ואסור לטעום שום דבר קודם שיקדש קידוש היום אפי' טעימת דבר מה לא אכילה ולא שתיה ואם עבר וטעם אפ"ה יקדש אח"כ כי הקידוש מצות עשה של תורה שנ' זכור את יום השבת לקדשו ומדברי סופרים לקדש על היין ומתחיל ויכולו ונהגו לאומרו מעומד מפני שהוא עדות שבורא עולם ברא את עולמו בששת ימים ובשביעי כלה כל מעשיו והשלים כל מלאכתו ומפני זה צריך לאומרו מעומד כדרך כל עדות שנ' ועמדו ב' האנשים והם העדים וצריך להאמין באמונה שלמה בחדוש העולם ויהיה פיו ולבו שוין ויכוין במה שמוציא בשפתיו ענין החדוש לאפוקי מדעת האפיקורסים והכופרים שאומרים שהעולם קדמון והוא כמנהגו נוהג תפח רוחם שאין להם השכלה להבין ולהשכיל הענין כמו שהוא אא"כ רואין אותו בעיניהם וכיון שאין להם מופת חותך כפי שכלם הטפש אין מאמינים בענין אבל אנו מעידים על חדוש העולם ומאמינים בו אמונה שלמה ואם אין לנו ראיה למראית העין באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו וקבלנו מפי השמים ומתורתנו הקדושה והטהורה עדות ה' נאמנה את כל אשר הפליא ה' לעשות עמו י"ו אותות ומופתים ונפלאות גדולות ובפרט ביציאת מצרים ששדד כל מערכות השמים ומהיום עשה לילה ומהלילה עשה יום ושנה סדרי בראשית וכל המערכות ועשה כרצונו והגדיל הקטן והשפיל הגבוה והגביה השפל ואם עולם כמנהגו נוהג איך בשגעון ינהג פעמים כך ופעמים כך אלא ודאי יש מנהיג לעולם והוא סדר כל המערכות כולם וברצונו לשנות אותו כפי חפצו ורצונו פעמים לטוב פעמים להפכו והוא אשר חדש אותם בזמן אשר עלה ברצונו והוא עתיד לסתור את סדרם בזמן אשר יעלה בחפצו שנא' ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול ואומר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה והוא בונה עולמות ומחריבן ומשפיל ומרים ואין מי יאמר לו מה תעשה וזה ענין כוונת הקידוש ליל שבת ואנו מזכירים בה זכר ליציאת מצרים לכוין את הענין אשר בארתי וכן בכל קדושי המועדות אנו מזכירין יציאת מצרים מפני זה הענין וכן בתפלות אנו אומרים זכר ליציאת מצרים היא פנה עיקרית להאמנת הדת וכל עניניה עיקרית וע"כ צריך כל אדם שיקדש בנחת מלה במלה ויכוין במה שמוציא בשפתיו ויאמן בו ויש ל"ה תיבות בפ' ויכולו וכן ל"ה תיבות בנוסח הקידוש והם עולין ע"ב עם ב' תיבות של סברי מרנן רמז לשם בן ע"ב שהוא אשר הפליא לעשות עמנו ביציאת מצרים ובכחו רגע הים:
ויש מתחילין| יום| הששי| ויכולו| השמים כדי להשלים שם בן ד' אותיות י"ו שמו ולהתחיל בו ובאומנתו וכדי להשלים הע"ב תיבות באלו הב' וכן מנהגינו ושמירת שבת ועשיית הרגלים הם זכר שנזכיר יציאת מצרים ומתוך כך באים אנו להגיד גדולתו ומעלתו וכח מעשיו ואין עושה בעולמו אלא כרצונו ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל: כיצד המועדות הם זכר ליציאת מצרים הפסח כמשמעו שפסח המקום על בתי אבותינו והפליא לעשות באותם הימים נסים ונפלאות עד שהוציאנו יום ט"ו בניסן: שבועות על שם שבעה שבועות שמנינו אחר שיצאנו ממצרים לספור חמשים יום כדי לקבל התורה דלענין זה היתה יציאתנו כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה והיינו קבלת התורה: סוכות על שם ענני הכבוד שפרש עלינו והקיפנו בהם כשיצאנו ממצרים בשבת נאמר זכר למעשה בראשית שבאמצעות השבת אנו מזכירין חדוש העולם ומאמינים אנו בו מן הטעם שכתבתי ואע"פ שאנו אומרים בו זכר ליציאת מצרים אפשר לומר שאינו חוזר על השבת אלא למקראי קדש שהשבת תחלה למקראי קדש שהם זכר ליצ"מ אבל השבת אינו אלא זכר למעשה בראשית: ואפשר לומר שגם השבת הי' זכר ליצ"מ בצד מה ע"ד שאמרו בענין ישמח משה במתנת חלקו כי משה שאל מפרעה יום א' שינוחו בו ישראל מעבודתם והודה לו פרעה ובחר להם יום למנוחה וכשבאו במעמד הר סיני ונצטוה מפי הקב"ה זכור את יום השבת לקדשו והנחיל אותו להם ליום מנוחה לעולמים שמח משה באותה מתנה שניתן לו אותו יום למנוחה והי' חפץ בעיני הבורא בו מיום אחר וחננו האל ית' וית' שיטיב בעיני פרעה לתת לו אותו היום ולא יעכב ואע"פ שמו' ימי בראשית יום ז' שבת איקרי והי' יודע בו משה עצמו אפ"ה שמח משה באותה מתנה דכיון שלא ניתנה תורה עדיין והיו עבדים בעבודת פרך איזה יום שעולה ברצונו של פרעה לתת היו נוטלים ושמחים עליו יהי' מה שיהי' אבל עתה שנתן להם המנוחה לנוח מעבודתם וביום מנוחה ברצון הבורא ית' ודאי הי' שמחה על שמחה ונתגלגל זכות ע"י זכאי ליום זכאי ועל כן שמח:
ולענין זה אפשר לומר כי השבת הוא זכר ליציאת מצרים כי בזכרנו השבת ובשמרנו יום הזה אנו זוכרים יציאת מצרים וענין היום שנתן לנו שם למנוחה ע"י מרע"ה:
ור"ה ג"כ הוא זכר ליציאת מצרים מפני תקיעת השופר והשופר הוא זכר ליובל והיובל ליציאת מצרים שיצאו מעבדות לחרות: ויו"ה ג"כ זכר ליציאת מצרי' מפני שהטע' מה שהוקבע יום מחילה וסליחה לדורות מפני שבאותו יום נתרצה הקב"ה למשה לכתוב להם לוחות אחרונות ונתרצה לישראל ונתפייס עמהם על מעשה העגל ואמר סלחתי כדברך ע"י כך הוקבע לנו היום הזה לסליחה וזוכרים אנו את אשר חטאנו כשיצאנו ממצרים ומתוך כך אנו זוכרים היציאה עצמה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה: