ויקרא אל"ף קטנה לפי שהיה מקטין עצמו בכל דכתי' והאיש משה עניו מאד מכל האדם. ומפני מה לא אמר ויקרא ה' אל משה לפי דקאי לפסוק דלעיל וכבוד ה' מלא את ועל הדבור הזכיר ה' וידבר ה' אליו:
ויקרא מפני מה האל"ף קטנה. וי"ל מתוך ענותו של משה שהיה מקטין עצמו אמר לפניו רב"שע מפני מה כתבתני בתחלת ת"כ אמר לו מה אעשה אם אכתוב ויקר אלהים אל משה לשון מגונה הוא שכך כתבתי אל בלעם ויקר אלהים אל בלעם והוא לשון מקרה אמר לפניו בבקשה ממך שתעשה דבר שיכירו וידעו הדורות שקשה עלי הקריאה הזאת א"ל אעשה אל"ף קטנה שהקטנת עצמך:
אמרי' בפ' דיומא הקדים קריאה לדבור לו' שלא יאמר אדם לחבירו דבר אלא א"כ קורהו לאמר שהאו' דבר לחבירו ומזהיר בו אסור על שיצוהו ופירש"י ז"ל לכל הדברות ולכל האמירות ולכל הצווין קדמה קריאה וצ"ע בפ' אתה תצוה ובפ' ראשי המטות שלא מצינו שם קריאה וי"ל דויקרא דהכא בא ללמד על כולם דקריאה הוה בכולהו ואע"פ שאינה נזכרת בהם ועוד פירש"י יכול ישמעו את כל הקריאה ת"ל קול לו וקול אליו צריך פירוש לפירושו ונ"ל דהק"ל ת"ל וישמע את הקול מדבר אליו דכתיב בפרש' נשוא שהי"לל את הקול מדבר לו או עמו ומדכתב אליו משמע מיעוט כלו' משה שמע ואין ישראל שומעין ובמנחות מפיק ליה מדכתיב וישמע את הקול דמשמע שהוא שומע לבדו ופירש"י יכול מפני שהיה הקול נמוך ת"ל כקול שדי וא"כ קשה מאחר שהיה הקול גבוה למה לא היו אחרים שומעין י"ל שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה היה במשקל כדכתיב לעשות לרוח משקל ודרך לחזיז קולות ומלמד שעשה הקב"ה שביל לאותו הקול שילך למשה בלבד: