סנהדרין ב׳ ב

וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין? מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מָאתַיִם וּשְׁלֹשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת.

גְּמָ׳ אַטּוּ גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת לָאו דִּינֵי מָמוֹנוֹת נִינְהוּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מָה הֵן קָתָנֵי, מָה הֵן דִּינֵי מָמוֹנוֹת? גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת. אֲבָל הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת – לָא.

וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲפִילּוּ הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. תְּנָא גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת. וְאִי תְּנָא גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת, וְלָא קָתָנֵי דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הֲוָה אָמֵינָא הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. וְהַאי דְּקָתָנֵי גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת – מִשּׁוּם דְּעִיקַּר שְׁלֹשָׁה דִּכְתִיבִי, בִּגְזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת כְּתִיבִי.

גְּזֵילוֹת, דִּכְתִיב: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״. חֲבָלוֹת – מָה לִי חָבַל בְּגוּפוֹ, מָה לִי חָבַל בְּמָמוֹנוֹ! תְּנָא: מָה הֵן דִּינֵי מָמוֹנוֹת? גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת. אֲבָל הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת – לֹא.

וּלְמַאי? אִילֵּימָא דְּלָא בָּעֵינַן שְׁלֹשָׁה, וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין דִּינֵיהֶם דִּין.

אֶלָּא: דְּלָא בָּעֵינַן מוּמְחִין.

מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן, לִיבְעֵי נָמֵי מוּמְחִין. וְאִי קָסָבַר אֵין עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן, שְׁלֹשָׁה לְמָה לִי?

לְעוֹלָם קָסָבַר: עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן, וּבְדִין הוּא דְּלִיבְעֵי נָמֵי מוּמְחִין. וְהַאי דְּלָא בָּעֵינַן מוּמְחִין – מִשּׁוּם דְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דְּבַר תּוֹרָה, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה,