור גמור שאין אחריו ספק כי תורתינו תורת אמת וזהו גם כן מטבע הנפש שהוא מקור השמחה ומטבע מצות השם שהם משמחי לב אשר שניהם חצובים ממקום האור והשמחה ושקועים וכלואים במעבה חומר האדם שישמחו זה לעומת זה בבא עת דודים יום ש"ק כאשר ישמח איש נכרי בארץ מרחקים לקראת אוהבו וקרובו שבא מארץ מולדתו (ג) וזהו סוד בואו ונצא לקראת כלה ובבא עת דודים יפשוט האד את בגדי החול שלו וילבש מלבושי שבת.
רמז שיסיר מעליו כל לכלוכי החומר שהורגל בו כל ששת ימי המעשה ויתעטף בהוד המצות שהיא תפארת לעושיה וגם במו"ש קודם שיפריש ממנו אור הנשמה היתירה ויחזור ללבוש את בגדי החול שלו ויבדיל על היין כלומר יעשה הפרש בין קדושת תענוגי שבת ובין תענוגי החול וא עושה כן הרי הוא מנוחלי עוה"ב.
וחכם אחד היה משבח את עצמו ששייר קצת מקדושה דשבת להבדלת ימי החול ומי שאין לו יין היה מוציא ידי חובתם משלו וכ"ז מבואר להורות שצריך להוסיף קדושה וטהרה גם לו גם לאחרים כמו שמוסיפים מן הקודש על החול ונוהגים העולם שהאב מברך את הבן וכן הרב את תלמידו ביום הקודש הזה לפי שצינורי הברכות פתוחים בו ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך ויש בו עוד טעם אחר לפי שדרך האב שכועס תמיד על בנו ומקללו כל ימי השבוע וכן הרב את תלמידיו ולכך מקדים לברכו בתחילת השבוע ומשברכו לא יכול לקללו עוד ע"ד וברך ולא אשיבנה ומטעם זה שכתבתי אמרו רז"ל שהכל מודים שהתורה בשבת נתנה לפי שהתורה והמצות לא נתאמתו אצלנו רק ע"י אות שבת וז"ש ג"כ הכתוב ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם כלומר התורה והמצות שנתת לנו נתאמת לנו במעמד הר סיני לאותן שעמדו עליו וידעו שהוא תורת אמת אכן לדורות הבאים אחריהם הנחת גם כן אות אמת וזהו ואת שבת קדשך הודעת להם כדפי' הרי כמו שהמלח או תבלין נותנים טעם בכל התבשיל כך השבת נותן טעם לכל המצות להסיר כל הספיקות הנופלים עליהם וזהו מאמרם תבלין יש לנו ושבת שמה ואולי הקיסר היה מלעיג על המצות מטעם הספיקות שזכרתי לעיל ולא האמין באמונה שבא לו מזולתו הואיל ולא עמד על אור של שבת (ד) השבת הוא תועלתו גדול אל התורה כי המנוחה והמרגוע שימצא בו האדם גורם אל שיהא לבו פנוי לת"ת ואור החכמה והשכל נתוספו ביום הזה אבל אותם שאינם בני תורה הם מוכנים יותר לעבירה ביום זה לפי שהם בטלים ממלאכה וקובעים עצמם במושב לצים ולעג השאננים וזש"ה לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו' הזהיר שלא יבערו אש המחלוקת בכל מושבות הלצים שלהם ביום השבת הואיל והם פנוים ממלאכה על כן ראוי להמשיך את העם אל בתי כנסיות ואל בתי מדרשות לשמוע תורה מפי החכם הדורש ברבים: ולפי שסגולת מזל שבתאי המושל ביום השבת לבטל כל מחשבות האדם כמו שארז"ל האי מאן דבשבתאי מחשבתיה בטילין (ה) לכך הרהור מותר בשבת ואע"ג דבעלמא ק"ל דהרהורי עבירה קשה מעבירה הכא לא מידי קעביד הואיל ומזל דיומא קגרים שיתבטלו וסימן לדבר רבות מחשבו"ת בל"ב אי"ש סוף תיבות אותיות שבת לאחור לומר שמחשבות שבת יחזרו לאחור וכדי שלא יאמר האדם שגם הדבור אינו כלום רק הוא בכלל הרהורים המותרים ע"כ ארז"ל שאמירה לגוי שבות ולא אמרו אמירה לגוי אסור והוכיח שהאמירה חשוב מלאכה שהרי הכתוב הוא אומר וישבות אלהים מכל מלאכתו והוא לא ברא העולם רק באמירה בעלמא הרי ששביתת הדבור חשיב שביתה ממלאכה: