העקר החמשי. בביאור הבינוניים והפעולים:
א. דע כי הפעולה שנעשת עתה בזמן הֹוֶה נקראת פעולת הבינוני, ומורכב מן העבר והעתיד, והמשל כשתאמר ראובן אוֹכֵל, משמע שכבר התחיל לֶאֱכוֹל, ועדין יֹאכַל, והנה אין ללשון הקדש פעל מיוחד המורה על זמן הבינוני הזה, כי מה שקוראים אנחנו בינוני הוא נקרא לפי האמת שֵׁם הַפּוֹעֵל והוא בדמות תואר:
ב. אכן יש הפרש ביניהם כי שֵׁם הַפּוֹעֵל שהוא הבינוני לא יצדק לומר רק על אדם בזמן עשיית הפעולה ההיא ושם התואר יצדק לומר על אדם שיש בו התואר ההוא אפילו בזמן שאינו עושה הפעולה, והמשל מִן גוֹנֵב, וְגַנָּב, הנה גוֹנֵב נאמר על איש בשעה שהוא גוֹנֵב, אבל גַנָּב הוא שם תואר על איש שדרכו לִגְנוֹב, ואפילו בשעה שהוא ישָׁן נקרא גַנָּב, וזה מה שפירש רש"י ז"ל על וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ (שמות ט ב) עיין שם:
ג. והפעול גם הוא נקרא בינוני כי פעולתו עשויה בזמן הֹוֶה, והוא מורכב מעבר ומבינוני, והמשל כשתאמר הַבַּיִת בָּנוּי, משמע שכבר נִבְנֶה וַעֲדַיִן הוּא קַיָּים, וזהו ההפרש שבינו ובין נפעל עבר, כשתאמר הבית נִבְנָה, אפשר שעתה הוא נֶהֱרַס או נִשְֹרַף, והנה הפעול גם הוא כדמות שם תואר, וההפרש שבינו ובין התואר הוא ההפרש שבין הבינוני והתואר כמו שכתבתי:
ד. ולפעמים משמשים שמות התוארים עצמם במקום בֵּינוֹנִי וּפָעוּל וזה דַוְקָא בפעלים העומדים, והכלל כל אותם שנמצא בהם תואר לא יבוא בהם בינוני ופעול, אך יבוא התואר במקום שניהם, והמשל; חָכָם. גִבּוֹר. גָדוֹל. זָקֵן. ודומיהם, אין צריך לומר לא חוֹכֵם. ולא חַכּוּם. ולא גוֹבֵר. ולא גָבוּר. לא גוֹדֵל. ולא גָדוּל. לא זוֹקֵן. ולא זָקוּן. אבל אותן פעלים שאין בהם תּוֹאַר יבוא בהן הבינוני, אבל לא הפעול, כמו; עוֹמֵד. יוֹשֵב. הוֹלֵךְ. שׁוֹכֵב. ודומיהם, אין צריך לומר, עָמוּד. יָשׁוּב. הָלוּךְ. שָׁכוּב. כי [דפו"ר: העומד הוא העמוד. והיושב הוא הישוב ו] הבינוני עומד במקום שניהם.
ולפי שהבינונים, והפעלים הם כדמות שמות לפיכך ישמשו בהם אותיות מש"ה וכל"ב המשמשות בשמות כמו שיתבאר בפרק השמושים.
ה. [דפו"ר: והנה אתן לך קצת כללים תכיר בהם מתי הם במקום בינוני (בלשון אשכנז דיא געגען ווערטיגע לייט). או במקום תואר (בלשון אשכנז דאט איטל ווארט). וזה כשתמצא בהם לשמוש אחת מאותיות בכל"ם אז הם תוארים ולא בינונים כמו אֲחִיתֹפֶל בַּקּוֹשְׁרִים (שמואל ב טו לא) כַּנֹּשֶׁה כַאֲשֶׁר נשֶׁה בוֹ (ישעיהו כד ב) לְעוֹשֵׁה אוֹרִים (תהלים קלו ז) מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר (תהלים קל ו) ודומיהם. כולם תוארים כי ארבעה אותיות אלו לא ישמשו בפעלים רק במקור לפי שגם הוא כדמות שם. וכן קוראים לו קצת המדקדקים שם הפועל. אבל כשישמשו בבינונים אותיות שו"ה המשמשים גם כן בעברים ובעתידים. אז אפשר שהם בינונים או תוארים.]
והנה לפי כוונת הענין יוכל אדם להבין באיזה מקום הם במקום בינוני, או במקום תואר, כגון; הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי (בראשית ד ט) הוא תואר בלשון אשכנז אב היטער. הֲשׁוֹמֵר אֶמֶת לְעוֹלָם (תהלים קמו ו) בלשון אשכנז דער דא הוט, וכן כולם.
[דפו"ר: תוכל להכירם קצת בסימנים אחרים שאתן לך עתה. וזה שצריך שתדע כי הפעולות לא יסמכו. ולא יבא סמיכות עליהם, ולכן כשתמצא הבינונים והפעלים בסמיכות כמו. רוֹעֵה צֹאן (בראשית ד ב). שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת (במדבר ג כח). גְאוּלֵי יְיָ (תהלים קז ב). ודומיהם הם תוארים, ולא בינונים ועוד סימן אחר. דע כי כל בינוני שאחריו מלת, את. ודאי הוא בינוני, ולא תואר, כמו כֹּה אָמַר יְהוָה [...] עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת [עַמִּי] (ירמיהו כג ב) הראשון הוא תואר כי אינו סמוך, והשני הוא בינוני ובכלל זה, אוֹתוֹ. אוֹתָך. אוֹתִי. אוֹתָם. וכל הכנויים המורים על הפעול: גם כשיסמכו אל כנויי הנוכח. והמדבר בעדו כמו אָנֹכִי הוֹלֵךְ (בראשית כה לב). אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשָֹה לָעָם (שמות יח יד). אֲנַחְנוּ עוֹשִׁים (מלכים ב ז ט). אַתֶּם עוֹשִׁים (ירמיהו מד ז) כולם בינונים ולא תוארים, כי כשם שלא תוכל לומר אַתָּה פָּקַד. אָנֹכִי פקד, כן לא תוכל לומר אַתָּה פּוֹקֵד. אנכי פוקד מִצַד תואר אלא מצד בינוני, ויש לנו עוד סימנים טובים ודי כעת באלה שכתבנו:]