העקר השני. בביאור ההבדלים אשר בין כל אחת ואחת מן שמנה החלוקות הנזכרות:
א. דע אף שאמרתי שבכל גזרה שבעה בִּנְיָנִים זה אינו אלא לחלק הַפְּעָלִים היוצאים אבל חלק הפעלים העומדים אין לו רק שלשה בנינים הַפּוֹעֲלִים, כי הבנינים הַפְּעוּלִים אינם צריכים להם כי הם עצמם פְּעוּלִים כאשר רמזתי כבר בסימן ב' ומעטים נמצאים שיבאו בבנין נפעל וְהִתְפָּעֵל כמו שיתבאר בעקר שמיני:
ב. ואשר אמרתי כי לכל בִּנְיַן ששה זמנים זה אינו אלא לשלשָׁה בניני הפועלים כי בארבעה האחרים לא שייך הַפָּעוּל בעבור שהם עצמם פְעוּלִים גם בקצתם לא שייך הצווי כאשר יתבאר בכל אחד מהם:
ג. ואשר אמרתי כי לכל זמן שני מינים זה צודק בכל הזמנים חוץ מן הַמָּקוֹר שלא שייך בו מין כלל כי הוא שוה לכל ונקרא מקור כי ממנו נובעות כל הפעולות שיתבאר עוד.
ואשר אמרתי כי לכל מין שְׁנֵי מִסְפָּרִים גם זה צודק בְּכֻלָּם חוץ מהמקור:
ד. ואשר אמרתי כי לכל מספר שלשה גופים, זה אינו אלא בֶּעָבַר וּבֶעָתִיד. אבל שאר הזמנים אין להם רק גוף אחד, כי אין לַבֵּינוֹנִי וְלַפָּעוּל רק גוף הנסתר.
ואם תרצה לשמש בהם בשאר הגופים צריך להוסיף מלת כנוי הַנּוֹכַח עם הַנּוֹכַח.
ומלת כנוי הַמְּדַבֵּר בַּעֲדוֹ עם הַמְּדַבֵּר בַּעֲדוֹ. כמו; אַתָּה פּוֹקֵד. אֲנִי פּוֹקֵד. אַתֶּם פּוֹקְדִים. אֲנַחְנוּ פּוֹקְדִים. אַתְּ פּוֹקֶדֶת. אַתֶּן פּוֹקְדוֹת. וכן בפעול.
ואין לצווי רק גוף הַנּוֹכַח, ואין לדבר בו בשאר הגופים, כי אין מצווין אלא לנוכח:
ה. ואשר אמרתי כי לכל גוף דבור מיוחד זה אינו אלא לנוכח ולנסתר, אבל דבור המדבר בעדו, הוא שוה לזכר ולנקבה בכל הפעלים ובכל הכנויים, כמו; אֲנִי. אֲנַחְנוּ. וכן כָּל נִי וְנוּ שבכנויים.
אבל מלת הנסתרים השוה לזכרים ולנקבות אינה אלא בעבר לבדו כמו פָּקְדוּ.
והכלל כי כל דבור האדם נחלק לארבעה חלקים. לְיָחִיד. וּלְרַבִּים. לִיְחִידָה. וּלְרַבּוֹת.
ולכל אחד מאלו שלשה דבורים נוכח. נסתר. מדבר. והיה צריך אם כן להיות בכל זמן שלשה לרבים. שלשה לנקבה יחידה. שלשה לרבות. ולפי שבעבר נשתוו שלשה לזכרים ולנקבות כמו שיבא, על כן נשארו בו תשעה דבורים:
ו. וכן בעתיד היו ראויים להיות שנים עשר דבורים, ולפי שנשתוו גם כן בו שני גופי המדברים בעדם, לא נשארו בו רק עשרה דבורים, ואף כי דבור הנסתרות והנמצאות באו באופן אחד, כי מלת תִּפְקַדְנָה משרתת לשניהם, מכל מקום אינו נקרא שוה, לשתי סבות:
האחת כי כל שָׁוֶה שהזכרתי, רוצה לומר שוה לזכר ולנקבה, וזה אינו כן:
והשנית שאין הוראתו שוה כי האחת לנסתרות, והשנית לנמצאות, וכן אף כי נעשה שני דבורים מן תִּפְקוֹד, לא נקרא שוה, כי האחת לנוכח, והשנית לנסתרת, ואין לועזין זה כזה, לכך לא נקרא שוה: