בעליו אין עמו שלם ישלם. פי' אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו שלם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם היה עמו בשעת שאלה א"צ להיות עמו בשעת שבורה ומתה פירש"י לשון התלמוד ממסכת מציעא פ' השואל ועוד האריך לשם אמר רבא האי מאן דבעי למשאל מידי דחבריה וליפטר נימא ליה אשקיין מייא ואי פקחא אידך נימא ליה שאיל ברישא והדר אשקייך ולשון המשנה כך הוא שאל את הפרה ושאל בעליה עמה שכר את הפרה ושכר בעלה עמה שאל את הבעלים או שכרן ואח"כ שכר או שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם עכ"ל המשנה ולשון הברייתא שאל את הפרה ושאל בעליה עמה שכרה ושכר בעליה עמם אעפ"י שהבעלים עושים במלאכה אחרת במקום אחר ומתה פטור משמע דלא שנא שאלה ולא שנא שכירות ואפי' פשיעה בבעלים פליג בה רב אחא ורבינא ח"א חייב וח"א פטור ובכ"מ דפליגי רבינא ורב אחא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא וסימניך א"ח ור"ק ואלו הם דיניהם ש"ח נשבע על הכל ופטור לבד מפשיעה. שואל משלם את הכל לבד ממתה מחמת מלאכה נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה והשבויה והמתה ומשלמין גניבה ואבידה פי' פטורין על האונסין: