אחר שלבש חלוקו וכסה עצמו או שישן בחלוקו בקומו ממטתו קודם שיגע במלבושיו או בכל ענין ודבר יטול ידיו תחילה להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה ואין ראוי להשתמש בו בשום דבר ואפילו ללכת ד' אמות. הלכך כל ישראל ירא שמים ובעל נפש צריך שיזמין אצל מראשותיו שני כלים אחד מלא מים ואחד ריקן ויתן המלא בתוך הריקן מכוסה ונקי המלא ברוך והריקן ארור ואם יהיה שבור ומאוס טוב ויפה וכשהוא רוצה ליטול ידיו יקח הכלי של מים בימינו להמשיך עליו מימי החסד לטהר עצמו ואח"כ יתננו לשמאל כי הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן וישפוך מן השמאל לימין ג' פעמים להעביר ממנו רוח הטומאה. ומניה וביה טפי עדיף. ואח"כ יתן הכלי ליד ימינו והרי הוא טהור וישפוך על השמאל ג' פעמים אחרים כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים שניהם כאחד טובים:
וענין הזה כתוב בס' הזוהר פ' וישב דף קפ"ד ר"ש פתח ארחץ בנקיון כפי כו'. עד ואיך בעי לאתקדשא בעי חד מנא לתתא וחד מנא לעילא שיתקדש מההוא דלעילא וההוא דלתתא דיתיב זוהמא דמסאבו ביה ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא ביה ודא ברוך ודא ארור ע"כ. והענין הוא כי צריך האדם בכל דרכיו להכיר את בוראו ית' ולשוות ה' לנגדו תמיד ולא יסיח דעתו ממנו אפי' כמלא נימא וכשרוחץ ידיו בפרט בבקר או בעוד לילה צריך בכל ענין להתרחק ממנו ולא ידבק בידו מאומה מן החרם. ולכן צריך לכוין בזאת הרחיצה ליקח אותו כלי של מים נקיים וטהורים והוא רמז למים העליונים מימי החסד להמשיך אותם ולהתקדש בהם להעביר בהם הטומאה שעליו כי אין לו חלק וחבל בה. ואותו מקום שנופל בו רוח הטומאה צריך להשמר ממנו וליחד לו מקום טומאה כי טמא טמא יקרא וצריך להשליכם במקום הראוי להם והוא בית הכסא או מקום הטנופת. ואין לעשות בהם שום תשמיש בעולם כלל לא קטן ולא גדול שנראה בקיומו וכתיב ולא ידבק בידך מאומה וכו':
ואם נוטל ידיו מאיש אחר בין קטן ובין גדול צריך ליטול המטיל תחלה ואח"כ יטול ממנו רמז לזה והזה הטהור על הטמא. כי כיצד יעביר מעל חבירו רוח הטומאה והוא נדבק בו עדיין. אלא יטהר עצמו ואח"כ יטהר אחרים כענין התקוששו וקושו. ואין קפידא בזה כי אם דוקא בנ"י שחרית מן הטעם שזכרנו אבל בשאר היום בנטילות אחרות אין להקפיד וכל המקפיד אינו אלא מן המתמיהין. (וא"ת איך הימין מקבל מים מן השמאל והרי הוא טמא י"ל דלא דמי דהכא הוא חפץ להעביר הטומאה ממנו ומבקש כיצד יעשה אלא שמפני מעלת הימין שלא ישמש לשמאל התחיל בו תחלה אבל הוא חוזר עליו להעבירו ולא אפשר בלאו הכי. ואדרבה מכחו ומצדו בא עליו להעבירו אבל אדם שלא נטהר עדיין והרי הוא חפץ בטומאתו אין כח בידו להעביר טומאה אחרת עד שיטהר): ובעל נפש צריך ליזהר הרבה מאד שלא ילך ד' אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה דנותן כח לטומאה לשלוט עליו וע"ז נאמר לא יהיה בך אל זר. והענין הוא כאשר כתבנו כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפי' רגע א' משום ולא ידבק וגו'. וכן הענין בכל דבר שצריך נט"י כשיוצא מבית הכסא שירחץ ידיו תיכף ומיד ואע"פ שאין צריך בזה לערות עליהם ג"פ אפ"ה משום רוח הטומאה נגעו בה:
ואיתא בזוהר שיזהר האדם כשיוצא מבית הכסא שלא ישמש מטתו כל אותה שעה משום דמדבק בו שד דבית הכסא ופוגם אותו זיווג. נראה שהטעם הוא משום רוח הטומאה וזה הטעם בבית הכסא קבוע שיש לו שם מקום ומושב אבל מקום אחר דרך עראי לא. וכן ראוי לדקדק בזה כשנוטל צפרניו או מגלח שערו או שנגע במת וכיוצא באלה הדברים שצריכים נטילה צריך ליטול ידיו כל האפשר להקדים להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה: ומפני שהידים רמז גדול באדם מעשר אצבעותיו אינה מתדבקת הטומאה כ"א בהם: ואין צריך ליטול כל היד לאלו הענינים כי אם האצבעות כולם לבד והם י"ד פרקים שהם עולים בין שתי ידיו כ"ח והם כח או לטומאה או לטהרה כפי השגת הכנת המקבל ההוא אם לטוב אם להפכו. ונ"ל שבכל אלו הענינים אין צריך לערות עליהם מים ג"פ כי לא נזכר עירוי ג' פעמים אלא בנ"י שחרית אבל לא בדבר אחר ואפי' בנ"י לאכילה והטעם מפני שבלילה יש כח לרוח הטומאה לשרות אחר שיצאה מן הגוף הנשמה הטהורה והלכה לה מצא לו מקום והכנה בכל האיברים לשרות בהם ולשלוט עליהם עד שיכול להביאו לידי קרי ולידי טומאה ולהתעולל בו והנשמה חוזרת מתפרד ובא לו לשרות על הידים ומפני שחזקת טומאה גדולה בכח גדול והכנה צריך עירוי ג"פ עליהם ובתלתא הויא חזקה והולך לו ע"כ ובפרט בכוונה שיכוין האדם כשנוטל כמו שביארנו אבל שאר הענינים אין שרותו שריה ולא חזקתו חזקה כי אינו אלא דרך עראי ובשפיכה אחת עליהם כראוי מועיל: ומפני זה נ"ל שהישן ביום יותר משיתין נשמי דטעם טעם מיתה ושרה עליו רוח טומאה שצריך נ"י ולערות עליהם ג' פעמים כראוי להעביר ממנו כח אותה טומאה ואעפ"י שלא הזכירו רוח הטומאה ועירוי ג' פעמים כ"א בלילה. היינו משום שלא דברו אלא בהווה ודרך העולם כך. אבל מי שישן ביום שהגיע למדרגת הטומאה. אה"נ ששורה עליו ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו דאלת"ה אלא שאין שורה אלא בלילה שהוא רשות למזיקין ולכחות הטומאה. אפילו ההולך עם המת והנוטל צפרניו ומגלח שערו ביום אין מקום לנ"י אחר שאין כח הטומאה שולט. אלא מאי אית לך למימר מקום מצא לשרות ושורה. סוף סוף שורה בחזקה יותר מהתם וצריך עירוי ג' פעמים: ואחר שנטל ידיו יברך ענ"י. ואעפ"י שבכל הנטילות אם רצה לברך קודם יברך ושפיר עבד דהוי עובר לעשייתן. בנ"י שחרית יטול קודם שיברך שאין לברך בידים מזוהמות שאין לך זוהמא גדולה מזוהמת הנחש וראיה לזוהמתו הגדולה שצריך עירוי מים ג' פעמים כדרך שצריך עירוי ג' לכלי יין נסך הטמאים. (ראיתי כתוב ששורין על הידים ג' רוחות מכח הטומאה וצריך לערות ג' פעמים עליהם עד שיעביר שלשתן ואם קבלה הוא נקבל): וכשמברך ענ"י יגביה י' אצבעותיו למעלה שישרה עליהם רוח הטהרה הנרמז בי' אצבעותיו ורמז לזה וינטלם וינשאם ואפשר שעל זה נקרא נ"י שנוטל מזה ונותן לזה והוא לשון הסרה שמסיר ומעביר רוח הטומאה מעל הידים להשרות עליהם כח הטהרה והקדושה:
ואחר שנטל מהם כח הטומאה ינשאם בכח הטהרה והקדושה וכיון שהענין כן צריך שיהיו כל הי' אצבעות למעלה מושב הכסא לקבל עליהם הקדושה והטהרה ואעפ"י שלשאר הנטילות לא הוי הכרח לעשות כך בנטילה הזאת נראה דהוי ראוי ומוכרח לעשות כן ולא כמי שאמר שראוי להשפילם למטה ולערות עליהם מלמעלה מצד הזרוע כדי להשפיל ולהוריד הטומאה למטה ולא יהיה לו אחיזה בזרוע ובאברי הגוף. ונ"ל שאינה סברא נכונה כי אחר שכוונתינו בעירוי ג' פעמים המים האלו להמשיך עלינו מימי החסד להעביר הטומאה אין ראוי להמשיך אותה כי אם על עשר אצבעות כולם בשוה להוריד החסד עליהם כדין וכראוי ולהרחיק מהם הטומאה והזוהמא שאין לו בהם חלק ונחלה. ואלו יורדים למטה לארץ ואלו באים מן השמים ממעל ולמה לנו להפך סדרי בראשית וללכת אורחות עקלקלות: וכשמברך ענ"י יכוין בברכתו ליטול הזוהמא ההיא ולהרחיקה מעל ידיו כדי להשרות עליהם כח הטהרה ובשעת הגבהתם יברך ויכוין ורמז ע"ז בפסוק שאו ידיכם קדש וברכו את ה' והענין כאשר ביארנו:
ועוד רומז הכתוב כי אין להגביה את ידיו כ"א בברכה או בתחנה או בתפלה אבל בשאר דברים בעלמא אסור וכן מצינו בזוהר כשהאדם מגביה ידיו למעלה ואינו לא זמן תפלה ולא ברכה והודאה השטן עומד לקטרג עליו ורוח הטומאה שורה על הידים כי אין הטומאה שורה אלא באתר פגום ולזה אין ראוי לברך ברכת המזון בשלחן ריקן כי כשהשלחן ריקן יש רשות לטומאה לשרות עליו ואין מברכין ומחזיקין אותו במקומו אבל כח הטהרה והקדושה אינה כי אם על דבר שלם ויש בו ממש ומזה הטעם אינו שורה בדבר המדוד והמנוי והשקול שכיון שהדבר נמדד ונשער ונגבל והוא עומד לעיני הכל אין מקום לברכה לחול כיון שחל עליו עין אדם נפגם ונפסל ולא שרי סטרא דקדושה כי אם באתר שלים וזהו שכתוב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך בדבר הסמוי מן העין ועדיין לא נפגם ולא חל עליו עין הרע השולט בדבר המנוי. וקודם הניגוב יברך ואותם המים הנשארים על הידים טהורים הם: