Sefer HaChaim, Sefer Chayim Tovim 5

פרק חמישי
ומכלל חיי האדם הוא העושר שלו כי העני חשוב כמת ע"כ אבאר בחלק זה מעלת העושר וגנותו ואומר כי עכשיו כפו תמו העבודות הזרות אשר היו מימי קדם כחמה ולבנה וכיוצא בהן שהרי אף הגוי' שבחו"ל אמרו רז"ל דלא עובדי ע"ז הם רק מנהג אבותם בידם וחדשים מקרוב באו כגון עבודת הכסף שגם הוא בכלל ע"ז יחשב דודאי עבוד' זו היא זרה לא לבד בעיני הי"ת אלא אף בעיני כל בעליה שכל (א) והוא סוד הזה שהם ג' מיני עבירות אשר חטאו וזעמו בהם כל הדורות אשר הי' למן היום אשר ברא אלקים את האדם עד היום האחרון דהיינו זנות ע"ז ממון שהוא ר"ת של זעם וכל עוד שלא עבר ובטל הזעם הזה יתעכבו עקבות רגלי המשיח (ב) ואכנה"ג אשר קטלו ועקרו ליצרא דע"ז וליצרא דזנות ולא רצו לעקו רג"כ יצרא דממונא לפי שא"א לעקור את כלם כי לא נתנה התורה למלאכי השרת וראו שיותר טוב לבחור בהתחדשות שטיפה יצרא דממונא כי בין כך ובין כך האדם טרוד בחיי השעה ולא יהיה מחשבות האדם ולבו פנוי לפנות אחר ע"א וגם אחר הזנות וזהו כחלינהו לעיניה שהוזכר שם כי רדיפת הממון בודאי הוא סמוי עין השכל וא"כ ממילא יתבטלו חכמת אמונות הרעות והדעות הנפסדות התולה בשכל האדם גם תאות הזנות יהא בטל קצת בביטול חכמת השכל כי מקורו ממקור השכל כענין שנא' וידע אדם את חוה אבל קנייני הכסף אינן מצד הידיעה רק מצד שטיפת התאוה והחמדה היתירה והוא מלשון נכספה נפשי וגם כלתה ולפי דעתי שזהו שנ' בשלמה אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה דיש להסתפק דמאי אין כסף לא נחשב ולא הול"ל רק אין כסף נחשב מאי אין כסף לא נחשב אבל לפי שהיו בני דורו דורשין אחר חכמת שלמה ולא היו דורשין אחר רבוי הכסף ולא הי' נחשב אצלם אמר אין כסף כלו' אין שמו עליו ולמה משום שלא נחשב בימיו למאומה ומצינו שהצדיקים נקראו על שם הכסף כמו שדרשו רבותינו ז"ל בפרק גיד הנשה גבי ואמרו לי בחמשה עשר כסף וכן צרור הכסף לקח בידו נדרש על מיתת הצדיקים שנקראים כסף וכל זה לפי שאין להחזיק שום אדם לאיש צדיק אלא אם כן ידוע שהוא נקי וצדיק על ענין הממון והכסף (ג) ויש בזה רמז מקרא זה של זאת חקת התורה אשר צוה ה' וגו' אך את הזהב ואת הכסף כלומר כל חקת התורה וודאי מתוקן ומקובל וטוב ויפה בפני כל איש ישראל לעשותו אך בענייני הכסף והזהב פסו אמונים מבני אדם וכל רשע שבמקרא לפירוש רד"ק הוא מלשון והוא ישקיט ומי ירשיע רמז על אותם ב"א שלא יתנו מנוח לכף רגלם רק תמיד רצין ושבין אחר הבלי העה"ז שהם נקראים רשעים והן בכלל השרצי' שנקראו גם כן על שם שרצים ושבים תמיד ולא ינוחו גם כל מרבה רגלים הוא סימן טומאה להיפך מן ישיבת אוהלים שהוא סימן טהרה ולפי שרבוי הממון הוא סבה גדולה אל שיבעט האדם בקונו כענין שנאמר וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת וגו' ע"כ ראו האבות הקדושים (ד) לחתום על המטבע שלהם צורה שהוא זכר לניסים שנעשו להם כדי שיזכרו חסדי השם אשר עליהם תמיד ולא יתגאו בעושרם שכן אברהם המטבע שלו היה זקן וזקנה מכאן ובחור ובחורה מכאן זכר לנס שנעשה לו ולאשתו שהולידו לעת זקנותם וכן יהושע המטבע שלו הי' שור מכאן וראם מכאן על שם בכור שורו הדר לו וקרני' כו' וכן דוד המטבע שלו מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן ע"ש כמגדל דוד צואריך וכן מרדכי המטבע שלו היה שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן ולפי שירושת הארץ היתה ג"כ סבה אל שיבעטו בטובתם שנא' ובתים טובים תבנה וישבת ורם לבבך וגו' וערי האמורי היו צריכים בלא"ה להיות מוסבת שם ע"כ ראה יהושע לקרא להם שמות קדושים שיזהרי' אגב אורחא שלא יהא ביניהם קנאה כדאמרי' פ"ק דגיטין מ"ד קינה ודימונה ועדעדה כל מי שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין וכשיבטל הקנאה מלבם בידוע שלא יבעטו ג"כ בטובתם וכן בהבאת הביכורים ארז"ל (ה) שהעשיר היה מוליך לפניו שור אחד וקרנותיו זהובים רמז שקרן גאותו של העשיר הוא כספו וזהבו והעניים היו תולין עליו עטרה של זתים לומר שמזונותיהם יהיו כזית רק שיהיו בידי הקב"ה כו' והסל שלהם הי' של נצרים רמז לשבט מוסר שלהם ושל עשיר הי' של קלתות רמז כי העשיר עושה קלות הרבה בשביל הממון הכתוב קורא אל הממון היקום אשר ברגלי האדם ומגיד שאע"ג שוודאי הוא תקומתו של אדם עכ"ז אינו שלימות גמור אחר שאינו קנין נפשו או גופני בשלימות החכמה והגבורה ומצינו באיוב שהיה מתנחם על איבוד ממונו ועל ירידתו מנכסיו באמרו ערום יצאתי מבטן אמי ויש לתמו' דאין זה רק תנחומין של הבל כי מי שהי' עני מתחילה ונתעשר וחזר ונעשה עני וכי יש לו להתנחם על איבוד ממונו בשביל שהי' עני מתחילה אדרבה כ"ש דידע טפי בצער העני וחסרונו אבל איוב הי' מתנחם על איבוד ממונו הואיל ואינו קניין הכרחי לאדם שאם היה קנין הכרחי לא היה יוצא ערום מבטן אמו רק יוצר הכל אשר יצר את האדם בחכמה היה מוציאו מבטן אמו בכיס מלא דינרין תלוי בצוארו וגם אמר שערום ישוב שמה נמצא שאינו דבוק עם האדם אחר פטירתו מן העולם ואין צורך בממון כבקנין מעשה הטוב ובקנין החכמה הדבוק עם האדם רק היקום אשר ברגליו כלומר כמו אותו הכח שיש לו לאדם ברגלין שאע"ג שחזק הוא מאד שהרי כל הגוף נשען עליו עכ"ז אינו רק כשפל מדרס כפות רגלי האדם ובמקום הליכלוך: