פרק א'
(א) גלות בא לעולם בשביל כמה דברים האחד בשביל ביטול תורה כדאי' במדרש על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמה"ש ולא פירשוהו עד שבא הקב"ה ופירשו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי הכוונה כי החכמים והנביאי וכן מלאכי השרת כולם חשבו שלא נאבדה הארץ רק בשביל כל התועבות אשר נעשו בה כגון ע"ז וג"ע וש"ד ולא פי' בזה האמת עד שבא הקב"ה בעצמו וגילה להם שאלמלא מצא בהם שעשוע התורה היה מאריך להם אפו אע"ג שהיה בהם כל התועבות האלה (ב) משל למלך שיש לו מנגן א' ערב ויפה אשר אין כמוהו ונתחייב מיתה והאריך לו המלך לתפארת מלאכתו ולימים נשברו אצבעותיו או נדר שלא לנגן עוד שאז נענש על חטאתו אשר חטא כבר כך ישראל בעוד שהיו עוסקים בתורה היו עושין בזה שעשוע להקב"ה שנא' ואהיה שעשועים והיה מאריך לה על כל הכעסים אשר הכעיסוהו וכאשר עזבו את התורה מיד נענשו נמצא סבת אבידת הארץ הוא עזיבת התורה וז"ש וירא מנוחה כי טוב וגו' כלומר אע"ג שראה מנוחת התורה כי טוב הוא אפ"ה הטה שכמו והשפילו מלשאת בעול התורה ולכך היו למס עובד לשונאיהם.
(ג) וקרוב לזה מצינו במדרש על פסוק איך נשיר שיר ה' א"ל נבוכדנצר מה אתם יושבים ובוכים וצריכים אתם להקיש לפני ולפני ע"ז שלי בכנורות שלכם כדרך שהייתם מקישים לפני אלקיכם הסתכלו זה בזה אמרו לא די שהיינו עצילים בשיר ה' אלא שנעמוד עכשיו להקיש לפני העם הזה ולפני ע"ז שלו.
נתנו בהונות ידיהם לתוך פיהם וקצצו אותם ואמרו לו איך נשיר שיר ואין לנו בהונות כי כפותי' היינו ונתקטעו אצבעותינו כיון שהרגיש הרשע שלא יהיה לו שעשיעיו מהם עמד והרגם באותה השעה נשבע להם הקב"ה ואמר אתם שלטתם בעצמיכם וקטעתם אצבעות ימינכם ובטלתם שעשוע הרשע מפני שעשוע תורתי אף אני אשוב ימיני אחור מפני האויב ולא אחזירנו עד שאזכור אתכם שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וזה מבואר מן המשל שכתבתי הסבה השניי' הוא עכבות התשובה שמעכבת עקבות המשיח כי האיך ירחמו עלינו מן השמים לגאלנו גאולת הגוף שאינו רק חיי שעה ואין אנו מרחמים על נפשינו לגאול אותה גאולת עולם ואותה גאולה הוא בידינו לעשותה.
ואם העבד עברי צריך להיות עבד עולם על שלא בחר בשחרור הגוף אנו שמואסים בשחרור הנפש אעכ"ו ולכך התשובה הכרח אל הגאולה כמו שנאמר ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב וקבצך וגו' וכן ובא לציון גואל ולשבי פשע.
הסבה השלישית הגלות המר הזה בעו"ה לפי שרבים מבני עמינו הם אשר כמעט מתייאשים מן הגאולה וחושבים עצמם כתושבים בארץ האויב ובונים להם בתים נאים וחשובים ולא באה"ק אשר נשבע ה' לנו (ד) ורז"ל אמרו אדם בונה ביתו וסד אותו בסיד פי' שוודאי ראוי לאדם להרחיב קצת דעתו בדירה נאה רק שישייר אמה על אמה והיכן אמר רב יוסף כנגד הפתח כי שם וודאי המקום שראוי לתת זכרון זה כדי שישים האדם אל לבו בכל עת זמן הגאולה שאז נצא מפתח בתינו ונעלה לירושלים עיר שמחתינו וכן הזרק"א סגו"ל כו' (ה) עם שהם מלות שהונחו רק לסימן בעלמא כדי ללמד על ידם נגינת הטעם עם כל זאת רמזו בהם ג"כ הגלות והחורבן לפי שאין לשיר אפילו שיר ה' על אדמת בני נכר אם לא שיזכיר עמו ג"כ חורבן ירושלים.
וזהו פי' זרק"א סגו"ל כלומר סגולת עמו ישראל לזרק מעל אדמתם מונ"ח רביע"י וסופם שיניחו מצרות גלות רביעי הזה וסבת גלותם לפי שהם דור עיקש ופתלתל מהפכין את הישר והפשוט מהפ"ך פשט"א.
וזה עשו בזמן הבית הראשון והשני וזהו זק"ף קטו"ן זק"ף גדול ונקרא הבית הראשון זקף קטון כעניין שנאמר כי גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וגו' ובעודם על אדמתם האריך להם הש"י אפו מלמדוד להם בטפח המדה שהיה ראוי להם רק ישבו במנוחה בארצם וזהו מירכ"א טיפח"א אתנחת"א אח"כ נתפזרו פיזור גדול וזהו פז"ר גדול ומתחילה קדמה להם גלות י' שבטים ואחר כך גלו כולם וזהו קדמ"א ואזל"א גר"ש גרשיי"ם ב"פ וכן תליש"א קטנה ותליש"א גדול"ה על שנתלשו פעמים ואל יהא רחוק אצלך מלפרש כוונה זה על הזרקא שהרי גם הצרור המור פי' כוונה על התלישה בפי' כי תצא ע"ש.
וישראל שישבו במדרגה גדולה נשברו ונפלו וזהו דרג"א תבי"ר אבל סופם שיתיישבו ואז יפסק מהם גלותם וצרותם לגמרי לא כמו שפסק מהם בראשונה שחזרו ונגלו רק יהא סוף גלותם וזהו יתי"ב פסי"ק סוף פסוק.
והשלשלת של עוני וברזל יהא תלוי בראש קרן האומה שנמשלה לפרה שהאריך לה הקב"ה ממשלתה כפלים מכדי הראוי לה וזהו שלשל"ת קרנ"י פר"ה מירכ"א כפיל"ה ורז"ל הזהירו אותנו שלא נהיו כגויי הארצות לא בדיבורנו ולא במעשינו ואף לא במלבושינו.
אבל לא כן אנחנו עכשיו בעוה"ר כי רבים מבני עמינו יראו להתערב עמהם ולדמות להם ומתגאלים ביין משתיהם וחושבים שעי"כ ימצאו חן בעיני הגוים ואינו שכבר העיד בלעם הרשע שראוי להם כן לישראל להתבודד כדי שלא יתערבו עם שאר האומות שנאמר הן עם לבדד ישכון ואל יחשבו שיהיו יותר חשובים אצלם אם יתערבו עמהם כי לא יתחשבו בשביל זה וז"ש ובגוים לא יתחשב.
(ו) ורז"ל שאמרו שכל מי שדר בח"ל נעשה כמי שאין לו אלקים וכאלו עובד ע"ז לא אמרו זה רק על העושה קביעות דירתו בח"ל ומתערב עמהם וזהו לשון הדר בח"ל לפי שכל מחשבתו הוא ששם יהיה ביתו עד עולם ושם תהא קבורתו כי אוה ישיבת ח"ל למושב לו שזהו וודאי כמו כפירה באלקי הארץ אבל המצפה תמיד לישועת הגאולה ועינו ולבו שם כל הימים חלילה שיהא כעובד ע"ז אדרבה מעלה עליו הכתוב כאלו דר ועמד בתוכה כעניין שאנו מחזירים פנינו למזרח א"י בשעת התפלה ומכוונים לבנו נגד ירושלים שתחשב כאלו אנו עומדים בה.
(ז) ומפני טעם זה לא הוזכר ירושלים בפי' בכל התורה רק אמר סתם אל המקום אשר יבחר ה' לפי שבכ"מ מוקטר ומוגש לשמו והכל בכלל המקום אשר יבחר ה'.
(ח) וכן מה שארז"ל שמתי ח"ל אינם חיין רק בצער גולגל מחילות לא אמרו זה רק על אותם שאינם מחבבים את הארץ אבל המחבבים את הארץ בחייהם ומצפים על הגאולה גם במותם לא נפרדו מאותה הקדושה שהיתה מצוייר וחקוקה על לוח לבם בחייהם והקב"ה הניח לנו למשכון את אדונינו משה אדון הנביאים שגם הוא קבור בח"ל אלא שחיבב את הארץ מאד ומי שיעלה את עצמותיו יעלה ג"כ עמו עצמות כל קווי ה' המצפים לישועתו: