הפרק הד'
בשלשה דרכים (א) האשה נקנית בשט"ר בכס"ף בביא"ה והסימן אם שכ"ב איש אותך וטעם שלשה קניינים אלו כי מפני ג' סבות האד' משעבד עצמו לזולתן הסב' הראשונה מפני שיש לזולתו שטר שיעבוד עליו מכמה דורות כמשפט שיעבוד השר על בני מדינתו ולא עליהם לבד יש לו שיעבוד זה רק אף על זרעם עד העולם ומזה הדרך יש לנו גם כן שיעבוד על העבדים הכנענים לפי משפט התורה וכל כי האי גוונא אינו יכול לפטור עצמו רק ע"י שחרור אחר המבטל כח השטר שיעבוד הראשון וכנגד זה מצינו ג"כ כמה בני אדם שעיקר עבודת' אינו רק מה שיאחזו מעשה אבותם בידם דרך מנהג בעלמא מפני שטר שיעבוד התורה המוטלת עליהם מאבות אבותם ויהי' מוטל גם כן על בניהם אחריהם עד העולם וכנגדם מצינו גם כן האשה שקונה אדון לעצמ' על ידי קידושי השטר ופוטרת עצמה ממנו גם כן על ידי שטר אחר.
הסבה השנייה הוא הכסף שהכל עובדים עבודה זו ואף החשוב אינו מתבייש לעבוד את השפל ממנו או את השונא שלו בקום הנאת הכסף כדרך הגוים שעובדים את היהודים לתקות שכרם וחולה זו רבה היא על בני דורינו שמוכרים עולם הנצחיי בשביל הכסף הנמאס וכנגדו סתם קידושי אשה שהם בכסף.
הסבה השלישית הוא שהאדם נכנע ועושה רצון חבירו לא מפני החיוב גם לא לתקוות השכר רק שחפץ באהבתו וכנגד זה כת השלימים מבני עלייה שהם מועטים מאד העובדים מאהבה וכנגדם קידושי ביאה בכוונה ראויה בלי מחשבת פיגול לפי שזהו כמעט מן הנמנע לבני דורינו ומדין הקידושין גם כן שצריך (ב) שיאמר הוא ויתן הוא ולא שתאמר היא ותתן היא וכל זה רמז אל הקידושין שקידש הקב"ה עת עמו ישראל שגם הוא נתן להן מתנות התורה והוא לבדו הבין דרכה ולזה צריך שיאמר הוא ולא שתאמר היא וכמו שאין מקדשין רק מדעת כך הבחירה והרשות נתנה ביד האדם והמוסיף עליהם קדושי ישראל שהמקדש במלוה אינה מקודשת אבל בישראל כתב וארשתיך באמונה לפי שנכון סמוך ובטוח לבם בהבטחת השם יתברך כאלו קבלו הקידושין כבר ולפי שהאשה משועבדת לבעלה על ידי כסף קידושיה (ג) לכך היא פטורה מן המצוה כמו העבד לפי שלא רצה הש"י להפקיע שיעבודו של הבעל ואף על גב שהאשה מחויבת להשתעבד לבעלה מכל מקום חלילה שיחזיק אותה בעלה כאחת השפחות רק יחזוקה כגבירה ואדרבה הוא משועבד לה לכל תנאי חובתה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שצריך האיש שיאהוב את אשתו כגופו ויכבדנה יותר מגופו: (ד) וכמו שהאדם עושה כל מלאכתו בידו הימנית אף על גב שהוא יותר עיקר מידו השמאלית שהיא נשארת תמיד במנוחה וכל זה לפי שיודע שידו השמאלית היא תשושית כח כך האיש עושה המלאכה ומטריח כדי להביא טרף לביתו והאשה יושבת במנוחה בירכתי ביתה לפי שהיא תשושית כח ואין דרכה לחזור אחר הפרנסה נמצא לפי זה ששנים הן אדונים ושניהם משועבדים זה לזה עד שכמעט שאין להפריש ביניהם שהוא קונה אותה לשפח' על ידי כסף קידושיה והיא קנתה אותו לעבד על ידי הנדוניא שהכניסה לו ואפשר שזהו כוונת מאמר (ה) זכור ושמור בדיבר אחד נאמרו שהוא רמז למה שאמרנו כי זכור כנגד האיש הזכר וגם מטעם שאומרים לו לאיש זכור את אשתך ואת בניך ואל תשכח אותם ושמור כנגד הנקיבה כי אומרים לאשה שמור כל שיכניס בעלך אל הבית שלא תאבד ושניהם בדיבור אחד להגיד ששניהם כגוף אחד עד שכמעט שאין להפריש ביניהם לפי שאין דין קדימה ביניהם והאלמנה או הגרושה אינם נכנעות לפני בעליהם כמו הבתולה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וזהו שאמר הכ' והוא אשה בבתוליה יקח וחזר וכתב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה שלח היה צריך לחזור ולכתוב אבל מגיד שאם היא בתולה אז יקח לו לאשה משא"כ אם היא אלמנה או גרושה שלא יקח לו רק אשה הנכנעה לפניו כי היא תלך אחר דעת עצמה ולפעמים שהאיש טפל אל האשה (ו) כאברהם שהוא טפל אל שרה אשתו שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולכך נתעטרה הוא עם היו"ד סימן האיש ונקרא שרי ולא שרה בה"א שהיא סימן האשה ומכל מקום לא רצתה הוא להתעטר בעטרה הראוי' לבעלה וחלקה היו"ד שלה עם אברם בעלה ונתנה לו ה"א אחת עד שנקרא אברהם ונשארה עוד ה"א אחת לעצמה ונקראת שרה בה"א ובזה היתה יותר חשובה שהרי שרה חשובה יותר משרי ומגיד שהאשה לעולם יותר חשובה כשנתעטרה בעטרת האשה מאשר נתעטרה בזיינו של איש: