פרק ששי
(א) בביאור חסדי הש"י אשר ברוגז רחם יזכור לתת אותנו לרחמים לפני שובינו והנה אנחנו רואים שהתורה יאריך בדבר התוכחה ורובו אינו אלא כפל דברים בעלמא וכ"ז מחסדי הש"י כאלו תאמר נתחייבו בתוכחת מגילה ארוכה כך וכך דפין וכדי למעט בפורעניות כופל ענין אחד הרבה פעמים ובין כך ובין כך המגילה נתמלא והצורת לא יתרבו וכן אע"ג שנגזר עליהם להיות שני חדשים מחדשי השנה נכונים לצלע שלהם אעפ"כ רוב ימי החדשים אלו אינם בכלל הפורעניות שהרי אין ימי הפורעניות מתחילין עד י"ז בתמוז ואז כבר עבר רוב החודש לטובה וכן חודש אב רובו לטובה בסופו שהרי ימי הפורעניות נגמרו בט' בו גם דברי התוכחה אינם מסודרים כלל וכל דבר שאינו בסדר נכון ידוע שאין לו קיום.
גם הנביא מזכיר צום העשירי לבסוף אע"ג שהיה מוקדם בפורעניות והנה הפורעניות התחיל בחודש תמוז שמזלו סרטן וכל העניינים שמתחילים במזל זה מוכנים להשיב לאחור ולא לפנים והחודש שנגמרו בו הפורעניות הוא חודש אב להגיד שעדיין הוא אבינו ואינו מייסר אותנו רק לטובתינו כאשר ייסר איש את בנו גם פ' התוכחה מתחיל בוא"ו ומסיימת בה"א שהן שני אותיות הסמיכים זה לזה אלא שהפכהו הכתוב להגיד שיקצר בפורענותם ויהפך קללתם לברכה: ובכל מגילת איכה לא מצינו רק השם המיוחד שהוא שם של רחמים כי ברוגז רחמים יזכר אבל לא מצינו בו שם אלקים כי לא בשתף חימה ישפוט אותם וימי הצומות שהם צום הרביעי והחמישי והשביעי והעשירי מספר' עולה כ"ו כמספר השם המיוחד וי"ז בחודש וג' בחודש ועשירי בחודש מספר זה עולה ה' אחד עם ט' בחודש ושני מצות הן שנעשו בי' בחודש והן פסח מצרים שלקחו בעשור ויה"כ והם מספרם על ב' פורענות שנעשו בי' בחודש וה' בטבת וי' באב שעיקר שריפת בית אלקינו היה בי' בו ומצינו בכמה מקומות שהכתוב מדמה ישיבתינו בגלות זה לישיבת האדם בסוכה שאינו אלא דירת עראי ואעפ"כ האדם יושב שם בשלום ושמח בה בשמחת י"ט כך הקב"ה פורס עלינו סוכת שלומו.
והנה ידוע שג' כוכבים הם הממונים על כל מיני הרעה ויגון והם "שבתאי "לבנה "מאדים וסימנך של"ם. והנה הלבנה היא כוכבו של יעקב. ומאדים הוא כוכבו של עשו וכחו ומקלו של יעקב שהוא הוי"ו הרמוז בתפארת יעקב מפריד בין שני הכוכבים הללו ונעשה ממנו שלום. והמקל הזה הוא כדרך העץ שנותנים בין הב' הסוסים אשר מנהגם רע כדי להפריד ביניהם (ב) ומכאן תבין טעם מה שנותני שלום איש לרעהו בשעת קידוש הלבנה.
ואנו רואין כמה נביאים שנסתפקו על כמה ספיקות שנפלו בעיקרי האמונה כמו מדוע דרך רשעים צלחה.
מדוע רשעים יחיו וכן תמיהות עכבות המשיח וכיוצא בהם וסבורים העולם שנבואות אלו מביאים מורך בלב המאמינים באמרם שאף הנביא היה מסופק בהם ומי יתן שלא נכתבו דברים אלו וז"א דאדרבה אלמלא לא נכתבו פרשיות אלו היו אומרים כי הנביא לא ראה בימיו את המשפט המעוקל היוצא עכשיו בענין אריכות הגלות ובענין רשע וטוב לו וצדיק ורע לו כאילו ח"ו שוא עבוד ה'.
גם לא ידע הנביא ובני דורו מאומה אריכות הגלות הזה שאלמלא ידעו היו צריכים להתייאש מן הגאולה בימהם מפני גזירות אריכות הגלות ואולי לא היו עומדים ח"ו באמונתם ולכך הודיע לנו הכתוב כי גם מן הנביא לא היה נעלם הספיקות הללו וחלילה לנו מהרשיע בשביל כך ודע כי הגלות המר הרביעי הזה דומה לחולה קדחת הרביעית שאם ירצה האדם לגרשו ולסלקו מעליו קודם שפעל פעולתו ב' או ג"פ אז יתגרה בו יותר ויכבד עליו כך אין לקדם הגאולה טרם זמנו ואעפ"י שיתמהמה חכה לו וגם טבע החולי הזה שקודם שיתרפא צריך שיכבד עליו החולי תחילה מאד ומחכה על רפואתו כך אם תראה דור שהצרות באין עליו תכופין זע"ז חכה לגאולה שנ' ובת כנהר שלומך.
ואח"כ ובא לציון גואל וע"ד זה פי' בעל העקידה הפסיק של כרע שכב כארי כי הארי הזה לא יחלה רק מחולי זה המחליש אותנו בעו"ה יותר מכל שאר הגליות (ג) ואנו רואים שמשה לא הזכיר נחמת הגאולה אחר תוכחת משנה תורה כדרך שהזכיר אחר תוכחת ת"כ וכ"ז שאע"ג שוודאי שביאת המשיח הוא אמונה אמתית מ"ם חלילה שיפול בשביל זה אמונת ישראל והן יקטלנו בגלות לו נייחל שכך נצטווינו לעבדו בכל נפשינו ובכל מאודינו גם לא הזכיר משה בתוכחה ההיא רק גאולת התשובה שנא' ושבת עד ה' אלהיך וגו' אבל הגאולה של בעתה אחישנה לא הזכיר משה לפי שמדבר על הדור שנחרב הבית בימיו שנא' והשביך ה' באניות וגו' ואותו הדור ידעו שהצרכו להתייאש מן הגאולה של בעתה אחישנה כדפרשתי לעיל והזהר אותם משה שאעפ"כ יעמדו באמונתם לפי שאין האמונה תולה בזה כדפירש וגם עדיין נשאר לפניהם גאולת התשובה ונמצא לפ"ז שאנחנו אע"ג שבעו"ה כבר נתרשלו ידינו מפני אריכות הגלות המר הזה מ"מ נוכל להתכחם ג"כ ולומר כי אריכות ימי הגלות שהיה עד הנה הוא עצמו סבה אל שנזכה מהרה לגאולת בעתה אחישנה מה שהיו מוכרחים להתייאש ממנו בתחילת הגלות ונמצא שאדרבה הכתובים הללו מחזיקים את הברכיים הכושלות באמונה באמרם שאף הנביא ידע בספיקות הללו ואעפ"כ עמוד בצדקו.
וא"כ מה שהיה לו בספיקותיו יהיה ג"כ לנו ותכל תלונתם מעליהם וזו שהזהירם משה לכתוב שירת התורה שנ' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לפי שימצא אותם רעות רבות וצרות ע"י אריחת הגלות יהיו סבורים שכל הנביאים לא התנבאו על גאולת הגלות המר הזה רק על שאר הגאולות כי אריכות הגלות מעיד על זה שלא ידעו ולכך וענתה השירה הזאת לעד שכבר העיד עליהם משה כי תמצאנה רעות רבות וצרות ואעפ"כ יהיו בטוחים על התשועה שתבא אחריה: