תנן (ערלה פ"א) הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. רבי יוסי אומר אפי' אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור: גמ' פי' לסייג מלשון סוגה בשושנים (שיר ז) שנטע אילנות להיותן גדר לכרם סביב. לקורות מגדל הנטיעות לעשות ממנה קורות ואין עיקר נטיעתו בשביל אכילת פירותיהן פטור מן הערלה. ובירו' דרש ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. עוד מפרש בירו' שצריך שיהא ניכר בהם שהם נטועים לכך. לעצים שנטען רצופים שלא הרחיקן זה מזה כדרך שעושין לעץ מאכל: לקורות במשפה הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים לסייג מקום הסייג מוכח עליו ואם חישב עליה בשנה ראשונה או בב' למאכל חייב בערלה וברבעי. ומונה משעת נטיעה. אבל אם חשב בסוף שלישית אין בו דין רבעי שאין רבעי בלא ערלה ואם נטעו למאכל ואח"כ חשב עליו לסייג חייב. אבל אם נטעו למצוה ללולב ולאתרוג חייב. הפנימי למאכל שחשב שהענפים הפנימים שלצד השדה יהיה למאכל אף בזה שהכל אילן אחד הוא אפ"ה החיצון פטור. ומפרש בירושלמי וכן נמי אם התחתון למאכל והעליון לסייג או להיפך: