הפרק הג'
וכשיגיע לשמונה עשר לחופה ישיאו אביו אשה והנה אהבת האיש לאשה אפי' היא יפה מאד מ"מ אינו אלא חסד עליון (א) כמו שדרשו רז"ל כי הוא צוה ויעמוד זו אשה שהיא חמת מלא צואה והכל רצין אחריה.
ולשון חמת כולל ג"כ מה שהאשה היא מצד מדת הדין והיא מלאה אף וחימה וקצף וזהו שנאמר ותשא חן וחסד לפניו לפי שאינו אלא חסד שעושה עמה בעלה ולפי דעתי שזהו פירוש של כלה נאה וחסיד' דפ"ק דכתובת שהוא מלשון חסד ואפילו היא חגרת או כעורה ביותר אינו משקר דאדרב' החסד הוא יתר ניכר במכוערת מהיפ' וכדאמרי במערבא לא כחל ולא שרק ולא פרכיס ואעפ"כ ויעלת חן: (ב) ואנו רואים כמה עיני האדם רעה מלתת אף פרוטה אחת לעני ואין עינו רעה מלעשות חסד עם אשתו ומלהשפיע' עלי' מן המותרות שלו רק נותן כחו ואונו עלי' דרך חשק ואהבה יתיר' וכל זה מחכמת טבע היציר' הרוצה בקיום העולם ומקיימו דרך אהב' וחבה שאלמלא חסד זה היה העולם בטל.
ועל זה נאמר עולם חסד יבנה.
וממנו יש ללמוד גם כן להשפיע מטובו על העניים בשמחה ובטוב לב שגם זה מכלל קיום העולם ואפילו אם העני שפל ונבזה מכל מקום אינו גרוע מן חמת מלא צואה זו שהכל רצים להשפיע עליה.
ומה שפירוש רש"י חוסן זה סדר נשים שהבנים הנולדים מן האשה הם חוסנו וגבורתו של אדם כוונתו כמו שפי' על ידי שהאיש נותן כחו וחילו אל האשה בחשק רב וכבר פי' פירש אחר על חוסן זה סדר נשים ורבותינו זכרונם לברכה אסרו לשמש את המט' בפני שום בריה לפי שיתבז' זה על זה כי פעולה זו הוא כשחוק והיתול בעיני הרואים וזהו שאמרה אשת פוטיפר הביא אלי לצחק בי.
התפארה שלא ההפעל' למיני שחוק והיתול שלו להיות פעול' זו כשחוק בעיניה.
(ג) ולקמן גבי ענייני הכישוף בארתי יפה מאמר רבותינו זכרונם לברכה מרבה נשים מרבה כשפים כי המחבר עם הנשים יותר מדאי היא רוצה לקנות שלימות ולקבל שפע ממי שלמטה ממנו במדריג' כמעשה כשפים שזהו היפך הטבע כדפי' ולכך כתיב אשתך כגפן בסיגו"ל לומר כי הקירוב אליה יותר מדאי הוא כמקריב אל האש יותר מהראוי שנכווה בגחלתו ונמשל' האשה לגפן לפי שהעץ שלו אינו שוה לשום מלאכה ואינו רק בשביל הפרי הטוב שנושא כך האשה אינה אלא בשביל הבנים.
וכבר שאלו לחכם אחד על שלקח אשה שפילת הקומ' מאד והשיב אחר שלא יכולתי להמלט והייתי מוכרח ליקח מן הרע לקחתי מן הרע היותר מעט שאפשר ואם תכתוב אותיות השם המיוחד במילוא: יו"ד ה"א וא"ו ה"א: יעלה מספרו מ"ה כמניין אד"ם והנסתר שלו שהוא וד"א או"ה (ד) עולה במספר י"ט כמנין חוה.
להגיד שגלוי שכינ' על האשה אינו דרך כבוד כלפי מעלה ואף על גב שהיו כמה נשים נביאות בישראל לא תמצא בשום מקום וידבר ה' אל הנביאה לאמר מטעם שפי' ובלשונינו הקודש תמצא כי מה שהוא נוכח לזכר הוא נסתר לנקיב' להגיד שכל כבוד' של בת מלך להיות פנימה ונסתר' ובפרט שלא תתייחד עם האיש וזה שאמר דוד בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים לא אמר בחורים עם בתולות כדרך שאמר זקנים עם נערים וכן בחור וגם בתול' יונק עם איש שיבה.
ואף על גב שהגירושים שנואים לפני השם יתברך שכן בכל התורה לא מצינו ב' אותיות של גט בזה אחר זה מכל מקום אם האשה דברנית ופטפטניות יכול לגרש' שנאמ' ושם עליה עלילות דברים שרוצה לומר כדפי' שמעליל עליה שהיא אשת דברים: (ה) ורבותינו זכרונם לברכה שיבחו את הנושא בת אחותו ואמרו גם כן פן יחפה על בת אחותו ולא אמרו כן על בת אחיו למדנו שיותר טוב ונכון לישא בת אחותו מבת אחיו והטעם כי הנקיב' נבראת עם הזכר בת זוגה כדי להשלים צורתו ולכך הבת אינה יורשת נחלה הואיל ולא נבראת רק להשלים צורת הזכר משבט אחר וזהו שאמר הכתוב לבני דודיהן תהיינ' לנשים ולפי שאחותו השלימ' צורת זכר של משפחה אחרת על כן חוזר הוא ולוקח את בתה כדי שתחזיר היא להשלים צורת זכר בני משפחת' וזה לא שייך בבת אחיו.
האשה הוא יסוד גדול על התורה והמצות הראשונ' שנצטווה בה אדם הראשון לפי שהיתה בלי ידיעת חוה אשתו על כן נכשל בה אד' ולכך ראתה חכמת אלקים ליטול רשות מן הנשים תחלה במתן תורה שנאמר (ו) כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ואחר כך ותגיד לבני ישראל כדי שלא יכשל בה עוד האדם.
וגם יש לומר שנטל תחלה רשות מן האשה לפי שהתורה היא קניין אחד וצרי' לקנות מן האשה תחלה והדר מבעל' כדי שלא תאמר נחת רוח עשיתי לבעלי.
דרך העולם להשתמש ט' חלקי' בצרכי הגוף ורק החלק העשירי יהי' להם קודש והנה יעקב אבינו עשה להיפך כי בן ס"ג שנים היה כשנתברך שהם ט' חלקים מימי שנותיו שהם שבעים שנה ובהם השתמש כולו בקודש בבית של שם ועבר אחר כך נתרצה לעבוד שבע שנים באשה שהוא המעשר מימי שנותיו וזכה שניתן לו עוד שבעים שנה מלבד י"ד שנים של עבדות דהיינו סך הכל קמ"ז שנים של חיי יעקב אבינו ע"ה: