העקר השלש עשרה. בביאור הוראת בנין התפעל:
א. [דפו"ר: הבנין השביעי נקרא בנין הִתְפָּעֵל ו] כבר אמרתי כי הוא אב ותולדה רוצה לומר פּוֹעֵל וּפָעוּל כי פעולותיו הוא פּוֹעֵל בעצמו לא בזולתו כמו וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים (ויקרא כ׳:ז׳), רוצה לומר תהיו מְקַדְּשִׁים את עַצְמכֶם, וזאת היא הוראתו העצמית, וכן הוראת בנין נפעל במין השני כמו שכתבתי בעקרו עיין שם:
ב. ועוד יש לי הרואה אחרת שלפעמים הוא מתדמה כאלו הוא מקבל הפעולה ואינו כן והמשל וְהִתְבַּרֵךְ בִּלְבָבוֹ (דברים כ״ט:י״ח), ר"ל שהוא יחשוב בלבו שהוא מְבוֹרַךְ אבל איהו כן. וכן יֵשׁ מִתְעַשֵׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רַב (משלי י״ג:ז׳), ר"ל מראה את עצמו עשיר או רש ואינו כן, ודומיהם רבים:
ג. ודע שלא יבא זה רק בפעלים עומדים אבל יש לך רשות לעשות כן בקצתן אפילו שלא נמצא במקרא אך השמר לך שלא תעשה כן בפעלים יוצאים. והכלל כי הבנין הזה לא יצא לעולם לזולתו ואל תשעה דברי שקר האומרים שנמצא במקומות שהוא יוצא כמו וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ (במדבר ל״א:כ׳), וְהִתְנַּחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ (במדבר ל״ג:נ״ד), ודומיהם, כי בטוב נוכל לפרש אותם באופן שהם פועלים בעצמם, ואין כאן מקום להאריך:
ד. ועוד נמצאו פְעָלִים שלא יבאו כי אם בְּבִנְיַן הִתְפָּעֵל כמו הִתְפָּלֵּל הִתְחַנֵּן, ודומיהם, והם מפרשים כאלו הם מבנין הקל וזהו כלל גדול שכל פָּעַל אשר לא נמצא כי אם באחד מהבניינים זולת הקל תפרשהו באלו הוא מבניין הקל כמו נִשְׁבַּע, נִלְחַם, בְּנִפְעַל, הִשְׁכִּים, הִשְׁלִיךְ, בהפעיל. כמו שכתבתי בשניהם:
נשלם המאמר הראשון. בשם אל אחרון וראשון:
ובשם שהוא אחד ואין שני. אתחיל המאמר השני: