אחר שיאמר כל הקרבנות כראוי וכל הנמשך אחריהם יתחיל ברוך שאמר בנעימה וקול זמרה בנחת ובכוונה מלה במלה וראוי לעמוד בו כי הוא שבח משובח ומפואר מיוסד על אדני פז וכן תיבותיו עולין פ"ז ואין להוסיף עליהם ואין לגרוע בהם ויש לנו בקבלה כי פתקא מן שמיא נפל בנוסח זה השבח ומעלתו וראוי לאדם להתבונן בו הרבה מאד ויש בו י' פעמים ברוך כנגד י' ספירות ויש אומרים אותם חוץ מברוך של הברכה עצמה וי"א עשרה עם הברכה וכן היא הנוסח שלנו ברוך שאמר והיה העולם ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך חי לעד וקיים לנצח ברוך פודה ומציל ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המלך אב הרחמן הגדול והקדוש מהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלהינו בשבחות ובזמירות נהודך נגדלך נשבחך ונפארך נרוממך ונמליכך נקדישך ונעריצך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות:
ויאמר מזמור לתודה בנעימה ובזמרה. כי כל הקרבנות עתידין להתבטל וקרבן התודה קיימת לעולם. ויאמר תהלה לדוד בכוונה כי האומר תהלה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ובפרט צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך (ר"ל ר"ת מן| פותח| את| ידיך עולה צ"א). והוא עולה מספר שני שמות העולין תשעים ואחד והוא שם א' מתחיל ביו"ד ומסיים ביו"ד ית' וית'. ופירוש ידך כלומר יודי"ך. ומשם יורד כל השפע וכל הברכה לעולם והמכוין בו מברך את העליונים ואת התחתונים. וזכותו גדול ונורא. יותר ויותר צריך לכוין בתהלה לדוד שאחר תפלה מעומד וקודם מנחה. והם העיקרים לבקש מזונות ופרנסה. מה טוב ומה נעים שיפריש פרוטה לצדקה בכל בקר כשאומר פותח את ידיך והם שתי פרוטות כנגד שתי יודי"ן וצדק לפניו יהלך ראשי תיבות צלי. ובזה תפדה תפלתו מכל צר ומקטרג ותעלה במעלות בדרך ישר אין מעכב לו. וכן ענין הזמירות שחותכין כל פגעים רעים ומזיקין המעכבים התפלה מלשון וכרמך לא תזמור: וכשיאמר הללויה יכוין בשם אלהים כי כן עולה והם עשרה פעמים הללויה כמנין י' ספירות ומי שיש לו לב להבין יכוין בכל ב' הללויה כל אחד עם בת זוגו כן בהללו אל בקדשו יש עשרה פעמים הללוהו והם זכר ונקבה עשר י"ה ועשר ו"ה והוא השם שלם שיהיה במהרה בימינו השם שלם והכסא שלם:
ויאמר ויברך דוד ויכוין בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו' כל אחד במדתו. ויכלול אותם עם המלכות לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. ויאמר שירת הים בזמרה ושיר ושבחה מלה במלה והזוכה לומר אותה כראוי בעולם הזה זוכה לאומרה לעתיד עם כל ישראל. ומסיים בברכת ישתבח ואין להפסיק בין פסוקי דזמרה לישתבח והוא שבח גדול ונורא וי"א כי שלמה המלך ע"ה יסדו ולכן רמוז בראשי תיבותיו שמך לעד מלכנו האל המלך. וראוי לכוין בהם למלך שהשלום שלו ויש בו י"ג מיני שבח והם כנגד י"ג מדות וכנגד י"ג נהרי אפרסמון שמתקשטת הכלה בהם והם י"ג צרופים כלולים בו והם סדורים זכר ונקבה כיצד שיר זכר ושבחה נקבה. וכן הלל וזמרה. עוז וממשלה נצח וגבורה. גדולה תהלה תפארת קדושה ומלכות. עם האמצעי והשלשה כלולים בשנים והם אחד והם כנגד שש קצוות לזכר ושש קצוות לנקבה וצריך לחברם יחד וליחדם. כי זה עיקר היחוד והזיווג. בענין שמע ישראל. וברוך שם. שהם שש כנגד שש. מלך חי העולמים לכלול שתי המדות כאחד. ואומרים שהוא להשלים אותיות של שם אברהם. הנרמז בראשי תיבות אלו אל ההודאות. אדון הנפלאות בורא כל הנשמות. רבון כל המעשים. הבוחר בשירי זמרה. מלך חי העולמים. (מצד אחד נראה לי שאינו מוכרח לאומרו. מפני שמצינו בשבח זה ט"ו תיבות כענין שיר ושבחה עם ברכות והודאות שהם חמש עשרה תיבות של שבח והוא החתימה מעין הברכה) והאומר אינו מפסיד כלום. ומי שאינו אומר אינו טועה כיון שיש פנים. ואין לדבר בין פסוקי דזמרה בין ברוך שאמר לישתבח. אלא להשיב מפני הכבוד ולשאול מפני היראה. כקריאת שמע כיון שיש ברכה לפניהם ולאחריהם ואם יש לו עסק של מצוה לעסוק או צרכי רבים לפקח ישלים ברכת ישתבח ואחר כך יעסוק במצוה קודם יוצר אור. כן מצאתי כתוב:
כוונת הקדיש שיכוין מי שאומר הקדיש להקדיש להמשיך שפע וברכה מלמעלה למטה כדי שיהיה הש"י שלם והכסא שלם. וזהו יתגדל ויתקדש שמיה רבה. כלומר שיתפשט שם י"ה הרמוז בשמיה אל החסד ואל הגבורה עד המלכות. שהוא עלמא די ברא כרעותיה. ויהיה השם שלם בכל ד' אותיותיו עם יחוד שלם. וימליך מלכותיה. לקיים ומלכותו בכל משלה ואז צדיקים יראו ושמחו. ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וצריך העונה אמן ליחד כל הספירות בתיבת אמן. באל"ף אל הכתר והחכמה במ"ם הבינה עם גדולה וגבורה נו"ן פשוטה התפשטות הת"ת עם המלכות. וזהו כוונתם זלה"ה לומר אל מלך נאמר בג' אותיות של אמן רמז לזה הענין. אל כתר עליון. מלך הבינה עם זרועות עולם. נאמן תפארת ומלכות נאמן פשוט ונאמן כפוף וכן עולה אמן כמנין ב' שמות א"ד והוי"ה שצריך ליחדם יחוד גמור משולבות אשה אל אחותה ויוצא מן אמן שם אחד והוא אותיות שלאחריו אחר אלף בי"ת אחר מ"ם נו"ן. אחר נו"ן סמ"ך. עולין כמנין יב"ק. כל קו האמצעי והם השלשה שמות השנים הנזכרים ושם אהי"ה וזהו היחוד האמתי שהכל תלוי בו. והם נקראים שם אלישע שבו היה טס מסוף העולם ועד סופו. ובו נמלט יעקב אבינו מן המלאך כשעבר את מעבר יבק והוא רמז יחוד ברכה קדושה והמכוין בזה השם לא תשוב תפלתו ריקם. והוא רמוז ביעננו ביום קראנו ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך. יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: באלו הז' תבות שהם עיקר הענייה יש בהם שמונה ועשרים אותיות שהם נרמזות בפסוק ראשון של תורה בבראשית וכו' הם שבעה תיבות ושמנה ועשרים אותיות והם כנגד יד ימין ויד שמאל שיש בהם כ"ח פרקים. ואלו השתי ידים נרמזים בג' שמות של יחוד ה' אלהינו ה' י"ד אותיות כנגד יד ימין. ומאלו יוצאים ג' שמות אחרים (כוז"ו במוכס"ז כוז"ו) שהם ארבעה עשר אותיות כנגד יד שמאל שהם נרמזים בבינה ואלו השש שמות נרמזים במה שאמרו העונה אמן בכל כחו כח ו'. קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה: שהם שבעים שרים שכיון שהוא מסכים יד ימין עם יד שמאל עם הוי"ו שהוא המכריע כולם מסכימים להיטיב לו. וכח הטומאה אין כח להרע. שכשזה מתגדל ומתגבר זה נופל. וזה ענין שאנו אומרים כשמתחילין הקדיש ועתה יגדל נא כח ה' והוא כח מ"ה הנרמז בארבעה אותיות ההוי"ה. עם מלואם הם י"ד:
והעונה אמן מגדיל וממשיך כח הקדושה והטהרה ומחליש ומשבר כח הטומאה לזה תקנו לומר קדיש על המתים. משום שבעניית אמן בעל כרחו כאשר אמרנו ממשיך כח הטהרה. ומצננים גיהנם שעה וחצי שעה וחצי. ומבריח כח הטומאה שלא ישלוט באביו או באמו באותו זמן. אלא אדרבא מביאין אותו לגן עדן:
ויש הפרש בין האומר קדיש לעונה אמן. כי העונה צריך לכוין באלו שבעה תיבות עד עלמיא להמשיך את העליון בכ"ח אותיות. והאומר קדיש צריך לכוין בכ"ח תיבות של קדיש עד דאמירן בעלמא וי"א לעילא ולעילא להשלים מנין התיבות שמתחילין המנין מן יהא שמיה רבא אבל מי שלא יאמר אותו יכוין במילת אמן להשלים השמנה ועשרים וסגי בהכי וכן נוהגין: