פרק שביעי
והנה בבא עת לחננה ירדו הרחמים לעולם אע"ג שלא יזכו לכך (א) וזהו כוונת האגדה בפ' א"ט שאמר כיון שבא רחם בא רחמים לעולם פי' אע"ג שלא יזכו ובלבד שלא יהיו רשעים ממש דחלילה להאמין שהקב"ה יפליא לעשות לרשעים שכל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו מעיו (ב) וגם מה שארז"ל באין ב"ד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכולו חייב לא אמר בדור שכולו רשעים אבל בדור שכולו חייב ור"ל שאינו מתכוין להמריד ואינם עזי פנים לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל מודים שחטאו וגם רצונם לעשות רצון אביהם שבשמים אלא שהשאור שבעיסה והתאוה מעכב עליהם ותוכן לבות גם הוא מעורר עליהם את רוח קדשו עד שיתנו לב וישובו בכל לבבם וזה שמצינו בפ' התוכחה שאחר שיתוודו את חטאתם יוסיף ה' להביאם בארץ אויביהם שיש להסתפק וכי זו היא שכר הווידוי להוסיף עליהם יסורין אבל יסירין אלו לטובתם כדפי' להסיר מהם לב האבן ולהביאם לידי מדה זו שידעו ויכירו שחטאו ויעשו תשובה נכונה שנ' אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו עונם.
וזהו שמסיק ר"י והוא דיתב אמידי דעביד שרקרק מגיד שאין הרחמים יורדין אלא א"כ יש להם על מה שיסמכו כדפי' דהיינו שיתחרטו ויהיו מודים כי שקר בימינם וזהו ועביד שרקרק שהוא אותיות של שקר ורק כלומר שיודו שעשיית כל מעשיה' להבל וריק ומסיק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא פי' שאם יתפשט האמונה האמיתית בכל אומות העולם עד שכול יודו ששקר נחלו להם אבותם אז ימהר ויחיש הגאולה לפי שהש"י חפץ שגם האומות יחזיקו בדת האמת שהרי לטעם זה נקראו בני יזרעאל כי הם הזרע אשר זרעם הש"י בכל העולם כאדם הזה שהוא זורע תבואתו שאינו זורקו על מקום א' רק מפזרו בכל קצוי השדה כך נתפזרו ישראל בכל ד' רוחות העולם כדי שיתפשט על ידם האמונה האמתית בכל העולם ולפי שקשה לפניו יתב' לאבד אומה גדולה כזה כמו שדרשו רז"ל באגדת חלק על מקרא ונהפכו כל פנים לירקון על פנים של מעלה אמר הקב"ה הללו מעשה ידי כו' והיינו דאמרי אינשי רהוט ונפל תורא ושדי לי סוסיא באורי' פי' כאשר השור נפל רבץ ועצל במלאכתו אז הניח האדון הסוס שהוא בהמה טמאה במקום אבוס השור שהוא בהמה טהורה ואע"פ שהשור ננער אח"כ ונעשה זריז לעשות מלאכתו אין הסוס נדחה אחר שהורגל בו האדון והמשל הזה נאמר על ישראל כי כאשר יתעצלו בתורה ובמצו' אז משפיע הש"י טובתו על בהמה טמאה ואפילו אם יחזרו ישראל אח"כ לעשות תשובה אפ"ה קשה לפניו ית' לדחות אומה זו מפניה וכ"ז שאנחנו מרחקים עצמינו בעו"ה יום יום מן האמת והם להיפך כי מדי יום ביום מרגישים כי שקר בימינם ורוח אחרת מתנוסס בהם קצת לקרבם אל האמת לפי שגם הם רובם מזרע האמת אלא שלא יוכלו לטהר לפי שמסורים ביד תאות יצרם הרע ולפי שרואים שכל עוד שיתפרסם אמתת דת תה"ק יתפרסם השקר שלהם ע"כ הזדים שבהם חושבין להכחידנו מגוי ותולין הדבר בשפלותינו לומר אלמלא שתורת אמת להם לא מכרם צורם ואע"ג שאין דרך נכבד להתגרות ולהתקנאות במי שהוא שפל ובזוי ממנו וישראל הם בעו"ה בזוים ושפלים בין האומות ואעפ"כ הוא שסוי מידם וזש"א הנביא והוא עם בזוי ושסוי ואעפ"כ הם מתקנאים בם מפני האמונה האמיתית שלהם וזהו שמסיים וה' חפץ למען צדקו להגדיל תורה כי קנאתם בם וודאי הוא מפני גדולת תורתם ויש לפרש ג"כ הקב"ה חפץ דכאו לישראל ולפזרו בין האומות למען צדקו גם שאר האומות שגם הם מעשה ידיו כי ע"י ישראל המפוזרים בכל העולם יתפשט האמונה האמיתית ג"כ בכל העולם: