אחר צאת ר"ה לא ישליך מעליו הכניעה והשפלות כי כל י' ימים אלו נקראים ימי תשובה ואשרי החוזר בהם ושב מחטאתיו כי תפלתו נשמעת ותשובתו מקובלת כמו שלמדו מפ' דרשו ה' בהמצאו ואפי' ליחיד ויש הפרש בין תשובת ימים אלו לשאר ימות השנה כהפרש האור מן החשך לכן כל אדם ראוי להתבונן בענין קדושת ימים אלו ויסדר בהם תשובתו והכנעתו ויתענה בהם כפי כחו ורבים נהגו להתענות הימים כולם וכך ראוי לעשות למי שאינו חולה ויעשה בהם צדקה כפי כחו כי הצדקה מבטלת הגזרה ונמצאו צדקה ותשובה כא' לבטל כל צרות שבעולם גם יקבל בהם מלקיות כפי כחו כי סוף סוף יש סגולה לאותה רצועה שמכפרת ומנקה מעליו אשמות התלויות עליו ואע"פ שאין לנו ב"ד מוסמך כדי ללקות בפניהם נעשה מן הבא בידינו וה' הטוב יכפר בעדם ומי שיכול לבטל ממלאכתו ואומנתו להקדיש הימים כלם לעבודת ה' ולמוד תורתו אשריו ואשרי חלקו. ואם אינו יכול לעשות כונתו בביתו יעמוד במקום מיוחד נסתר עוסק כל היום בלמודו ודרך עבודתו ואם יש לו מעכבים ומונעים עד שאין לו יכולת לגמור כוונתו בישוב מפני המקטרגים עליו ילך לו חוץ לעיר בעיירות ובכפרים ויסגיר עצמו אם א"א עם חבורה וישב בדד וידום ויפשפש במעשיו אם במה שעשה כל השנה כלה אם במה שעשה מיום היותו הן בילדותו הן בקטנותו הן בנערותו הן בבחרותו ואם עבר עליו ושתה מי המרים מים הזדונים עונות וזדונים יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך באו ע"י מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו במה יקדם פניו ואיך יבקש רפואות תעלה למכתו ולמכאוביו יחוש אפל ושפל מלאו לבו לעשות הפך רצון ממ"ה הקב"ה ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים. ובהיותו בלב נשבר ונדכה ודמעה מבכה צם ומתענה יום אחר יום כימים הנוראים האלה תשובתו ודאי תעשה פירות ויעלה זכרונו לטובה לפני רופא כל בשר ומפליא לעשות כדכתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם כי הוא חוץ מקו הדין והשורה לעלות רפואה למי שעובר בחרוץ ובמרד ומעל להכעיס אל אדוניו והוא ית' וית' עובר על פשע וקורא לו לשלום כמו שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ואדרבא הוא מצפה ומקוה אימתי ישוב להטיב עמו כדכתיב ולכן יחכה ה' לחננכם וכו':
ועיקר בזה התפלות והתחנונים לשפוך שיחה לפני אדון האדונים ובפרט אם מוריד דמעות מעיניו כי ודאי לא ישובו ריקם ותשובתו מתקבלת ואפילו יהיה רשע גמור והרבה אשמה המב"ה ברחמיו חותר לו מחתרת לקבל תשובתו ומסייעין אותו לטהר עצמו בשלמות ולא ישוב עוד לכסלה. ואם אין בו כח להתענות בכל יום יתענה בדלוגין ולא יאכל היום ההוא כ"א לשובע נפשו לש"ש וישקוד על למודו ועבודתו ויחשב לו לצדקה וכן אם אינו יכול להתענות כלל יעשה באופן שיאכל ולא יחלה ויתחשב לו יותר מתענית מסגף עצמו ממאכל ומשתה לעבודת אלהינו ולענות נפשו על חטאתיו וההשכמה וההערבה בהם בב"ה הוא ענין גדול אע"פ שכל ימות השנה הוא ענין גדול באלו הימים הוא יותר ויותר אחר שכביכול הוא מצוי יותר ומקומו המיוחד לו הוא ב"כ ובתי מדרשות כל הקודם לבא בהן ומתפלל ומתחנן לפניו זריז ונשכר ותפלתו מקובלת ולכן תקנו לקום באשמורת קודם אור הבקר להמצא שם עד שיתפלל תפלתו ואם עוד הלילה גדולה ואינו יכול לעמוד עד אור הבקר ושינה חטפתו לא ישכב על מטתו אלא ישן שינת ארעי בין ברכיו או על ספסל א' בענין שירגיש בהיות הבקר ויקום בזריזות לשבח ולפאר ליוצר בראשית בזמירות ובקשות כאשר ראוי לעשות ואם רואה עצמו מבולבל ומטורף מן השינה עד שאינו יכול לעמוד על רגליו מכובד גופו ירחץ פניו ידיו ורגליו במים קרים כדי להסיר הכבדות מעליו וינענע עצמו מפה ומפה ולא יעמוד במקום א' כי הטיול וההלוך בזה עיקר גדול וכן מצינו בענין כ"ג ביה"כ שהיו א"ל אישי כ"ג עמוד והפג על הרצפה לומר כי העמידה והצינון מסירים השינה ובפרט צינון הרגלים כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לפי שהרצפה מצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבאר זו הסיבה בשאלות הטבעיות וכו' עכ"ל. והחכם עיניו בראשו להתגבר על יצרו בכל מיני תחבולות וערמות וז"ש כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ואין לך מלחמה מיוחדת כ"א מלחמת יצה"ר. ואם בכל לילי האשמורת אינו יכול לעמוד עד אור הבקר לפחות באלו הי' ימים יתחזק בעצמו לעמוד על עמדו משעה שקם לסליחות עד שיתפלל תפלת שחרית ולא יסיח דעתו כלל בדבר אחר חוץ מתפלות ותחנות או למוד התורה והמצוה ודבר נקל הוא למי שיעמוד עליו. ולמוד הימים האלה נ"ל שמי שמבין בדרך האמת יניח כל הלמודים ויעסוק בה כי היא מושכת את האדם אל הדרך הטובה וזוכה להדבק בעץ החיים ובכן תשובתו מתקבלת יותר כי עולה היא למעלה למדריגה עליונה ומי שאינו בר הכי יעסוק במשנה ופרושיה שהיא ג"כ ענין גדול לקרב את האדם אל אביו שבשמים והיא יסוד ועיקר לתורה שבע"פ ואם יודע אותם ע"פ מה טוב ומה נעים להעלותם כולם על פיו באלו הימים הנוראים ויהי' לו מעיר לעזור להמליץ עליו זכות לפדות נפשו מכל גזרה רעה ולומר מצאנו כפר ואי לאו בר הכי הוא יעסוק כל א' בחביב אצלו והדבר המקרב נפשו לעבודת הש"י ויתודה בינו לבין עצמו קודם הלמוד ואחר הלמוד מה הוא מה חייו וכו' מה מעשיו הטובים ואיך יתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ויתקן דרכיו כל האפשר והבא מידו ויתחרט על העבר ויהי' סר וזעף והשק על בשרו מבית כי הוא דבר סגוליי לתשובה ולהתקרב אל ה' וקרוב קולו להשמע שכן ראשי תיבות שמע קולי: