העקר הרביעי. אתחיל בו לבאר ו' הזמנים הנקראים פְּעוּלוֹת, ואבארם שתים שתים, ואתחיל בָּעָבָרִים וּבַעֲתִידִים:
א. דע כי הֶעָבַר וְהֶעָתִיד הם עקרי כל הפעולות, ובהם יוכל אדם להסתפק ולדבר בם במקום כל שאר הפעולות, וכן דרך המקרא להשתמש בהם במקום בינוני מקור וצווי, כאשר יתבאר:
ב. והאותיות המשמשות בעברים להורות על גופי הנדברים, הם אותיות תְּהִימוּ"ן ולעולם בסוף.
והמשמשים בעתידים הם אותיות אֵיתָ"ן, ולעולם בראש, אמנם אין צריך להאריך בדרך שמושן, כי תראה בלוח הבנינים אשר אחבר אם ירצה אי"ה:
ג. ודע כי עוד שלש אותיות ישמשו בראש העברים, וסימנם שָׁוֶה, ועוד אדבר בם בפרק הַשִּׁמוּשִׁים.
והעקרית היא הוי"ו, ושמושה בשני פנים.
האחת נקראת וי"ו הַחִבּוּר, והיא המחברת פעל לפעל או שם לשם וכולי, כמו שיתבאר בפרק הנזכר.
והשנית נקראת וי"ו הַהִפּוּךְ, והיא המפכת עברים לעתידים, ועתידים לעברים, כמו שאבאר פה:
ד. דע, כשתרצה להפך עבר לעתיד תשים וי"ו שואית בראשו.
כמו; מן שמר וְשָׁמַר יְהֹוָה (דברים ז יב), שהוא כמו; וְיִשְׁמוֹר. וכן; וְשָׁמְרוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל (שמות לא טז), הוא כמו; וְיִשְׁמְרוּ.
ותמיד היא נקודה בשוא, זולת המבטלים המהפכים אותה לשורק, או לפתח, או לחירק, כאשר יתבאר בפרק הנזכר:
ה. ואם תאמר במה אדע אי זה וי"ו החבור או וי"ו ההפוך?
דע, כשאין לפניה פעל עבר אַחֵר אז היא וי"ו הפוך, ואם לא אז היא וי"ו החבור, ופסוק אחד סימן, מִי פָּעַל וְעָשָֹה (ישעיהו מא ד), והמשכיל יבין, וכן שני הווין של וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיהו ו ג), הן שתיהן ווי ההפוך לפי שכתוב לפניהן וָאֶרְאֶה אֶת יְהֹוָה, שהיא פעל עבר בעבור הוי"ו הקמוצה שבראה:
ו. ואם ישאל שואל והלא יְכַסֶּה וִיעוֹפֵף אשר לפניהם הם עתידים, נשיב כי דרך המקרא לשים עתיד במקום עבר במקומו שהוא מדבר בדבר הרגיל להיות תמיד. כמו; וְאֵיד יַעֲלֶה (בראשית ב ו). עַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ (במדבר ט כ), וכל אותה הפרשה: 6And if one would ask, "And is it not that yekhasseh [will cover] and yeoafef [will fly] that are before you (in Isaiah 6:2) are in the future tense [even though the context shows that it is actually something that already happened]" — we would answer that it is the way of Scripture to place the future tense in place of the past in a case when it is speaking about something that happens continuously. For example: But a mist would arise [ya'aleh] (Genesis 2:6); according to the word of the Lord did they encamp [yachanu] (Numbers 9:20), and that whole section.
ז. ודע כי דרך המקרא לדבר בלשון עבר במקום עתיד, וזה לרוב בדברי נבואה, כי הדבר ברור לפני המקום כאלו נעשה כבר. 7And you should know that it is [also] the way of Scripture to speak with the past tense in place of the future. And this is usually found with words of prophecy. Since the matter is clear before the Omnipresent, it is as if it already happened.
ובתלים משלי איוב הוא להפך, כי רוב העתידים הנמצאים בהם, הם במקום עברים, וכן בשירת הים ובפרשת האזינו, אבל בספור דברי מעשה לא נמצאים כאלה רק מעט מזער: And in Psalms, Proverbs, and Job, it is the opposite. As most [uses of] the future tense found in them are in place of the past. And so too is it in the Song at the Sea and in Parashat Ha'azinu. But in narratives of events, very, very few [cases] like this are to be found.
ח. ודע כי יש למלות הנוכח והמדבר בעדו ליחיד סימן אחד להכיר וי"ו החבור מוי"ו ההפוך, וזה כשהם עם וי"ו החבור הם בטעם מלעיל על הרוב, כמו שדינם תמיד זולת וי"ו, כמו; וְאַכַלְתִּי חַטַּאת הַיּוֹם (ויקרא י יט). וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים (הושע יב יא). הם עברים שהטעם מלעיל, אבל עם וי"ו ההפוך ישובו בטעם מלרע על הרוב כמו; וְשָׁמַרְתָּ (אֶת) כָּל חֻקָּיו (שמות טו כו). וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי (ירמיהו א טז), וכן בכל הבנינים מכל הגזרות, חוץ מנחי למ"ד אל"ף או ה"א, שהם תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, כמו; וְקָרָאתָ. וּמָצָאתָ. וּבָנִיתָ ופנית ודומיהם.
וכלל אחד אתן לך בכל תשע גופי העבר לדעת איזו היא מלעיל או מלרע:
ט. דע כי חמשה מהם תמיד מלרע עם הוי"ו וזולתה, והם; פָּקַד. פָּקְדוּ. פָּקְדָה. פָּקַדְתֶּם. פְּקַדְתֶּן. ושנים תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, והם; פָּקַדְנוּ. וּפָּקַדְתְּ. ושנים מהם זולת הוי"ו הם תמיד מלעיל. ועם הוי"ו לפעמים מלעיל, ולפעמים מלרע, והם; פָּקַדְתָּ. פָּקַדְתִּי. כמו שכתבתי.
וכלל זה כולל בכל הבנינים מִגִּזְרַת הַשְּׁלֵמִים חוץ מהנסתרים והנסתרות מבנין הפעיל, הם על הרוב מלעיל כמו שיתבאר:
י. ודע כי שלשה גופים הנסתרים שהם; פָּקַד. פָּקְדוּ. פָּקְדָה. יש להם דין מיוחד, וזה בהסמכם למלה זערה, או למלה שהיא מלעיל, ישובו גם הם מלעיל, כמו; קָרָא לָיְלָה (בראשית א ה). וְשָׁאַל לוֹ (במדבר כז כא). וְקָרְאוּ לוֹ (דברים כה ח). בָּגְדוּ בָהּ (איכה א ב). ודומיהם:
יא. ודע כי בעתידים יש סימן אחר להכיר החבור וי"ו החבור מן וי"ו ההפוך וזה שוי"ו החבור היא נקודה בשוא, כמו שרמזתי לעיל בסימן ד', אבל וי"ו ההפוך דינה להיות נקודה בפתח ודגש אחריה, כמו; וַיֹּאמֶר. וַתֹּאמֶר. וַנֹּאמֶר, והאל"ף לפי שאינה מקבלת הדגש הבא עליה הוי"ו קמוצה, וכל זה יתבאר היטב בפרק הנ"ל אי"ה:
יב. הנה ידוע תדע כי בלשנות הגוים שלשה מיני עבר והם; עבר נשלם, ועבר בלתי נשלם, ועבר שכבר נשלם.
אכן בלשון הקדש יבאו שלשתם באופן אחר, ולפי הענין יבואר כל אחד ואחד באחד משלשה האופנים האלו, והנני אתן לך דמיון ממלת פקד הנמצא במקרא על שלש הפנים. פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם (איכה ד כב). הוא עבר נשלם, בלשון אשכנז ער האט גידוכט. ובלשון לעז ויסיטו.
וַיְהֹוָה פָּקַד אֶת שָֹרָה (בראשית כא א) הוא עבר בלתי נשלם, הרי הוא כמו היה פוקד, בלשון אשכנז ער ראכטע, ובלשון לעז ויסיטאווה. אבל לפי פירוש רש"י ז"ל הוא עבר שכבר נשלם עיין שם.
כִּי פָּקַד יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ (רות א ו), הוא עבר שכבר נשלם, שהרי הוא כמו כבר פקד, בלשון אשכנז ער האטע געדאכט. ובלשון לעז אויאה ויסיטאמו.
וכן הוי"ו המתהפכת העתיד לעבר, היא מהפכתו לעבר בלתי נשלם על הרוב, כמו; וַיֹּאמֶר. וַיְדַבֵּר. שהם מבוארים כמו; הָיָה אוֹמֵר. הָיָה מְדַבֵּר, בלשון אשכנז: ער זאגטע. ער רעדיטע. זולת בקצת מקומות כאשר יקדם לו עבר הנשלם אז גם כן הוא כמוהו, והמשל כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרוֹץ לָרוֹב וַיְבָרֵךְ יְהֹוָה אֹתְךָ (בראשית ל ל). הנה הם כמו פָּרַץ וּבֵרַךְ בעבור מלת הָיָה שלפניהם:
יג. אמנם דע שאין כח בוי"ו להפך העתיד לעבר שכבר נשלם, כי אם במקומות מעטים מאד, כמו; וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב [וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ] וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם (בראשית כח ז). שהם כמו כבר שָׁלַח [שמע] וכבר הָלַךְ, כמו שפירש רש"י ז"ל עיין שם: