א) וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ (שמות ב ה), אמר הגאון שהוא כמו אמה ארכו. ויאמר ר' אדונים שטעה ג' טעויות מדרך דקדוק הלשון. ואני אברהם אומר, מי יתן ואני ור' אדונים היינו הדור אחד, והייתי מוכיחו על הדברים האלה, כי כל דבר שיאמר תלמיד מפי רבו ורבו מפי רבו, אין ראוי להשיב כי אם על הרב הקדמון, וידעתי כי רב סעדיה הקל שבתלמידים היה מחכמי התלמוד, והגדול שבהם היה קל מחכמי המשנה, אם כן מה חטא הגאון? ומדוע אליו ריבות? יקום יריב את ההרים מוסדי עולם, הם חכמי המשנה שפירשו כן, ועוד מצינו שאמר הגאון במקומות רבים מספריו: אע"פ שמסברת דקדוק הלשון אינו מדברי הראשונים, אנו נסמוך עליהם, ונעזוב דעתנו, כי היא נקלה כנגד דעתם. וכן עשה במילת ונקה לא ינקה. שאך אחרי רבים להטות, ורבים כאלה.
ב) כַּאֲהָלִים נָטַע יהוה (במדבר כד ו), אמר הגאון, שהוא כמו יושב אהלים, ור' אדונים אמר שהוא כמו מר ואהלות, וע' פנים לתורה, ויש להשיב, כי משקלי השמות משתנים. גם יושב אהלים לאות, כי מצאנו השוכני באהלים וכן קדש קדשים בקמץ גדול, בקדש הקדשים בקמץ חטף, ואם ישאל שואל: מה טעם נטע עם אהלים? הרי לו: ויטע אהלי אפדנו. ועוד מאין לר' אדונים כי אהלים עצי בושם הם ונופל בהם לשון נטיעה? אולי הם כמו שמצאנום במקום אחר שניהם דבוקים, מר ואהלות, ומפרשים רבים פירשו אהלים עובר והוא מתולדות דגי הים.
ג) מְאִירוֹת אוֹתָהּ (ישעיהו כז יא), אמר הגאון, שהוא כמו אריתי מורי, ויאמר ר' אדונים, שהוא מגזירת ולא תאירו מזבח. מדקדוק הלשון. ויש להשיב, כי יתכן היות גזירת א' וטעם א', והם מב' שורשים, וישר אל מלאך, שהוא מהפעלים השניים לפי דעתי ולפי דעת כל המדקדקים, לפי שהוא מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם. ואם בא מערער לומר יתכן היות וישר אל מלאך מהפעלים הכפולים, ולא ידמה זה כמו מאירות עם אריתי, התשובה נכונה לפניו לאמר: ולא ידעת שהוא מבנין הכבד מהפעלים השניים! ואם אמר מה טעם מלקטות אותה? ככה פירושו: שאין מנהג הנשים לעלות על עץ גבוה, וכאשר תשברנה הפארות, ותהיינה קרוצות לארץ, אז תצאנה הנשים לארות הפרי. ואם אמר עוד: א"כ ראוי לומר ומאירות פריה? הרי לו: וארוה כל עוברי דרך, ולפי דעת ר' אדונים מה הנשים ומה טעם באות? ועוד כי תאירו מזבחי, ר"ל תעשו אור בתוכו, ואין כן מאירות אותה כי תעשנה אור בתוכם.
ד) גְּדֵלַנִי כְאָב (איוב לא יח), אמר הגאון, שטעמו כאב אנוש, ואומר ר' אדונים שהודה איוב להשם. שגדלו כאב. ואמר על פי הגאון שזה חרבן הלשון, וחלילה לנו לפתור דבר שיובילנו להפר נקודה אחת מלשון הקודש. ולא אמר מאומה, בעבור שמצאנו כל ז' התנועות נתחלפות זו עם זו, ולולי שאין רצוני להאריך, הייתי מבאר זה היטב. וב' הפירושים אינם נכונים מדרך הדקדוק. גם מטעם עניין המקום, כי מלת גדל בהיותה מבנין הקל, לא יצא הפעל אל אחר, כמו עד כי גדל מאד, ואין יתכן לומר גדלנו כאב, רק גדלני מבנין הכבד הדגוש, כי לא יתכן להיות פעול מפועל שלא יצא אל אחר! לכן פי' הכתוב: כי היתום הנזכר למעלה, כאלו גדל עמי מנעורי, וכמוהו לא יגורך רע, לא יגור עמך, ומבטן אמי אנחנה שב אל האלמנה הנז' ולפי הגאון ור' אדונים אין טעם למילת אנחנה.
ה) לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ־אֵל (איוב יט כב), אמר הגאון שהוא חול כמו לאנשים האל. ור' אדונים אמר שהוא קדש, וראיתו שלא היה בדבר איוב וחבריו זולתם. וגם שזאת הראיה צריכה ראיה ב' פיר' אלה נכונים, אם כי אין להשיב על הגאון.
ו) [...] ועוד אמר הגאון כי האותיות המשרתים, הם חצי כל האותיות. ור' אדונים אמר כי הט' והר' ג"כ ממשרתים, וזה הפך דעת כל המדקדקים הראשונים והאחרונים. וידוע כי ט' נצטדק וט' ויצטירו, תמורת ת' התפעל, לדבר צחות באות, כי אם היה הת' כמנהגו, ראה הצ' כאלו היא ט' ובהיות התי"ו והטי"ת קרובים במוצא, החליפוהו ולא ימצא הט' נוסף כ"א עם צ', ואין כן מנהג המשרתים, ור' הזדמנתון אינה ראיה כי המילה ארמית ולא לה"ק. אחר שמצאנו אם תבעיון בעיו במקרא, הנה דברי ר' אדונים בט' וד' נכונים, גם דברי הגאון אינם רחוקים.
ז) עוד אמר הגאון, כי אחר שנתח אברהם אבינו את העגלה והעז והאיל ושחט הציפור, החיים הקב"ה לאות, כי לולי זה במה היה מאמין שיעשה הקב"ה מה שדבר לי? ור' אדונים אמר. שירידת אש מן השמיים היא אות גדולה. ואני אומר. שדרך הגאון לרדוף אחר קדמונינו ז"ל, והם אמרו זה מדעתם כי מאיזה מקום ראה ראיה על תחיית המתים, ולר' אדונים יש לערער ולומר הלא תרדמה גדולה נפלה עליו, ונאמר לו בחלום נבואה פרשת ידוע תדע, והכתוב לא העיר שהקיץ, וראה האש יורדת, א"כ הנה האות בספק!
ח) תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה (תהלים י א), אמר הגאון, שהוא כמו בצרה קראתי והוא אמת. ור' אדונים אמר, שהוא מגזירת דבר הבצרות, ודבריו תוהו, כי טעם כל המזמור אינו כ"א על צר ומצוק.
ט) בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה (ויקרא יט כ), פי' הגאון, שתהיה לוקה ברצועת הבקר, כי כן אמרו חכמים ז"ל. ור' אדונים לא אמר בה מאומה.
י) בְּיִקְּרוֹתֶיךָ (תהלים מה י), אמר הגאון שהוא כמו בקורת, ויאמר ר' אדונים שהוא מגזרת יקר, ונעלם היו"ד כמנהגו עם החולם, ולפי דעתי, המלה קשה להיות בנות מלכים לעולם יקרות, ואילו אמר המשורר שתהיינה נבזות, אז היה כבוד לאשר נאמר עליו המזמור, ומה טעם דגשות הקו"ף? ואחר שהמילה זרה, אין ראוי להרחיב פה על הגאון, אע"פ שלא אדע במלה הזאת פירוש טוב מפירוש ר' אדונים.
יא) לִגְאֵיוֹנִים (תהלים קכג ד), אמר הגאון, שהוא מלשון משנה שקורין למחנה הלגיון. ויאמר ר' אדונים שהמלה שתי תיבות: ופי' הגאים היונים, כמו חרב היונה. וזאת טעות גדולה, כי היא מלה אחת, כי אין בלשון הקודש מלה אחת מורכבת משתי מלות בפעלים, ובתואר השמות הנגזר מצאנו מועטות במלות הטעם, כמו את אשר בלעדי. ועוד טעות שנית כי לגאי ראוי להיות סמוך, והנכון שהמלה מגזרת גאה, והוא תואר השם, כמו עליונים, ונשתנה הה"א, ולא היה במשקלו בעבור אות הגרון.
יב) גְּנֻבְתִי יוֹם (בראשית לא לט), הנכון מה שאמר ר' אדונים, רק לא פי' למה לא באה המלה מלעיל בעבור תוספת היו"ד, כמו רבתי בגויים שרתי? כי העברים שמו הפרש בין היו"ד הנוסף, ובין היו"ד שהוא מדבר בעדו. ובגנובתי יום עזבו המלה מלרע בעבור השתנות הבי"ת, כמו מלאתי משפט, ואחר שהפרישו בינה לפעול, אין צריך להבדלה אחרת.
יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד (בראשית ל יא), אמר הגאון, באה הגדה והתברר. ור"א אמר, שלא יתכן לומר מהגיד גד, ולא פי' בו מאומה, ואני אומר שדברי הגאון אינם רחוקים, כי הנה אמרו העברים והשיאו אותם עוון אשמה, מגזרת אם יעלה לשמים שיאו, וכאשר יאמר המערער כי השיאו ושיאו ב' שורשים וטעם אחר, כאמרו המדקדקים במלת לא ידון רוחי באדם עם וישב חרבו אל נדנה, יוכל הגאון לומר. ורבים פירשו בגד, בא מזל הטוב כי כן הוא בלשון ישמעאל בעבור ב' הלשונות הקרובות מאד, וכמוהו העורכים לגד שלחן והוא כוכב צדק. ולפי דעתי שמלת גד מגזרה גדוד מבעלי הכפל, והטעם, שיש לה בנים רבים, וטעם חסרון ה"א במכתב, כי סמכו העברים על המבטא, וכמוהו על יום טוב בנו (שמואל א כה).
יד) אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים (תהלים מב ה), אמר הגאון, שהוא לשון משנה, האישה מדדה את בניה, ור"א אמר, שלא יתכן היות ככה רק בתנועות האל"ף בשו"א ופת"ח, וזאת איננה טענה, כי המלה מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם ומבנין נפעל, כאלו אמר אדדה עמהם, כמו וילחמוני חנם שטעמו וילחמו עמי. ופי' ר' אדונים מגזרת דום לה'. ומי יתן וידום. ואז טוב לו! כי אין לפי' זהטעם וריח, אחר שהמשורר אמר כי אעבור בסך, למה ידום? ועוד שהנה אחריו בקול רינה ותודה? גם טעה בדקדוק ב' טעויות גדולות, הא'. כי אין האל"ף מתנועע בשו"א ופת"ח הנה במשפט בנין הכבד הדגוש, וטעות הב', כי מנהג העברים לכפול ל' הפועל, כמו סגריר, או הע' והל', כמו סחרחר, ירקרק, אדמדם, או הפ' והע' והל' יחסרהו, כמו תשגשגי, ומה שאמר כי מה שיכפלו העברים בסוף המלה הזאת הוא שורש, כמו סובב, הלוך וטפוף, אינו כן שורש הד' ממילת אדדם. ומה שאמר על מילת טוטפות, טעות אחרת, כי ב' הטטי"ן שורש הם. ועוד כי מלת טוטפת שם לא פעל. ואינו מגזרת הלוך וטפוף, כאשר אמר.
טו) יַדְבֵּר עַמִּים (תהלים מז ד), אמר הגאון, שהוא כמו ענוי ולא הביא לו חבר. ויאמר ר' אדונים שהוא מגזרת הַדָּבְרוֹ, דוברות בים. ולפי דעתי, שהוא כטעם יְאַבֵּד, וקרוב הוא לפי' הגאון וכמוהן בדברי הימים. ותדבר את כל זרע זרע הממלכה, ובמלכים תאַבד כתוב ואולי הם מגזרת אכנו בדבר.
טז) כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר (משלי כה ב), אמר ר' אדונים, שפי' בו הגאון פי' שאין בו טעם, והוא פי' בו מחילת עוון כמו הסתר פניך מחטאי. ומה שפי' בו הגאון שכחתי. רק לפי דעתי כן הוא פי' הכתוב, כי המסתיר דברי ה' שלא לגלות סודו למי שאינו ראוי, מכבד ה', והחוקר על דברי המלוכה של בשר ודם חולק כבוד למלך, כמו שאמר בסוף הפסוק וכבוד מלכים חקור דבר, והראיה שאין פי' ר' אדונים נכון שלא אמר הכתוב עוון, ואמר הסתר דבר.
יז) נִסְכֵּיהֶם מִדָּם (תהלים טז ד), אמר הגאון שהוא מגזרת הייתה דים, כי יאמר מן חיים חם, ומן ציים צם, והאמת שפי' דם, כמו כי הדם הוא הנפש, רק טעה במשקלו, כי מילת דים קמוץ, והמ' מן רבים שאינם נמצאים, ומ' חיים לשון רבים, והיא בחירי"ק.
יח) הָרוֹת הַגִּלְעָד (עמוס א יג), אמר הגאון שטעמו הרים, כמו ימות עולם ימים, ולא נשתנה הה"א בסמיכה כאשר לא נשתנה הרי בלבוע. ויאמר ר"א א"כ מה טעם למען הרחיב גבולם? והנה ר' אדונים פירש מצודתו וילכד בחידתו.
יט) יָעֹז בְּהַוָּתו (תהלים נב ט), פי' בו הגאון בממונו. ולגלג עליו ר' אדונים, בעבור היות הה"א והוי"ו שורש, ויתכן שמחשב הגאון מגזרת הוֶה להם למלך, והטעם בממון ההוה לו, והנכון כמו להותו. ויהיה בהותו סי' לפועל, ויתכן היותו פועל כמו ותוכחתי לבקרים.
כ) זְבָדַנִי (בראשית ל כ), אמר הגאון, שהוא כמו זבת חלב ודבש. ור"א תפסו מחסרון הד', ויוכל הגאון להשיב, כי מלת זבת חסרה ד' בעבור חיבור ד' ות' רפה הקרובים במוצא הלשון, ורבים אמרו כמוהו הרה ללת, כמו ללדת. או יהיה פי' זבדני כמו זבת והם ב' שורשים, כמו עוה ועות, ורבים כן.
כא) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת (משלי כד ט), אמר הגאון, כי הזמה והחטאת והתועבה לאדם ליצנות. ויאמר ר"א כי אני אפתרנו פתרון שרוצה כל איש נבון, כי זמת האולת כחטאת, והטעם באישה, וע"כ הביא המשל השני יותר, כי מי שרוצה לשאנה, ר"ל לסבול אוולתה, ופי' זה אין לו טעם. וככה פי': דע כי האויל הוא טיפש שאין לו דעת, והלץ יש לו דעת ויהתל בבני אדם, וע"כ ישנאוהו, והוא תועבה להם מלצנותו, וכשיחוב האדם בדברי אולת, תביאנו לידי חטאת.
כב) כְּמַהְפֵּכַת זָרִים (ישעיהו א ז), אמר הגאון, שהוא מגזרת זרם, ויאמר ר' אדונים, שזה לא יתכן מחסרון המ', כי מן חרם יאמר חרמים, ומ' זרים אינו אלא לשון רבים, ואני אומר כי הדין עם הגאון כי זרים כמו זרם, שמשקלי השמות משתנים כמו וקנמן־בשם, אריתי מורי עם בשמי, וכמוהו אחור וקדם, ורוח הקדים.
כג) נֹתֵן זְמִרוֹת (איוב לה י), אמר הגאון, שה' עושה הכל והם מזמרים לו. ויאמר ר' אדונים, כי מלת 'ולא אמר איה אלוהי עושי' מושכת עצמה ואחרת עמה. והטעם, שלא היה האדם מזמר לה' בלילה ולא ביום. ועוד ראוי להוסיף היה לומר: ולא היה נותן זמירות בלילה. ולדעתי פי' הגאון אמת, והטעם לכוכבים שכל רואיהם יזמרו לה', כמו כי אראה שמיך וכו' ירח וכוכבים, ולא יזכיר השמש בעבור שתסתיר הכוכבים ביום שלא יראה רק השמש לבדו, ויש טעם בזה למלת לילה, ועל פי' זה, מוצאי בקר וערב תרנין (תהלים צא), כמו נותן זמירות.
כד) וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיה (שמות כה לח), אמר הגאון, שהוא כמו קח את המחתה, ויאמר ר' אדונים שאין מחתה למנורה כלל, אבל הוא למזבח, ופי' מחתות המנורה, מגרפות וחתה בה את הזית, וזה תמה גדול, כי זה ר' אדונים לא היה מהקדמונים, א"כ (אם כן) מי הגיד לו, שלא היו מחתות למנורה, שידלקו הכהנים בהם הנרות? ולמה הוציא הכתוב ממשפטו? והנה ראיה שכן הוא, שכתוב ומתחתותיה שהם רבים, ולא אחת כמו שאמר.
כה) מִי־כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ (תהלים פט ט), אמר הגאון, יורש הארץ מלשון ארמית אחסנא, רק טעה ר"א שאמר כי משקלו אסיר מריא רביד, ואלה אינם שמות, ואיך ישקול מלת שם תואר בשם לבדו? ועשה כן במלת מנה אחת אפים, כי הביא, אסיר, שריד ופליט וחבריו ואין אחד מהם על משקל חסין רק בסמיכות, כאסירי התקווה, פליטי חרב, וטעה טעות גדולה, שהוא סביב עמהם ואינו שם התואר, ועוד גדולה מזאת שהביא ידיד עם שכיר, וזאת הגזרה לא ידענו איך מצטרפת ואם היא מהפעלים העומדים, או מהיוצאים.
כו) וְיַחְרְגוּ (תהלים יח מו), אמר הגאו שהוא כתרגום ומחדרים אימה, ור"א אמר שהמילה הפוכה, ודברי הגאון נכונים, וטעם ממסגרותיהם מהארמונים הנסגרים בהם. וידעתי כי כבש כמו כשב, ושלמה כשמלה, ולא ימצא ככה בפעלים, כ"א בשמות.
כז) חלכאים (תהלים י י), אמר הגאון, טעמו דלים, והיא תיבה אחת. ויאמר ר"א שזה לא יתכן, כי לא יאמר מן מלך כי אם מלכים. ומי אמר לו שהאחד הלך? רק חלכא. ויאמר ר"א שהם ב' תיבות חיל כאים כמו חיל נכאים, א"כ יראה לנו ר' אדונים במקרא חיל בלא יו"ד מגזרת חיל, וכל שהוא על משקלו כבית, זית שית, ואמר ר' אדונים שהוסרה ג' נכאים כאשר הוסרה כ' כסות ממלת ענבים סותה, וזאת עניות גדולה כי ג' נכאים שורש בנכאה לבב מבנין נפעל והטעם א' אלא שהשורשים משתנים, וככה רבים וכן מילת סותה.
כח) בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פט ו), אמר הגאון, כי המת חפשי מהמיתה וכל הבריות עבדים. ויאמר ר' אדונים חפשי מעבודת האלוהים ואלה דברי קדמונינו ולא בדאם מלבו, והנכון חפשי מעמל, כי אדם לעמל יולד.
כט) יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם (תהלים נה כ), אמר הגאון, יעיד בם כמו לא תענה. ויאמר ר"א כי לא יתכן היות לשון עדות בלא ב' ופי' שהוא מגזרת ויענך וירעיבך. ואני אומר כי דברי הגאון אמת, וטענת ר"א אינה נכונה, כי רבים לנו כזה, כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך, ודברי ר' אדונים שקר כי היה ראוי להיות שבור בחירי"ק ויפתח העי"ן וידגש הנו"ן במשפט בנין הכבד, ואם אמר מה יזיק שיהיה מבנין הקל, זה לא יתכן בעבור היותו מהפעלים היוצאים אל אחר, כי המ' סימן הפעלים, ואם אמר א"כ יהיה מבנין הכבד הנוסף כמו יעלם, יש לו להראות בנין זה נמצא במקרא.
ל) טָרָף בְּפִיהָ (בראשית ח יא), אמר הגאון חתוך בפיה ויאמר ר"א, היעשעה מפועל פעול, ופי' כי זית וטרף ב' שמות, ולא אמר נכונה כי רי"ש טרף קמוץ הפך כל פועל עבר, והוא שם התואר כי יש תואר דומה לפועל כמו הולך, שלא יתכן היותי פועל, כי אין לו פועל בעבור שהוא מהפעלים העומדים ויש שם תואר דומה לפעול כמו מת ורבים כמוהו.
לא) בֶּן־טָבְאַל (ישעיהו ז ו), אמר הגאון בן רמליה בגימטריא. ור"א תפסו בעבור שיבא רמלה ולא רמליה? והגאון רדף אחר הקדמונים ועי' פנים לתורה. וי"א הטוב אלינו, והנכון שטעמו שר גדול וחשוב בעיני ב' המלכים.
לב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם (דברים א מו), אמר הגאון כנגד ישיבתה כולה. ויאמר ר"א כי הכ' תחת ה' כמו בעבד אדוניו, כעמי כעמך, וזאת טענה גדולה כי כפי"ן אלה לדרך קצרה, וטעמו כעבד כאדוניו, ואדוניו כעבד, ועמך כעמו, שאין הפרש בינהם כי זה כזה וזה כזה, ועוד אין טעם לפי' ר"א, כי מה טעם הימים אשר ישבתם? ופי' הגאון נכון וטעם להזכיר זה הכתוב אמר וישב העם בקדש ושם רבו על המים ושתו מים רבים ולא היה כן.
לג) יְרַקְרַק (ויקרא יג מט), אמר הגאון כי שהוכפל לקושי, ולדעתי דברי ר' אדונים קרובים והעד לבנה אדמדמת, רק טעה שפי' שחורה אני על שער שחור שבעיניה, כי לא יקרא האדם כולו בתואר שם בעבור אבד אחד או שער אחד.
לד) שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן (תהלים עז יא), אמר הגאון יד ה', ויאמר ר' אדונים שהוא לשון שבועה, כי כן הוא לשון הגרי, וכמוהו וימינם ימין שקר. ופי' הגאון הוא אמת, וככה פי' הפסוק ואומר חלותי הוא מגזרת חילה ה' בה על משקל למען ענותו, וטעם היא על מחשבתו, וטעם שנות ימין עליון, שנתשנה כמו ודתיהם שונות, ע"כ אמר אחרון אזכור מעללי יה. וטעם ימין גבורות ה' שהוא עליון, או יהי שנות עליון כמשמעו וטעמו חלותי היא מחשבתי בשנות ימין עליון ודבק גם בבא אחריו, וטעם ימין כמו וימינם ימין שקר וטעם ימין שקר כי בתחילת אמר אשר פיהם דבר שווא, ואין צורך ללשון הגרי כלל.
לה) יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ (איוב לט ח), אמר הגאון כמו ויתרו את הארץ, ור"א אמר שהוא מן יתרון, והנכון שפי' המילה כטעם שאין טעם לדברי שניהם.
לו) אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת (איוב כה יג), אמר הגאון שהיא כמו תכוסו על השה, והאמת שלא יתכן, גם יש לערער על דבר ר"א בעבור שלא מצאנו גזרה זו מבנין הקל, ואם יאמר הנה כמוהו עבית כשין בשי"ן, יש להשיב כי כשית אינו פועל יוצא אל אחר.
לז) כִּיקַר כָּרִים (תהלים לז כ), אמר הגאון לחלוח העמקים, ור"א אמר חלב הכבשים, וב' הפירושים נכונים כי מצינו כר נרחב ולבשו כרים הצאן.
לח) וּכְבוֹדִי לֶעָפָר (תהלים ז ו), אמר הגאון כי כבוד הגוף הוא הנפש, ויאמר ר"א כי זאת טעות גדולה, רק הגוף בעבור הנפש כמו המשביע בטוב עדיך, ויקם ר' משה הכהן לפרש אל תחד כבודי, כמו נפשי, כי מנהג נביאים לכפול הטעם במלת אחרות, ואז קם ר' יהודה בן בלעם וילעג עליו כי איך יהיה הכבוד נפש, וכתוב כבודי לעפר ישכן סלע, והנפש לא תשכון בעפר? אח"כ הודו ר' אדונים ור' יהודה שאין ספק כי הכבוד הוא הנפש כשהוא נכבד משני חלקי האדם שהם הנפש והגוף, הלא תראה שכתוב למען יזמרך כבוד, ויגל כבודי, ואחריו אף בשרי ישכון לבטח שהוא הגוף ואין זה כפל לשון כי מלת אף תוכיח, ואסיר טעות ר' יהודה כי כתוב דבקה לעפר נפשי דרך משל, ואומר כי המשביע בטוב עדיך, נפשך, כמו תשבע נפשי.
לט) וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף (דברים לב כד), אמר הגאון חמות אש, ויאמר ר' אדונים כי חם כמו אש, ואני אומר שכל רשף במקרא הוא כמו אש, וכמוהו ובני רשף יגביהו עוף, והטעם כתולדות אש, ובני הם הניצוצים, ואילן היה דבק ולחמי רשף עם ושן בהמות היה נכון, רק מה טעם היות באמצע וקטב מרירי והם מיני דבר שבאוויר? ואם טען אנה מציאת הל' נוסף? הראנו: השלישי לאבשלום בן מעכה, ואם אמר שאין כן ולחמי רשף בעבור תוספת הוי"ו, הרי ולאום מלאום יאמץ, ואם אמר אולי הוא שורש בפ"ע, הנה שלנו ושלו יוכיח.
מ) לְשַׁד הַשָּׁמֶן (במדבר יא ח), אמר הגאון מתוקה כשמן, בלא ראיה, ויאמר ר' אדונים שהוא הליחה שבו, כמו נהפך לשדי, ומה שגג הגאון? ולחת השמן מתוקה כערבה, והעד כצפיחית בדבש שאינו מבושל, וכשמבושל הוא טעם לשד השמן, ושמן זה אינו שמן זית רק כמו לריח שמניך טובים.
מא) עַל־מוּת לַבֵּן (תהלים ט א), אמר הגאון שהל' נוסף ופתוח כל' ליצהר, והטעם כן והוא אחד מהלויים ככתוב בדברי הימים, ור"א אמר שהוא שם מלך מהגויים שנלחמו עם דוד, ולא הביא ראיה, ולדעתו מלת עלמות א' כעלמות שיר, שהוא פיוט בס' תהילות, וגם הגאון לא אמר שום דבר רק המלה אחת היא אצלו.
מב) לֹעֵז (תהלים קיד א), אמר הגאון כמו עלגי שפה, ור"א אמר שהוא כלשון משנה מוציא לעז על בניה. ושני הפי' במשקל אחד אין מכריע.
מג) וּתְמֹגְגֵנִי (איוב ל כב), אמר הגאון כמו מגן צריך, ור"א אמר שהוא מגזרת נמוגו כל יושבי כנען, הווא אמת, ואולי לא אמר הגאון על השורש אלא על העיקר.
מד) מִי *(בראשית ג יא), אמר הגאון שלא יפול על דבר ידוע בלשון עבר? ויאמר ר' אדונים שאינו כן בעבור שמצא מִי־פֶשַׁע יַעֲקֹב (מיכה א ה), ואני אומר שדברי הגאון אמת, כי מי הכתוב בחסרון והטעם מי יסד, או הוליד או עשה או הגדיל פשע ביעקב.
מה) לַמְחוֹת מְלָכִין (משלי לא ג), אמר הגאון מלשון תרגום עצה, ויאמר ר' אדונים שהוא כעולות מחים. ופי' הגאון הוא הנכון כי אם כדברי ר"א היה הלמ"ד שבור בחירי"ק, ולא פתוח, כמו שנות עולמים שטעמו לשנות עולמים, ואם יאמר הנה למזבח, התשובה כי נפתח הל' להורות ה' הדעת החסר כמשפט חבר הל' שהוא ב' כמו בשמיים, ונמצא שלם בהשמיים חסדך, אם כן נפתח הל' מחסרון הא' בנין הכבד הנוסף כמו למרות עני כבודו.
מו) מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם (ישעיהו א כט) פי' הגאון כבשים, ויאמר ר' אדונים שהוא מגזרת אלונים כמו אלה, ולדעתי הכתוב כפול כמשפט הנביאים, רק דברי הגאון אינם רחוקים.
מז) בְּרֹאשׁ אָמִיר (ישעיהו יז ו) אמר הגאון כמשמעו כמו האמירך היום, ויאמר ר"א שהוא משריגי הענף, וכן הוא כשריג שהוא למעלה למעלה, וגם דברי הגאון נכונים, וכמוהו יתאמרו כל פועלי אוון.
מח) וְהִתְאֹשָׁשׁו (ישעיהו מו ח) אמר הגאון מגזרת יאוש ויאמר ר"א שהוא כמו ישיש, ויאמר רבינו האי גאון שהוא מגזרת אש, והטעם היו חדים, והנכון בעיני הוסדו לשון יסוד כמו לאשישי קיר חרשת.
מט) יפיץ עֲנַן אוֹרוֹ (איוב לז יא) אמר הגאון שאינו לשון אור, ויאמר ר"א כי הוא המאור שהוא סבת העננים, ומה יעשה בפסוק כחום צח עלי אור?
נ) בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר (משלי יד ד) אמר הגאון במקום שאין בקר אבוס בר, ועושה אבוס בקמץ קטן כמו בקמץ גדול, ובר כמשמעו, ויאמר ר"א באין בקר האבוס נקי ויפה פי' שסופו מוכיח עליו אע"פ שיש לטעון במלת בר, רק כאן הוא בדרך טהר יומא.
נא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ (משלי ד ט) אמר ר' אדונים שהגאון פי' מגן, והוא אומר שהוא כמו מגן וצריך, גם בזה יפה אמר.
נב) מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל (תהלים קלט ז) אמר הגאון מחשבותיך וכמוהו ולרעיון לבו, כי הוי"ו והנו"ן נוספים כמו זכרון, ויאמר ר"א שהוא כמו סגולה, ואני אומר שספרו ראוי להשרף על שיאמר שיש לשם שהוא אחד חברים ורעים רק בדרך דרוש לא ע"ד פשט, חלילה! חלילה! והנה דבר סרה על ה', רק פי' הגאון נכון הלא תראה שיאמר הנביא תחילה בנה לרעי מרחוק, ואחר דברים רבים אמר מה יקרו רעיך אל והטעם כי אתה תבין רעי מרחוק מזמן קדמון קודם שאחשוב, ומשחבותיך יקרים בעיני שלא אוכל לדעתם, כמו ויקר פדיון נפשן, הלא אחריו: אספרם מחול ירביון, ואיך ידבר כן על סגולי ה'! ומה טעם הקיצותי ועודי עמך, ודבר רעה אל ראה שאמר שרעי ה' אין להם מספר.
נג) צָעִיר רֹדֵם (תהלים סח כח) אמר הגאון הפחה שלהם כאילו אמר רודה בם, ור' אדונים אמר שהוא מן נרדם, ודברי הגאון נכונים שאין טעם לדברי ר' אדונים, ומה שאמר שלא אמר רודם בקמצות הד' בקמץ גדול, הראינו לו: איה המעלם מים, ואלו שני העברים המשפט בפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם.
נד) הֵן, אֶרְאֶלָּם, צָעֲקוּ, חֻצָה (ישעיהו לג ז) אמר הגאון גדוליהם ואין למילה חבר בהיות מלאכי שלום כפול כמשפט רובי הנבואות, ויאמר ר"א כי אראלם כמו בשלם הבשר, ולדעתי הוא ירושלים שנקראת אריאל על שם המזבח, או בעבור דבר אחר והטעם כשיראו אראלים הם שרים שלה חמס יצעקו חוצה.
נה) רְפָה שְׁבָרֶיהָ (תהלים ס ד) אמר הגאון כמו הרפה לה, ור"א אמר שהיא מגזירת רפואה, כי אותיות אהו"י מתהפכים וה' חשוב כמו א' בסוף המלה, ואין הפרש ביניהם במבטא.
נו) מִשְׁרַת עֲנָבִים (במדבר ו ג) אמר הגאון מלשון משנה שורין, ויאמר ר"א כי הת' שורש ושרת, והטעם עבודת, ולא אמר מאומה, כי מה טעם לאמר לא ישתה כל עבודת ענבים?
נז) וְשַׁלְוַת כְּסִילִים (משלי א לב) אמר הגאון כמו שלו, והטעם שגגת וכמוהו על השל, אע"פ שיש שפרשו בו על הסבה, כמו בשלי. ויאמר ר"א שהוא כמו שלו כל בוגדי בגד, וב' הפי' נכונים א"כ אין להשיב על הגאון.
נח) עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה (בראשית מט י) אמר הגאון כמו שלו, ויאמר ר"א שטעה ג' טעויות, ולא אמר מאומה כי מצאנו ה' בסוף מילה תחת וי"ו לשון זכר שאינו נמצא כמו בתוך אהלה, גם מצאנו נח נעלם תחת הדגש, ומצינו יו"ד נעלם למשך ואין להם מספר. והנכון בעיני שידבר על גלות שילה, ואלו כאשר אמרו רבים מגזירת שלל, היה שלילו או מן ובשליתה היה שלו, ועוד למה יזכיר השליה תחת הבן? ופרשתי בספר הישר כי נבא על דוד, ושלה שם המקום בעצמו שם היה הארון, והטעם עד כי יבא קץ שילה או עד יצא דבר שילה, ולו יקהת עמים שב לשבט יהודה וכן הכתוב מעיד: ויטש משכן שלה ויבחר בדוד עבדו.
נט) שָׁלַף יָבֵשׁ (תהלים קכט ו) אמר הגאון מלשון משנה שלפי קשר, ור"א אמר שהוא כמו שלף איש נעלו, ושני הפירושים נכונים הם בעיני.
ס) תָּשׁוּרִי (שיר השירים ד ח) אמר הגאון מנחה, וכמוהו ותשורה אין להביא, וטעם ר"א רחוק מעט.
סא) אַשְׂחֶה (תהלים ו ז) אמר הגאון שהוא כמו כאשר יפרש השחה דרך משל, כי התקבצו דמעות במטתו ועלו משיחו, וב' בכל לילה משרת עצמו ואחר עמו כמו מאל אביך, ויאמר ר"א שהוא לשון רחיצה בארמית, ואחר שמצאנו לו חבר בלשון הקודש אין לנו צורך לארמית, גם הוא משל לדברי ר' אדונים.
סב) בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים (ישעיהו נט י) אמר הגאון שאין לו חבר וטעמו כפי מקומו, ור' אדונים אמר שה"א נוסף וטעמו שמנים ודשנים היינו כמתים, א"כ מה טעם הב'? ועוד כי דברי הנביאים כפולים.
סג) וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן (איוב ב א) אמר הגאון שם אדם ויאמר ר"א שהוא מהמלאכים, וכבר הבאתי ראיה מחזקת דברי ר"א בפי' איוב, ואולי הגאון אמר כן בעבור שלא יבינו הרבים הסוד, רק אחד מני אלף שקשה לו לומר שמלאכי ה' שטנים.
סד) אֶל־הַנְּחִילוֹת (תהלים ה א) אמר הגאון לשון תפילה מן ויחל משה, ור"א לא פירש מאומה. והנכון כי תחילת המזמור הוא כמו פיוט שטעמו על כך ועל כך, ואלו היינו יודעים אנה אותו מזמור אז היינו מחפשים לדעת טעם נחלות אולי הוא מל' נחלות לשום רבים.
סה) נַפְתִּי (משלי יז ז) אמר הגאון מגזירת נפת, ור"א אמר מלשון משנה והוא הנכון.
סו) לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם (איוב יב ג) אמר הגאון גדול, ואינו כאשר חשב הגאון שטעמו כאלו יאמר אין אני גדול מכם וכמוהו לדעת המפרשים הקדמונים ויפלו מאד בעיניהם, ואולם הר נופל יבול. ולדעתי שמלת ויעפל כמשמעה נלאו ונפלו בעיניהם בעצמם, ופי' הר נופל הוא, ואך מעט רחוק, הר הנופל הוא הר עד שיבול, ונכון שטעמו גבוה וגדול, כמו הנפילים. ואם אמר אומר למה לא אמר הר נפול, אין לערער על השמות כי יצאו על משקלים שונים, והעברים לא יאמרו רק משקל הפעלים, ולהיות לא נופל אנכי מכם כאשר אמר ר' אדונים קרוב מאד.
סז) לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד ד) אמר ר"א שהגאון אמר כי הת' שורש וטעמו לתלוליות א"כ המילה שתיים וטעמו לתלות פיות, כמו חרב פיות, והעד אלף המגן תלוי עליו ואינו רחוק, ורבי אדונים לא פי' בו מאומה ויאמר ר' מרינוס כי הת' נוסף והיא חסר אל"ף כמו מלפנו בהמות ארץ, והטעם שיורה וילמד עוברי דרכים, ור' שלמה בר' יהודה אמר שאין לו דומה וטעמו נפלאת.
סח) לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם (דברים לב יז) אמר ר' אדונים כי הגאון פי' בו לא שערו לכם אבותיכם, והוא לא פי' בו מאומה, ויאמר ר' יצחק בר' שאול נ"ע שהוא מגזירת לשעירים והטעם לא היה בדעתם שיהיה שעירים. והנכון בעיני כמו ושערו חרבו מאד, ואולי ככה דעת הגאון והמלה מפעלים העומדים, וטעמו לא שערו מהם ר"ל לא פחדו מהם, וכמוהו בני יצאוני שהטעם ממניץ
סט) בִּדְמִי יָמַי (ישעיהו לח י) אמר הגאון בלחלוח והטעם כגפן בדמך. וי"א בדמך מגזרת דמות ואם הוא ל' כמו צו לצו, ורוב המפרשים פרשוה בהכרת ימי כמו: ודמיתי אמך.
ע) לֹא־אֶרְאֶה יָהּ (ישעיהו לח יא) אמר הגאון כטעם הוראה ולא הביא ראיה, ויאמר ר' אדונים כי איננו בכל המקרא ונוכל לתקן דברי הגאון, כי ראות מעשה אלהים היא הוראה.
עא) דּוֹרִי, נִסַּע (ישעיהו לח יב) אמר הגאון מלשון ארמית, כמו מדור, ויפה פי' ואולי כי דורי מגזירה זאת.
עב) מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ (איוב לח לב) אמר ר' אדונים כי פי' מזרות כמו מזלות, ואינו ישר רק הוא כוכב שיקרא בשם זה אך שמות הכוכבים חמניים, וטעמו מן החדר תבוא סופה שלפעמים ה' משנה התולדות ונקרא חדר בעבור שאין ישוב בדרום כי כלו בצפון, ויאמר ר' משה הכהן כי מזלות שם רוח כמו וממזרים קרה, והכה דברי ר' אדונים.
עג) וְעַיִשׁ, עַל־בָּנֶיהָ תַנְחֵם (איוב לח לב) טמא הגאון כמו עם כמו ויבואו האנשים על הנשים ויפה פירש ור' אדונים החריש.
עד) פַּרְעוֹת אוֹיֵב (דברים לב מב) אמר הגאון פורענות ואינו רחוק, ויאמר ר' אדונים כי הגאון אמר בפיוטיו מהוגד הגד, ואנחה מן אהה, ואני אשיבנו ידענו כי פיוטי כל אנשי מזרח כלם על זה הדרך גם רוב פיוטי אנשי מערב ומשפטם לבקש מלות זרות וקשות, ואין תימה על זה כי לא נודע דקדוק לשון הקדש עד קיום ר' יהודה ב"ר דוד ראש המדקדקים, ואם באנו לדקדק בספרים שאינם דרך חרוזים נמצא בהם טעויות רבות בדקדוק גם בטעמי המלות, אף כי בכל חרוז, ושאמרת כי ביום סגריר חברת חרוז לפני קרתו מי יעמוד הלא אתה אומר בחרוזים, ולב טהור לך ברא ואיך יוכל האדם לברוא לב אחד לעצמו הלא ידעת אם לא שמעת כי הבורא אחד? וזאת המלה לא נמצאנה בכל המקרא מטעם זה כי אם על השם לבדו.
עה) אמר עוד ר' אדונים כי הגאון אמר עִיר תהלת כמו תהלות, וכמוהו נחלת שפרה, ור' אדונים דמם. ודעתי כי תהלת סמוך למלה חסרה כמו ושכורת ולא מיין, רק נחלת שפרה אינו כן כי הל' בקמ"ץ גדול הפך כל סמוך על כן טעמו כמו נחלה מפי פי' ר' משה הכהן.
עו) צוֹר, תְּעוּדָה (ישעיהו ח טז) אמר הגאון שמור העדות חתום תורה לא רצה להחביאה כמו וַחֲתֹם הַסֵּפֶר, צוהו לכתבה ולולי זה לא היה ראוי לכתבה; ור' אדונים שתק, והנכון כיה דבר הפוך כטעם כִּי חָתוּם הוּא על כן אמר הנביא מסתיר פניו מבית יעקב, וטעם לכתוב ספר החתום בדניאל בעבור שהמשכילים יבינו החתום בעת הקץ.
עז) פַּלְגֵי־מַיִם (איכה ג מח) הזכיר ר"א פי' הגאון (?) והוא נכון.
עח) חַשְׁמַנִּים (תהלים סח לב) אמר ר' משה הכהן שהוא מגזרת חשמונאי וטעמו סגן.
עט) כִּבְרַת־אֶרֶץ (בראשית מח ז) אמר הגאון כמו ל' והכת' אינו שורש ואין לו חבר, ור' אדונים אמר מגזרת כביר והוא נכון גם אם מעט רחוק.
פ) מִי־פָעַל וְעָשָׂה (ישעיה מא ד) אמר הגאון שהוא עתיד כמו וְעָשָׂה בְצַלְאֵל ונכון הוא, גם יתכן היותו עבר כמו אַף־עֲשִׂיתִיו.
פא) וַתֵּלַהּ (בראשית מז יג) אמר הגאון שפי' ותלא, בחלוף ה' בא', ונכון שיתחלף רק בתחלת המילה שהוא נוסף בעבור שלא יתכן לעולם, ואני אומר שיתכן שפי' הגאון אינו בחלוף רק בטעם כאדם נלאה לא ידע מה יעשה, והוא נכון מטפשות ר' אדונים כי מה טעם לאמר שהשתטו אנשי מצרים? רק טעמו שלא ידעו מה יעשו, וכמוהו כְּמִתְלַהְלֵהַּ המראה עצמו כאלו לא ידע מה יעשה.
פב) אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר (תהלים כב א) אמר הגאון כטעם כְּגֶבֶר אֵין־אֱיָל, ויאמר ר"א שהוא כמו אַיֶּלֶת אֲהָבִים ולא הזכיר לפי' טעם. ולדעתי הוא תחילת פיוט בברי חשק או דרך משל כשיר השירים, והוא טעם בך בטחו.
פג) כַּדּוּר (ישעיהו כב,יח) ויאמר הגאון כי כדור שורש לכידור. ור' אדונים אמר שהתיבה משולשת והכ' נוסף ואינה כי אם שניה כי אות המשך לא יספר גם לכידור אינה מלה מחומשת רק משולשת.
פד) ויאמר הגאון כי ישעיה היה לשונו צח ונעים ויאמר ר' אדונים כי זאת טעות לפי שכל דברי המקרא הם דברי השם, והטעות ביד ר"א כי טעמי המלות הם נכוחות ודמיונות יחד שם השם בשמות הנביא והוא ירכיב הטעמים כפי כחו שקיבל בתחלה מהשם וכפי תולדתו ומשפטו לולי שאין ספר זה מוכן לדברים כאלה.
פה) ויאמר הגאון כי שמות החיים לא יסמכו, ור"א אמר כי יסמכו ויודעו ואמר שנכון לומר יעקבום ויעקבנו, וזה טעות גדולה כי לא נמצאו כזה בכל המקרא ועדיו עדי שקר כי הלבנון אינו שם חי ובני יצהר הוא זית ואם הפי' לפי דעתו בני היצהר הה"א לא בא רק על שם שהוא כמו מין כמו שבט המנשה הלא תראה שיוכל האדם לומר ישמעאלים כי ישמעאלים שם המין ולא יאמר ישמעאלים לב' אנשים ששמם ישמעאל, כי היחס דרך אחרת מהשם הפרטי.
פו) הָאָהֳלִי (יהושע ז כא) מלת שם כולל וטעמו האהל שלי וזאת דרך אחרת ואם היא זרה.
פז) וְהַיֹּלְדָהּ (דניאל יא ו) אמר הגאון כמו הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, והמפיק בסוף בעבור אות ה' וטעה בו ר"א טעויות רבות.
פח) דְבַר־הַמֶּלֶךְ נָחוּץ (שמואל א כא ט) אמר הגאון כמו לָחוץ בחלוף נ' בל', ויאמר ר"א שהוא מגזירת וְחָצִיתָ, אֶת־הַמַּלְקוֹחַ, וזה טעות גדולה בדקדוק כי הנ' שורש כנ' נָבוּב, יִלָּבֵב ולא יתכן היותו מבנין נפעל ואלו במשקל נכון איך יאמר "נחוץ" מ"וחצית" רק נחצה כמו וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד, ולדעתי דברי הגאון נכונים בטעם כי פי' "נחוץ" כמו לחוץ רק לא יתחלף אות אות כי אם ש' בס' וז' עם צ' ואותיות הנוח לבדם.
פט) נֶעֶרְמוּ (שמות טו ח) אמר הגאון כמו עֲרֵמַת חִטִּים, ותמה ר"א מפי' זה ואין לו פי' אתו רק בדרך דרש שאינו על פשוטו של מקרא.
צ) וַתַּעַן לָהֶם (שמות טו כא) פי' הגאון כמו וְעָנְתָה ונכון הוא, גם דברי ר' אדונים נכונים.
צא) אֶרֶךְ הָאֵבֶר (יחזקאל יז ג), אמר ר' אדונים שפי' הגאון כמו על אברתו ושאין לו טעות כלל.
צב) יְהוָה הוֹשִׁיעָה (תהלים כ י), אמר ר"א שפי' או מושיענו או מלך וכמו מה לך הים; ולדעתי הוא כמשמעו וככה אומר כי הושיע ה' משיחו והטעם כאשר נקרא קול אחד ואנחנו בשם אלהינו נזכיר הושיענו בישועת משיחנו ועננו.
צג) הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט (ישעיה ז ד), אמר הגאון שהוא לשון שמירה, ור"א אמר שהוא מגזרת ושקט הוא אל שמריו והעד שהמלה מלרע, ואין זאת ראיה כי מנהג הנפעל להיות פעם מלעיל פעם מלרע, כמו ויצמד ויאסף משה וכך יאמר השמר מלעיל ומלרע כי אין משפט לשון הקדש לעשות הפרש בטעמים אם היו משונים בפעלים כי אם בשמות וטעם השמר והשקט שישמר מעשות מלחמה רק ישקוט וכמוהו וייראו מכם ונשמרתם מאד והד על פי' כי איך יעשה פעולה מגזרת שמריו והוא רחוק מאד.
צד) צַלְמָוֶת (איוב לד כב), אמר הגאון שהוא שתי מלות, ויאמר ר' אדונים שנוסף הו' על צלם והביא חברים, ואינם דומים לו ואמר הפרשדונה מן פרש ומה יעשה בד' ואינו כי אם מהעקרים הנקראים מלכים, ולפי דעתי מלת צלמות כמו חשך והוא עיקר ועל כן לא יסור לעולם.
צה) נֹאד בְּקִיטוֹר (תהלים קיט פג), אמר הגאון שהוא מן נודד, והדין עם ר' אדונים רק הוא כמשמעו שדמה עורו לנאד שימשך בהיות בקיטור מקום עשן.
צו) בְּמִנִּים (תהלים קנ ד), אמר הגאון כמו מינים, ויאמר ר' אדונים שהוא אחד והטעם כלי נגון אחד, ודברי הגאון אמת בעבור הי' והמ' לשון רבים כמשפט ופעמים ישימו העברים הדגש תחת אות המשך בחסר, א"כ הוא נגון בכלים רבים ולא כשאר נגונים ודבר זה ידוע גם היום.
צז) תַּמּוּ חֳרָבוֹת (תהלים ט ז), אמר הגאון מלשון חרבן, ויאמר ר' אדונים מן חרב כטעם גוי אל גוי חרב, ואין זה טעם המקום הלא תראה אחריו, וערים נתשת, ויש ספרים שהת' הטוף אע"פ שנכון להיות פתוח, ודברי הגאון אינם רחוקים.
צח) צָעֲקוּ וַיהֹוָה שָׁמֵעַ (תהלים לד יח), אמר הגאון עם הצדיקים ידבר ויאמר ר"א שמדבר לרשעים ודברי שניהם נכונים שיש פסוקים דבקים עם הקרוב להם כמו ואם שלש אלה, ואף לאמתך תעשה כן.
צט) מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ (תהלים סח כד), אמר הגאון כמו מנהן, ור"א אמר כי הוא כמו ממנו והנכון שהמלה זרה כי אין טעם לדברי ר' אדונים, ואולי היא מורכבת כמו עדנה את אשר עדן והטעם מכל אויב שתבקש, הוא בידך, גם רחוק.
ק) כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה (תהלים נב ד), כורת ומעוות כך אמר ר' אדונים על הגאון – וזה לא יתכן – רק פי' הכתוב שעושה רמיה ידמה לתער מלוטש.
קא) יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת (תהלים מח טו), אמר הגאון ישיבנו לימי עלומנו וככה פירש ר' משה הכהן ספרדי, ור"א פי' מגזרת נעלם, ויקומו טוענים עליו שלא תמצא ואת הגזרה במגרעת והראיתי להם עלמנו למאור פניך, ואמרו כי פי' עונות עלומינו ולא דברו נכונה מהיות אחריו למאור פניך הדבק עם דבר נעלם ולדעתי פי' עלמות מגזרת עולם, והטעם הוא אלהינו עולם ועד. העומד לעולם הוא יהיה המנהיג שלנו ואין טענה מחסרון הלמ"ד כי העד ה' מלך עולם ועד. אמרתי עולם חסד יבנה שפי' אינו כאשר חשבו רובי המפרשים, ואם יוסיף לטעון איך ידבר עלמות מגזרת עולם אין תימה כי אמר לעילום וחכמינו ז"ל עולמית.
קב) אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים (דברים ד לד), אמר הגאון שהוא קדש והעד הנסה בעבור שיש לו היכולת כי מה טעם לאמר היש אל שיעשה ככה רק הטעם שהשם עשה בעבורם מה שלא עשה עם גוי בעולם.
קג) לֹא־אֵמוּן בָּם (דברים לב כ), אמר הגאון אמונה, ויאמר ר"א שהוא תואר והטעם לשון יחיד כמו פסו אמונים, אמונים נוצר ה', ואני אומר ששניהם נכונים כי מצאנו שומר אמונים שם ולא תואר, וה"א אמון בלי ספק.
קד) מִשְׁתַּחֲוִיתֶם (יחזקאל ח טז), נכון היות המלה מורכבת מפועל עבר ומפועל הוה והטעם משתחוים עם השתחויתם כמו יושבת בלבנון מקוננת בארזים.
קה) הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ (ירמיה לח כג), לדעת בן קריש הת' שלא לנוכח כמו באור תשרף, ואין צורך, רק הת' לנוכח והטעם שתסבב שרפתה וכאלו אותה תשרף אותה השליכה אל היוצר לבן קריש שחסר מלת בית, וכשיאמר אל היוצר כאלו אמר אל בית היוצר.
קו) וַהֲצֵרוֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ (ירמיה י יח), אמר כי פי' הכתוב שהשם יביא עליהם רבים ויצר להם ויהיו נחברים במקום אחר למען ימצאו אותם הקולעים.
קז) עֵת נִשְׁבֶּרֶת מִיַּמִּים (יחזקאל כז לד), אמר שנכון היות נשברת הדבר עמה והנכון שתחסר מלת היתה.
קח) וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן (חבקוק ב יז), אמר כמו יחיתך כי הדבר עמו, ואני אומר שתחסר מלת מחשבותיך הדומה לה.
קט) וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד (מלאכי ב טו), [א' ר"א] ראוי היותו תבגודו. וזאת טעות גדולה, כי היא שב למלת ברוחכם שימצא לשון זכר ונקבה.
קי) וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ (הושע יב ה), אמר ר"א כמו עמו, ולא יתכן שיוסיף הנביא, אלא שהתנבא על ירבעם בן יואש בבית אל, ושב והתנבא עליו הושע בן בארי ובעבור שניהם אמר כי המלאך מצא יעקב בבית אל בשובו מחרן ויברך אותו ועוד נשאר כח למקום ושם ידבר עמנו.
קיא) אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז טו). אמר ר"א כמו הראנו ולא אמר מאומה ופי' יאמר לישראל השומעים דבריו של נביא מארץ מצרים אראה בניך נפלאות וזה לשון קצר.
קיב) בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם (מיכה ז יט), אמר ר' אדונים הנכון כל חטאתנו ונכון הוא כמשמעו והמ' בעבור שאמר בתחלה לשארית נחלתו, ואם טען טוען הלא קרוב אליו ישוב ירחמנו. הראנו לו תבלעמו ארץ וקרוב אליו מי כמוך באלים ורבים ככה.
קיג) אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ (איוב כב כ), אמר ר' אדונים קומתם ואינו פעל עבר וראוי היה להדגש כמו דייגים וכבר פי' בספר.
קיד) אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא ל), הוא חסר כמו הנמצא בית ה'.
קטו) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים (ישעיה א כט), אמר ר' אדונים הנכון תבושו ולדעתי תחסר מלת בניכם.
קטז) וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ (איוב יז י), אמר ר' אדונים כמו כלכם ואין הטעם כך אלא אתם ואחרים.
קיז) זְרֹעָם לַבְּקָרִים (ישעיה לב ב), אמר ר"א הנכון זרוענו ולפי דעתי זרוע המקוים.
קיח) כׇּל־קְדֹשִׁים עִמָּךְ (זכריה יד ה), אמר ר"א עמו ולדעתי התנבא לנוכח ירושלים ככתוב למעלה וחלק שללך.
קיט) פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע (ישעיה מב כ), אמר ר' אדונים הנכון תשמע ולפי דעתי לא ישמע השומע וכמוהו: ויאמר ליוסף.
קכ) וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה (יחזקאל כט יח), אמר ר' אדונים כמו כנף, וזאת טעות גדולה, גם טעה בפי' כתפות חוברות ובמלת ועמו פלשתים וכבר פי'.
קכא) וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי (רות ד ד), אמר ר"א הנכון תגאל ולפי דעתי אין צורך כי כן פי' ואם לא יגאל גואל אותה אדע כי אין זולתך לגאול ואהיה אחריך.
קכב) הִנְנִי יוֹסִף (ישעיה כט יד), אמר ר' אדונים הנכון אוסיף, ולפי דעתי הוא מבנין הקל מגזרת ויספתי ליסרה ובמשקלו אתה תומך גורלי.
קכג) וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ (ישעיה כב יט), אמר ר"א כמו אהרסך ואין צורך כי תחזור לאויב או להורס.
קכד) הֹלְכָה הִיא ... וַתִּזְנִי שָׁם (ירמיהו ג ו), לפי דעתי היה נוסף וכמוהו רבים.
קכה) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ (דברים ז ד), לשון יחיד ורוב מקראות מלאים ממנו כי המדבר פעם ידבר עם הפרטים ופעם בדרך כלל כמו ויהי לי שור וחמור רק אביך הראשון חטא אינו על ירבעם בן נבט שהמליכו ישראל ולא על פי ה'.
קכו) ואשר הזכיר כי אלהים קדושים כמו קדושים, לא אמר מאומה כי למה פחד ממלת קדושים ושכח אלהים והאמת שכל מעשה ה' על ידי מלאכיו על כן פעם יקרא בלשון יחיד ופעם בלשון רבים והשם הנקרא הוא לשון רבים ואסור לאומרו בלשון יחיד ואין ספר זה מוכן לדבר על סוד שם הנכבד והנורא כי עמוק הוא.
קכז) וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים (יחזקאל יד א), על הגדול שבהם אמר כמו ויצאו עד חברון רמז לכלב לבדו.
קכח) וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ קצת מה אלי (?) ויאמר עד (שמואל י"ב), הנכון ששאול המלך ענה ואמר עד.
קכט) וַיִּקְרָאֵהוּ (ישעיה לז, יד), נכון הוא שלקח חזקיהו הספרים שהיו רבים והא' שהיה בו רוב הדברים פרשו לפני ה'.
קל) עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ (קהלת י טו), לפי דעתי תיגע כל אחד ואחד אשר לא ידע וכמוהו בנות צעדה עלי שור, על בניה כי איננו, ונגינותי ננגן, וקבל היהודים.
קלא) יְהִי־אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית (תהלים קט יג), הרבה ידברו לנקבה כמו לזכר וכמוהו כי יהיה נערה בתולה.
קלב) לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ (איוב כא ל). כולם התוציא מזרות בעתו פרשתיו סמך כל אחד.
קלג) ובמלת יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ (תהלים יא ז), אין צורך כי הוא לשון רבים כמו נעשה אדם בצלמנו.
קלד) וְעָלְתָה כָאֹר (עמוס ח ח), יתכן היותו כמשמעו או אם הוא חסר י' אין תימה כי אותיות המשך ימצאו נוספים ונעדרים וככה לא יהל שם ערבי, מקרני רמים, כי על יום טוב בנו.
קלה) וְעָשָׂה אָח (יחזקאל יח י), יתכן היותו כמשמעו, והטעם איזה מהם תהיה, ולהיות אחד אינו נכון, כי איך יהיה אחד מאד, ודרך המתרגם אינה בדרך פשט.
קלו) ואתמה על ר' אדונים איך יתכן היות על דל שפתי כטעם דלותי, ואם הוא מגזרת דלותי יהיה ב' שרשים, כי הטעם יוכיח שהוא שורש או שניהם מעלומי הלמ"ד, ובא' הת' תחת הה"א כמו שפתי, ע"כ באה המלה מלעיל כמשפט תפארה תפארת. אשה אשת, כי מצאנוהו במקום מוכרת, נפל אשת אין הפרש בין סמוך ובין מוכרת.
קלז) שַׁרְשְׁרֹת (שמות כח יד), נכפל הרי"ש, כי שרשרת גדלות הוא השורש הפך דברי ר' אדונים.
קלח) סוּמְפֹּנְיָה (דניאל ג ה), מלה ארמית ואין צורך להזכירה.
קלט) לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ (נחמיה ה ד), אמר ר' אדונים ומנדה בלו והלך, יתכן פי' רק אין למדת המלך חסר נו"ן, תדע שיאמר בלשון ארמי תנדה.
קמ) גֵּא מְאֹד (ישעיה טז ו), חסר ה' מלמ"ד הפעל הנעלם כמו צו לצו.
קמא) בְּלַבַּת־אֵשׁ (שמות ג ב), אמר ר' אדונים כמו להבת אש ואינו נכון כי לא יעדר הה"א כ"א בסוף המלה שדומה לאל"ף המשך, א"כ אין פירש כ"א בלב אש, ואין טענה למה לא נקדים זכר האש כי לא יזיק בעבור שנפת"ח הלמ"ד שמשקלי השמות משתנים אין קץ להם, וכמו שכגנה אשר מים אין לה.
קמב) צַר וָאוֹר (ישעיה ה ל), גם זאת טעות גדולה ביד ר' אדונים שפירש צוהר, ואינו כ"א כמשפטו, והטעם ואויב יראה והאור שחשך בהריסת המדינה ראה מעוף צוקה.
קמג) כלה בבית (שמואל ב יא), הם ב' שרשים א' גם ה' בסוף התיבה כמו לא יכלה ממך לא תכלה רחמיך.
קמד) הֶן תָּוִי (איוב לא לה), הנכון תו, והטעם שאלתי ובקשתי כי אלו כדברי ר' אדונים [?] היה תותי ולא תוי.
קמה) סוּתֹה (בראשית מט יא), כבר פי' שהם ב' שרשים מגזרת סותה מסוה.
קמו) לָבִיא (ישעיה ל ו), פתו"ח הלמ"ד על ה' בנין הנוסף, כמו לשמיד, ולנפיל ירך, שאותיות המשך ימצאו נעדרים.
קמז) עִקְּרוּ שׁוֹר (בראשית מט ו), אמר ר' אדונים שפי' הגאון חומה, ולשקול הדעת פירש שור ממש ולדעתי פי' הגאון נכון שהיתה שכם מוקפת חומה, ואם אמר האומר למה אינו בשור"ק כמו עלי שור? נשיב כי החול"ם והשור"ק יתחלפו בפעלים ובשמות.
קמח) יוֹנַת אֵלֶם (תהלים נו א), אמר ר"א הגאון פי' מגזרת לא תונו והיא לא פירש בו מאומה והנכון מטעם חול"ם שהיא יונה ממש.
קמט) בַּעְיָם רוּחוֹ (ישעיה יא טו), אמר הגאון שיכוך, ומאחר שבמלה זו יפרש המפרש כרצונו אין להשיב על הגאון.
קנ) וּכְסִילֵיהֶם (ישעיה יג י), פי' הגאון מזלות ור"א מחשה. ולפי דעתי הם כוכבים שהם בשני סדינים ע"כ נקרא הא' אדום, הורני הנמלים, וטעם וכסיליהם קרוב לגזרת על הכסלים.
קנא) חַמָּנִים (דברי הימים ב לד ד), פי' הגאון אלול ונראה שלא ישר פירושו לר"א, וידוע כי הוא מגזרת חמה.
קנב) מִכּוּשׁ מַבָּטָם (ישעיה כ ה), אמר ר"א שהגאון אמר שהוא כמשמעו, והטעם שהיו מביטים אליו, ואולי הגאון חפש דרך הטעם, אמנם לא יחסר המלה שאינו מאותיות המשך, ומי שמבטו אליו מבטחו עליו.
קנג) אַפְאֵיהֶם (דברים לב כו), אמר הגאון לשון אפ' ויאמר ר"א מגזרת פאה; והנכון שהמלה יתירה. אעפ"י שפי' ר"א גם הוא נכון.
קנד) הֲלוּמֵי יָיִן (ישעיה כה), פי' הגאון המתמידים על היין ונהלמו לו, כמו והלמה סיסרא ויפה פירש.
קנה) בְּשׁוּבָה וָנַחַת (ישעיה ל טו), אמר הגאון בתשובה והאמת שהוא בהשקט וכמו שובה ה', וכמו אם ישוב ולא ישוב וזה פי' היפלו ולא יקומו, היחשבו ישראל שנפלו ולא יקומו אם ישיבו אלי ולא ישקטו במקומם, וכמו אם תשוב אלי תשוב, והעד שאמר בסוף, ולא תגוד, וטעמו כפול.
קנו) ואומר הגאון שיו"ד פסוקים הם זוגות; ואומר ר' אדונים שדבריו אמת בלתי שני פסוקים שאינם סמוכים. ואני אומר שסמך הגאון על אחד מהקדמונים וכבר פי' היו"ד שאינם סמוכים, וקשה שבכולם: ה' הטוב יכפר בעד, פי' בס' המאזנים.
קנז) וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר (ישעיה לב יט), אמר הגאון ובעת הברד תברד ובעת החום תחום, ור"א לא פי' בו מאומה והנכון שה' יבדד כי פעל עבר הוא, ע"כ הד' פתוח כמשפט, וטעם ברדת היער במורד היער ולא במקום ישוב.
קנח) כַּנְּלֹתְךָ (ישעיה לג א), אמר הגאון מלשון ליאות, אולם פי' על טעם דבר כי מדקדוק הלשון לא יתכן, ונכון שהוא כמו כהתימך שהוא כפול כמשפט, וי"א שכמוהו יטה לארץ מנלם, והטעם כמעט רחוק.
קנט) בְּחַיִל כָּבֵד (מלכים א י ב), אמר הגאון שהוא כמו בחילי, ואעפ"י שבא כמו סמך נכון שסמך למלה חסרה, והטעם בחיל גוי כך וכך, והיה כבד, וכן כיין הטוב, כיין מקום פלוני הטוב, וכן שומר מה מלל. הטעם אם מליל שלישי או תשיעי לחודש בליל שודד ער מואב כמו בליל פלוני.
קס) הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר (ישעיה לו ח), אמר הגאון כמו אדון הברית, ולפי דעתי הוא דרך קצרה המלך מלך אשור, הארון ארון הברית העם המלחמה העם עם המלחמה, הנבואה עודד הנביא נבואה נבואת עודד הנביא, האוהלה שרה אמו האוהל אוהל שרה, ורבים ככה.
קסא) וְשַׁאֲנַנְךָ (ישעיה לז כט), אמר הגאון כי נו"ן נוסף, והטעם כמו שאונך ור"א החריש, ופי' הגאון נכון הוא, כי לא יכול מפרש לומר דבר אחר בעבור עלה באני. ולפי דעתי דבוק למעלה, והטעם יען התרגזך אלי והתרגז שאננך.
קסב) (כאן ולהבא חסר בכ"י), אמר הגאון שאין לו חבר. ופי' מקומו או חמתו, וכל המפרשים ור"א פירשו בעיניו והקוראים ספרו יחשבו כי ידע לו חבר אולי הוא כמו עד כי יבוא שילה ושרת עצמו ואחר עמו, כמו נזכירה דודיך מיין וב' באל שדי, וככה פי' כיולדה אפעה אשאג.
אמר אברהם המחבר: זה ספר התשובות שהשיב ר' אדונים מצאתיו בארץ מצרים, והיו בו טעיות סופר הרבה. כי מנהג מחברינו במקומות האלה, שלא יבדקו ס' הנכתב מהספר והנה הסופר הראשון טעה, ויוסיף השני על חטאת הראשון פשע. עד שלא יוכל אדם להנצל משבושי הספר. והשם השוכן עד לבדו ישא עון כלנו כרוב רחמיו. גם ההעתק שהועתק ממנו זה הספר היה מימים רבים ישן נושן ולא מתבארים אותיותיו. והנייר חתוך, והכתיבה משובשת. הרבה טרחתי לתקן ולא תקנתי אחת מני אלף, ולו הביו מגיהי ספרים בלשכת הגזית הרבה טרחם ושכרם מאוד.