ערב ט' באב חמור טפי ומי שהחמיר על עצמו בענינים קודם היום הזה צריך להחמיר יותר ויותר ביום הזה והכל לפי קבלתו ולפי מנהגו כיצד אם קבל או נהג שלא לאכול בשר ולשתות יין אבל תבשיל של גבינה ושאר הדברים היה אוכל צריך להחמיר עליו ביום הזה שלא לאכול תבשיל של גבינה ולא של דג ולא כל דבר שיוצא מבעל חי שסוף סוף הוא מוטעם יותר אבל יאכל תבשיל של עדשים בלבד: ומי שנהג עצמו שלא לאכול דבר היוצא מבעל חי מר"ח אבל היה אוכל תבשיל אחר עט"ב אפי' תבשיל אחר לא יאכל אלא פירות חיין וכיוצא בהם מירקות ובסעודה המפסקת ישב בין תנור וכירים בפת חרבה וקיתון של מים כמנהגו של ר"י בר אלעאי זלה"ה שראוי להחמיר בו יותר: נמצא כללן של דברים שיש מי"ז בתמוז עד יום ט"ב ה' זמנים זה חמור מזה הא' מי"ז בתמוז עד ר"ח. הב' מר"ח עד השבוע שחל ט"ב להיות בתוכו הג' עט"ב הד' סעודה המפסקת הה' יום התענית עצמו שהוכפלו בו הצרות בעונות ונ"ל לנהוג בזמנים האלו כסדר הזה דרך קל אפי' לחלושי המזג מי"ז בתמוז עד ר"ח ימנע עצמו מן הבשר באמצע השבוע אבל לא מן היין אם היין מחזיק לו יותר כי מניעת הבשר אינו כל כך קשה ואם הוא מרגיש בעצמו שמחליש לו יותר מניעת הבשר ממניעת היין ימנע עצמו מן היין ולא ישתה כ"א כוס של ברכת המזון שיעור רביעית או רובו ותבשיל שנתבשל בו בשר יכול לאכול כי לא קבל עליו אלא לצער עצמו מן הבשר עצמו. ומר"ח עד השבוע ימנע עצמו מן היין ומן הבשר עצמו. שבוע שחל ט"ב בתוכה לא יאכל תבשיל שנתבשל בו בשר אבל יאכל תבשיל אחר ודג וגבינה וכל דבר היוצא מן החי עד עט"ב ובערב ט' באב לא יאכל תבשיל דג וגבינה ולא כל דבר היוצא מן החי אבל יאכל תבשיל של עדשים בבקר ובסעודה המפסקת אם יש בו כח לסבול אפי' תבשיל לא יאכל אלא כמנהג ריב"א זלה"ה או קרוב לו והכל לפי מה שהוא אדם. יום ט' באב עצמו צריך להתאבל בו הרבה מאד כמי שמתו מוטל לפניו ולא ישחק וירבה דברים ואצ"ל בקלות ראש ושיחה בטלה והוא יום מר ונאנח וארעו לאבותינו בו ה' דברים קשים הא' נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וזה היה בענין המרגלים שנא' ויבכו העם בלילה ההוא והוא היה ליל ט"ב כדמוכח מענין הפסוקי' ושם נאמר חי אני נאום ה' אם יראו האנשי' וכו' ואותה הלילה נקבעה בכיה לדורות מכאן אני אומר שישתדל האדם להוריד דמעות בלילה יותר מביום. הב' שנחרב הבית בחורבן בית א' ואע"ג דכתיב במלכים בחודש החמישי בז' לחודש בא נבוזראדן וישרוף וכו' צ"ל שהוא בא בז' ושרף בט' ואף כי נאמר שהתחיל בז' סוף עיקר הפעולה הרעה וחורבן היה בט':
עוד אפשר לומר אעפ"י שנעשה בו מקצת הפעולה מ"מ חשבינן לו כיון שהוא יום מועד לרעה מזמנים אחרים כאלו נעשה כל הענין בו ביום דמי והוא הוא הגורם וראיה לזה שבבית שני נכנסו בו עכו"ם בט' לעת ערב והתחילו לשרוף ולא נשרף באותו יום כ"א מעט מזעיר ורובו או כולו נשרף בי' ואפי' הכי נקבעה הבכיה והתענית ביום ט' מפני שהוא יום המועד ויום הגורם כל הנזק ור"י בגמרא דאמר אלו הייתי שם הייתי קובעו בי' היינו משום צער החורבן והשרפה שהיה בו אבל הקובעים לא חששו לזה אבל חששו ליום המר והנמהר וקבעו אותו לבכיה. הג' כבר אמרנו שחורבן בית שני נחרב בזה היום ג"כ כמו שאנו חוששין לחורבן בזה ובזה ובוכין ומתאבלין על כך ג"כ צריך לחוש לכל נפשות ישראל שנפלו בחרב וכמה חסידים ואנשי מעשה ודם נקי שנשפך הרבה מאד בין בחורבן בית א' בין בחורבן הב' שאין חקר לדם שנשפך בין מחמת הזרים בין מישראל עצמן שנהרגו אלו עם אלו וצריך האדם להתאבל על זה מאד ולהתחנן מלפניו ית' ילבש בגדי נקם וינקום נקמת תורתו ונקמת עמו ישראל מיד קמינו ורודפינו שרדפו אחרינו בכל דור ודור ואותו מזמור לאסף באו גוים וכו' שאו' אותו יום י"ז יש בו ענין לזה וראוי לכוין בו לאומרו על החורבן וכ"ז שרוצה לזכור אותו להתאבל עליו. הד' נלכדה ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים של חכמים ושל סופרים ונהרגו בה הרבה מאד מישראל ומרוב ההרוגים לא נתנו לקבורה עד שעשו מהם גדר לכרם גדולה והמב"ה ברחמיו חס עליהם שלא הסריחו כל אותם הימים עד שגבר יד ישראל ונתנו לקבורה וקברום ועל נס זה תקנו בברכת המזון ברכת הטוב והמטיב שעשה טובה כפולה עמהם שלא הסריחו כל אותו הזמן ועוד שזכו כולם לקבורה. וחורבנה היתה אחר חורבן ירושלים בזמן בית ב' ע"י מלכי עכו"ם הרשעה ימחו מספר חיים ובהלכדת ביתר נחשך מאור שמשנו וערבה כל שמחתנו נגזרנו לנו ונפל הגורל על היום המר הזה: הה' נחרשה העיר הוא ירושלים ע"י מלך א' רשע ממלכי ארם טורנוסרופוס הרשע שחיק טמיא וחרש את ההיכל כולו את כל סביביו מקנאה ותחרות על אותו מקום מקודש והיה יום ט"ב וכל אלו הה' דברים קשים וכבדים עד מאוד כל אחד מהם לבדו ואצ"ל כולם כא' וא"כ צריך כל אדם לפנות לבו ודעתו ביום זה מכל שאר הדברים כולם וליתן מחשבתו ושכלו לחשוב בכל אלו הדברים וכיוצא באלו שארעו לאבותינו ולמרר עצמו וגופו עליהם ולהתאבל ולהתאונן ככל הבא מידו וכל המרבה הרי זה משובח ונקרא בין מלאכי מרום מאבלי ירושלים ויזכה לראות בשמחתה ובנחמתה כדכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלי' עליה: כיצד יעשה אחר שאכל סעודה המפסקת בקרקע כאבל יחלוץ מנעליו ויקבל עליו תעניתו ואבלותו וילך לב"ה וישב במקום האבלים או ישנה ממקומו למקום פחות ובזוי יותר מן הא' וישב דומם קורא בספר קינות או בדברים המעוררים יגון ואנחה מאיזה ספר שיהיה עד שיורידו עיניו דמעות ויתחיל לבכות על חורבן הבית ועל שרפ' התורה וההיכל ועל משוש העיר ויפיה איך היה לשמה ושממה כל העובר עליה ישום ויניע ראשו ואו' הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי ועל הריגת כמה חכמים וחסידים בתוכה וכמה תינוקות של בית רבן וכמה עוברות ומניקות עם יונקי שדים וכל היודע לייליל ייליל היודע לומר קינות יקונן בין כתובות על ספר בין מאליו כפי חכמתו אשר נתן אלהים בקרבו ומצוה היא על כל אדם לחבר קינים והגה והי ולומר אותם ביום המר הזה וצדקה יחשב לו ונקרא מאבלי ירושלים ומקדושיה ומי שאינו בר הכי לחבר יעסוק במה שחברו אחרים. ויתפלל תפלת ערבית בכובד ראש והכנעה ויאמר נחם ה' וכו' ויכוין בו היטב ויתחנן לפניו ית' וית' יאמר די לצרותינו וינחמנו מאבלנו כי עת לחננה ואחר י"ח יאמרו קדיש וישבו לארץ כל העם ויקוננו הכל כפי כחו או א' אומר וכולם עונים אחריו ולא ירימו קול אלא יהי' קולם מר ונשבר נמוך בילל' ואנחה שכל מי שישמע קולו ישבר לבו ויעורר הבכי ובאחרונה קורין מגילת איכה בשברון מתנים ובחלחלה וכל מה שאפשר למעט בנרות ימעטו כי רבוי הנרות משמח את הלב אלא כיצד יעשה ידליק כל א' נרו ויועיל לו ולאחרים סביביו וכן יעשה אחר רחוק ממנו עד שימצא בכל ב"ה ג' ד' נרות בצמצום ובהכרח כדי שיקראו כולם המגילה ואחר שיקראו המגילה יכבו כל הנרות וישאר אחד כדי שיראו מה שיעשו ויתעכבו בב"ה כמי שיושב ומשמר אבלותו כל א' כפי מקומו וכפי יכלתו וילך לביתו במרירות לב ובאנחה בכובד ראש ולא ידבר כ"א בשפה רפה ואפי' שלום לא יענה כ"א למקפיד ובשפה רפה ולא ישכב בכר ובכסת כשאר הלילות דצריך שתשתנ' הלילה הזאת לצער ועינוי אבל מכל יגון הלילות כמו שנשתנה ליל פסח מכל הלילות לשמחה וטובה מכל הלילות אלא כיצד יעשה אם איש בריא הוא דיכול לישכב על גבי קרקע יפרוש מחצלת וישכב עליה וישים אבן תחת מראשותיו ואם לא נסה באלה וירא שמא יזיק לו יישן על גבי מטה או ספסל ולא יפשוט בגדיו כולם כשאר הלילות לענג נפשו אלא יכסה עצמו בלא סדינין ושמלות כי לילה א' היא לצער עצמינו בכל האפשר על חורבן בית תפארתנו והכל לפי מה שהוא אדם כמו שכתבתי ומפני זה לא דברו בענינים אלו בגמרא ואפילו מאן דאמר לכפות המטה לא הודו לו מפני שאין לו לגזור על הציבור גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו אבל דברי אלה הם למי שיכול לעמוד להכניע יצרו וגופו לשמי' ואולי תהא ארכ' לשלותו כ"ש שאין הדברים האלו יוצאין מן הראוי לכל אדם לעשות או לרוב כי קרובים המה לכל אשר יחפוץ ביקר המלך:
אחר שינוח ראשו יקום בזריזות לב"ה לשוב אל שקו ואל תעניתו וינהג בעצמו ביום כדרך שאמרנו בלילה ויהיה לו מקום מיוחד שיקבע לו בכל זמן האבל ויש מדקדקים שאינם יוצאים כל היום מב"ה ויפה הם עושים כדי שלא יסיחו דעתם מן האבילות בעניני דעלמא דכיון דיום זה המר נקבע לאבילות בכל שנה ושנה אין לבטל אבלותו על שום דבר בעולם ואפי' בת"ת ולא בעסק מצוה אם לא יהיה דבר של צרכי רבים שאין לך דבר שעומד כנגדו אבל שאר כל הדברים אין לעסוק בהם כלל ואפי' העומד בבה"כ לא יפנה לבו ומחשבתו לספר עם חבירו משום ענין כ"א מעניני גלות ירושלים וחורבן הבית או מעניני הצרות והגזירות שעברו על ישראל דברים שישברו את לבו וינמיכו את רוחו בענין שלא יסיח דעתו מהאבילות כלל:
ויש נוהגין לשחוט בשר ולעסוק בצרכי אכילה מחצות ולמעלה והיינו משום עגמת נפש שאין רוב הציבור יכולין לעמוד אבל יחידי סגולה נוהגין שלא לאכול בשר באותו לילה וראוי הוא כיון דאיתא בגמרא דרוב ההיכל נשרף בי' ומפני כך יש נוהגים להתענות ט' וי' לפחות מי שאינו מתענה יענה עצמו במניעת אכילת בשר שאין אכילתו מעכב כ"כ לחיי נפש וצדקה יחשב לו להעלות על לבו חורבן הבית ולהתאונן על כך כמו שביארנו למעלה:
בשעת מנחה נוהגין לקום מעל הארץ לשבת ע"ג ספסלים במקום גבוה והוא להראות נחמה באבלנו בו ביום וע"ז אומרים פסוקי נחמה ומתעטפין בציצית ומניחין תפילין שנקראים פאר מה שאין עושין כך בבקר משום אבילות וכן אין נופלים על פניהם כל היום כולו להראות אותו כיום מועד שמובטחי' אנו שיהפך אבלנו לששון ולשמחה כדכתיב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וכו' אבל שאר הענויין אין מבטלין אותו כל היום כלל: וכשמוציאין ס"ת מוצאין אותו בכסות שחור בזוי שלא בכבוד התורה התמימה ומיללין בקול יללה גדולה ומרה והענין הוא כי צריך כל אדם לדעת שהתורה עצמה היא חוגרת שק ומיללת ומקוננת על היום המר הזה אשר בו נתחללה וכבודה בקלון הומר ושקצוה כטומאת הנדה ומי הוא אשר יראה ויודע החרפה הזאת שבאה לתורתנו הקדושה על ידו עד שהיא מקוננת ועושה מספד כתנים ואם כן אנחנו היכן נוליך את חרפתנו ואין נשכבה בבשתנו בעשות את כל הרעה הגדולה אשר עשינו ועשו אבותינו עד שגרמנו כבי' גלות לשכינת עוזנו וחורבן לבית תפארתנו וחרפה וכלימה לתורת ה' עטרת ראשנו וראוי בעת הזאת להגדיל המספד הרבה מאד לכל מי שיש לו עינים לראות ולב להבין ולדעת את כל אשר הרבינו לפשוע ולהרבות אשם עד שחרה אף ה' בנו ובתורתו עד לאין מרפא כאשר עינינו רואות וכלות ונתארך הגלות כ"כ ועוד ידו נטויה ומתחדשי עמנו צרות רעות ורבות ואין איש משים על לב לקרוא בשם ה' ולקבץ ולאסוף את החרדים אל דבר ה' בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה לאמר עד מתי יהיה זה לנו למוקש יש לנו עינים ואין אנו רואין את הצער הגדול הזה הבא עלינו ונחלל שם אלהינו הלא אלהינו ית' וית' מלא רחמים וארך אפים ומדתו להטיב עם בריותיו וכ"ש עם עמו ישראל אנשי סגולתו ובני בריתו זרע עבדיו אברהם יצחק ויעקב עליהם השלו' כ"ש כי אליו כביכול מגיע צרותנו כדכתיב בכל צרתם לו צר ואיך יתכן שיהיה הוא הרוצה בכל הרעה הגדולה הזאת חלילה אין זאת כי מאד צר לו הענין הזה והוא כביכול מתאונן ומתאבל על ככה והוא מחכה ומצפה מתי תהיה ישועתנו ויוציא אותנו לאור כמו שנא' ולכן יחכה ה' לחננכם וכו' ומי מעכב על ידו הלא הוא המשדד מערכות השמים מהעדה מלכין ומהקים מלכין משפיל ומרים וכרצונו יעשה בשמים ובארץ ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל כי כל דיירי ארעא כלא חשיבין וכל צבא השמים נרתעין מפני זעמו ומתאוים ומשתוקקי' לעשו' דברו כמ"ש גבורי כח עושי דברו כלומר אעפ"י שהם גבורי כח יש להם ממשלה וגבורה בתחתונים שכל א' שולט על אומותו עכ"ז עושי דברו משועבדים הם תחת ממשלתו ומאמרו ואם הם גבוהים הוא גבוה עליהם כמ"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וכו' וא"כ מי מעכב שורת הדין מעכבת כי הוא הצור תמים פעלו וכו' והוא כתב בתורתו התמימה אם בחקתי תלכו וכו' ואם לא תשמעו וכו' ואם הביא עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת בדין וביושר היה כי אנחנו עזבנו אותו ואת בריתו והוא ג"כ השליכנו מעל פניו כדת וכשורה ואם יבא עתה ברוב רחמיו כי נכמרו עלינו לקרבנו אליו יש למה"ד פתחון פה שח"ו עושה תורתו פלסתר דכיון דעדיין אנחנו ובנינו מוטבעי' בבוץ רגלנו ולא שבנו עד ה' עושנו אין דת ודין נותן שתעל ארוכה למכתנו אלא אדרבא לספות חרון אף ה' על שונאיהם של ישראל שהוא מבקש אהבתנו ואנחנו מתרחקים מעליו אלא שהוא מרחם עלינו כאב על בנים ואע"ג דאנו סוררי' בנים אנחנו ואינו מונע ממנו כל דבר וענין בהיותנו בגלותינו וכמ"ש ואף גם זאת וכו' והוא עונה אותנו בכל קראנו אליו וא"כ איך לא יעורר כל אדם את לבו לומר בשלנו הרעה הגדולה הזאת נחפשה דרכינו ונחקורה וכו' ואיש את רעהו יעזורו לשוב אל ה' אלהינו ואיש את שקוצי עיניו ישליכו ואת גלולי יצרו הרע יעזובו ויבחר בדרך הטוב אשר צונו אלהינו ללכת בה ולא איש א' ולא ב' יעשו זאת כי מה תועלת לעם בשוב היחידים כי התועלת להם לבדם ומה בצע לתשובה אחר שרוב העם אינם חוזרים בתשובה אלא כל ירא וחרד את דבר ה' צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים אשר לא ידעו את משפט אלהי השמים זה עשרה וזה עשרים ולדרוש להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולקרבם אל אביהם שבשמים ובזה תעלה ארוכה ומרפא לכל מכותינו ולצרותינו ויתקדש ש"ש בין המרובים ובין היחידי' והמעוטים הנשארים בהם יראו וכן יעשו ואלו המחזיקים בדת להקימה ולהרימה הם הנקראים עמודי שמים והם מצוקי ארץ והם המעמידים את כל העולם כולו ויש להם זכות כמרע"ה בדורו אשר זכה וזיכה את הרבים והם המוציאים יקר מזולל ויש מאין והם שותפין לבורא ית' בבריאת העולם ובהעמדתו אבל לומר כל א' רב או רבן שלום עליך נפשי ולהסגר בתוך ביתו ללמוד או לעסוק בחפצי שמים לא זו הדרך הרצויה בעיני ה' כי אינו דומה הזוכה לקנות לעשות נפשות הרבה ולקרבן תחת כנפי השכינה כמו שהוא מזכה את נפשו יחידה ואחרים בהמות ירעו ומי יודע אם עתיד ליתן דין וחשבון על ככה אחר שהיה בידו להשיב רבים מעון ולהציל לקוחים למות מרוב רשעתם ולהחיות את נפשם בחנו ובחסדו אשר חננו ה' ולא עשה הנה גרם את כל הרעה אשר תבא ח"ו אחר שלא הזהירם וז"ש ע"י יחזקאל הע"ה ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש וכתיב וממקדשי תחלו ואז"ל בגמרא אל תקרי וממקדשי אלא וממקודשי ואע"פ שלא היה בידם למחות שהרי אמרו ז"ל אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי כו' עם כל זה כביכול חזר בו ונגזרה עליה' הגזיר' והתחילה הפורעניות מהם כדכתי' וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית: וזה היה דרך כל החסידים הראשונים אשר היו מקהילים קהלות ברבים לדרוש להם את דבר ה' את חקיו ואת משפטיו ומורה להם את הדרך ילכו בה ונמצא זכות כל אותם תלמידים או אנשים הנאספים עמו תלוי באותו רב או רבן ושכרו גדול במאד מאד שכר שאין לו ערך וקצב' אשר עין לא ראתה וזה ענין הדאגה והיגון אשר צריך האדם הירא להיותו דואג יום ט"ב על חילול השם וחילול תורתו וחורבן ביתו וביזת עמו ושפלות כל הזמן הזה הארוך והנמשך ולא עלתה ארוכה למכה הגדולה הזאת ומתוך כך יתן את לבו להשגיח בענין זה ולבקש ולחפש לדרוש ולחקו' איזה דרך נעלה ונצליח בענין זה ואין דרך אחר ארוכה וקצרה אלא זה שכתבתי ובזה צריך אדם להשגיח ולרדוף אחריו ואם לאו בר הכי הוא ישתדל לפקוד ולצוות למי שהוא בר הכי שיעשה וכל הזכות תלוי בו כי הכל הולך אחר המעמיד:
אחר שהתפללו מנחה אם לא הגיע עדיין זמן ערבית לא יצא מב"ה אלא יתעכב שם ויאמר המזמורים המשברים את הלב ומעוררים תשובה ובהגיע זמן ק"ש יקרא ויתפלל כשאר לילות ובצאתו יברך על הלבנה ואע"פ שהוא יום י' יעכב הברכה עד הלילה הזה אחר שהוא בתענית ובשברון מתנים מתאבל על חורבן ירושלים ראוי ודאי הוא להקביל פני השכינה משאר לילות וכן נהגו וילך לביתו ויקבל תנחומין על אבלותו ויאמין באמונה שלימה שאלהינו ית' וית' ינחמנו מאבלנו כאשר הבטיחנו ע"י נביאיו ומעתה יעסוק בעסקיו ובחפצי שמים אבל לא ישכח אותו מלבו כדכתיב אם אשכחך ירושלים וכו':