מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל המצות האמורות בתורה: ...One whose dead is front of him is exempt from saying the Shema and from praying the Amidah and from Tefillin and all the commandments said in the Torah.
גמ' מוטל לפניו אין אינו מוטל לפניו לא ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר אוכל בבית חברו. ואם אין בית לחברו עושה מחיצה ואוכל. אין לו דבר שיעשה מחיצה מחזיר פניו ואוכל. ואינו מיסב ואוכל. ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו. ואינו מברך פי' ברכת המוציא. ואינו מזמן לברך ברה"מ. ואין מברכין עליו דלא תימא הוא דאינו מברך אבל אחרים אוכלין עמו ויברכו ברכת המוציא ויזמנו ויצא הוא בשמיעה קא משמע לן דלא צריך. רש"י פירש אין צריך שיברך ברכת המוציא משמע שאם רצה לברך הרשות בידו. ולא משמע כן בשמעתין דקאמר דהכא חוץ לארבע אמות נמי אסור מכלל שאינו יכול לברך. וי"א הא דמשמע דאסור לברך היינו כשצריך לעסוק בצורך מצרכי המת אבל אם כבר עסק או אם יש עוסקין אחרים יכול לברך. ובירושלמי לא משמע כן דגרסינן התם אינו אוכל כל צרכו ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ולא מברך. ואם בירך אין עונים אחריו אמן. ואחרים שברכו אין עונה אחריהם אמן. ובעניית אמן אינו מתבטל מעסק המת אפ"ה אסור. ועוד אמרינן לקמן בפירקין (ברכות דף יט) אין המת מוטל לפניו הם יושבין וקורין והוא יושב ודומם הם עומדים ומתפללים והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואינו עוסק בצרכי המת מדקאמר יושב ודומם והיה יכול לכוין בפסוק ראשון. הלכך נראה שאסור להתפלל כל מי שמוטל עליו האבלות. וכן משמע בירושלמי דפירקין דגרסי' התם תניא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו. למה מפני כבודו של מת. או משום שאין לו מי שישא משאו. מאי נפיק מבינייהו. כשיש לו מי שישא משאו אי תימא מפני כבודו של מת אסור. ואי תימא מפני שאין לו מי שישא משאו הרי יש לו מי שישא משאו והתניא פטור מנטילת לולב תפתר בחול והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא בי"ט. א"ר חנינא מכיון שהוא זקוק לו להחשיך להביא לו ארון ותכריכין כמו דתנינן תמן שבת ד' קנא. מחשיכין על התחום כו' להביא לו ארון ותכריכין כמי שהוא נושא משאו דמי ולאו דסבירא ליה לירושלמי דאנינות נוהג בשבת דהא בירושל' הוא דקתני בד"א בחול אבל בשבת מיסב ואוכל כל צרכו וכו'. אלא מייתי ראיה מבשבת קל וחומר לי"ט שמותר להתעסק בו בדבור ולעבור עליו משום שבות הלכך בי"ט שמותר לקוברו ע"י עממין וגם הוא יכול להתעסק עמהם ולהחשיך על התחום נושא משאו קרינן ביה וכל דין אנינות נוהג בו. אבל בשבת כיון שאין קוברין אותו בשבת אע"פ שמותר להחשיך עליו אין נוהג בו אנינות. וי"א דבין בשבת וי"ט אין נוהג בהן אנינות אלא סמוך לערב דיכול להחשיך על התחום והא דפטור מתקיעת שופר איירי שלא היה לו שופר בבקר ונזדמן לו בערב. וכן אמרו על הרמב"ם ז"ל שהיו מתים בניו שהיה מתו מוטל לפניו ביום ראשון של ר"ה וצוה שיתקעו לפניו שופר להוציאו ידי חובה: ......Rashi explains that it is not necessary for one to make the Hamotzie blessing from that we learn that if he wants to make the blessing he has permission. This does not seem to be the implication in the conversation of this idea which teaches that even outside the area of four amot is also prohibited because there is a general rule that one may not bless. And there are those who say that from the conversation we learn the prohibition to bless is only at a time when one is engaged in the needs of the dead person but if one has already completed the persons needs or there are others to take care of the dead person's needs - then he may bless. And in the Yerushalmi that implication does not seem to be accepted because we explain there/translate "doesn't eat" as he doesn't eat meat and he doesn't drink wine and he doesn't make a blessing. And if he blesses others do not answer him, amen. And if others bless they are not answered with amen. And in the answering of amen, one does not invalidate the needs of the dead even though here it is technically prohibited to say amen. And further we say above in our chapter on page 19 "if the dead person isn't in front of you - you can sit and read Shema and he sits silently while they stand and pray the Amidah and he stands and justifies the law and he isn't involved in the needs of the dead ______________ and he can focus on the first pasuk of Shema. Therefore we see its prohibited to pray while one is in front of you who is in Aveliut.